יום חמישי, 18 ביוני 2009

בבקשה, אל תאכלו את התפריט...

דמיינו לכם בן אדם נכנס למסעדה, מתיישב ומתחיל לעיין בתפריט.

אחרי דקה או שתים ניגש אליו מלצד ושואל:

"מה תרצה להזמין?"

ומקבל בתשובה:

"לא, תודה, אני כבר שבע - קראתי את התפריט".


נשמע הזוי, נכון?

באמת הזוי, אבל זה לא מפריע לכל אחד מאיתנו להתנהג לעתים כמו אותו מבקר מסעדות תמהוני ולהסתפק בקריאת תפריט, במקום להינות מן הארוחה.

מה שגרם לי לכתוב את הפוסט הזה, זה שני מיילים שקיבלתי הבוקר - שני מיילים שנכתבו על אותו נושא, אבל כותביהם רחוקים אחד מהשני שנות אור רבות.

הראשון התקבל בתגובה לאחד השיעורים של הקורס "שבעת העקרונות של מדע ההתעשרות":

את העיקרון או העקרונות של הסוד אנו מכירים.
אך מי אמר שלכם יש את הדרך לעזור להגשמה ועוד במחיר כה יקר של 2500 שקל לשלושה ימים?
עד עכשיו יש כאן מלל יפה אך לא משכנע ללכת איתכם.


ואני אפילו לא מתייחס לזה שהבן אדם שכתב את התגובה, עבר על השיעורים כל כך בריפרוף, שהצליח להתבלבל בין סדנת My Wave שאני מעביר, לאיזו קורס אחר לגמרי - לא זאת הנקודה!


מה שהעציב אותי זאת הציפיה שלו לשבוע מקריאת התפריט.

הציפיה שלו לקבל הוכחות ממקור חיצוני במקום ליצור את ההוכחות בחייו שלו.

מה שעוד יותר עצוב זאת העובדה שבשביל לקבל את ההוכחות, הוא אפילו לא התבקש להשקיע פרוטה - ההשקעה היחידה שנדרשה ממנו זאת תשומת הלב שלו - לקרוא ולעשות כמה תרגילים פשוטים, ובדוק בכנות לאן זה מוביל אותו.

אבל הוא העדיף לאכול את התפריט ולהישאר רעב.

מייל אחר הגיע מבחורה בשם אורה ארמה - אני אתן להתכתבות ביננו לדבר בעד עצמה - היא קצת ארוכה, אבל הפילה לי באופן אישי כמה אסימונים משמעותיים:


שלום
לפני כשנה וחצי,החלטתי לבנות אתר.
היו המון קשיים ומהמורות,היום אני יודעת שמה שהחזיק אותי זה הניוזלטר שלך,אני רוצה לכתוב על זה אצלך,איפה אוכל לספר לכולם
תודה
אורה ארמה

--------------------

שלום אורה,

אין לך מושג מה האימייל שלך עשה לי - את יודעת, עם הזמן, אני מתחיל לפעמים להתייחס לפרויקט כזה כאל משהו מובן מאליו וזה מדהים לקבל אימייל כמו שלך - זה ממש מעורר ומזכיר לי למה בעצם אני עושה את זה.

אז תודה ענקית!

את מוזמנת לכתוב לי ואשמח להוסיף את הסיפור שלך אצלי בבלוג או באתר.

מארק

---------------------

שלום
אני שמחה ששימחתי אותך, הרי אנחנו מחויבים לעשות כל יום משהו אחד טוב למען מישהו אחר, אחרת לא נקבל כלום מהיקום
אם היית יודע כמה קשה היה להעלות את האתר,לעבור דרך קירות היה החלק הקל בסיפור
אז ככה
שמי ארמה אורה, מנחת סדנאות לנשים מחליטה לבנות אתר
פשוט אה, נכון, למי שמבין.
אז הסבירו לי שצריך מתכנת,עיצוב, וכמה תכנים,שטויות נעבור את זה.
מחפשת מתכנת, ואפילו מוצאת בחור נחמד מקצועי, הכל בסדר מתחילים לעבוד. הוא לא מבין אותי, אני מבינה אותו, לא יודעת מה לעשות הכי קל זה להתייאש, וזה מה שעשיתי,התייאשתי והלכתי לישון..
מתעוררת בבוקר כן עדין די מיואשת, מדליקה את המחשב לקרוא מילים.
מייל חדש מ דר מארק אל תתן לאף אחד,לקחת לך את החלום, הוא שלך.קוראת עדיין קצת מיואשת,אבל המייל מהדהד לי במוח.תמלאת מרץ מחדש, ומתחילה לחפש מתכנת חדש, ואפילו מוצאת, אחלה בחור,מתחילים לעבוד והכל זורם,
זהו עכשיו מעצב,מחפשת מוצאת, עובדים,מקבלת סקיצה, ומתאכזבת זה לא מה שציפיתי.האמת לא יודעת מה לעשות? חושבת אולי זה מה יש, אתפשר וזהו.
רגע סילחו לי קיבלתי מייל חדש מ ד"ר מארק.
אם ברצונך להרשם לקורס נוסחא להצלחה,לחץ על הקישור הנל, לוחצת מה יכול להיות, להפסיד לא אפשרי,
זה חינם,נרשמת, לא חוןשבת שיש לו מה לחדש לי אני עושה עסקים מגיל 19, מגיע שיעור ראשון
[קוראת, וזהו, אבל לא זהו, כל היום מהדהד לי המייל במוח,,,, אני מתחילה להודות שהנקודות שמוזכרות
להצלחה בעסק הם בדיוק נקודות התורפה שלי, בשפה פשוטה לא ידעתי כמה הם חשובים.
עכשיו כבר מחכה בקוצר רוח לשיעורים הבאים
בינתיים ממשיכה להתעסק בעניני האתר שלי, בעיות לא חסרות ההוא אומר ככה והווא אומר ככה,וזה דבר שממש מוריד הבטחון שזה אפשרי להרים פרויקט כזה,יאוש קל,לילה בוקר.
מתעוררת, קפה, מחשב, מייל, כן זה שוב הד"ר תוציא את הענק שבתוכך, הוא שם,בום
עכשיו אני כבר מכירה אותו,הוא יודע על מה הוא מדבר.
מה שחשוב הוא, שהבטחון שלי חזר
וככה מאמרים על גבי מאמרים במהלך השנה וחצי שהתעסקתי בבנית האתר, וזהו נגמר ועכשיו אני רגועה , זה רק שאלה של יום יומיים ואני באווי,יושבת בגינה רגועה שמחה, אבל הראש משחזר את הכל,ואני פתאום מבינה שבנוסף לאנשים נפלאים שהיו סביבי ועזרו ותמכו,מה שלי נתן המון אבל המון כוח, זה המאמרים של הד"ר ואם הגעתלי עד לסיום זה המון בזכות זה
והיום אני פה בzmanit.co.il מרוצה מהתוצאה,אייך אמר הד"ר תתמיד תצליח
אבל שאלה לי אליך,איך אתה תמיד יודע לשלוח את המאמר הנכון
חוסר בטחון- מגיע מאמר,תעורר את הענק שבתוכך
כמעט מוותרת- תממש את הפוטנציאל שלך הוא ללא גבול
כל פעם המאמר רלוונטי לתחושה שלי,כבר התחלתי לזמר לעצמי-ד"ר תציל אותי אני מיואשת, ובבוקר מגיע מייל,רלוונטי כמובן.
טןב זה היה קצת הומור ,מגיע לי אחרי המאמצים הרבים שהשקעתי
אז תודה רבה לך אני פה המון גם בזכותך ועכשיו אני מחכה למיילים, איך לשמור ולטפח את מה שבניתי
בהערכה
אורה ארמה
בבקשה תפרסם איפה שתחליט תודה



שני אנשים, מקבלים גישה לאותו מידע, באותם תנאים, אבל איזה
הבדל תהומי בגישה!

הראשון אומר "אני מכיר את זה", השניה שואלת בכנות "איפה זה מציב לי מראה?"
הראשון דורש "תוכיח לי" , השניה אומרת "אני אוכיח לכולם"

אני יכול להתערב איתכם שגם התוצאות שלהם בחיים שונות ב-100%.

אז לסיום, אגיד לכם בדיוק מה שאני אומר למשתתפי הסדנאות שלי:

אתם עומדים בפני דלת שיכולה להוביל למקומות מדהימים, אבל אף אחד מלבדכם לא יכול לעבור במקומכם בדלת הזאת.

ואם כבר אתם מחליטים להיכנס, אז אני מתחננן בפניכם:

בבקשה, בבקשה, בבקשה...

אל תאכלו את התפריט!


נ.ב. בימים אחרונים היה מספר תקלות טכניות באתר שמנעו מאנשים להירשם לסדנת My Wave - לגלוש על הגל של החיים שנפתחת ב-29 לחודש. אז כדי לאפשר לכל המתעניינים להינות מהנחה של 30%, החלטתי להאריך את תקופת הרישום המקדם ביומיים עד ל-20 לחודש.

אם ברצונכם להנות מהנחת הרישום המוקדם, לחצו כאן...



יום שבת, 6 ביוני 2009

הדברים שאני לא יודע שאני לא יודע...

בפוסט הקודם דיברתי על הביטחון המדומה שיוצרת בנו אשליית הידיעה.

אשליית הביטחון הזאת היא אשלייה מסוכנת, כי בהרבה מקרים היא תוקעת אותנו ומונעת מאיתנו צמיחה.

בספרו "המרשת הגדול בעולם" - אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם בנושא של התפתחות אישית – המאסטר נותן לתלמידו ספר שעל כריכתו כתוב:

"הדברים שאתה לא יודע שאתה לא יודע",

וכשהתלמיד פותח את הספר הוא מגלה דבר מפתיע...

הספר הוא ריק...

פשוט דפים ריקים...

Tabula rasa...

כמו תודעת התינוק הרך שבא לעולם הזה בפתיחות אינסופית...

וכמובן, הוא לא מבין :-)

הוא לא מבין מה רצה להגיד המורה, מהי המשמעות של הכותרת המיסתורית של הספר?

המילים הללו כמובן לא מיועדים לחלק הרציונלי שבנו, אבל כדי בכל זאת לגעת במשמעות שלהם, עלינו להסתכל קודם כל על מודל ארבעת השלבים שפותח בפסיכולוגיה של למידה:



חוסר ידיעה/מיומנות

ידיעה/מיומנות

לא מודע

1

4

מודע

2

3



הפסיכולוגים גילו שכל פעם שאנחנו לומדים משהו חדש, אנחנו תמיד עוברים דרך אותם ארבעה שלבים אוניברסליים:

  1. חוסר ידיעה לא מודע – כלומר השלב שבו אתם אפילו לא יודעים שאתם עדיין לא יודעים משהו. למשל, לפני שנתקלתם בפעם ראשונה בסינים, סביר להניח שלא ידעתם שאתם לא יודעים סינית. דוגמא אחרת – אני, לפני שלמדתי את שיטת ה-NLP, לא העליתי בדעתי שקיימים דפוסי חשיבה מסויימים - מעין טריקים של חשיבה – שאנשים מצליחים ביותר במגוון התחומים – מספורט מקצועי ועד עולם העסקים - משתמשים בהם בשביל ליצור תוצאות יוצאת מן הכלל. לא ידעתי שאם מבינים את האופן שבו המוח מעבד מידע, אזי אפשר בקלות יחסית גם ללמוד וגם ללמד את הדפוסים הללו.

  2. חוסר ידיעה מודע - זה השלב שבוא אתם כבר מודעים לאותם דברים שאתם לא יודעים. למשל, פעם ראשונה שהתחלתם ללמוד נהיגה, אני מוכן להתערב שהייתם מאוד מודעים לחוסר המיומנות שלכם בדרך כלל בשלב הזה יש גם רצון ומוטיבציה ללמוד את הדברים החדשים שאתם עדיין לא יודעים. המעבר משלב ראשון לשלב שני מלווה בתחושה של הפתעה, של תגלית – מה שפסיכולוגיה קוגניטיביים קוראים לו "חווית AHA".

  3. ידיעה מודעת - זה השלב שבו אתם כבר מתחילים לרכוש מיומנות מסוימת, אבל עדיין צריכים לחשוב על כל צעד שאתם עושים. אם נמשיך עם הדוגמא של לימוד נהיגה, כאן מדובר על שיעור עשר או עשרים, שבו אתם עדיין חושבים "על איזו דוושה צריך ללחוץ, כדי להעביר הילוך...". בדרך כלל השלב הזה דורש המון ריכוז ומוטיבציה ולפעמים גם מלווה בלא מעט תסכולים.

  4. ידיעה לא מודעת – בשלב הזה המיומנות הופכת ל"אוטומט" – אתם כבר לא צריכים לחשוב מה לעשות עם גאז, ברקס או הגה של האוטו, אלא פשוט שואלים את עצמכם "לאן אני רוצה להגיע?" ומאפשרים לתת-המודע שלכם לקחת אתכם לשם. השלב הזה מלווה בתחושת אלגנטיות וקלות. וזאת הסיבה שצופה מבחוץ יכול לחשוב לפעמים שמדובר בכישרון מולד, כי הוא לא יודע שזה משהו שכל אחד יכול להשיג אם פשוט יקבל הדרכה מדויקת וילמד בדרך נכונה.
אפשר להגיד שבעצם רק בשלב ברביעי באמת "למדתם", באמת רכשתם את המיומנות או יצרתם את השינוי שרציתם – שלושת השלבים הראשונים הם שלבי הכנה ולימוד.

יחד אם זאת, חשוב לזכור שהשלב הרביעי הוא רק חולייה אחרונה בתהליך שלם, בעל מבנה מאוד ספציפי. באחד הפוסטים הבאים אני אדבר יותר לעומק על המבנה הזה ועל הטכניקות שפותחו במסגרת ה-NLP בשביל ליצור חווית למידה אפקטיבית ומהנה יותר.

היום אני רוצה להדגיש את התפקיד הקריטי של השלב הראשון - חוסר ידיעה לא מודע.

בעצם, השלב הזה הוא נקודת מוצא לכל התהליך, וכדי שנוכל לעבור לשלב שני, עלינו להיפתח למרחב הזה של "הדברים שאני לא יודע שאני לא יודע" – מה שאני קורה לו "מרחב השאלה". ברגע שיצרנו את הפתיחות הפנימית הזאת, ברגע ש"יצאנו מן הקופסא" של החשיבה השגרתית, אנחנו מאפשרים לתת-המודע שלנו ליצור אותה קפיצה קוונטית, אותה חווית AHA, שבה אנחנו מגלים פתאום שהעולם הרבה יותר גדול ממה שחשבנו, ושהאפשרויות רבות מספור.

חשוב לזכור שלא מדובר כאן באיזו מטאפורה מופשטת, אלא בחוויה מאוד מוחשית של גילוי, חוויה שכל אחד מאיתנו חווה לפחות פעם אחד בחיים.

למה זה דומה?


דמיינו שאתם נכנסים לחדר חשוך, שבה מקור אוד יחיד הוא פנס רחוק שמאיר דרך החלון הצר. אתם מסתכלים מסביב, אולי רואים צללית של איזה חפץ או שניים...

ואז קורה משהו מפתיע...

אתם נשענים במקרה על הקיר ולוחצים על המתג...

וכל החדר מתמלא אור...

ואתם מגלים מרחב ענק, מלא בהפתעות, באינספור דברים שלעולם לא שיערתם שתמצאו שם...

התחושה הזאת של "וואו"...

זה מה שקורה במעבר משלב 1 לשלב 2, כש"נופל לכם האסימון"..

ובשביל לאפשר את החוויה המדהימה הזאת, כל מה שצריך זה להיכנס למרחב השאלה – אותה השאלה האולטימטיבית:

"מה אתם עדיין לא יודעים שאתם עדיין לא יודעים?"


נ.ב. הפוסט הזה הוא חלק מעבודת הכנה שאני עושה בימים אלה לקראת כתיבת הספר שלי "My Way: אמנות ואומנות של מימוש עצמי", לכן אשמח מאוד לקבל פידבקים ושאלות לגבי הדברים שאני מביא כאן.

נ.נ.ב. ב-29 לחודש אני פותח בגבעתיים מחזור ראשון של הסדנת "My Way" - סדנה בת 7 מפגשים המאחדת שלושה כיוונים חשובים בהם עסקתי בשנים האחרונות:
  1. פסיכולוגיה קוונטית ואימון אישי בשיטת NLP
  2. מדיטציה כ"טכנולוגיה" לגילוי עצמי וכלי מעשי בחייי היום-היום
  3. שיטות טרנספורמציה של השאמנים - בעיקר ממסורת ה-Huna ההוואית ומסורת הטולטקית.
את הפרטים על הסדנה אפרסם באתר בימים הקרובים.