יום שני, 31 במאי 2010

מי מפחד מזיגמונד פרויד - חלק 2

בפוסט הקודם התחלתי לכתוב על הסיבות בגללן "התאהבתי" בפרויד - בעיקר על ההשראה שקיבלתי מ"פרויד-האיש", מסיפור החיים המרתק שלו...

אבל מעבר לאישיות עצומת-המימדים והשנויה במחלוקת שלו - מה הפך את פרויד ל"פרויד" (ב"פ" רבתית)?

למה התיאוריות שלו כבשו את העולם? למה בעיניי תלמידיו היה לדמות משיחית כמעט?

ולמה היום, אחרי מאה שנה מאז פרסום "פשר החלומות", כל כך אוהבים לשנוא אותו?

באופן פרדוקסלי, למרות כל אופנת המטפלים/מאמנים/פסיכולוגים שבאה כתוצאה ישירה מרעיונותיו של פרויד, המסר העיקרי שלו לא עדיין הפך לנחלת הכלל...

כמו שקורה הרבה עם רעיונות מהפכניים, התרבות שלנו הטמיעה את ה"קליפה" - העגה, המניירות, האובססיה עם המיניות - אבל התחמקנו בהצלחה רבה מן "הגרעין הקשה", מן התובנה הגדולה ביותר שלו:

"אנחנו מנוהלים על ידי תת-המודע שלנו,
שפועל לפי חוקים אי-רציונליים,
ועל כן - אנחנו ייצורים אי-רציונליים..."


אתם יכולים להגיד "מה אתה צוחק עלינו? מה זאת אומרת 'זה לא נקלט', בטח שזה נקלט, כולם יודעים על תת-המודע"...

האמנם?

האם הידע הזה באמת הופנם? האם הפך לחלק מן ההוויה, מן החוויה?

או שזה נשאר בגדר תיאוריה נחמדה, קצת אקזוטית, שאולי נוגעת למקרי קצה, לאנשים עם בעיות נפשיות חמורים...

גם אם זה לא נאמר בקול רם, המיתוס של הגיון, של "נכון-לא נכון" ממשיך לשלוט בתרבות שלנו...

ואנחנו, ה-"so-called normal" ממשיכים לחשוב על עצמנו כעל "חיה נבונה" ולדבר בשפה לינארית של "אם, אז"...

רק מה,בגלל האמונה הלא-הגיונית הזאת בכוחו של ההגיון, נשארות כל כך הרבה שאלות לא פתורות:
  • איך "עם מתורבת והגיוני" יכול היה לערוך טבח לעשרות מיליוני אנשים במלחמת העולם השניה?
  • למה אנשים "אינטלגנטיים" בימין משוכנעים בצדקתם באותה מידה כמו אנשים "אינטלגנטיים" בשמאל?
  • מה גורם לנו להתמכרויות שונות ומשונות - מסמים (כן, כן, כולל הסיגריות) ועד בהיה בטלוויזיה?
  • למה אנחנו רבים עם האהובים שלנו?
  • למה אנשים רבים כל כך מרגישים תקועים בחייהם ולא מעיזים לעשות שום דבר בנידון?
מאוד לא הגיוני...

ואז נשאלת השאלה:

"אבל למה לכל הרוחות אנחנו ממשיכים להאמין במיתוס ההגיון ולהתעלם מבשורתו האמיתית של פרוייד?"


בדיוק על זה אני מתכוון לכתוב שבוע הבא...


יום שני, 24 במאי 2010

מי מפחד מזיגמונד פרויד?

"פרויד? בחייך! פרוייד - זה פאסה!"...

מה לעשות - היום, כשזיגמונד הזקן והמזוקן הפך לחלק בתי נפרד של המיתולוגיה הפופולרית, רק עצלן יוותר על ההזדמנות להעיף איזה חץ ביקורתי לכיוון "זקן שבט הפסיכולוגים"- בדיוק כמו שפרוויד עצמו תיאר ב"טוטם וטאבו" מעורר המחלוקת שלו...

באופן פרדוקסלי קל מאוד לבקר את מה שהפך למיינסטרים, הדרך הקצרה ביותר ל"מקוריות" היא להטיל דופי ב"קלאסי" ולשכוח (או, אולי, להשכיח) את העובדה שפעם "קלאסי" היה "מגוחך ולא מתקבל על הדעת".

להעביר ביקורת על פרויד הפך היום לאופנה - פסיכולוגים, מאמנים, אינטלקטואלים לסוגיהם - כולם "חכמים אחר המעשה", אחרי מאה שנה של "עידן הפסיכולוגיה" - כולם מנסים את כוחם מולו, ממתגים את עצמם כ"צעד מעבר ל-", בלי לשים לב שכמו מתבגרים המנסים להיות שונים מהוריהם, הם בעצם מעתיקים אותו, פשוט עם סימן היפוך...

נרצה או לא - פרויד היום הוא בכל מקום...
  • מהדמות הארכיטיפית כמעט של הפסיכולוג עם מבטא גרמני כבד בסרטים הוליוודים הישנים ועד "תנתח את זה" עם בילי קריסטל ורוברט דה-נירו...
  • מהז'רגון הפסיכולוגי שהפך לחלק משפת היום-יום - "אנאלי", "אדיפאלי", "פליטה פרודיאנית" וכו' וכו' - ועד מהפכת ילדי הפרחים בשנות השישים...
  • מהמחקרים המודרניים ברפואה הפסיכוסומאטית ועד "התדמתו של זיכרון" של סלבדור דאלי "צליבה הורודה" של הנרי מילר...
אם חושבים על זה, זה די מדהים כמה מעט רובנו יודעים על האיש שאולי יותר מכל אדם בהיסטוריה המודרנית עיצב את העולם שבו אנו חיים היום... ואני חייב להודות שעד לפני נסיעה שלי להודו,  לא ידעתי עליו הרבה מעבר ל"מה שכולם יודעים"...

מצחיק שדווקא בהודו - אולי ההיפך המוחלט מוינה ויקטוריאנית שבה חי ויצר - מצאתי את הזמן להכיר אותו יותר מקרוב...

היום אני לא הולך לכתוב הרבה על כל מה שגיליתי - אדבר רק על הדבר החשוב ביותר שמצאתי - השראה, אפשר להגיד אפילו מודל לחיקוי ...

רק תחשבו על זה - האדם שרבים מנסים להציגו היום כשרלטן רודף פרסום, עבד באלמוניות מוחלטת עד גיל 44, ספג ביקורת מזלזלת מן הממסד הרפואי ופסיכיאטרי, ופשוט המשיך לעשות את מה שהוא האמין בו, מבלי לדעת לאן בדיוק החיפושים שלו יביאו אותו...

"דברים גדולים לוקחים זמן"...

קל להגיד...
קצת יותר מאתגר -  לזכור זאת כשאנחנו שקועים על מעל הראש בסיפור האישי שלנו...

המשך יבוא...

יום שני, 17 במאי 2010

לתת כבוד לתהליך


הרבה חלב קוקוס זרם מאז שכתבתי את הפוסט האחרון על החופשה הארוכה שלי בגואה

מאז הספקתי לחזור לארץ, אבל שמרתי על פרופיל נמוך, לא כתבתי ולא עשיתי סדנאות. הרגשתי, אחרי כחמש שנים של פעילות מאוד אינטנסיבית, שאני חייב עוד קצת זמן עם עצמי, צריך לתת לדברים להתבשל שם בפנים.

אם הייתם אי פעם בתהליך אימוני, בטח יצא לכם לשמוע את המשפש "לתת כבוד לתהליך".

אני קצת מתבייש להודות בזאת, אבל היום בבוקר פתאום נפל לי האסימון שהייתה לי נטיה לתפוס המשפט הזה בהיבט החיצוני שלו, כלומר "תתרכז ב-Being שלך, תעשה את מה שצריך לעשות ותן לדברים בחוץ להתנהל בקצב שלהם"...

כמעט שכחתי שגם להתליך הפנימי יש קצב משלו...


שלפעמים לוקח הרבה זמן  עד שאני מבין "מה צריך לעשות"...
אחד הכיוונים החדשים שהתחלתי לחקור בגואה הוא אסטרולוגיה (אם מישהו הרים כאן גבה, זה בסדר  - אני בטח עוד אכתוב על זה בהמשך:-) ).

תוך כדי התהליך היה לי מזל להיפגש עם בחור הודי צעיר, בן לשושלת אססטרולוגים מסורתיים ארוכה... אחד השיעורים החשובים (והמאתגרים) ביותר שלמדתי ממנו היה בדיוק זה - לתת לעצמי את הרשות "לא לעשות"...

אז לקחתי את הזמן...

או שיותר נכון - נתתי לזמן לקחת אותי :-)


ומה עכשיו?

עכשיו אני מרגיש שהזמן הביא אותי לנקודה ששוב בא לי לשתף, לכתוב, ללמד...

לא כי אני חייב, אלא כי אני רוצה...


לכן בשבועות הקרובים אני מתכנן לארגן את שפע החומרים שצברתי ולהתחיל לכתוב באופן מסודר, פעם בשבוע, "כמו גדולים"...

בין הנושאים שחשבתי לכתוב עליהם:
  • על אסטרולוגיה ואימון
  • למה התחלתי לאהוב את פרויד?
  • על מדיטציה והורות
  • פרקים מהספר על שיטת EFT
ועוד ועוד ועוד...

אז "נתקרא" בקרוב...