יום שני, 23 במאי 2011

תשובתו המפתיעה של הדלאי לאמה



מישהו שאל פעם את הדלאי לאמה: 

"אילו הייתה לך מילה אחת בלבד לתאר את סוד האושר,
ההגשמה וחיים מלאי משמעות, באיזו מילה היית בוחר?"

מבלי להסס ולו לרגע דלאי לאמה ענה...

שיגרה...


האמת - קצת הופתעתי כששמעתי את הסיפור הזה, אבל במחשבה שניה, התשובה הזאת הייתה הכי הגיונית שבעולם.

וזה רק חיזק את האמונה שלי בעוצמתו של "ההבדל הקטן"  - אותם דברים קטנים (ואולי לא כל כך חשובים, לכאורה) שנבנים אחד על גבי השני ומובילים לשינוי אדיר בתווך ארוך.

הרגשתי את זה חזק בתקופת החגים, כשהלו"ז שלי קצת השתבש ופתאום מצאתי את עצמי "מעגל פינות" בשגרת היום-יום שלי.

וכמובן התוצאות לא איחרו לבוא ומיד הרגשתי שאני לא ב-100% שלי...

אבל אז נזכרתי במילים של דיוויד אלן - "הגורו הגדול של האפקטיביות האישית":

'להיות "חגורה שחורה" (black belt) בתחום מסוים לא אומר תמיד "להישאר בכושר", אלא לדעת איך להחזיר את עצמך לכושר בכוחות עצמך...'

מאותו רגע לא לקח לי הרבה זמן "להחזיר את עצמי לכושר" ולהתחיל לתקתק דברים - אחד הפרויקטים החשובים שאני עומד להוציא עכשיו זה הבלוג החדש שהבטחתי לכם עוד לפני כמה חודשים....

כן, כן, אני יודע שזה לקח קצת זמן, אבל אחרי שסיפרתי על התוכניות שלי להקים בלוג חדש, שמתי לב שאני לא מרגיש שלם עם הקונספט הזה של בלוג "לשחקנים בלבד" ולקח לי קצת זמן להבין מה בדיוק הפריע לי ברעיון הזה...

וזה הולך להיות אחד הדברים הראשונים שאני עומד לדבר עליהם בבלוג החדש שיעלה לאוויר לקראת סוף השבוע - כמה הבחנות קריטיות לגבי שאלת התזמון והצד החיובי של הדחיינות...

אז תראה בקרוב...

יום ראשון, 8 במאי 2011

על "עצמאות" ו"עצמיות"


עצמאות  - עמידה ברשות עצמו, אי-תלות באחרים 
עצמיות - תכונתו המקורית של דבר, מהות עצמית, מקוריות
מילון אבן-שושן


ישראל אוטוטו בת 63 - גיל מכובד במונחי בני אדם, אבל די זניח בקני מידה היסטוריים.

חג קצת פרדוקסלי בעיניי - יום עצמאות הזה...

הרי אם נסתכל על "עצמאות" במונחים של פסיכולוגיה התפתחותית - מדובר ב-issue המרכזי של גיל ההתבגרות, מדובר ב-issue המרכזי של גיל ההתבגרות - "העמידה ברשות עצמנו"...

אבל ככל שאנו מתבגרים, הפוקוס בדרך כלל עובר מ"עצמאות" ל"עצמיות",  מ"אי-תלות באחרים" אל  "הבנת מהות עצמית", אל השאלה "מי אני בעצם?" (ורובנו מקווים לקבל את התשובה לפני שנגיע לגיל 63 :-) )

כנראה בשביל המדינות התהליך שונה...

לפחות במקרה של מדינת ישראל, ככל שהזמן עובר, הזהות המדינית והלאומית שלנו הולכת ומיטשטשת ואני תוהה ביני לבין עצמי, מה זה עושה לשאלת הזהות האישית של כל אחד מאיתנו בחיפושנו אחר "הבית האמיתי" שלנו...


מאין באנו? מה אנחנו? לאן אנו הולכים?


השאלה המשולשת הזאת - שמו של הציור המפורסם של פול גוגן - אינה נראית קלה יותר או בורה יותר היום, 63 שנה אחרי קום המדינה...

אז בנימה מהורהרת זו, אני מאחל לכם חג שמח - וכל אחד יכול לבחור מה הוא רוצה לחגוג - "עצמאות", "עצמיות", או אולי אפילו שניהם גם יחד :-)

נ.ב. תוך כדי כתיבת הפוסט, נזכרתי בפוסט אחר  - אם תרצו, אין זו אגדה... - שכתבתי ביום הזיכרון לפני שלוש שנים - ממש מעניין לראות איך הפרספקטיבה משתנה עם הזמן...

יום ראשון, 1 במאי 2011

לתרגל לעומק, לתרגל לרוחב...

בארבעת הימים האחרונים הרגשתי ממש בר-מזל...

זכיתי לפגוש בפעם שניה את שנדור רמטה - "המורה של המורה שלי" - שהביא למערב את Shadow Yoga ("יוגת הצללים")...

הרגשתי בר-מזל, כי בעולם הממוסחר של היום זה נדיר כל כך לפגוש מאסטר אמיתי, מישהו שלא "מוכר" לך דבר ושלא מחפש  "תלמידים ליום"...

"תשאלו את עצמכם בכנות - כמה רחוק אתם מוכנים ללכת במסע הזה"


שאל הוא אותנו שוב ושוב ושוב במהלך ארבעת הימים הללו...

נזכרתי איך המורה שלי סיפר  שאחת התלמידות שלה דיברה פעם עם החברים שלה שגם תרגלו יוגה (או לפחות חשבו שזה מה שהם עושים :-) ).

"את יודעת מה ההבדל ביננו?" - שאלו אותה.
"את מתרגלת לעומק, ואנחנו מתרגלים לרוחב"


"מתרגלים לרוחב"...


זאת אולי ההגדרה הקולעת ביותר של מה שקורה היום בהרבה תחומים - מיוגה דרך אימון אישי ועד לשיווק באינטרנט שהפך לסוג של אופנה בשנים האחרונות.

קצת מכל דבר - זה שם המשחק...

ואחד הביטויים של ה"משחק" הזה הוא שהרבה אנשים רצים ללמד אחרים את מה ששמעו - שמעו, אפילו לא באמת למדו! - בעצמם לפני שניה.

אחרי שכתבתי את המשפט האחרון עצרתי...

בדקתי עם עצמי "ומה איתי, האם גם אני חוטא בזה לפעמים?"

ועד כמה שזה לא נעים להודות - גם לי זה קורה  - אם כי עם הזמן למדתי להיזהר לא ליפול למלכודת הזאת...

לכן לפני כמה שנים הפסקתי ללמד יוגה, כי הרגשתי שזה מוקדם מדי בשבילי.

לכן לקח לי ארבע שנים מן המפגש הראשון שלי עם EFT ועד הרגע שתחלתי ללמד את השיטה.

ואז עוד שלוש שנים עד שזה הפך באמת ל"שלי" והרגשתי שאני יכול לעמוד מאחורי כל מילה, ולא פשוט "לחזור על מה שהגדולים אומרים".

"דברים גדולים לוקחים זמן".


המשפט הזה עדיין מאתגר אותי - עם האופי חסר-הסבלנות שלי - אבל לאט-לאט אני לומד...

לומד לתרגל לעומק...