tag:blogger.com,1999:blog-50566263761428314282012-01-31T15:40:31.761-08:00דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.comBlogger851100tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-4642735011292173952011-05-23T00:14:00.000-07:002011-05-23T00:31:56.192-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-o2ch3BUX8Ms/TdoNCpkOnvI/AAAAAAAAAMk/ASqzAsjDfy8/s1600/6a00d834518c7e69e200e54f12172c8833-800wi.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="228" src="http://1.bp.blogspot.com/-o2ch3BUX8Ms/TdoNCpkOnvI/AAAAAAAAAMk/ASqzAsjDfy8/s320/6a00d834518c7e69e200e54f12172c8833-800wi.jpg" width="320" /></a></div><br><br />מישהו שאל פעם את הדלאי לאמה:&nbsp;</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>"אילו הייתה לך <u>מילה אחת בלבד</u> לתאר את סוד האושר, </b></div><div style="text-align: justify;"><b>ההגשמה וחיים מלאי משמעות, באיזו מילה היית בוחר?"</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">מבלי להסס ולו לרגע דלאי לאמה ענה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><h2 dir="rtl" style="color: #960000; text-align: center;">שיגרה...</h2><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">האמת - קצת הופתעתי כששמעתי את הסיפור הזה, אבל במחשבה שניה, התשובה הזאת הייתה הכי הגיונית שבעולם.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">וזה רק חיזק את האמונה שלי בעוצמתו של<b> "ההבדל הקטן"</b> &nbsp;- אותם דברים קטנים (ואולי לא כל כך חשובים, לכאורה) שנבנים אחד על גבי השני ומובילים ל<b><u>שינוי אדיר בתווך ארוך</u></b>.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">הרגשתי את זה חזק בתקופת החגים, כשהלו"ז שלי קצת השתבש ופתאום מצאתי את עצמי "מעגל פינות" בשגרת היום-יום שלי.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">וכמובן התוצאות לא איחרו לבוא ו<u>מיד&nbsp;הרגשתי שאני לא ב-100% שלי</u>...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אבל אז נזכרתי במילים של&nbsp;דיוויד אלן - "הגורו הגדול של האפקטיביות האישית":</div><br /><blockquote><div style="text-align: justify;">'להיות "חגורה שחורה" (black belt) בתחום מסוים לא אומר תמיד "להישאר בכושר", אלא לדעת איך <b>להחזיר את עצמך לכושר <u>בכוחות עצמך</u></b>...'</div></blockquote><br /><div style="text-align: justify;">מאותו רגע לא לקח לי הרבה זמן "להחזיר את עצמי לכושר" ולהתחיל לתקתק דברים - אחד הפרויקטים החשובים שאני עומד להוציא עכשיו זה <b><u>הבלוג החדש</u></b> שהבטחתי לכם עוד לפני כמה חודשים....</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">כן, כן, אני יודע שזה לקח קצת זמן, אבל אחרי שסיפרתי על <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2011/02/blog-post_2350.html" target="_blank">התוכניות שלי להקים בלוג חדש</a>, שמתי לב שאני לא מרגיש שלם עם הקונספט הזה של בלוג "לשחקנים בלבד" ולקח לי קצת זמן להבין מה בדיוק הפריע לי ברעיון הזה...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">וזה הולך להיות אחד הדברים הראשונים שאני עומד לדבר עליהם בבלוג החדש שיעלה לאוויר לקראת סוף השבוע - <b><u>כמה הבחנות קריטיות לגבי שאלת התזמון והצד החיובי של הדחיינות...</u></b></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אז תראה בקרוב...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-464273501129217395?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-38662664670132228872011-05-08T08:39:00.000-07:002011-05-08T11:42:55.695-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><blockquote class="" dir="rtl" style="text-align: right;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-JZe5VUwoY_o/Tca_ZDTs2wI/AAAAAAAAAMg/IfmB96C1EdI/s1600/gogen.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/-JZe5VUwoY_o/Tca_ZDTs2wI/AAAAAAAAAMg/IfmB96C1EdI/s1600/gogen.jpg" style="cursor: move;" width="0" /></a><br /><div style="text-align: justify;"><i><b>עצמאות</b>&nbsp; - עמידה ברשות עצמו, אי-תלות באחרים&nbsp;</i></div><div style="text-align: justify;"><i><b>עצמיות</b> - תכונתו המקורית של דבר, מהות עצמית, מקוריות</i></div><div style="text-align: left;">מילון אבן-שושן</div><br /></blockquote><div style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ישראל אוטוטו בת 63 -&nbsp;גיל מכובד במונחי בני אדם, אבל די זניח בקני מידה היסטוריים.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><b>חג קצת פרדוקסלי בעיניי - יום עצמאות הזה...</b></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">הרי אם נסתכל על "עצמאות" במונחים של פסיכולוגיה התפתחותית - מדובר ב-<b>issue המרכזי של גיל ההתבגרות</b>,&nbsp;מדובר ב-<strong>issue המרכזי של גיל ההתבגרות&nbsp;</strong>- "העמידה ברשות עצמנו"...<br /><br />אבל&nbsp;ככל שאנו מתבגרים,&nbsp;הפוקוס בדרך כלל עובר מ"עצמאות" ל"עצמיות",&nbsp; מ"אי-תלות באחרים" אל &nbsp;"הבנת מהות עצמית", אל השאלה <b>"מי אני בעצם?"</b> (ורובנו מקווים לקבל את התשובה לפני שנגיע לגיל 63 :-) )</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">כנראה בשביל המדינות התהליך שונה...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">לפחות במקרה של מדינת ישראל, ככל שהזמן עובר, הזהות המדינית והלאומית שלנו הולכת ומיטשטשת ואני תוהה ביני לבין עצמי, מה זה עושה לשאלת הזהות האישית של כל אחד מאיתנו <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2011/04/blog-post_18.html">בחיפושנו אחר "הבית האמיתי" שלנו.</a>..<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-JZe5VUwoY_o/Tca_ZDTs2wI/AAAAAAAAAMg/IfmB96C1EdI/s1600/gogen.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/-JZe5VUwoY_o/Tca_ZDTs2wI/AAAAAAAAAMg/IfmB96C1EdI/s1600/gogen.jpg" /></a></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br /></div><div style="text-align: justify;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 16px; line-height: 24px;"></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><h3>מאין באנו? מה אנחנו? לאן אנו הולכים?</h3><br />השאלה המשולשת הזאת - שמו של הציור המפורסם של פול גוגן - אינה נראית קלה יותר או בורה יותר היום, 63 שנה אחרי קום המדינה...<br /><br /><div style="text-align: justify;">אז בנימה מהורהרת זו, אני מאחל לכם חג שמח - וכל אחד יכול לבחור מה הוא רוצה לחגוג - "עצמאות", "עצמיות", או אולי אפילו שניהם גם יחד :-)</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">נ.ב. תוך כדי כתיבת הפוסט, נזכרתי בפוסט אחר &nbsp;-&nbsp;<a href="http://markzlochin.blogspot.com/2008/05/blog-post_07.html">אם תרצו, אין זו אגדה...</a>&nbsp;- שכתבתי ביום הזיכרון לפני שלוש שנים - ממש מעניין לראות איך הפרספקטיבה משתנה עם הזמן...<br /><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-3866266467013222887?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-34742844721113121762011-05-01T03:53:00.000-07:002011-05-01T04:19:15.443-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-qC2E_MOYlOI/Tb09tzwmmaI/AAAAAAAAAMY/i3lj-v1bWJo/s1600/Zhander_virabha%255B1%255D.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/-qC2E_MOYlOI/Tb09tzwmmaI/AAAAAAAAAMY/i3lj-v1bWJo/s1600/Zhander_virabha%255B1%255D.jpg" /></a></div>בארבעת הימים האחרונים הרגשתי ממש בר-מזל...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">זכיתי לפגוש בפעם שניה את <b>שנדור רמטה</b> - "המורה של המורה שלי" - שהביא למערב את Shadow Yoga ("יוגת הצללים")...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">הרגשתי בר-מזל, כי בעולם הממוסחר של היום זה נדיר כל כך לפגוש מאסטר אמיתי, מישהו שלא "מוכר" לך דבר ושלא מחפש &nbsp;"תלמידים ליום"...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><h3 dir="rtl" style="text-align: justify;"><em> "תשאלו את עצמכם בכנות - כמה רחוק אתם מוכנים ללכת במסע הזה"</em></h3><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">שאל הוא אותנו שוב ושוב ושוב במהלך ארבעת הימים הללו...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">נזכרתי איך המורה שלי סיפר &nbsp;שאחת התלמידות שלה דיברה פעם עם החברים שלה שגם תרגלו יוגה (או לפחות חשבו שזה מה שהם עושים :-) ).</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><h4 dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><i>"את יודעת מה ההבדל ביננו?"</i> - שאלו אותה.</div><i><div style="text-align: justify;"><span class="Apple-style-span" style="font-style: normal;"><i>"את מתרגלת לעומק, ואנחנו מתרגלים לרוחב"</i></span></div></i></h4><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><h3 dir="rtl" style="text-align: justify;">"מתרגלים לרוחב"...</h3><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">זאת אולי ההגדרה הקולעת ביותר של מה שקורה היום בהרבה תחומים - מיוגה דרך אימון אישי ועד לשיווק באינטרנט שהפך לסוג של אופנה בשנים האחרונות.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">קצת מכל דבר - זה שם המשחק...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ואחד הביטויים של ה"משחק" הזה הוא שהרבה אנשים רצים ללמד אחרים את מה ששמעו - <b>שמעו, אפילו לא באמת למדו!</b> - בעצמם לפני שניה.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אחרי שכתבתי את המשפט האחרון עצרתי...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">בדקתי עם עצמי <i>"ומה איתי, האם גם אני חוטא בזה לפעמים?"</i></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ועד כמה שזה לא נעים להודות - גם לי זה קורה &nbsp;- אם כי עם הזמן למדתי להיזהר לא ליפול למלכודת הזאת...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">לכן לפני כמה שנים הפסקתי ללמד יוגה, כי הרגשתי שזה מוקדם מדי בשבילי.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">לכן לקח לי ארבע שנים מן המפגש הראשון שלי עם EFT ועד הרגע שתחלתי ללמד את השיטה.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">ואז עוד שלוש שנים עד שזה הפך באמת ל"שלי" והרגשתי שאני יכול לעמוד מאחורי כל מילה, ולא פשוט "לחזור על מה שהגדולים אומרים".</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><h3 dir="rtl" style="text-align: justify;"><i>"דברים גדולים לוקחים זמן".</i></h3><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">המשפט הזה עדיין מאתגר אותי - עם האופי חסר-הסבלנות שלי - אבל לאט-לאט אני לומד...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h4 style="text-align: justify;">לומד לתרגל לעומק...</h4></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-3474284472111312176?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-62461843947572946472011-04-18T04:45:00.000-07:002011-04-18T08:49:51.008-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: justify;" trbidi="on"><h4><em>בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו,<br />כאילו הוא יצא ממצרים...</em></h4><img src="http://t3.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcRFNtgpLhz7vVbNeMGQf7cbTW-5hqPf8VQ7kmulYG5qLBcGyc5q" width="0" /><br />המשפט הזה הוא מרגש ועצוב בו זמנית...<br /><br />מרגש, כי הוא מכיל את ההבטחה של "<i>עבדים היינו, עתה בני חורין</i>"...<br /><br />עצוב, כי לעיתים קרובות, המחיר על החירות הזאת הוא <u>ארבעים שנה במדבר</u> - &nbsp;עקירה ממקום בטוח ומוכר לטובת נידודים וחיפוש אחר "הארץ המובטחת"...<br /><br />חשבתי על זה אתמול בלילה כשהקשבתי ל-Thich Nhat Hanh - אחד ממורי הזן המשפיעים ביותר שחיים היום במערב.<br /><br />שם ההרצאה שלו היה <b>Finding Our True Home</b> - "למצוא את הבית האמיתי שלנו" - והוא דיבר "מציאת הבית" כמטרה חשובה ביותר של התרגול, במיוחד עבור האדם המודרני שלא מרגיש את עצמו "בבית" בתוך חייו הוא.<br /><br />וכמה אירוני (במובן הכי פוסט-מודרני של המילה :-) ) שהמילים של הנזיר התאילנדי המרצה באנגלית במנזר בדרום צרפת, פתאום מתחברים לזרם התודעה שלי (יהודי-רוסי-ישראלי-קוסמופוליטי) בערב פסח ויוצרים משהו חדש...<br /><br />געגוע כפול ל"חירות" ול"בית"...<br /><br />אז מי יתן ונצליח "לעשות סדר" לא רק ליד שולחן הסעודה ולא רק הערב, ונוכל למצוא כל אחד את "הבית" שלו...<br />אמן.<br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-6246184394757294647?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-66442494713381063372011-04-07T03:13:00.000-07:002011-04-08T22:24:54.899-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><div style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 2em;"><img border="0" height="200" src="http://2.bp.blogspot.com/_60DLqQyrbvk/TCyIJWbKm3I/AAAAAAAAA3c/g3XTeOlOlQI/s1600/speed_limit.jpg" width="156" /></div><br />עוד מימי פרויד מושג ה"גבולות" היה בין הנושאים ה"חמים" בפסיכולוגיה, ובשנים האחרונות הוא גם הפך לסוג של buzzword בעולם הקואוצ'ינג&nbsp;- מסיסמת <u>"לפרוץ מעבר לגבולות"</u> שכל כך אוהבים בסדנאות מוטיבציה למיניהן ועד ל"אמונות מגבילות" שבחרתי בעצמי כנושא מרכזי לקורס M-Focusing האחרון שלי.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /><br />עכשיו, החשיבה הפשטנית נוטה לסווג את הגבולות כמשהו שלילי, <u>משהו שיש לשבור אותו </u>(או לפחות למתוח אותו), אבל <b>האם זאת באמת גישה "בריאה" ואפקטיבית?</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כדי לענות על השאלה הזאת, אנחנו חייבים קודם כל להבין</div><h2 style="color: #960000; text-align: justify;">למה אנחנו בכלל צריכים גבולות?</h2></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כמו לכל שאלה טובה, יש כאן שתי תשובות (לפחות :-) ):</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><ul dir="rtl" style="text-align: right;"><li><div style="text-align: justify;">הראשונה היא תשובה מעשית - <b>בלי גבולות אנחנו פשוט לא יכולים לתפקד</b>, כי כמות האפשרויות היא אינסופית ואנחנו חייבים דרך כלשהי (לפעמים אפילו שרירותית) לצמצם את המרחב העצום הזה. ואם מספר האפשרויות גדול מדי - זה פשוט משתק אותנו, אנחנו קופאים המומים, כמו אותו רב-רגליים שלא ידע איזו רגל להזיז ראשונה.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></li><li><div style="text-align: justify;">אבל הסיבה השנייה הרבה יותר מעניינת בעיניי והיא - הגבולות מגדירות את <b>תחושת "האני" (sense of Self)</b> שלנו.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">&nbsp;במילים אחרות - &nbsp;<b>בשביל לדעת "מי אני?", אני חייב לדעת "<u>מי אני לא?"</u></b>, מה נמצא מחוצה לי, ובתהליך אני תמיד פוגש את הגבולות שלי.</div></li></ul><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br />האסימון הזה נפל אצלי חזק כשצפיתי בילדה שלי. כמו שההורים בינינו בטח יודעים, הגיל בין 2 ל-4 בערך - ה-terrible two הידוע לשמצה - הוא הגיל של "בדיקת גבולות" בלתי פוסקת. עכשיו, בהתחלה אני זוכר שזה &nbsp;די הטריף אותי - כל פעם שהיא "וידאה" שוב (ושוב ושוב &nbsp;<img border="0" src="http://emonizer.googlepages.com/06.gif" style="cursor: move;" />) ש<u>"כאן עובר הקו האדום של אבא"</u>, הרגשתי כאילו היא מתגרה בי, עד שיום אחד <b>זה פתאום נחת עליי.</b></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">הבנתי שתאכלס <u>לא ממש מעניין אותה "הקו האדום" (כלומר הגבול) של אבא</u> - מה שמעניין אותה באמת זה הגבולות שלה - <b>"מה אני יכולה ומה לא? איפה אני יכולה להשפיע על המציאות ואיפה לא?"</b> - במילים אחרות "איפה אני נגמרת ומתחיל "האחר"?"</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">בשבילה כל ה"בדיקת גבולות" הזאת - זה משחק מרתק של גילוי עצמי, המשחק האולטימטיבי אם תשאלו אותי, וברגע שתפסתי זאת, גם התפיסה שלי לגבי הגבולות האישיים שלי התחילה להשתנות - זה הפך להרבה יותר קליל וקונדסי.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כן, אני עדיין נופל לא מעט פעמים למלכודת של "הרדיפה אחרי המטרה", של "לקחת את זה אישי", אבל לעיתים יותר ויותר קרובות אני גם זוכר לעצור, להרפות, לחייך ולהגיד לעצמי<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #960000; font-size: 24px; font-weight: bold;">"אופס, נתקלתי בגבול שלי - מעניין, לא ידעתי שאני נגמר כאן..."</span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #960000; font-size: 24px; font-weight: bold;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #960000; font-size: 24px; font-weight: bold;"><br /></span></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-6644249471338106337?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-31746389041633340012011-03-31T09:13:00.000-07:002011-03-31T12:13:21.004-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: justify;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-N8IMfe1RG-c/TZSrF-e0dyI/AAAAAAAAAMU/rRNFrI_fzcA/s1600/harry.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/-N8IMfe1RG-c/TZSrF-e0dyI/AAAAAAAAAMU/rRNFrI_fzcA/s1600/harry.jpg" /></a></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">קשה להאמין שעברו כבר 14 שנה מאז התחיל הנס הזה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ממש סיפור סינדרלה מודרני - &nbsp;כותבת אלמונית שהצליחה ליצור יש מאין תופעה עולמית - <b>הספר הכי נמכר בהיסטוריה</b> (מלבד אולי התנ"ך והקוראן) שגרם אפילו ולציניקן כרוני כמו עבדכם הנאמן להתאהב מחדש באגדות.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>אבל מה כל כך מיוחד בסדרה הזאת?</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">מעבר לסיפור טוב ולדמיון הפרוע - מה בדיוק גרם לאנשים מכל הגילאים ברחבי העולם "לבלוע" את הספרים הללו ולצפות בכיליון עיניים ליציאת הכרך הבא?</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אני חושב שהקסם האמיתי של הסדרה הזאת הוא לאו דווקא בעולם המופלא שהיא מתארת, אלא בדמותו של הארי פוטר &nbsp;עצמו - דמות שרבים מאיתנו יכולים להזדהות איתו ברמה הכי עמוקה וחבויה.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><h2 dir="rtl" style="text-align: justify;">ילד שמגלה שהוא קוסם.</h2><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">מי מאיתנו לא חלם על זה בסתר ליבו?</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>נו, תודו :-)</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">מי מאיתנו לא חש לפעמים חוסר סיפוק עמוק מ-Muggle world - אותו העולם הרציני והיבש שבו אנו מבלים את רוב זמננו?</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">מי מאיתנו לא הרגיש כמיהה לעולם אחר, עולם של אפשרויות בלתי מוגבלות, לעולמם של "קוסמים" - של אנשים שמדברים איתנו באותה שפה.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">והכמיהה הזאת אינה איזה אופנה חולפת, אלא צורך עמוק ביותר של כל אדם באשר הוא אדם - אותו צורך בגללו אנשים עוזבים קריירה "בטוחה" לטובת עתיד לא ידוע, או מתחילים פרויקטים מטורפים (שלפעמים גם מצליחים למרות כל הסיכויים), או נוסעים להודו בגיל עשרים, או קונים "הארלי דווידסון" בגיל ארבעים, או מתנסים בסמים משני התודעה או מחפשים חוויות מיסטיות בדרכים "מסורתיות" יותר.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">זה הכוח מאחורי כל אמנות אמיתית ובכלל מאחורי כל דבר שעושים "עם נשמה".</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">וכשאנחנו פוגשים משהו כזה, אנחנו פשוט מוקסמים...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><b>ורוצים שהסיפור הזה לא יגמר...</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-3174638904163334001?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-3916695157723483872011-03-21T01:51:00.000-07:002011-04-05T08:59:52.286-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /><h3 style="font-size: 1.2em; text-align: justify;">לכל אחד מאיתנו יש רגעים בחיים שפשוט בא לנו לצרוח, לפרוק, להשתחרר...</h3><br /><table cellpadding="0" id="Table1" style="text-align: justify;"><tbody><tr> <td style="font-size: 1em; padding-left: 15px; text-align: justify;" valign="top">אבל מה לעשות – אנו מוגבלים על ידי מיליוני כללים שהטמענו מן ההורים, המורים, בעלי&nbsp;הסמכות למיניהם.<br /><br />לחלק מן הכללים יש משמעות גם היום...<br /><br />חלק אחר היה אולי רלוונטי כשהיינו קטנים, אך&nbsp;מזמן כבר פג תוקפם...<br /><br />וחלקם הגדול של הכללים הללו פשוט מגביל אותנו גופנית ונפשית, <u>מפריע לנשום, לנוע, לדבר,&nbsp;לצרוח, לעשות אהבה, ליהנות מכל רגע בחיים ...</u><br /><br /></td> <td valign="top"><img border="0" src="https://lh6.googleusercontent.com/-Obu-9rjx2sg/TYcT7obQHPI/AAAAAAAAAL4/a_AtjE1Yyy8/s320/crying_baby.jpg" width="160" /><br /><br /><br /></td> </tr></tbody></table><span style="font-size: 1.2em; text-align: justify;"><br />ריבירסינג הינו טכניקה עוצמתית של נשימה המאפשרת להשתחרר מכל הכבלים הפנימיים&nbsp;הללו, ומובילה דרך התנקות עמוקה אל <u>החופש פשוט להיות</u> - לפרטים על השיטה המרתקת הזאת, אתם מוזמנים לקרוא את המאמר <b><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2008/10/blog-post.html" target="_blank">"ריבירסינג - לנשום מעבר למחסומים"</a></b>.</span><br /><h4>הסדנה הקרובה תתקיים בחיפה &nbsp;&nbsp;<span style="color: red;">ביום שבת ה-9 לאפריל בין השעות 11:00-14:00</span>&nbsp;בסטודיו סוהם, רח' יפה נוף 120.<br /></h4><a id="reg" name="reg"></a><br /><h3><br />מספר מקומות מוגבל - חובה להירשם מראש!</h3><span style="font-size: 1.2em; text-align: justify;"><br />עלות המפגש - 150 ש"ח, לזוגות - הנחה 20%.<br /><b style="color: red;">לנרשמים מראש דרך האתר - 120 ש"ח.</b></span><br /><form id="Form2"><div style="color: red; text-align: justify;"><br /></div><div style="color: red; text-align: justify;"><input id="Button1" name="Button1" onclick="window.location.href='http://www.mark-zlochin.com/registration.htm#rebirthing'" style="background: orangered 0% 50%; color: white; font-size: 1.3em;" type="button" value=" לחצו כאן להרשמה במחיר מוזל..." /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">לקבלת מידע נוסף אתם מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם או ליצור איתי קשר&nbsp;</span><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">בטלפון&nbsp;</span><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">054-7604837 (מארק)</span></div></form><br /><form action="http://cp.responder.co.il/subscribe.php" id="rspform" method="post" onsubmit="return responder_validation(this);"><table border="0" id="Table2"><tbody><tr> <td><b>שם</b></td> <td><input dir="rtl" id="Text5" name="fields[subscribers_name]" size="14" type="text" /></td> <td><b>טלפון</b></td> <td><input dir="ltr" id="Text6" name="fields[טלפון]" size="14" type="text" /></td></tr><tr> <td><b>אימייל</b></td> <td><input dir="rtl" id="Text4" name="fields[subscribers_email]" size="14" type="text" /></td> </tr><tr> <td colspan="4"><br /><input id="Submit1" name="Submit1" style="font-size: 1.2em;" type="submit" value="כן, אני רוצה לקבל עוד פרטים על הסדנה!" /> </td> </tr></tbody></table><input id="Hidden3" name="form_id" type="hidden" value="7801" /> <br /><br /></form><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-391669515772348387?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-74474089337285633542011-03-14T04:45:00.000-07:002011-03-14T11:10:22.745-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><a href="https://lh5.googleusercontent.com/-gJNy1JsSOAU/TX4Ja37zDLI/AAAAAAAAAL0/LZ9oNfAhgxU/s320/02+wolf.jpg"><img border="0" src="https://lh5.googleusercontent.com/-gJNy1JsSOAU/TX4Ja37zDLI/AAAAAAAAAL0/LZ9oNfAhgxU/s320/02+wolf.jpg" width="1" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: justify;">מאז שחזרתי לפני שבוע מסדנת אינטנסיב עם המורה שלי, השיר הזה רודף אותי...<br /><br />הוא מהדהד עם כל כך הרבה דברים שחשובים לי בשלב הזה בחיי שאני אפילו לא אנסה להסביר, פשוט אתן לזמר הגאון "לשפוך" את זה:<br /><br /><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="360" src="http://www.youtube.com/embed/pJ2E4cf46nw" title="YouTube video player" width="450"></iframe><br /><br />(<i><a href="http://www.wysotsky.com/1037.htm?81" target="_blank">לתרגום מילות השיר לחצו כאן...</a></i>)<br /><br />זוהי ההקלטה האחרונה של ולדימיר וויסוצקי - אחד הזמרים והמשוררים הענקיים של המאה ה-20 -&nbsp;מהופעה שתקיימה מספר שבועות לפני מותו ב-1980.<br /><br />אחד המוטיבים החזקים ביותר בשיר הוא<b><span class="Apple-style-span" style="color: #cc0000;"> "הדגלים האדומים" </span></b>איתם הציידים מגדרים את מרחב הציד - הגבול הכמעט דמיוני שזאבים משום מה <u style="font-weight: bold;">פשוט לא מסוגלים לעבור</u>...<br /><h2>&nbsp;עד שאחד מהם מעיז...<br /></h2>מצחיק שאפילו לזאבים יש אמונות מגבילות...<br /><br />נ.ב. לאחרונה נתקלתי ב-cover המעולה של ליאור ייני לשיר המופתי הזה - בעיניי הוא עשה עבודה מדהימה:<br /><div style="text-align: center;"><br /><object height="240" width="320"><param name="allowfullscreen" value="true" /><param name="movie" value="http://www.facebook.com/v/10150118789389938" /><embed src="http://www.facebook.com/v/10150118789389938" type="application/x-shockwave-flash" allowfullscreen="true" width="320" height="240"></embed></object></div></div></div><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-7447408933728563354?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-30830274445948227002011-03-08T08:25:00.000-08:002011-03-08T08:42:47.262-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אחד הדברים שאני הכי אוהב בעבודה שלי בכלל ובבלוג הזה בפרט הוא שזה מציב לי "מראה" מדהימה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אחרי שכמה קוראים שאלו אותי אתמול <i>"למה שמת מילה<b> 'למכור'</b> בכותרת <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2011/03/blog-post.html" target="_blank">הפוסט הקודם</a>?"</i>, הבנתי שעליתי כאן על אמונה מגבילה משל עצמי שלא הבחנתי בה עד עכשיו...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h4 style="text-align: justify;">אמונה שאני צריך בכלל "למכור" את מה שיש לי להציע...</h4></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">או, במילים אחרות, שאני צריך להתאמץ, לשכנע, שאני צריך לעשות משהו מעבר לפשוט להציע&nbsp;לעולם&nbsp;את מה שיש לי ...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">התחלתי לבדוק עם עצמי איזו מילה תרגיש לי יותר נכון <b>ועלתה המילה "מתנה"</b>...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">האמת, בפעם ראשונה שהמילה עלתה, <u>חלק ממני קצת נלחץ ממנה.</u></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אתם יודעים, "מתנה" - זה משהו גדול, אידיאליסטי, אולי אפילו יומרני.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">לא פלא שהחלק הציני שבי התקשה להכיל את זה....</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אבל ברגע שהרשיתי לעצמי "לטעום" את המילה הזאת , <b>הרגשתי ש"זה זה"</b>.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אז קבלו תיקון - אני לא מוכר, אני מחלק מתנות - ומי שאוהב אותן, מוזמן לקחת - יש כאן מספיק לכולם :-)</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">והנה לכם מתנה קטנה ממני - <b>"שאלת גישוש"</b>, כמו שאני קורא להן:<br /><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h3 style="text-align: justify;">מה המתנה שלכם?<br />לעצמכם, לאנשים הקרובים לכם, ללקוחות שלכם, לעולם?</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br />ואם השאלה מעוררת בכם קצת אי-שקט, אני מזמין אתכם לעשות כמוני &nbsp;- <b>לעצור ולבדוק</b> מה בדיוק קורה שם, <u>איזו אמונה מגבילה עולה</u> ומה אתם בוחרים לעשות איתה?</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">נ.ב. ביום חמישי הקרוב אני עורך וובינר ראשון &nbsp;בסדרה <a href="http://m-focusing.co.il/?page_id=1024" target="_blank">"שחרור אמונות מגבילות" </a>- המפגש פתוח לקהל הרחב - עוד מתנה &nbsp;ממני שאתם מוזמנים לשתף גם עם החברים שלכם.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-3083027444594822700?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-29517404762582941942011-03-07T04:30:00.000-08:002011-03-07T04:47:50.130-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">במוצ"ש חזרתי מסדנת-אינטנסיב עם המורה שלי, וכמו תמיד אני יוצא מהסדנאות הללו עם יותר שאלות מאשר נכנסתי – <b>שאלות קריטיות</b> שעד עכשיו הצלחתי אולי לטאטא מתחת לשטיח של התודעה שלי...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אחת השאלות המרכזיות שמהדהדת בי חזק עכשיו, בזמן שאני כותב את השורות הללו, היא <b><i>"מה אני מוכר לכם?"</i></b> – מה אני "מוכר" לאנשים שקוראים את הבלוג או את הקורסים החינמיים, לאנשים שבאים אליי לעבודה פרטנית או שלומדים אצלי בסדנאות...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">הבוקר עברתי על המיילים שהצטברו בתיבת הדואר שלי והאחרון היה מניק אורטנר – ממארגני ה-<a href="http://www.thetappingsolution.com/cmd.php?Clk=4207085" target="_blank">World Tapping Summit</a> שכתבתי עליו לפני כשבועיים.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><h4>אני חייב להודות שהמייל הזה הביא אותי על סף דמעות...</h4></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ניק כתב שהם החליטו לתרום את כל ההכנסות שלהם החל מהיום ל Project LIGHT - עמותה מיוחדת במינה שמשתמשת ב-EFT כדי לעזור לשורדים של טבח-עם שהיה שם ב-1994.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ראיתי את הסרט על לורי ליידן שהתחילה את הפרויקט וכמעט בכיתי...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ונזכרתי בשיר המצמרר של&nbsp;מריאן ויליאמסון שנהגתי לקרוא בסדנאות האימון שלי - שיר שמזכיר לי שוב ושוב ושוב מה בעצם אני עושה כאן:</div></div><blockquote class="" dir="rtl" style="text-align: right;"><br /><br /><div style="text-align: justify;"><div style="text-align: right;"><i>הפחד העמוק ביותר שלנו</i></div><div style="text-align: right;"><i>הוא לא שמא אנחנו חלשים מידי.</i></div><div style="text-align: right;"><i>‏<b>הפחד העמוק ביותר שלנו</b></i></div><div style="text-align: right;"><i><b>הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.</b></i></div><br /><br /><div style="text-align: right;"><i>‏זה&nbsp;האור&nbsp;שבנו&nbsp;- לא האפילה שבתוכנו</i></div><div style="text-align: right;"><i>שמפחידה אותנו יותר מכל .</i></div><i>אנחנו שואלים את עצמנו -</i><br /><div style="text-align: right;"><i>‏איזה זכות יש לי להיות</i></div><div style="text-align: right;"><i>מבריק , יפהפה, מוכשר ואהוב?</i></div><div style="text-align: right;"><i>‏למען האמת - איזה זכות יש לך לא להיות?</i></div><br /><br /><div style="text-align: right;"><i>‏אתה הוא בן האלוהים.</i></div><div style="text-align: right;"><i>"ראש קטן" לא יציל את העולם.</i></div><div style="text-align: right;"><i>‏אין שום דבר נאור בלהצטמק</i></div><div style="text-align: right;"><i>כדי שהאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון.</i></div><div style="text-align: right;"><i>‏נולדנו כדי להוציא לפועל</i></div><div style="text-align: right;"><i>את&nbsp;האור&nbsp;האלוהי הטמון בנו.</i></div><div style="text-align: right;"><i>‏הוא לא נמצא אצל כל אחד מאיתנו אלא אצל כולנו.</i></div><div style="text-align: right;"><br /><br /><i>‏ככל שניתן לברק שלנו להאיר,</i></div><div style="text-align: right;"><i>‏אנחנו מעניקים, בלי להרגיש,</i></div><div style="text-align: right;"><i>‏רשות לאחרים לעשות כמונו.</i></div><div style="text-align: right;"><i>‏<h3>ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו ,<br />‏נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד . . .</h3></i></div></div><br /><br /></blockquote><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">נ.ב. כששמעתי לראשונה על <b><a href="http://www.thetappingsolution.com/cmd.php?Clk=4207085">World Tapping Summit</a></b>, אמרתי לעצמי "נו, אני כבר מכיר את רוב התכנים הללו, אקשיב להרצאה או שתים שנראות לי מעניינות במיוחד, זה מספיק..."</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אחרי שקראתי את המייל מניק, הבנתי שאני ממש חייב את זה לעצמי ללכת ולקנות את ההקלטות של הכנס – כדי לשמור על <b>תחושת ההתרחבות המדהימה הזאת </b>שחוויתי, כדי לתת לה <b>ביטוי ממשי</b>...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אם מה שאני כותב מהדהד גם בכם, אני מזמין אתכם לעשות כמוני...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-2951740476258294194?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-70333573506036581232011-02-27T02:53:00.000-08:002011-02-27T09:34:16.655-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2011/02/blog-post_27.html"><img src="http://www.haokets.org/wp-content/uploads/2010/11/ER.jpg" width="1" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: justify;">את יום שישי האחרון ביליתי בחדר מיון...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">זה התחיל עוד לפני שבוע בנפיחות מעצבנת בעין שמאל שלא ייחסתי לה יותר מדי חשיבות -"נו, בטח תופעת לוואי מוזרה של מכת השפעת שספגנו בשבועות האחרונים. בטח זה יעבור לי תוך יום-יומיים"...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">רק מה, עבר יום ועוד יום ועוד יום, והמצב רק הלך והחמיר, וכך מצאתי את עצמי ביום שישי&nbsp;על הבוקר&nbsp;עם נפיחות בכל בחלק השמאלי של הפנים בחדר מיון בבית חולים כרמל...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">עכשיו, כל מי שיצא לו פעם להגיע למקום כזה, &nbsp;יודע מה המחשבה העיקרית שמסתובבת לך בראש מהרגע שאתה מגיע לשם:</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><h3 dir="rtl" style="text-align: right;">"מתי אני כבר יוצא מכאן?"</h3><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">מחלקת מיון זה לא מסוג המקומות שאתה רוצה לשהות בו - אתה עובר בו בדרך ל-...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">במקרה הטוב - &nbsp;בדרך חזרה הביתה...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">במקרה הפחות טוב - בדרך לאשפוז, אבל באיזשהו מקום גם האשפוז מרגיש איכשהו יותר נוח, אתה מרגיש "הנה, הגעתי", יצאת מחוסר הוודאות של "מה יהיה?", עזבת את "אזור המעבר"...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">אז אתם יכולים לדמיין לעצמכם כמה "נהניתי" לבלות את רוב רובו של יום שישי - מ-10 בבוקר ועד 5 בערב - בתוך אותו "אזור המעבר"...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">עכשיו, הקטע המעניין בכל הסיטואציה הזאת, היא שאחרי שנים של תרגול והתבוננות עצמית, גם כשאני מוצא את עצמי בתוך ים של עצבים, תמיד נשאר בי איזה חלק שמסתכל על הקרקס הפנימי הזה במעין גיחוך מסוקרן, כאילו אומר:<br /><h4><i>הממם, מעניין... דווקא נחמד שזה קורה לך... <br />שלא תחשוב שאתה כבר מעבר לשטויות הללו...</i></h4></div><br /><div dir="rtl" style="text-align: justify;">אחת הסיטואציות הכי מאירות עיניים - טוב, אולי רק עין ימין, כי עין שמאל הייתה די סגורה :-) - קרתה לקראת סוף היום המפרך הזה, אחרי סדרה של המתנות אינסופיות בתור, של בדיקות, צילומים, ושוב המתנות אינסופיות...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><b>הרי מה רציתי יותר מכול באותו אזור של חוסר וודאות?</b></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">רציתי שמישהו כבר יגיד "טוב, אנחנו יודעים מה יש לך" או "מה אתה מבלבל את המוח, אין לך כלום, לך הביתה". חיפשתי את מה שגשטלטיסטים קוראים לו <b>closure - "סגירה", "סיום"</b> - שמישהו כבר ישים את הנקודה בסוף המשפט הארוך הזה.</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">אבל מה לעשות, קורה שגם ה"מומחים" לא יודעים - וטוב שהם גם לפעמים משכילים להודות בזה - וזה מה שקרה לי.</div><br /><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><h3>הרופאים שבדקו אותי לא ממש הבינו מה יש לי...</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">וליתר ביטחון הזמינו רופאת עיניים בכירה שתבדוק אותי...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">ואמרו לי "חכה עוד קצת, היא צריכה להגיע עוד מעט"...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">וכשאחרי שעה היא עדיין לא הגיעה, התחלתי להיות קצת חסר סובלנות...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">וכששאלתי "פשוט תגידו לי מתי היא צריכה להגיע, שלפחות אדע כמה עוד אני צריך לחכות" (שתהיה לפחות אשליה של וודאות, אתם יודעים :-) ) - הם פשוט משכו בכתפיים "רופאה בכירה, אתה יודע, &nbsp;אנחנו לא ממש יודעים להגיד מתי היא תהיה כאן..."</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">וכמובן, האגו שלי מאוד לא אהב את "חוסר התייחסות" הזה - "הרופאים הללו, מה הם חושבים לעצמם, שמטופלים הם אנשים סוג ב'..."&nbsp;</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">ואחרי עוד איזו שעה וחצי התחלתי כבר ממש לכעוס וניגשתי לרופאה לברר מה קורה לכל הרוחות...<br /><br />ואז היא אמרה לי משהו ממש לא צפוי:</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><i>"שמע, היא בדיוק התקשרה עכשיו להתנצל... היא תקועה באיזה פקק בעיר התחתית, אבל היא בדרך אליך..."</i></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><h4 dir="rtl" style="text-align: justify;">ופתאום הכול השתנה...</h4><div dir="rtl" style="text-align: justify;">פתאום הבנתי שהדרך שבה פירשתי את הסיטאציה, ה"סיפור" שיצרתי לעצמי&nbsp;היו ממש לא רלוונטיים, שהרופאה הזאת בכלל לא הייתה אמורה לעבוד ביום שישי&nbsp;והיא פשוט עזבה הכול ונסעה לבית חולים <b>במיוחד כדי לבדוק אותי.</b>..</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><h3>עכשיו האגו שלי שתק, נבוך...</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">נ.ב. למי שהסקרנות אוכלת אותו ורוצה לדעת מה היה לי - התשובה הייתה די אירונית - "תהליך דלקתי <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/08/blog-post_19.html" target="_blank">אידיאופטי</a>" - זה מה שרופאה הבכירה רשמה בסופו של דבר בטופס השחרור שלי - גם למומחים לא תמיד יש תשובות במצבי חוסר וודאות... החדשות הטובות הן שעכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב - ספק בגלל תרופות שקיבלתי, ספק בגלל שסוף-סוף נתתי לגוף שלי את תשומת הלב שהגיעה לו...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">נ.נ.ב. אני יודע שהבטחתי בלוג חדש, אבל בגלל הטלטלה של השבועות האחרונים התוכניות קצת השתנו - את השקת הבלוג החדש<b> החלטתי לדחות לאחרי פסח</b>, אבל &nbsp;אני יכול להגיד בוודאות ששווה לכם לחכות לו - צפוי לנו שם תהליך חדשני ומרתק...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br />מה שאני כן מתכנן לעשות במהלך התקופה הקרובה זה שני קורסים וירטואליים חדשים:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><ul dir="rtl" style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">אחד על שימוש בשיטת M-Focusing<b> לעבודה על אמונות מגבילות</b> שיפתח ב-13 למרץ</li><li style="text-align: justify;">והשני - <b>אינטנסיב "עושים סדר בחיים" -&nbsp;</b> שיתקיים במשך שבועיים בין 3 ל-16 לאפריל - משהו שאני מתכנן כבר זמן מה וחשבתי שהתקופה לפני פסח זה הזמן האידיאלי לתהליך הזה.</li></ul><div dir="rtl" style="text-align: justify;">את כל הפרטים על שתי הסדנאות אני מבטיח לשלוח ביום-יומיים הקרובים, אז תישארו עם יד על הדופק...<br /><br /><br /><br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-7033357350603658123?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-76592742891864322322011-02-07T21:19:00.001-08:002011-02-08T09:12:27.822-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">לפני כחצי שנה <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/07/blog-post.html" target="_blank">הצעתי לקוראי הבלוג הסכם</a>, אבל היום הבנתי&nbsp;פתאום שלא עמדתי בו ב-100%...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">המשכתי להתייחס לכל קוראי הבלוג כאילו אכן "עשו איתי הסכם" ושכחתי שבעצם יש <b>שתי קבוצות קוראים</b> שבשפת הכדורגל אפשר לקרוא להם "הצופים" ו"השחקנים":</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><ol style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">רוב הקוראים - <b>"</b><u>הצופים</u><b>"</b> - מתעניינים במה שאני כותב, אולי מרגישים שזה מעשיר אותם, אבל &nbsp;אין בהם מה שנפוליאון היל קרא לו <b>"תשוקה בוערת" לשינוי</b>, ולכן, באופן טבעי לגמרי, הם גם לא מרגישים&nbsp;צורך מיידי ליישם את מה שהם לומדים.<br /></li><li style="text-align: justify;">הקבוצה השניה - <b>"</b><u>השחקנים</u><b>"</b> - שהיא כמובן הרבה יותר קטנה (אולי <b>5-10% מכלל הקוראים</b>), הם אלה שעושים את התהליכים שאני מציע, מגיבים, שואלים שאלות, כי בגלל אותה "תשוקה בוערת" הם לא יכולים להתספק בתפקיד &nbsp;הפאסיבי של הצופה, אלא רוצים "לעלות למגרש"...</li></ol><div><div style="text-align: justify;">עכשיו, חשוב להדגיש שהחלוקה הזאת היא תלוית הקשר וזמן:</div></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><ul style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">מישהו שהוא "צופה" בבלוג שלי, יכול להיות "שחקן" מעורב מאוד במקום אחר...</li><li style="text-align: justify;">מישהו אחר, שלפני זה עשה איתי עבודה אינטנסיבית, יכול להרגיש שעכשיו צריך זמן "לעכל את השינויים"...</li><li style="text-align: justify;">ומישהו שלישי פתאום יכול "להידלק" מאיזה רעיון שעשה לו קליק ולהחליט "לעלות למגרש"...</li></ul></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">בקיצור, שני התפקידים הם חשובים ולגיטימיים, אבל&nbsp;הבעיה היא שעד היום התיחסתי לשתי הקבוצות בצורה זהה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b><br /></b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>וזה הפך את הבלוג ללא אפקטיבי:</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><ul style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">"הצופים" אולי הרגישו <u>"מוצפים" מדי</u> - הן מבחינת תדירות המיילים וכמות המידע, הן מבחינת "רף ציפיות" גבוה לגבי היישום של המידע הזה.</li><li style="text-align: justify;">מצד שני, חלק מ"שחקנים" התלוננו ש<u>חסר להם "תאכלס"</u>, שרוצים פחות תיאוריות ו"פילוסופיה" ויותר דברים קונקרטיים שאפשר ליישם באופן מיידי.</li></ul><div><div style="text-align: justify;">אז, דבר ראשון, הייתי רוצה להתנצל בפני כל הקוראים על "טשטוש הגבולות" הזה..<br /><br /></div></div><h3 style="text-align: justify;">דבר שני, החלטתי שהגיע הזמן לעשות חלוקה ברורה...</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">בימים הקרובים אני עומד להעלות לאוויר <b>בלוג חדש ל"שחקנים" שבינכם</b>. הבלוג החדש יהיה <u>פתוח אך ורק לקוראים מורשים</u>, שעברו "מבחן רצינות" קטן הבודק את רמת המחויבות והמוכנות להשקיע בתהליך...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כמובן אמשיך לכתוב גם בבלוג הזה, אבל אוריד את התדירות של הפוסטים ואהפוך אותם לפחות "תובעניים"..</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><i><br /></i></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><h3><i>הפרטים בקרוב...</i></h3></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><i><br /></i></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><i><br /></i></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-7659274289186432232?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-5196829523823651032011-02-01T08:51:00.000-08:002011-02-01T09:20:38.479-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אחד הפוסטים הראשונים שכתבתי בבלוג הזה היה על <b><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2008/05/2080.html" target="_blank">החוק 20/80</a></b> האומר שבכל תחום 20% מהאנשים מייצרים 80% מן התוצאות (ובהרבה מקרים זה 5% שמייצרים 95%, או אפילו 1% שמייצר 99% מן התוצאות).</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">עכשיו, אני בטוח שרבים מכם שמעו כבר על החוק הזה, אבל האם שאלתם את עצמכם פעם</div></div><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><h4>מה גורם לאותם TOP 20% (או TOP 5% אם TOP 1%) להיות כל כך אפקטיביים ולהשיג תוצאות כל כך מרשימות?</h4></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">התשובה לשאלה הזאת הגיעה אליי באופן לא צפוי במכתב מאחת התלמידות ב<b><a href="http://m-focusing.co.il/?page_id=768" target="_blank">קורס M-Focusing הוירטואלי</a></b>:</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><blockquote class=""><div style="text-align: justify;"><i>אני חייבת לומר לך בכנות שאחרי המפגש הראשון לא תרגלתי מספיק, יצא לי פעמיים לעבוד על זה, אפילו רשמתי והרגשתי שיש מצב שזה עובד, היו גם תחושות ברמה הפיזית, סוג של סחרחורת בכמה לחיצות.</i></div><div style="text-align: justify;"><i>אבל משום מה לא מרגיש לי נכון להמשיך לתרגל את השיטה... לא ממש מתחברת לזה בנתיים. ואיכשהו <b>תמיד לא חסר תירוצים כדי שלא יהיה זמן לתרגל</b>.</i>&nbsp;</div><br /><div style="text-align: justify;"><i>אני מאוד מודה לך על התעניינות במצבי! לא מובן מאילו:) יחד עם זאת, כאילו מרגיש <b><u><span class="Apple-style-span" style="color: red;">לא מרגש מספיק.</span></u></b> זאת ההגדרה יותר מדויקת.</i></div><div style="text-align: justify;"><i>איך להתקדם מכאן, אם בכלל אני לא יודעת עדיין.</i></div></blockquote></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">ברגע שקראתי את המייל זה, הרגשתי שעליתי כאן על משהו ממש קריטי...</div><br /><div dir="rtl" style="text-align: justify;">נזכרתי במחקר מרתק של פרופ' אנדרס אריקסון מאוניברסיטת פלורידה שניסה להבין מה מבדיל בין מצוינות לבין בינוניות...<br /><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">במגוון תחומים אותם חקר במהלך 20 השנים אחרונות - מוזיקה, ספורט, מדע, אמנות - הוא הגיעה לאותה מסקנה מפתיעה:</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">הגורם המכריע שאחראי על מצוינות אינו קשור לתורשה, סביבה, מזל, אלא ל<b>דבר היחיד שנמצא בשליטה הישירה שלנו</b>:</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><h3>למספר השעות שבן אדם משקיע בתרגול!</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">כלל אצבע אוניברסלי שאריקסון גילה הוא <b>"כלל 10,000 שעות"</b> שמגדיר היקף של תרגול ממוקד שנדרש, כדי להשיג מצוינות בתחום שלך.</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><h2>10,000 שעות...</h2></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">למישהו זה נשמע "מרגש"?</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">בין 10 ל-20 שנים של תרגול ממוקד של שעתיים עד ארבע ביום...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">כל זה - בשביל להיות "מאסטר" בתחום מוגבל יחסית של ציור, מוזיקה, ספרות, עסקים...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><h3>אז כמה זמן אנו צריכים לתרגל, כדי להפוך ל<u>מאסטרים של חיינו</u>?</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">נ.ב. ברור לי לגמרי שהרעיון הזה הוא לא ממש "סקסי" וכנראה לא צפויים לו אוהדים רבים ב"תרבות הוואו" שבה אנו חיים, בחברה בה שולטת הטלוויזיה וכל 30 שניות משהו צריך ל"רגש" את הקהל...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">&nbsp;נו שוין, אף פעם לא חיפשתי לעצמי חיים קלים :-)</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-519682952382365103?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-35488181675043638572011-01-27T04:38:00.000-08:002011-01-27T05:57:53.754-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TUF5ScEhTII/AAAAAAAAALg/BDOaumu3Now/s1600/black-swan-natalie-portman-mask-black-swan-600x3021.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" s5="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TUF5ScEhTII/AAAAAAAAALg/BDOaumu3Now/s1600/black-swan-natalie-portman-mask-black-swan-600x3021.jpg" width=1/></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_fKuQO5RXW_0/TRriwdezBbI/AAAAAAAAAJI/zq2R7aPKlIU/s1600/black-swan-film-movie-natalie-portman-best-movies-ever-11.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="175" s5="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_fKuQO5RXW_0/TRriwdezBbI/AAAAAAAAAJI/zq2R7aPKlIU/s320/black-swan-film-movie-natalie-portman-best-movies-ever-11.jpg" width="320" /></a></div><br /><em>"הרגשתי את זה, מושלם. זה היה מושלם"</em> –לוחשת נינה, הגיבורה של נטלי פורטמן...<br /><br />אני ואשתי יושבים בבית הקולנוע, רואים-לא-רואים את המסך עם כתוביות הסיום ולוקחים ביחד נשימה עמוקה...<br /><br /><em>"הרגשתי את זה, מושלם. זה היה מושלם"</em> – אומר אני לעצמי...<br /><br />"מושלם" – זה לא מילה שבאה לי בקלות... <br /><br />הפרפקציוניסט שבי כמעט תמיד מוצא איזה פגם קטן, איזו חצי-אמת, איזו התחכמות-יתר...<br /><br /><div style="text-align: right;">אבל הפעם הוא לא מוציא מילה...<br /><br /></div><div dir="ltr" style="text-align: left;"><em><strong>We all know the story.</strong> Virginal girl, pure and sweet, trapped in the body of a swan. She desires freedom, but only true love can break the spell. Her wish is nearly granted in the form of a prince. But before he can declare his love, her lustful twin, the Black Swan, tricks and seduces him. Devastated the White Swan leaps off a cliff, killing herself <strong>and in death finds freedom</strong>...</em></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">אומר הכוריאוגרף תומס לירוי בתחילת הסרט – ובדיעבד אני מבין שהוא מדבר אליי, במעין הזהרה סמויה:<br /><br /></div><div dir="ltr" style="text-align: left;"><em>Done to death I know, but not like this. We strip it down, <strong>make it visceral and real</strong>. </em></div><br /><div dir="ltr" style="text-align: left;"><div dir="rtl" style="text-align: right;">וזה לא סתם הבטחה – הסרט תופס אותך בבטן ולא משחרר עד אותו רגע הסיום המושלם...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div dir="ltr" style="text-align: left;"><em>Perfection is not just about control. <strong>It's also about letting go</strong>. Surprise yourself so you can surprise the audience. <strong>Transcendence! Very few have it in them.</strong> </em></div><div dir="ltr" style="text-align: left;"><em></em></div><br />מתריס תומס – האלטר-אגו של במאי דארן ארנובסקי - בנינה (ובנו) ושולח אותנו לרכבת הרים שבה נינה בורחת מ-/רודפת אחרי "הברבור השחור" שבה - וגם אני יחד איתה תוהה אם עצמי:<br /><h2 style="color: #960000;">"האם יש בי את זה?"</h2><br /><div dir="ltr" style="text-align: left;"><div dir="rtl" style="text-align: right;">עד אותו רגע-לפני–הקסם-הגדול שבו נינה אומרת לתומס בנימה מפתיעה של הברור-מאליו:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div dir="ltr" style="text-align: center;"><em>I’m here, Thomas. </em></div><div dir="ltr" style="text-align: center;"><em>I’m doing it</em></div><div style="text-align: center;"><br /></div><br />ומשחררת את הברבור השחור...<br /><br /><div style="text-align: center;"><a href="http://moviegeekblog.files.wordpress.com/2010/10/black-swan-natalie-portman-mask-black-swan-600x3021.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="166" s5="true" src="http://moviegeekblog.files.wordpress.com/2010/10/black-swan-natalie-portman-mask-black-swan-600x3021.jpg" width="320" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-3548818167504363857?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-20108457818979914522011-01-03T04:05:00.000-08:002011-01-03T11:25:17.518-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><img src="http://nickthelaw.com/images/meditation.jpg" width="1" /><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">בגיל 18 הגעתי "במקרה" לקורס וויפאסנה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כן, כן, אותה "סדנת השתיקה" המפורסמת...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">10 ימים שהיו אולי הכי מאתגרים בחיי, 10 ימים ללא "הצעצועים" הרגילים שיסיחו את הדעת מן<b> המפגש הבלתי אפשרי עם עצמי</b>, עם מה שאקהרט טולה קורא לו <u>"גוף הכאב"</u>...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ועד כמה שזה אולי ישמע בומבסטי - יצאתי משם <b>בן אדם אחר</b>, עם פרספקטיבה שונה לגמרי על עצמי ועל האנשים מסביבי...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אבל אתם יודעים מה היה <u>הדבר הכי מפתיע</u>, אחרי שחזרתי?</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><h3 style="text-align: justify;">לא הצלחתי להתמיד בתרגול הנפלא הזה...</h3><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ולא משנה עד כמה היה ברור ההבדל בין אותם ימים שעשיתי מדיטציה בבוקר לבין אותם ימים ש"דילגתי" עליה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ולא משנה אילו <b>חוויות מרתקות</b> עברתי בקורסים הנוספים שעשיתי &nbsp;ועם אילו&nbsp;<b>תובנות מדהימות</b> הייתי יוצא משם...&nbsp;</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">שוב ושוב, שבוע-שבועיים-חודש אחרי הקורס הייתי מוצא את עצמי "משתמט" ובהדרגה מזניח את תרגול המדיטציה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כמובן, לא יכולתי להתעלם מן המצב הפרדוקסלי הזה (שהפך גם לקצת מביך עבורי, כשהתחלתי לעסוק באימון אישי) וניסיתי להבין את הגורמים להתנהגות התמוהה הזאת...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h4 style="color: #960000; text-align: justify;">במשך שנים&nbsp;הצלחתי לזהות <u>שתי סיבות עיקריות</u>:</h4></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><ol style="text-align: right;"><li><div style="text-align: justify;"><b>הראשונה הייתה קשורה לתרגול עצמו</b> - מדיטציית וויפאסנה הרגישה &nbsp;כמשהו די <u>נפרד משאר החיים שלי</u>&nbsp;- מעין מרחב "נזירי" בעל ערכים והתכוונות שונה מאוד מה"חיים האמיתיים".</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">והפער הזה היה אולי הגורם העיקרי שהוביל אותי לפיתוחה של<b><a href="http://m-focusing.co.il/?page_id=768" target="_blank"> שיטת M-Focusing</a></b> &nbsp;- מתוך חיפוש אחרי תרגול אישי שיהיה חלק אינטגרלי מן החיים שלי...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אחד הדברים החשובים שקיבלתי מן התרגול החדש היה זרקור חזק על "המחשבות האוטומטיות" שהיו רצות אצלי בראש - אותו "רקע מחשבתי" שצבע באופן חצי-לא-מודע את כל החוויה היומיומית שלנו.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></li><li><div style="text-align: justify;"><b>ועם הזמן הצלחת לזהות את הסיבה השניה</b> - &nbsp;<u>"אמונה מגבילה" קריטית</u> שמנעה ממני לתרגל באופן עקבי - תפסתי את עצמי חושב מחשבות בסגנון:</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="font-size: 1.1em; text-align: justify;">"<i>אתה <u>מתפנק ו</u><u>מבזבז את הזמן</u> שלך על שטויות במקום להתעסק בדברים דחופים דורשים את תשומת הלב שלך"</i></div></li></ol><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">מהר מאוד גם הבנתי שלא מדובר באמונה מגבילה אישית שלי, אלא במעין <b>"סדנדרט מחשבתי"</b> שטבוע עמוק מאוד בתת-המודע הקולקטיבי שלנו.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">בחברה שלנו שהאידיאל שלה זה ה-self made man, עם הדגש המתבקש על making/doing - <b>"העשייה"</b> - על חשבון ה-being - <b>"ההוויה"</b>, באופן טבעי <u>אנו מרגישים אשמה</u> מסוימת לעשות משהו שאולי אין לו תועלת מיידית ו"אובייקטיבית" מעבר ל<b>"פשוט להיות"</b>...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h4 style="color: #960000; text-align: justify;">ואולי תחושת האשמה המעורפלת היא &nbsp;זאת שהופכת את ה"פשוט להיות" הזה ללא כל כך פשוט...</h4></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-2010845781897991452?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-91251614816049161592010-12-30T01:37:00.000-08:002010-12-30T02:06:59.029-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אתם יודעים, בערב השנה החדשה - בין אם אזרחית או יהודית או מוסלמית או סינית - רבים מאיתנו נוטים לתכנן תוכניות ולהבטיח לעצמנו שינויים והתחלות חדשות - החל מי "אני מתחילה דיאטה חדשה" ועד "בשנה הבאה אני אהיה יותר עם המשפחה שלי"...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אה, הכוונות הטובות...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אבל בואו נשאל את עצמנו בכנות:</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><h3 style="text-align: justify;">"למה שהפעם זה יהיה שונה?"</h3><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">הרי אם נעצור שנייה, לרוב נמצא את עצמנו עדיין בגבולות של <u>אותו מגרש משחקים</u>, גם אם המשחק שלנו הוא <b>"more, better, different"</b> כלשון מורי ורבי וורנר ארהרד...<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://weburbanist.com/wp-content/uploads/2009/01/parking_1c.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="275" src="http://weburbanist.com/wp-content/uploads/2009/01/parking_1c.jpg" width="320" /></a></div><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">זה מזכיר לי את הסיטואציה החוזרת שאני נתקל בה כל פעם שאני נכנס לחניון של אחד הקניונים הגדולים.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אני רואה עשרות נהגים מסתובבים במעגלים, צופרים, מחפשים את פיסת החניה האחרונה לפני שאחרים ישימו לב אליה.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><b></b><br /><div style="text-align: justify;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><b>ומי לדעתכם נאלץ להסתובב יותר מכולם?</b></span></b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">האלה שרוצים לחנות כמה שיותר קרוב לכניסה לקניון - הפרדוכס שמוכר לי כל כך מעבודת האימון שלי - ככל שאנו "נעולים יותר" על המטרה הצרה, <u>מרחב האפשרויות שלנו מצטמצם</u> וכך גם האפקטיביות האישית שלנו.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h4 style="text-align: justify;">ואתם יודעים מה הטריק למציאת חניה מהירה?</h4><h2 style="color: #960000; text-align: justify;">פשוט לעבור למפלס אחר...</h2></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">לשנות את מגרש המשחקים...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">לשחרר את החשיבה דו-מימדית ולהיפתח גם למימדים נוספים - אולי ממש לא צפויים - של ההוויה...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><h4><div style="text-align: justify;">וזה בדיוק מה שהייתי רוצה לאחל לעצמי ולכם:</div><div style="text-align: justify;">בשנה הבאה...</div><div style="text-align: justify;">בשעה הבאה...</div><div style="text-align: justify;">בשנייה הבאה...</div></h4><div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br /></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-9125161481604916159?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-57814068500529127142010-12-05T05:11:00.000-08:002010-12-05T09:39:37.190-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table><tbody><tr><td valign="top" width="170"><br /><a href="http://2.bp.blogspot.com/_qvGbVfmOeHE/TPkQzzv0z0I/AAAAAAAAIdo/jPhpviV_X-I/s512/IMG_5934.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_qvGbVfmOeHE/TPkQzzv0z0I/AAAAAAAAIdo/jPhpviV_X-I/s320/IMG_5934.JPG" valign="top" width="150" /></a></td><td><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אתמול בערב חזרנו הביתה - "פליטי דניה", כמו קראנו לעצמנו בצחוק...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">היום בבוקר כשישבתי וניסית לעשות קצת סדר בבלגן של שלושת הימים האחרונים,&nbsp;הבנתי שבאופן פרדוקסלי כל החוויה הזאת הייתה <b>חתיכת שיעור</b> בשבילי.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">את השיעור הראשון - אולי החשוב ביותר - קיבלתי עוד ביום חמישי...</div></td></tr></tbody></table><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><span class="Apple-style-span" style="-webkit-border-horizontal-spacing: 2px; -webkit-border-vertical-spacing: 2px;">עשינו גיחה קצרה לבית שלנו "עם הנוף אל השרפה" לראות מה המצב&nbsp;ולקחת כמה דברים "למקרה ש..."</span><br /><br />הסתובבתי בבית וגיליתי שאני לא ממש יודע מה לקחת.&nbsp;כמעט כל דבר שראיתי - חשבתי&nbsp;&nbsp;עליו: "<b>טוב, אני לא ממש חייב את זה...</b>"</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">זה היה חתיכת גילוי:</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><h2 dir="rtl" style="color: #960000; text-align: justify;">אני לא חייב את כל הדברים הללו...</h2><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">דבר נוסף - וקצת עצוב - שגיליתי הייתה הקלות שבה אני נופל <b>לאשליית ה-"אני יודע"</b>.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">היה לי קל לגחך על הטוקבקיסטים "יודעי-כל", על השדרנים הצדקניים, אפילו על אחותי&nbsp;שצעקה על מטוסי הכיבוי שעברו לידנו - "למה אתם שופכים מים שם? הרי השרפה היא ליד!"...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /><b></b><br /><div style="text-align: justify;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><b>"ככה לא בונים חומה!" &nbsp;</b></span><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">&nbsp;- צחקתי עליה, אבל באותו הרגע ידעתי שגם אני &nbsp;נופל לאותה המלכודת...</span></b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כשלראשונה אחרי שנים נכנסתי לאתרי החדשות והתחיל שהתבהר לי &nbsp;- כך חשבתי :-) &nbsp;- &nbsp;גודל המחדל, מצאתי את עצמי מתפתה שוב-ושוב ל"חכמת הבדיעבד"...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>"הכתובת הייתה על הקיר...</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>&nbsp;מישהו צריך לשלם על זה...</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>&nbsp;מי הגאון ש...? "</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">מודה באשמה - &nbsp;המחשבות הללו כל הזמן הסתובבו בראשי במהלך כל הימים הללו...<br /><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h3>גם אני - כמו הרוב - חיפשתי הסבר פשוט...</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">המוח שלי ניסה לברוח מחוסר הוודאות ומן העמימות של מצב ולפרש, להסביר,&nbsp;לעשות קצת סדר (או לפחות אשליה של סדר).</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ולא היה שום הבדל מהותי בין הפרשנויות שלי לבין&nbsp;<a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3994273,00.html" target="_blank">"ההברקה" של הרב עובדיה</a>&nbsp;-&nbsp;שנינו חיפשנו משהו שייצוק משמעות לתוך סיטואציה חסרת-המשמעות הזאת.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">שנינו צעקנו - כל אחד בדרכו שלו:</div><h2 style="color: #960000;">"ככה לא בונים חומה!"</h2></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ולא נעים להודות &nbsp;- זה היה מקום ממנו רצתי והצטרפתי ליוזמת "שתילה מחדש בכרמל"&nbsp;שקמה לה בפייסבוק - וגם כאן היה שיעור בשבילי, כשיום אחרי נוכחתי לדעת בפעם המי-יודע-כמה ש<b><a href="http://www.facebook.com/mark.zlochin/posts/169788083055476">הטבע הרבה יותר חכם מאיתנו</a></b>.&nbsp;(בסוף אימצתי את העצה של עננה ופשוט תרמתי לקק"ל -אם גם אתם רוצים לעזור לשיקום הכרמל, אני ממליץ <b><a href="http://www.salkkl.org.il/haklek_veta/donation_details_page.aspx?page_name=fire" target="_blank">להיכנס עכשיו לדף המיוחד באתר קק"ל</a>)</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">בקיצור למדתי על עצמי המון בסוף השבוע הארוך הזה...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אז איפה זה משאיר אותי?</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">קצת יותר חופשי, &nbsp;קצת יותר מעורב,&nbsp;קצת יותר צנוע...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">מקווה שזה גם יחזיק מעמד לאורך זמן :-)</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-5781406850052912714?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-81932196458706768502010-11-29T08:39:00.000-08:002010-11-29T12:26:43.526-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><img height="1" src="http://3.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TPQBafn7t5I/AAAAAAAAAJw/lUh4zez3J60/s1600/row_boat_man.jpg" width="1" /><br /><table><tbody><tr> <td><img height="176" src="http://3.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TPQBp4xriWI/AAAAAAAAAJ0/oYODbFpK-2s/s1600/01_MNTIGNE_luxury_sail_yacht_charter.jpg" width="224" /></td> <td><img height="151" src="http://3.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TPQBafn7t5I/AAAAAAAAAJw/lUh4zez3J60/s1600/row_boat_man.jpg" width="199" /></td></tr></tbody></table><br />כמו שאתם בטח יודעים, חצי המוח הימני שלנו "חושב" בעזרת דימויים ומטפורות.<br /><br />לפני כמה ימים עלה בי "במקרה" דימוי יפיפה <b>לשתי דרכים שונות</b> להתייחס אל עצמנו ואל אינטראקציה בינינו לבין העולם מסביב - "הדרך של סירת משוטים" ו-"הדרך של ספינת מפרש".<br /><br /><ul style="text-align: right;"><li>כשאני רואה את עצמי<span class="Apple-style-span" style="color: red;"> <b>כסירת משוטים</b></span>, הדרך היחידה לנוע לאיזשהו מקום, זה להתחיל <u>להזיע ולחתור</u>. <br /><br />וכמובן, ברגע שהפסקתי לחתור, <u>אני מיד עוצר</u>. <br /><br />זוהי הגישה של "<u>אין העומד בפני הרצון</u>" שיש בה גרעין של אמת, אבל אמת חלקית בלבד - אכן, כל עוד יש כוח רצון, אפשר להזיז דברים.<br /><br />אבל כמו שכולנו יודעים טוב-טוב מניסיונו האישי - כוח הרצון זה <u>משאב מתכלה</u> שנגמר מהר מאוד...<br /><br />ואז אנו מוצאים את עצמנו <u>תשושים</u> באמצע אוקיינוס החיים...<br /></li><li style="padding-top: 10px;">מנגד, כשאני חושב על עצמי בתור <b><span class="Apple-style-span" style="color: red;">ספינת מפרש</span></b>, המאמץ היחיד שנדרש ממני זה להציב את המפרשים בזווית נכונה אל כיוון הרוח.<br /><br />אך כמובן, לחיסכון העצום הזה באנרגיה אישית יש <u>מחיר מסוים</u> - שימוש אפקטיבי במפרשים דורש <b>מיומנות גדולה</b> <b>יותר וגם מודעות גדולה יותר</b>&nbsp;ל"הלכי הרוח" - גם הפנימיים וגם חיצוניים.</li></ul><div>וכאן אני רואה את התפקיד העיקרי של כל תהליך התפתחות אישית - להעביר את "מוקד הכוח" בחיים שלנו מן החלק המודע - &nbsp;small mind כמו שקוראים לו בזן - אל הלא-מודע - <b>ה-Big Mind</b>.</div><div><br /></div><div>כי כמו שכתבתי לפני זה ב"<b><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2008/12/blog-post.html">מה הקשר בין אוטו תקוע לכוח הרצון?</a></b>",<br /><br /><h3>יחס הכוחות בין המודע ללא-מודע הוא 1 ל-20000!</h3></div><div><br />לכן, כאשר אנו לומדים לשחרר את המשוטים של ה-small mind &nbsp;ונותנים לרוח של ה-Big Mind להניע אותנו,&nbsp;החיים הופכים ממסע מפרך לשיט חלומי.<br /><br />ואז, כלשון משה פלדנקרייז, באופן טבעי אפשר:</div><h4 style="text-align: center;">להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי,<br />את הקשה לקל,<br />ואת הקל לאלגנטי</h4><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-8193219645870676850?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-79954144979757375602010-11-25T01:20:00.000-08:002011-01-06T03:35:07.475-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כמו שחלקכם אולי יודעים, בעברי הרחוק עסקתי במחקר אקדמי בתחום הלמידה, והיום הייתי רוצה לשתף אתכם באחד השיעורים החשובים שלמדתי בתחילת דרכי האקדמית.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">השיעור נבע <u>מכישלון צורם</u> שנחלתי בסמסטר הראשון שלי בטכניון.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כדי לשים את הדברים בפרספקטיבה נכונה, כדאי אולי להגיד כמה מילים על הרקע האישי שלי. מאז גיל 12-13 התחלתי לפתח לעצמי תדמית של <b>"ילד פלא"</b> עם כישרון בתחום המדעים המדויקים - כישרון שאיפשר לי בין השאר להגיע לאולימפיאדה בינלאומית במתמטיקה ולהתקבל &nbsp;ל<b>"תוכנית המצוינים"</b> היוקרתית בטכניון.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">וכמו שאתם יכולים לנחש,&nbsp;בגלל הכישרון המולד והתפיסה המהירה, התרגלתי &nbsp;שההצלה בלימודים באה לי <u>בלי יותר מדי מאמץ.</u></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אבל אז הגעתי לטכניון...<br /><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">התחלתי את הסמסטר, באתי לכל הרצאות ולחלק מן התרגולים (אמרתי לעצמי - "מה אני צריך את זה? הרי אני מבין את החומר, אז <u>למה לי לבזבז זמן על התרגולים?</u>") והכול הלך טוב ויפה, עד שהגענו ל<b>מבחני אמצע הסמסטר</b>...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ואז גיליתי דבר מאד מפתיע ולא נעים...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">גיליתי שבחלק מן הקורסים, &nbsp;דווקא במתמטיקה ופיזיקה - התחומים החזקים שלי! - <u>אני לא&nbsp;</u><u>&nbsp;</u><u>באמת&nbsp;</u><u>שולט בחומר</u>.</div><u></u></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אני - שרגיל היה לקבל 100 מבלי להזיע - פתאום בקושי עובר את המבחן בזחילה!</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h3 style="text-align: justify;">והדבר הכי מתסכל היה ש<u>"ידעתי" את החומר</u>.</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אבל כשהגיע הזמן לעשות עם זה משהו, לפתור בעיה במבחן - פתאום גיליתי לתדהמתי הרבה שלא הצלחתי <b>ליישם את מה שלמדתי.</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ככה גיליתי פעם ראשונה בחיים שלי את הפער הכואב בין <u>מה שחשבתי שידעתי</u> לבין מה ש<b>ידעתי באמת</b>...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">הפער נבע מן <b>ההבדל בין "מידע" ל"ידע"</b> - ההבדל המהותי שלצערי מערכת החינוך שלנו מתעלמת ממנו בעקשנות...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">"מה כוונת המשורר?"</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><h3 style="text-align: justify;">"מידע" מול "ידע"</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">בואו נסביר את שני המושגים הללו:</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><ul dir="rtl" style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;"><b>"מידע" </b>- מתייחס לעובדות, כללים, תיאוריות, הוא עוסק לרוב בצורה חיצונית של הדברים וקל לבטא אותו באמצעות המילים</li><li><div style="text-align: justify;"><b>"ידע"</b> - מתייחס לקשרים העמוקים בין הדברים, למבנה הפנימי שלהם.&nbsp;&nbsp;הביטוי האמיתי שלו הוא בהוויה ובפעולה, והוא תמיד כולל בתוכו <b>מיומנות מעשית</b>.</div></li></ul><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ההבדל בין השניים הוא ההבדל בין יכולת "<u>לדבר על...</u>" לבין <b>"לחיות ולעשות את..."</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">ההבדל הנצחי בין <u>תיאוריה</u> ל<b>פרקטיקה</b>...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">או, אם נשתמש בדימוי מתחום אחר לגמרי, ההבדל בין <u>לבלוע את האוכל כמו שהוא</u> לבין לעכל אותו להפוך אותו&nbsp;<b>לאנרגיה זמינה ולחלק אינטגרלי</b> מן הגוף שלנו.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">זאת הסיבה בגללה אני כל כך אוהב את המוטו של וורנר ארהרד:</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><h3><div style="text-align: justify;">.In life, understanding is the booby prize</div><div style="text-align: justify;">בחיים, ההבנה היא סך הכול פרס תנחומים.</div></h3><div style="text-align: justify;"><br />כי הרבה פעמים ה"הבנה" שלנו מוגבלת לרמה אינטלקטואלית-תאורטית - כלומר לרובד ה"מידע" בלבד.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">וכמו שלמדתי בדרך הקשה בתחילת דרכי בטכניון - הפער בין הבנה כזאת לבין ידע אמיתי הוא גדול ולפעמים גם די מעצבן, ו<u>אשליית ההבנה היא אחד המכשולים הגדולים ביותר</u> בדרך לפיתוח <b>מיומנות אמיתית</b>...<br /><br /><br /><br /><br /><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-7995414497975737560?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-20111176067428958612010-11-17T01:07:00.000-08:002010-11-17T22:00:45.243-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">שבוע שעבר, אחרי שכתבתי את הפוסט <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/11/blog-post.html"><b>"מה התרגול שלך?"</b></a>, נזכרתי פתאום ב"אגדת מבוגרים" הגאונית של&nbsp;אנטואן דה סנט-אכזופרי - <b>&nbsp;"הנסיך הקטן"...</b></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">הספר הקטן הזה מכיל בתוכו צפיפות שערורייתית של פניני חוכמה לסנטימטר מרובע - מקור השראה (וקנאה) בלתי נדלה עבורי...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">הייתי רוצה לשתף איתכם קטע קצר ממנו שמסביר בצורה מבריקה את החשיבות של התרגול האישי:</div><blockquote class="" dir="rtl" style="font-size: 1.2em; text-justify: right;"><div style="text-align: justify;">על הכוכב של הנסיך הקטן, כמו על כל כוכב אחר, גדלים עשבים – חלקם טובים, חלקם מזיקים. וזה אומר שיש שם זרעים טובים של עשבים טובים ומועילים, וגם זרעים מזיקים של עשבים שוטים. <b>אך הזרעים הרי אינם נראים. </b>הם ישנים להם עמוק מתחת לאדמה,&nbsp; עד שאחד מהם לא יחליט להתעורר. ואז הוא נובט, נמתח מעלה אל השמש= בהתחלה כל כך חמוד ותמים. ואם זה צנון או וורד לעתיד – אז שיגדל לו. אבל אם עשב מזיק, צריך לתלוש אותו עם שורשים ברגע שזיהית אותו.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">עכשיו, על הכוכב של הנסיך הקטן יש זרעים נוראים ומזיקים במיוחד... <b>אלה הם הזרעים של עץ הבאובב</b>. הקרקע של הכוכב כולה נגועה בהם. ואם לא מזהים את הבאובב בזמן, כבר לעולם לא תיפטרו ממנו. הוא ישתלט על כל הכוכב, ישלח שורשים לכל הכיוונים, ואם הכוכב קטן ויש הרבה עצי הבאובב, הם פשוט יקרעו את הכוכב לחתיכות.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">"יש כלל ברזל כזה," – אמר לי אחרי זה הנסיך הקטן – "קמת בבוקר, התרחצת, טיפלת בעצמך<b> – ואז זה הזמן לטפל בכוכב שלך.</b> חייבים לנכש באובבים ברגע שאפשר להבחין ביניהם לבין שיחי הוורדים – הניצנים שלהם כמעט זהים. זוהי עבודה קצת משעמעמת, אבל היא די קלה."</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><img border="0" height="252" src="http://1.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TOOa81YYiMI/AAAAAAAAAJY/sc4mq5Cd-Iw/s320/image001.jpg" width="320" /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">יום אחר הוא אמר לי: "אתה צריך לעשות ציור יפה, כדי שהילדים במקום שאתה גר בו יוכלו לראות איך כל הדבר הזה מתנהל. זה יכול להיות מאוד מועיל בשבילם, אם ייצא להם לטייל יום אחד. לפעמים" – הוא הוסיף – "זה לא נורא אם דוחים חלק מעבודה ליום אחר. אבל כשמדובר בעצי הבאובב, <b>זה תמיד מוביל לאסון</b>. הכרתי פעם כוכב שגר בו עצלן אחד. הוא סך הכול הזניח שלושה שיחים קטנים."</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אז ציירתי את הכוכב הזה בדיוק כמו שהנסיך הקטן תיאר לי אותו:</div><div style="text-align: justify;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TOOisNz_SbI/AAAAAAAAAJk/xNto2oGur9c/s1600/Prince15.gif" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://4.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TOOisNz_SbI/AAAAAAAAAJk/xNto2oGur9c/s320/Prince15.gif" width="254" /></a></div><br /></div><div style="text-align: center;"></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">תשמעו, אני לא אוהב להטיף מוסר. אבל מכיוון שרוב האנשים לא מודעים לסכנה של הבאובבים, ומדובר בסכנה כל כך ממשית לכל מי שעשוי ללכת לאיבוד באיזה אסטרואיד, אני מרשה לעצמי לעבור על כללי האיפוק הרגילים שלי.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">"ילדים" – אני אומר בפשטות – </div><h3 style="text-align: justify;">"תיזהרו מזרעי הבאובב!"</h3><div style="text-align: justify;"><br /></div></blockquote><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-2011117606742895861?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-59488171857589903192010-11-10T04:51:00.000-08:002010-11-11T08:12:32.862-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><blockquote><h3>Work harder on yourself<br />than you do on your job.</h3>Jim Rohn</blockquote><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">עוד לא יצא לי לפגוש בן אדם שלא היה רוצה להתפתח...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">הדחף לצמוח, ללמוד דברים חדשים, <b>"להיות יותר"</b>, טמון בכל אחד מאיתנו ברמה הגנטית, ואנחנו רואים את בצורה יפה ביותר אצל ילדים שמתפתחים בקצב מסחרר...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">וגם אם עם הגיל חלקנו מאבדים קצת את הביטחון העצמי, את האמונה ביכולות שלנו לפרוץ גבולות, <b>הדחף עדיין קיים שם</b>.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אבל אם הדחף הזה נמצא שם, למה אנחנו לא רואים את התוצאות שלו?<br />למה אנשים רבים כל כך מנהלים <b>"חיים של יאוש שקט",</b> כלשון הנרי דוויד תורו?</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">ל"חידה" הזאת - פתרון פרוזאי למדי:</div><h3>הם לא עושים שום דבר, כדי לטפח את הדחף והזה ולתת לו ביטוי ב"עולם האמיתי".</h3><div>בעצם, זה לא מדויק...</div><div><br /></div><div>הם עושים...</div><div><br /></div><div>האמת, חלקם אולי אפילו עושים הרבה מאוד (ואני מדבר כאן מתוך ניסיון אישי :-) )...</div><div><br /></div><div>אבל אם ניקח צעד אחורה, נראה שבהרבה מקרים לסדרת הפעולות הזאת אין רצף, אין חוט מקשר, אין המשכיות...</div><div><br /></div><div>אם יבוא אלינו מישהו ששואף להיות מוזיקאי, מיד נשאל אותו:</div><div><br /></div><h3>"כמה שעות ביום אתה מתאמן?"</h3><div><br /><ul style="text-align: right;"><li>אותו דבר עבור לגבי צייר, ספורטאי, או אפילו מישהו שפשוט רוצה להיות בכושר...</li><li>אותו דבר לגבי לימודי שפה חדשה...</li><li>אפילו לגבי תחביב תמים כמו ברידג'...</li></ul></div><div><br /></div><h3>"...Mastery comes from repetition"</h3><div>אומר המורה של המורה שלי ליוגה...</div><div><br /></div><div>זאת הסיבה למה בכל המסורות הרוחניות תמיד ייחסו חשיבות גדולה כל כך ל<b>"תרגול אישי" (Personal Practice)</b> &nbsp;- מתוך הבנה שבהתפתחות אישית, כמו בכל תחום, אין קיצורי דרך...</div><div><br /><ul style="text-align: right;"><li><u>ספר</u> יכול לסמן לנו כיוון, אבל עלינו להתחיל <b>להזיז את הרגליים</b>...</li><li><u>מורה</u> יכול לתקן אותנו תוך כדי תנועה, אבל <b>חייבים שתהיה תנועה</b>...</li><li><u>סדנה</u> - תהיה עוצמתית כל שתהיה - יכול ליצור ניצוץ פנימי, אבל אם לא נטפח אותו, <u>מהר מאוד הניצוץ יכבה</u>...</li></ul></div><div><br /></div><div>עכשיו, אם גם אתם רואים בהתפתחות אישית חלק חשוב מחייכם, אני מזמין אותכם לשאול את עצמכם:</div><div><ul style="text-align: right;"><li><b>מה התרגול שלי?</b>&nbsp;</li><li>מהם "השרירים" שאני רוצה לפתח בעזרתו?</li><li>האם יש לי <b>זמן קבוע ו"שמור"</b> עבורו? (או שאני מתרגל "כשזה מסתדר"?)</li><li><b>כמה זמן</b> אני משקיע בתרגול כל יום - 5 דקות? 10? שעה? יותר?</li><li><b>כמה כסף</b> אני משקיע בלפתח ולטפח את "שגרת האימונים" האישית הזאת?</li></ul><div>שאלות הללו לרוב מעוררות בנו <u>חוסר נוחות</u> (ושוב אני מדבר כאן מניסיון אישי), אבל מעבר לחוסר נוחות הזה מסתתר הסוד הפשוט לתהליך של צמיחה טבעית של כל אחד מאיתנו - <b>walking the talk</b>...<br /><br /><br /><br /></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-5948817185758990319?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-954254488170795582010-10-27T03:40:00.000-07:002010-11-20T23:56:57.820-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">טוב, אני יודע, כתבתי שבוע שעבר שאני לא רוצה לתת מתכונים, כי אני לא מאמין בפתרונות "אינסטנט" ו-one size fits all...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אבל בכל זאת לא אשאיר אתכם לבדכם בתוך האזור האפור שלכם :-)</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אז אם אתם קוראים את הפוסט הזה עכשיו, אני יוצא מתוך הנחה שכבר עשיתם את <b><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/10/blog-post_20.html" target="_blank">מיפוי האזור האפור</a></b> שתיארתי שבוע שעבר.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אני מזכיר שאם לא עשיתם את התהליך הזה, <u>המשך הקריאה יהיה חסר תועלת</u> עבורכם, לכן עדיף לכם <b>לעצור עכשיו</b> ולחזור לפוסט הזה, כשתסיימו את תהליך המיפוי.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">או קי, &nbsp;עכשיו כשיש לכם רשימה כתובה של דברים שעד עכשיו צפו אי שם בפאתי התודעה שלכם - &nbsp;מה עושים עם זה?</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">וכאן אנחנו יכולים לקבל הכוונה מכיוון קצת מפתיע - "<b>תפילת השלווה</b>" המפורסמת:</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h3 style="font-size: 1.2em;"><div style="text-align: justify;">אלי,</div><div style="text-align: justify;">תן לי את&nbsp;<b><u>השלווה</u>&nbsp;</b>לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות,</div><b><div style="text-align: justify;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: bold;"><b><u>האומץ</u></b>&nbsp;לשנות את אשר ביכולתי</span></div></b> <b><div style="text-align: justify;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: bold;"><b><u>והתבונה</u></b>&nbsp;להבחין בין השניים</span></div></b></h3></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אז בואו נתחיל את החלק ה"קל" - <b>התבונה</b>:</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><ul style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;"><i style="font-size: 1.1em;">תעברו על הרשימה שיצרתם, ועבור כל סעיף שאתם יכולים לעשות משהו בקשר אליו&nbsp; רשמו "+", ואם אין לכם שום אפשרות לעשות משהו בנידון, שימו שם "-"...</i></li></ul><div><div style="text-align: justify;">החלק השני &nbsp;-<b> "אומץ"</b> - הוא כבר קצת יותר מאתגר:</div></div><div><ul style="text-align: right;"><i style="font-size: 1.1em;"><li style="text-align: justify;">לכל אחד מן הדברים שסימנתם ב-"+", תשאלו את עצמכם - מהו <b>הצעד הראשון</b> שאני יכול/ה לעשות בקשר לדבר הזה?&nbsp;</li><li style="text-align: justify;">אחרי החלטתם מה יהיה הצעד הראשון, יש לכם שתי אופציות:</li><ul><li style="text-align: justify;">לעשות את הצעד הזה <b>עכשיו</b></li><li style="text-align: justify;"><b>לרשום ביומן</b> מתי אתם עושים את הצעד הזה</li></ul><li style="text-align: justify;">במידה ואתם מרגישים שיש <u>מחסום פנימי</u> מסוים &nbsp;- פחד, חוסר בטחון, חוסר בהירות וכו' - בקשר לצעד הראשון שאתם רוצים לעשות, תיכף נראה גם מה עושים במקרים כאלה.</li></i></ul><br /><br /><div style="text-align: justify;">ואחרי שסיימנו עם שני החלקים ה"קלים", הגיע הזמן להתמודד עם <b>האתגר הגדול</b>:<br /><h4>"השלווה&nbsp;לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות"</h4></div><br /></div><br /><div><div style="text-align: justify;">וכאן אנחנו מגיעים לתחום שבו יש את <u>הפער הכי גדול</u> בין ההבנה האינטלקטואלית לבין מה שאנו עושים בפועל.&nbsp;הרי ברור שאם אין לנו שום דרך להשפיע על המצב, אז לא ממש משנה כמה נתנגד לו וכמה נרגיש רע בקשר אליו...</div></div><div><br /><h3 style="text-align: justify;">אבל מה שברור בראש לא תמיד נקלט גם בלב...<br /></h3><ul style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">אז איך מגשרים על הפער הזה?</li><li style="text-align: justify;">איך מפסיקים להילחם בדברים שאין בידינו לשנות?</li><li style="text-align: justify;">האם יש דרך לפתח את השלווה הזאת - מלבד התפילה, כמובן :-)</li></ul><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">למזלנו, האנושות מתחבטת עם השאלות הללו כבר כמה אלפי שנים טובות ובדרך מצאה כמה "קיצורי דרך" לקראת השלווה המיוחלת...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">בעצם, כל שיטות עבודה פנימית בכל הדתות הגדולות - מטרתן <b>לפתח את "מרחב הקבלה"</b> הזה, ההכרה בסופיות האדם ובגבולות ההבנה והפעולה שלו, וכמובן כל תפילה אמיתית נעשית מתוך התכוונות של "קבלת רצון האל".</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">ומה לגבי מי שלא "חי" את העולם הזה, שעבורו - כמו לרבים מאיתנו &nbsp;- הטקסים והתפילות הפכו ל<u>פורמליות</u> ואיבדו את המהות הרוחנית העמוקה שלהם?</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">גם מחוץ למסגרת של הדתות הגדולות קמו להם מורים חשובים ששמו במרכז משנתם את יכולת הקבלה וגם פיתחו כלים מעשיים לשיפור היכולת הזאת - החל מ<b>וורנר ארהרד</b> (מייסד ה-est), דרך&nbsp;<b>ביירון קייטי</b> (מחברת "לאהוב את מה שיש") ו<b>אקהרט טול</b> ("כוחו של הרגע הזה") ועד <b>דייל דווסקין</b> (מפתח <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2009/01/blog-post_14.html#sedona" target="_blank">שיטת Sedona</a>) ו<b>גרי קרייג</b> (מפתח EFT שהיוותה בסיס ל<a href="http://m-focusing.co.il/" target="_blank">שיטת M-Focusing</a> שכתבתי עליה רבות בפוסטים הקודמים).</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">עכשיו,&nbsp;אם אתם מכירים אחת מבין השיטות שהזכרתי לעיל, תוכלו להשתמש בה בתור "כלי עבודה" בשלב הבא.</div><div style="text-align: justify;">אם כל השמות הללו חדשים לכם, אתם יכולים להשתמש בשיטת Sedona שתיארתי בפוסט "<a href="http://markzlochin.blogspot.com/2009/01/blog-post_14.html" target="_blank">הכל מתחיל בהרגשה</a>".</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אחרי שבחרתם "כלי עבודה", בואו נחזור לאותם סעיפים הרשימה שטרם סיימנו לעבוד עליהם - כלומר ה"פלוסים" שהרגשתם מחסום פנימי שמנע מכם לפעול וה"מינוסים" שאין לכם&nbsp;דרך להשפיע עליהם:</div><ul style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;"><i style="font-size: 1.1em;">עבור כל אחד מן הסעיפים הללו, שימו לב לאותו מחסום פנימי או התנגדות למצב הקיים, ותשתמשו בכלי עבודה שבחרתם, כדי לשחרר את "החסימה" הזאת וליצור מרחב של קבלה.</i></li><i style="font-size: 1.1em;"> </i></ul><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">חשוב להגיד בשלב זה, שאני ממש לא מצפה שתוכלו לעשות את כל העבודה הזאת במכה אחת, אבל גם אם <b>תעשו היום אפילו חלק קטן ממנה</b> - "אזור האפור" שלכם יתחיל להצטמצם ואתם תרגישו בהקלה מיידית...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><h3>מאחל לכם הרבה תבונה, אומץ ושלווה :-)</h3><div><br /></div><div><br /></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-95425448817079558?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-70370145475477925672010-10-20T03:55:00.000-07:002010-11-20T23:57:39.859-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">לפני יומיים סיימתי <b>תהליך אימון הכי אינטנסיבי</b> שעברתי בחיים שלי.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">התהליך - "מרתון משמעת עצמית" - &nbsp;התקיים במשך שלוש שבועות ב"שלט רחוק" (הכל עבר דרך האינטרנט, מבלי שפגשתי את המאמן פנים אל פנים ולו פעם אחת) &nbsp;ובדיעבד, השם "מרתון" לא היה סתם מטאפורה, אלא תיאור מאוד מדויק של רמת המחויבות שנדרשה מן המשתתפים &nbsp;:-).</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אחד הדברים הכי מפתיעים בכל התהליך היה <u>שלא היה שם שום דבר "חדש"</u><b> - </b>את רוב הדברים שדובר עליהם במרתון כבר הכרתי ואף השתמשתי בחלק גדול מהם הן בחיי האישיים והן בסדנאות שלימדתי.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>הסוד העיקרי היה התהליך עצמו</b> - רצף אינטנסיבי ביותר של עשיה - חיצונית וגם פנימית - &nbsp;בכל תחומי החיים בו זמנית, שבו כל צעד מכין לצעד הבא וביחד הם יוצרים "מהירות מילוט" שפשוט מטיסה אותך לשמים.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אני חייב להודות שהאפקטיביות של התהליך ממש הפתיעה אותי - עד כדי כך שהחלטתי שאני פשוט חייב ליצור <b>מסגרת דומה גם העברית </b>- אז כל מי שרוצה לשנות את החיים שלו (וחברה, אני לא צוחק - זה מה שהתהליך הזה עשה לי) תתכוננו לינואר שבו יתחיל המחזור הראשון של "מרתון" בארץ.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אבל בינתיים הייתי רוצה לשתף אתכם בתהליך אחד פשוט, אבל מדהים באפקטיביות שלו, שאתם יכולים לעשות בעצמכם כבר היום - <b>"תהליך פינוי האזור האפור"</b>.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">רק, לפני שנמשיך, יש לי בקשה אליכם:</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אם אתם לא מתכוונים לעשות את התהליך הזה עוד היום - <b>בבקשה, תעצרו עכשיו ואל תמשיכו לקרוא!</b></div><div style="text-align: justify;"><b><br /></b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אני לא רוצה סתם להעמיס על המוח שלכם ב<u>עוד מידע חסר תועלת שפשוט נאגר שם</u> וגורם לערפול, בלבול ושיתוק.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><h3 style="text-align: justify;">כן, כן, לפעמים מידע נוסף מביא יותר נזק מתועלת!</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אז בואו נמשיך...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">קודם כל בואו נבין מה הזה "האזור האפור" הזה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">הפסיכולוגים הקוגניטיביים מבחינים בין "שלושה מעגלי תשומת הלב":</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><ol style="text-align: right;"><li><div style="text-align: justify;"><b>המעגל הקרוב</b> - שמכיל <b>נושא/אובייקט יחיד</b> שבו אנו מתרכזים בכל רגע נתון.</div><div style="text-align: justify;">שימו לב, גם מי שחושב שהוא מסוגל לעשות כמה דברים בו זמנית - מה שקורה בפועל הוא שהמוח שלכם עושה סוויצ' מדבר לדבר במהירות בזק, מבלי שתשימו לזה לב</div></li><li style="text-align: justify;"><b>מעגל הביניים</b> - מכיל את המשימות במצב "היכון", כלומר כאלה שנמצאות בפאתי התודעה ואנחנו יכולים בקלות לכוון אליהן את "פנס תשומת הלב". המחקר המפורסם של ג'ורג' מילר על <b>"מספר הקסם 7±2" </b>מתייחס בדיוק למעגל הזה - כלומר ליכולת שלנו להחזיק בין 5 ל-9 פריטים במצב "היכון" במעגל הביניים של תשומת הלב שלנו.</li><li style="text-align: justify;"><b>המעגל הרחוק</b> - מתייחס לכל מה שנהוג לקרוא לא-מודע ותת-מודע, כלומר תכנים שלא זמינים לנו באופן מידי.</li></ol><h3 style="text-align: justify;">עכשיו, מה קורה כמנסים לדחוס <u>יותר מ-9 פריטים</u> למעגל הביניים?</h3><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">התוצאה היא מה שנקרא "<u>עומס קוגניטיבי</u>", כלומר זרם מידע שעולה על "התכולה" של המוח שלנו. </div><div style="text-align: justify;">ואז &nbsp;<u>מעגל הביניים הופך ל"אזור האפור"</u> שבו כל הדברים מעורבבים ביחד, הכול מעורפל ומבולבל, והיכולת שלנו לנווט בזרם המידע - וכתוצאה מזה, בזרם החיים - משותקת לחלוטין.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">זה דומה לניסיון להריץ יותר מדי תוכנות על מחשב ישן עם זיכרון קטן - <u>המחשב פשוט נתקע!</u></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><br /></span></b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b> ומה קורה כשהמחשב נתקע?</b></div><div style="text-align: justify;"><b><br /></b></div><div style="text-align: justify;">אנחנו מתחילים להתעצבן :-)</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">וזה בדיוק מה שקורה לנו כשקליפת המוח שלנו לא עומדת בעומס - המסר "אני לא עומד הזה" יורד אל המערכת הלימבית שמפרשת אותו כ<u>סכנה הישרדותית</u> ויוצרת שלל של <u>תגובות רגשיות</u> - מחרדה ודיכאון ועד כעסים ונדודי שינה.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><div style="text-align: justify;">דרך אגב, זאת בדיוק הסיבה למה ביקשתי מכם לא להמשיך לקרוא אם אתם לא מתכוונים לעשות <b>שימוש מיידי</b> במידע שאני עומד להציג - אני לא רוצה להיות עוד גורם בהגדלת ה"אזור האפור" שלכם :-)</div></div><div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;">אז מה אנחנו עומדים לעשות עכשיו, כדי לצאת מן האזור האפור?</div></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><h3 style="text-align: justify;">מיפוי האזור האפור:</h3></div><div><div style="text-align: justify;">התהליך הבא &nbsp;ידרוש מכם <b>חצי שעה לפחות של "זמן מוגן"</b>, כלומר פרק זמן שבו אף אחד ושום דבר לא יפריע לכם באמצע.</div></div><div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;">לכן אם עכשיו, כשאתם קוראים את השורות הללו, אין לכם את "הזמן המוגן" הזה, אני שוב מבקש - תעצרו ותחזרו לקרוא כשתוכלו לפרגן לעצמכם חצי שעה של שקט מוחלט.</div></div><div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;">או קי, התארגנו?</div></div><div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;">אנחנו עומדים לעשות עכשיו "ריקון מוחלט" של מעגל הביניים שלכם, לכן את התהליך הבא <b>חייבים לעשות בכתב (!!!)</b>, כדי&nbsp;להעביר את כל התכנים "האפורים" מן הראש שלכם אל הנייר.</div></div><div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;">כשתעברו על השאלות ברשימה הבאה, תישארו עם כל השאלה <b>שתי דקות לפחות</b> ותמשיכו לכתוב עד שתרגישו שלא נשאר שם כלום (גם אחרי שהגעתם לתחושת "זהו", תהיו עם השאלה עוד שלוש נשימות, על מנת לוודא שאכן לא שכחתם כלום).</div></div><div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;">אז קחו לכם מחברת וכלי כתיבה ותתחילו לרשום:</div></div><div><ul style="font-size: 1.1em; text-align: right;"><li style="text-align: justify;"><i>מהם הדברים שאני חושב/ת עליהם ברגע זה?</i></li><li style="text-align: justify;"><i>על מה חשבתי במהלך היום?</i></li><li style="text-align: justify;"><i>מה היה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהתעוררתי היום בבוקר?</i></li><li style="text-align: justify;"><i>מה העסיק אותי במהלך השבוע אחרון?</i></li><li style="text-align: justify;"><i>במהלך החודש האחרון?</i></li><li style="text-align: justify;"><i>במהלך השנה האחרונה?</i></li><li style="text-align: justify;"><i>מה מדאיג אותי?</i></li><li style="text-align: justify;"><i>ממה אני מפחד/ת?</i></li><li style="text-align: justify;"><i>אילו דברים חדשים אני רוצה להתחיל אבל טרם התחלתי?</i></li><li style="text-align: justify;"><i>אילו דברים אני רוצה לסיים ועוד לא סיימתי?</i></li><li style="text-align: justify;"><i>אילו דברים אני עושה עכשיו שדורשים ממני לעשות את הצעד הבא?</i></li></ul><div><div style="text-align: justify;">אחרי שתסיימו לענות על כל השאלות הללו, אני ממליץ לעבור על כל מה שכתבתם פעם נוספת, כדי לראות שלא נשאר דבר "בפינות החשוכות" - אין צורך להתאמץ ולחפש משהו בכוח - פשוט תנו לעלות לכל מה שעולה.</div></div></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><h3 style="text-align: justify;">ומה עכשיו?</h3><div style="text-align: justify;">בשלב הזה אני לא רוצה לתת לכם "<u>מתכונים מוכנים</u>" של מה עושים עם כל מה שרשמתם - פשוט תפעילו את ניסיון החיים ואת היצירתיות שלכם - תעשו מה שנראה לכם טבעי.</div><div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;">ומי שרוצה למצות עד הסוף את הפוטנציאל העצום של התהליך הזה - <b>תעשו אותו כל יום במשך שבוע</b> בסוף היום, לפני שאתם הולכים לישון.</div></div><div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;">וכמובן, אני מאוד אשמח לקרוא בהערות למטה על ההתנסות שלכם מן התהליך הזה:</div><ul style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">מה קיבלתם?</li><li style="text-align: justify;">מה הפתיע אתכם?</li><li style="text-align: justify;">מה איתגר אתכם?</li><li style="text-align: justify;">מה אתם עומדים לעשות אם הרשימה שיצרתם?.</li></ul></div><div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;">נ.ב. מי שמכיר כבר שיטות "ניקוי רגשי/אנרגטי" כגון <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2008/12/blog-post.html"><b>EFT</b></a> או <b><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/10/m-focusing.html">M-Focusing</a></b> יקבל כאן שפע של חומרים "מהאזור האפור" &nbsp;- חומרים שמהווים מפתח למחסומים הפנימיים שעד עכשיו בלמו מכם זרימה ומימוש מלא של היכולות שלכם, אז נצלו את הזדמנות הפז הזאת לנקות את הלא-מודע מ"שאריות לא מעוכלות" שהצטברו בו.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-7037014547547792567?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com11tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-86453439361788993492010-10-13T07:22:00.000-07:002010-11-11T08:54:39.222-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><ul dir="rtl" style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/10/m-focusing.html#what">מהי שיטת M-Focusing?</a></li><li style="text-align: justify;"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/10/m-focusing.html#where">באילו תחומים השיטה יכולה לעזור לי?</a></li><li style="text-align: justify;"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/10/m-focusing.html#history">איך השיטה נוצרה?</a></li><li style="text-align: justify;"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/10/m-focusing.html#learn">איך אפשר ללמוד&nbsp;M-Focusing?</a></li><li style="text-align: justify;"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/10/m-focusing.html#course">מהו מבנה הקורס, מהם התכנים, האם זה סוג של הרצאה?</a></li><li style="text-align: justify;"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/10/m-focusing.html#psy">האם יש קשר בין שיטת M-Focusing לטיפול פסיכולוגי?</a></li><li style="text-align: justify;"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/10/m-focusing.html#meditation">האם זה סוג של מדיטציה?</a></li><li style="text-align: justify;"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/10/m-focusing.html#when">מתי מתקיים הקורס הבא באיזור שלי?</a></li></ul><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h4 id="what" name="what" style="text-align: justify;">מהי שיטת M-Focusing?</h4><div><div style="text-align: justify;">M-Focusing (או בשמה המלא - <b>Meridian Focusing</b>) היא שיטה אינטגרטיבית לעבודה עם רגשות שליליים ודפוסים אוטומטיים שמכשילים אותנו בחיים. השיטה עוזרת למוסס "מחסומים" פנימיים ולהגיע לתחושת איזון וזרימה, וזאת באמצעות מספר טכניקות פשוטות ומדויקות שמשלבות <b>מיקוד פנימי, נשימה והפעלה של נקודות אקטיביות</b> על פני הגוף (קצוות של ערוצים אנרגטיים - "המרידיאנים" - מרפואה סינית).</div></div><h4 id="where" name="where" style="text-align: justify;">באילו תחומים השיטה יכולה לעזור לי?</h4><div><div style="text-align: justify;">לשיטה מספר רב של שימושים במגוון התחומים - ברשימה החלקית להלן מופיעים השימושים הנפוצים ביותר:</div></div><div><ul style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">התמודדות עם רגשות שליליים, כמו כעסים, פחדים או דיכאון</li><li style="text-align: justify;">&nbsp;דחיינות ודפוסי חבלה עצמית אחרים</li><li style="text-align: justify;">שיפור יחסים עם האנשים הקרובים</li><li style="text-align: justify;">מצבים פסיכוסומטיים, כמו מיגרנה</li><li style="text-align: justify;">שינוי הרגלי תזונה וירידה במשקל</li><li style="text-align: justify;">יצירת מיקוד ובהירות מחשבתית</li></ul></div><div><h4 id="history" name="history" style="text-align: justify;">איך השיטה נוצרה?</h4><div style="text-align: justify;">השיטה פותחה <b>כהרחבה והעמקה</b> של EFT - שיטה טיפולית שעושה שימוש בנקודות דיקור מרפואה סינית לצורך שחרור חסימות רגשיות. למרות ההצלחות הרבות של EFT, זיהיתי בה <u>מספר מגבלות קריטיות</u> - כמו פרוטוקול מסובך יחסית וצורך במטפל מנוסה שילווה את התהליך. חיפשתי <b>שיטה פשוטה</b> יותר שאפשר יהיה להשתמש בה באופן עצמאי, ואחרי שנים של הוראה ומחקר, הצלחתי להפריד בין <b>האלמנטים העיקריים</b> של EFT, שאחראים על הצלחת התהליך, לבין דברים <u>משניים ולא הכרחיים</u>&nbsp;שנשארו בפרוטוקול אך ורק מסיבות היטוריות. בעזרת תובנות משתי שיטות נוספות - NLP ושיטת Focusing של פרופ' יוג'ין ג'נדלין - פיתחתי את טכנולוגיית M-Focusing בצורתה הנוכחית - <b>סדרה מובנית ומדויקת</b> של טכניקות שקל ללמוד ולהשתמש בהן לפתרון אפקטיבי של מגוון בעיות בחיי היום-יום.</div></div><h4 id="learn" name="learn" style="text-align: justify;">איך אפשר ללמוד&nbsp;M-Focusing?</h4>את היסודות של השיטה אפשר ללמוד באמצעות קורס מבוא חינם&nbsp;<a href="http://m-focusing.co.il/?page_id=71"><strong>שיטת M-Focusing בשבעה צעדים פשוטים</strong></a>.<br /><div style="text-align: justify;"><br />למי שרוצה ללמוד את השיטה ברצינות, מומלץ להצטרף לאחד <strong><a href="http://m-focusing.co.il/?page_id=132">הקורסים הקרובים</a></strong> בהם תוכלו ללמוד את השיטה בצורה מסודרת ומעמיקה וכן לתרגל מספר וראיציות &nbsp;המותאמות למצבים שונים בחיים. &nbsp; בתחילת שנת 2011 צפוי לצאת ספר על הטכנולוגיה הזאת, אך הספר לא בא להחליף את החווית הלימוד הישירה, אלא לשמש לתזכורת ולהעמקה של הידע הנרכש בקורס.</div><br /><h4 id="course" name="course" style="text-align: justify;">מהו מבנה הקורס, מהם התכנים, האם זה סוג של הרצאה?</h4><div><div style="text-align: justify;">הקורס הטיפוסי בנוי מארבעה מפגשים שבועיים בני 3 שעות כל אחד. <b>הדגש של הקורס הוא חוויתי ומעשי</b>, אך חלק מן הזמן מוקדש גם לרקע תאורטי ולהבנת הרציונל מאחורי השיטה, כדי שהשימוש בטכניקות יהיה ממוקד ואפקטיבי. כבר במפגש הראשון תוכלו ללמוד את הטכניקה הבסיסית של M-Focusing שתאפשר לכם להתמודד עם רוב הבעיות "המצביות". בהמשך, בשלושת המפגשים האחרים, תכירו יותר לעומק את <b>התהליכים הפנימיים</b> בכל אחד משלבי הטכניקה, כמו כן, &nbsp;תלמדו הרחבות של הטכניקה הבסיסית שמותאמות לפתרון בעיות מושרשות יותר, וכן טכניקות מיוחדות לבעיות ספציפיות.</div></div><h4 id="psy" name="psy" style="text-align: justify;">האם יש קשר בין שיטת M-Focusing לטיפול פסיכולוגי?</h4><div><div style="text-align: justify;">השיטה יכולה בהחלט לשמש כלי אפקטיבי ביותר בידי פסיכולוג או מטפל רב-תחומי. יחד עם זאת, הגישה של M-Focusing לפתרון הבעיות <b>שונה באופן מהותי</b> מגישה פסיכולוגית מסורתית - הנחת המוצא היא שברוב המקרים, מערכת גוף-נפש יכולה לתקן בעצמה את מצבי חוסר האיזון ללא צורך בהתערבות חיצונית, לכן העבודה ב-M-Focusing מתמקדת בשחרור מחסומים פנימיים שבולמים את <b>מנגנוני האיזון העצמי הטבעיים</b>.&nbsp;</div></div><h4 id="meditation" name="meditation" style="text-align: justify;">האם זה סוג של מדיטציה?</h4><div><div style="text-align: justify;">למרות שחלק מטכניקות M-Focusing מתבצעות כתהליך פנימי, בישיבה שקטה עם עיניים עצומות, &nbsp;לא מדובר בסוג של מדיטציה. להבדיל משיטות שונות של מדיטציה, לא מדובר כאן על התמקדות באיזשהו אובייקט קבוע וגם לא במודעות פסיבית למתרחש בתוכנו - M-Focusing &nbsp;הוא <b>תהליך אקטיבי ודינמי </b>של חקירה פנימית ממוקדת ושיטתית שעובד בכל הרמות - פיזי, אנרגטי, רגשי ומנטלי.</div></div><br /><script type="text/javascript"><!--function responder_validation(form) { var inputs = form.getElementsByTagName('input'); var selects = form.getElementsByTagName('select'); var filter = /^[\w-]+(\.[\w-]+)*@[\w-]+(\.[\w-]+){1,4}$/; for (a=0; a<inputs.length; a++) { switch (inputs[a].name) { case 'fields[subscribers_email]': if (!filter.test(inputs[a].value)) { alert('כתובת הדוא"ל אינה חוקית'); inputs[a].focus(); return false; } break; case 'fields[subscribers_name]': if (inputs[a].value.replace(/^\s+|\s+$/g, '')=='') { alert('נא לרשום שם'); inputs[a].focus(); return false; } break; } } for (a=0; a<selects.length; a++) { switch (selects[a].name) { } } if (document.charset) form.encoding.value = document.charset; else if (document.defaultCharset) form.encoding.value = document.defaultCharset; else if (document.characterSet) form.encoding.value = document.characterSet; return true;}if (location.hash=="#reg") alert("פנייתך נקלטה");--></script><br /><br /><h3 id="when" name="when">הקורסים הקרובים:</h3><ul style="font-size: 1.1em; text-align: right;"><li>הקורס הבא במרכז יפתח <b><span class="Apple-style-span" style="color: red;">ב-15 לנובמבר</span></b> במרכז שז"ר בגבעתיים - <a href="http://www.facebook.com/event.php?eid=168477536500332" target="_blank">לפרטים לחצו כאן...</a></li></ul><br />לקבלת מידע נוסף על הקורסים אתם מוזמנים&nbsp;<span style="font-weight: bold;">להשאיר את הפרטים שלכם</span> ואחזור אליכם בהקדם האפשרי:<br /><br /><form action="http://cp.responder.co.il/subscribe.php" dir="rtl" method="post" onsubmit="return responder_validation(this);" style="text-align: right;"><input name="form_id" type="hidden" value="5213" /><br /><table border="0" id="Table2"><tbody><tr><td bgcolor="#ffffff" height="23"><b>שם</b></td><td bgcolor="#ffffff" height="23" width="10"><input dir="rtl" id="Text5" name="fields[subscribers_name]" size="14" type="text" /></td></tr><tr><td bgcolor="#ffffff" height="23"><b>טלפון</b></td> <td bgcolor="#ffffff" height="23"><input dir="ltr" id="Text6" name="fields[טלפון]" size="14" type="text" /></td></tr><tr><td bgcolor="#ffffff" height="23"><b>דואר אלקטרוני</b></td><td><input dir="ltr" name="fields[subscribers_email]" size="14" type="text" /></td></tr><tr> </tr><tr> <td colspan="2"><input id="Submit1" name="Submit1" style="font-size: 1.1em;" type="submit" value="כן, אשמח לקבל עוד פרטים..." /></td> </tr></tbody></table><input id="Hidden3" name="fields[הערות]" type="hidden" value="קורס" /></form><br /><br /><br /><br /><div class="dbx-box suf-widget widget_flb" id="facebook-like-box"><div class="dbx-content" style="margin-right: -10px;"><h3 class="dbx-handle plain"></h3><iframe allowtransparency="true" frameborder="0" scrolling="no" src="http://www.facebook.com/plugins/fan.php?id=133762280004093&amp;width=460&amp;height=250&amp;connections=15&amp;stream=false&amp;header=false&amp;locale=he_IL" style="border: none; height: 250px; overflow: hidden; width: 460px;"></iframe></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-8645343936178899349?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-87943273678667808582010-10-08T06:38:00.000-07:002010-11-11T08:57:30.029-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כולנו מכירים את הביטוי&nbsp;"אינטליגנציה רגשית"...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">מה שהתחיל לפני כ-20 שנה כתחום אקדמי צר, כבר מזמן הפך לחלק מהסלנג, והיום רובנו כבר מודעים לחשיבות של "האינטליגנציה" הזאת, שכוללת יכולת לזהות רגשות שונים ולהתמודד איתם בצורה אפקטיבית.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אבל אם נדבר רגע <b>על מושג עצמו - </b>"אינטליגנציה רגשית"<b> -&nbsp;</b>&nbsp;עד לפני כמה ימים אני באופן אישי התייחסתי אליו כאל&nbsp;מטפורה בלבד, מעין ביטוי פופולרי ש"מוכר טוב"...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אתם יכולים לדמיין את ההפתעה שלי, כשנתקלתי&nbsp;במחקר מרתק שהראה ש"<b>אינטליגנציה רגשית" זה בעצם הרבה יותר מביטוי יפה</b> - התברר שיש קשר מאוד חזק בין הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם רגשות שונים, לבין היכולת השכלית שלנו.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">הפסיכולוגית ד"ר ג'יין ריצ'רדס, שערכה סדרה של ניסויים שבאו לבדוק את ההשפעה של אסטרטגיות של התמודדות רגשית על התפקוד הקוגניטיבי,&nbsp;הגיעה למספר מסקנות מעניינות ביותר:</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><ul style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">הניסון<u> להדחיק</u> או <u>להסתיר</u> את הרגשות <b>פוגע ביכולות הקוגניטיביות</b>, כמו הזיכרון</li><li style="text-align: justify;">יותר מזה, המחקר גילה, כי האנשים שמסתירים את הרגשות שלהם <b>באופן קבוע</b> סובלים מ<u>בעיות זיכרון חמורות יותר</u></li><li style="text-align: justify;">תחום נוסף שנפגע מהדחקה של רגשות שליליים הוא <b>תקשורת זוגית</b> - אנשים שהסתירו את הרגשות שלהם היו <u>פחות קשובים</u> לצד השני, ובני הזוג שלהם אכן דיווחו על <u>תחושת ניתוק</u>.</li><li style="text-align: justify;">להדחקה יש גם השפעה מרחיקת לכת על הגוף שלנו - כמו <u>גירוי-יתר</u> של מערכת העצבים ו<u>לחץ דם גבוה</u>.</li></ul><div><div style="text-align: justify;">ואם המצב נראה עגום ואתם שואלים את עצמכם "אז מה עושים עם רגשות שליליים?", אז יש אור בקצה המנהרה.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">ד"ר ריצ'רדס בדקה אסטרטגיה אלטרנטיבית להתמודדות עם רגשות שליליים - <b>re-appraisal ("הערכה מחדש")</b>, כלומר&nbsp;פרשנות שונה לסיטואציה שיוצרת משמעות חדשה ונטולת מטען רגשי שלילי. המחקר גילה שזאת אכן אסטרטגיה הרבה יותר אפקטיבית, שמקטינה את עוצמת הרגשות השליליים, מבלי לפגוע בזיכרון ויכולות קוגניטיביות אחרות.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">עכשיו, &nbsp;זה דווקא לא ממש הפתיע אותי - לפני כמה חודשים אף כתבתי <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/06/blog-post_24.html">על כוחו של ההקשר ועל הדרך שבה הפרשנות שלנו יוצרת את העולם הסובייקטיבי שבו אנו חיים</a>. השינוי של המשמעות דרך שינוי ההקשר - או כמו אנו קוראים לזה ב-NLP "שינוי מסגרת" (re-framing)&nbsp;, אכן ידוע כאחד הכלים העוצמתיים ביותר לשחרור המטען הרגשי השלילי (וזה יכול גם לעשות אתכם גבוהים יותר, רזים יותר ובלונדיניים עם עיניים כחולות :-) )</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">עכשיו בואו נדבר שניה ברצינות...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">re-framing אכן יכול לשנות את התגובה הרגשית שלכם, אבל יש איתו <u>בעיה קטנה אחת</u>:</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><b>הוא עובד, רק ... כשהוא עובד :-)</b></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">או יותר נכון, כשאתם אכן מצליחים ליצור את שינוי הפרספקטיבה המבוקש...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">רק מה, למרות שב-NLP פיתחו מגוון כלים לביצוע re-framing, האפקטיביות שלהם תלויה ב<b>מיומנות של המטפל</b> וגם ביכולות מסוימות של מטופל, כמו <b>ריכוז וניסיון בוויזואליזציה</b>.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אני חייב להודות שאני לא מצטיין לא בריכוז ובטוח לא ביכולת ויזואליזציה, ולכן כשלמדתי NLP הרגשתי ש-re-framing לא מספיק אפקטיבי עבורי באופן אישי. אם הזמן ראיתי שאני אל היחיד שמתקשה להשתמש בכלי הזה, לכן המשכתי לחפש...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">שתי שיטות שהשלימו עבורי את ה"פאזל" היו שיטת EFT שכבר כתבתי עליה רבות, ושיטת Focusing, וכשחיברתי ביחד את כל החתיכות, פיתחתי את <a href="http://m-focusing.co.il/">M-Focusing</a>.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">לאחרונה התחלתי לעבוד על הספר שבו אני מתאר את השיטה ואני מתכנן לשחרר אותו לעולם בסביבות ינואר, אבל כמובן <b>שום ספר לא יחליף התנסות ישירה</b>...</div><br /><div style="text-align: justify;">לכן אם אתם רוצים ללמוד <a href="http://m-focusing.co.il/">M-Focusing</a>, להלן המידע על הקורסים הקרובים:</div><ul style="font-size: 1.1em; text-align: right;"><li style="text-align: justify;">הקורס הבא&nbsp;בצפון&nbsp;יתחיל ב-26 לחודש ויתקיים בהיכל התרבות בנשר - <b><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/10/keep-your-karma-clean.html#mfocusing">לפרטים לחצו כאן...</a><br /></b></li><li style="text-align: justify;">הקורס הקרוב באזור המרכז יפתח בתחילת נובמבר - את הפרטים אשלח במהלך השבוע הבא.</li></ul><br /><div class="dbx-box suf-widget widget_flb" id="facebook-like-box"><div class="dbx-content" style="margin-right: -10px;"><h3 class="dbx-handle plain"></h3><iframe allowtransparency="true" frameborder="0" scrolling="no" src="http://www.facebook.com/plugins/fan.php?id=133762280004093&amp;width=460&amp;height=250&amp;connections=15&amp;stream=false&amp;header=false&amp;locale=he_IL" style="border: none; height: 250px; overflow: hidden; width: 460px;"></iframe></div></div><div><div style="text-align: justify;">וכמו תמיד, מאוד מעניין אותי לשמוע מה אתם חושבים על המחקרים הללו ואיפה זה פוגש אתכם...</div></div><div><div style="text-align: justify;">סופשבוע רגוע :-)</div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-8794327367866780858?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-25925769238353372642010-10-04T01:40:00.000-07:002010-11-11T08:56:36.758-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אחת המסקנות החשובות ביותר של מודל שבעת הגופים שדיברתי עליו בשני הפוסטים הקודמים, זה הרעיון של "ההיגיינה של שבעת הגופים"...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>כן, כן, היגיינה...</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">או כמו שהיה אומר ידיד שלי:</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TKmPUaT90pI/AAAAAAAAAJA/QDQ_5CfcoWQ/s1600/LargeHippieSmiley.gif" valign="middle" />&nbsp;&nbsp; <span class="Apple-style-span">"</span><i><span class="Apple-style-span">...Keep your karma clean</span>"</i></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">תחשבו על זה - מאז שהיינו ילדים קטנים לימדו אותנו – או אולי אילפו אותנו :-) – את <b>הרגלי ההיגיינה הפיזית</b> – החל מגמילה מחיתולים, דרך שטיפת ידיים, מקלחת וצחצוח שיניים, ועד מיומנויות "מתוחכמות" יותר, כמו השימוש בדאודורנט.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">היום רוב האנשים בעולם ה"מתורבת" לא יעלו על דעתם לעבור יום בלי מקלחת או צחצוח שיניים – ההרגלים הללו של היגיינת הגוף הפיזי נראים לנו טבעיים ומובנים מעליהם. </div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h3 style="text-align: justify;">אבל מה לגבי היגיינה של ששת הגופים האחרים?&nbsp;</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><ul style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">כיצד אנו שומרים של <b>זרימה תקינה של אנרגיה</b> בגוף האתרי?</li><li style="text-align: justify;">או "מתנקים" באופן קבוע מ<u>הרגשות ה"רעילים"</u> (גוף אסטרלי)?</li><li style="text-align: justify;">או שומרים על <b>מיקוד וצלילות מחשבתית</b> (גוף מנטאלי)?</li></ul></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ואם ניכנס אל ה"שלישייה העליונה", השאלת היגיינה הופכת לעוד יותר מעניינת:</div></div><ul dir="rtl" style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">איך יוצרים ושומרים על האיזון בין שליטה על המתרחש וגישת letting go , או - בשפה ציורית יותר – איך שוחים בזרם החיים בלי להיסחף איתו?</li><li style="text-align: justify;">כיצד מטפחים על תיאום והרמוניה בין הצרכים וערכים השונים בחיינו?</li><li style="text-align: justify;">ואולי השאלה החשובה מכל – <b>כיצד "שומרים על ניצוץ"</b>, החיבור הפנימי העמוק אל "משמעות החיים הפרטית" שלנו, אל היעוד שלנו?</li></ul><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">זה נראה לא פחות חשוב מלשמור על שיניים נקיות, אבל בכנות – <b>מי מאיתנו כבר הפך את זה להרגל יומיומי?</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">וכמה אנשים שלא ייצאו מהבית בלי דאודורנט, לא רואים שום דבר מוזר ב<u>לצאת מהבית במצב רוח רע</u>?</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">או שדואגים לצחצח שיניים לפני השינה, ולא חושבים על האפשרות של לעשות גם <b>"ניקיון" במחשבות</b>?</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ואני לא רוצה אפילו להתחיל עם ה"שלישיה העליונה"...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">האבחנה הזאת הייתה אחת הסיבות שהניעו אותי לפתח את <a href="http://m-focusing.co.il/">טכנולוגיית M-focusing</a> , קודם כל לשימוש אישי שלי. חיפשתי <b>כלי פשוט</b>, שלא לוקח הרבה זמן, לשמור על "הניקיון הפנימי". חיפשתי כלי שייתן תוצאות ברורות ויהיה <b>קל להתמיד איתו</b>, כי במשך השנים למדתי על בשרי ש <u>"מה שלא יהיה פשוט – פשוט לא יהיה"</u>.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אחרי שנים של התנסויות וניסויים, של לימוד והוראה, של שימוש יומיומי מלווה באנליזה מעמיקה של המנגנונים הפועלים, אני מרגיש שהשיטה הגיעה היום לבגרות.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">מה שלא פחות חשוב, מצאתי גם דרכים אפקטיביות ללמד את השיטה בצורה שפונה בצורה מאוזנת לשני הצדדים<b> </b>שלנו - <b>החוויתי</b> (חצי המוח הימני) <b>והאנליטי</b> (חצי המוח השמאלי) – וכך ליצור תהליך לימודי עמוק ואפקטיבי במיוחד.</div></div><div style="text-align: justify;"><a href="http://www.blogger.com/post-edit.g?blogID=5056626376142831428&amp;postID=2592576923835337264" id="mfocusing" name="mfocusing"></a></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><table cellpadding="5" style="text-align: justify;"><tbody><tr> <td>אחרי הסדנה שהעברתי אחרי ראש השנה, אנשים רבים שאלו אותי מתי מתכננות הסדנאות הבאות, אז "הרי החדשות":<br /><br /><b>הקורס הבא בצפון יפתח <span class="Apple-style-span" style="color: red;">ב-26 לאוקטובר</span></b>&nbsp;בשיתוף עם רשת מתנ"סים של נשר – לפרטים על הקורס <b>לחצו על התמונה משמאל&nbsp;</b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-large; vertical-align: middle;">←</span><br /><br /><b><br /></b></td> <td><a href="http://www.facebook.com/event.php?eid=112508602143757&amp;ref=mf" target="_blank"><img border="0" height="200" src="http://1.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TKmRnRSmadI/AAAAAAAAAJE/pbd9ApuPij0/s200/flyer.jpg" width="141" /></a></td></tr></tbody></table>לקבלת מידע נוסף על הקורס&nbsp;אתם מוזמנים&nbsp;<span style="font-weight: bold;">להשאיר את הפרטים שלכם</span> ואחזור אליכם בהקדם האפשרי:<br /><script type="text/javascript"><!--function responder_validation(form) { var inputs = form.getElementsByTagName('input'); var selects = form.getElementsByTagName('select'); var filter = /^[\w-]+(\.[\w-]+)*@[\w-]+(\.[\w-]+){1,4}$/; for (a=0; a<inputs.length; a++) { switch (inputs[a].name) { case 'fields[subscribers_email]': if (!filter.test(inputs[a].value)) { alert('כתובת הדוא"ל אינה חוקית'); inputs[a].focus(); return false; } break; case 'fields[subscribers_name]': if (inputs[a].value.replace(/^\s+|\s+$/g, '')=='') { alert('נא לרשום שם'); inputs[a].focus(); return false; } break; } } for (a=0; a<selects.length; a++) { switch (selects[a].name) { } } if (document.charset) form.encoding.value = document.charset; else if (document.defaultCharset) form.encoding.value = document.defaultCharset; else if (document.characterSet) form.encoding.value = document.characterSet; return true;}if (location.hash=="#reg") alert("פנייתך נקלטה");--></script><br /><form action="http://cp.responder.co.il/subscribe.php" dir="rtl" method="post" onsubmit="return responder_validation(this);" style="text-align: right;"><table border="0" id="Table2"><tbody><tr><td bgcolor="#ffffff" height="23"><b>שם</b></td><td bgcolor="#ffffff" height="23" width="10"><input dir="rtl" id="Text5" name="fields[subscribers_name]" size="14" type="text" /></td></tr><tr><td bgcolor="#ffffff" height="23"><b>טלפון</b></td> <td bgcolor="#ffffff" height="23"><input dir="ltr" id="Text6" name="fields[טלפון]" size="14" type="text" /></td></tr><tr><td bgcolor="#ffffff" height="23"><b>דואר אלקטרוני</b></td><td><input dir="ltr" name="fields[subscribers_email]" size="14" type="text" /></td></tr><tr> <td colspan="2"><input id="Submit1" name="Submit1" style="font-size: 1.1em;" type="submit" value="כן, אשמח לקבל עוד פרטים..." /></td> </tr></tbody></table><input id="Hidden3" name="form_id" type="hidden" value="4697" /><input id="Hidden3" name="fields[הערות]" type="hidden" value="קורס-נשר" /></form><br /><div style="text-align: right;"><b>אחריות: </b>מכיוון שאני בעצמי לא אוהב "לקנות חתול בשק", &nbsp;אני נותן לכל המשתתפים<b style="color: #960000;">&nbsp;אחריות מלאה ל-30 יום,</b>&nbsp;על מנת לאפשר לכם לקחת חלק בקורס בלב שקט.<br /><br />זאת אומרת שאם אחרי הקורס מישהו ירגיש שלא קיבל תמורה מלאה לשכר לימוד ששילם, הוא יוכל לפנות אלי תוך 30 יום אחרי הסדנה וכספו יוחזר לו בלי שום שאלות נוספות.<br /><br /></div><div style="text-align: justify;"><h3 style="color: red;">שימו לב!</h3><b></b><u>המארגנים של הקורס התנו את קיומו בהרשמה של 15 אנשים לפחות</u>, לכן בקשה לי אליכם – אם אתם רוצים לקחת חלק בקורס,&nbsp;<b>אנא תתקשרו בהקדם האפשרי&nbsp;</b>להיכל התרבות נשר, טל' 04-8210875,&nbsp;ותסדירו איתם את ההרשמה .</div></div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">נ.ב. הקוראים מן "המרכז הרחוק" – לא שכחתי אתכם, אני מחפש עכשיו מקום מתאים ומתכנן לפתוח קורס נוסף בתחילת נובמבר.</div></div><br /><div class="dbx-box suf-widget widget_flb" id="facebook-like-box"><div class="dbx-content" style="margin-right: -10px;"><h3 class="dbx-handle plain"></h3><iframe allowtransparency="true" frameborder="0" scrolling="no" src="http://www.facebook.com/plugins/fan.php?id=133762280004093&amp;width=450&amp;height=250&amp;connections=15&amp;stream=false&amp;header=false&amp;locale=he_IL" style="border: none; height: 250px; overflow: hidden; width: 450px;"></iframe></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-2592576923835337264?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-90912894048465733522010-09-29T04:36:00.000-07:002010-10-06T01:18:32.862-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">סיימתי את <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/09/blog-post_22.html">הפוסט הקודם</a> בשאלה מתבקשת:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><h4 dir="rtl" style="color: #960000; text-align: right;">איך ההבנה של "מודל שבעת הגופים" יכולה לעזור לכם בתאכלס?</h4><div dir="rtl" style="text-align: right;">הבטחתי לתת תשובה ממצה לשאלה הזאת, כולל&nbsp;<b><u>שלושה מישורים מרכזיים</u></b>&nbsp;בהם המודל של שבעת הגופים יכול לעזור לנו ברמה הפרקטית.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אז בואו נמשיך...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h3>מישור ראשון - "אבחון"</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הדבר הראשון שהמודל הזה נותן זה <b>פרספקטיבה מקיפה</b> על חיינו בכל הרמות ובכל סקלות הזמן. הפרספקטיבה החדשה הזאת מאפשר לאבחן &nbsp;<u>מהם תחומי חיים בהם יצאנו מהאיזון</u>.<br /><br />כדי להבהיר את הנקודה הזאת, בואו נראה מקרים טיפוסיים של חוסר איזון בכל אחד מן הגופים:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><ol><li><b>הגוף הפיזי</b> -&nbsp;תאונות ופגיעות פיזיות, מחלות אורגניות (כלומר עם שינויים פיזיים באיברי הגוף)</li><li><b>הגוף </b><b>האתרי</b> - מחלות פונקציוניליות ומערכתיות (שבדרך כלל קשורות להפרעות בתפקוד מערכת העצבים ומערכת הורמונלית)</li><li><b>הגוף </b><b>האסטרלי</b><b> </b>- שינויי חדים במצבי הרוח, דיכאון, "פיוז קצר"</li><li><b>הגוף &nbsp;המנטלי</b> - מחשבות טורדניות, "לופים", &nbsp;תפיסה מעוותת של עצמי ושל אחרים, רציונליות מוגזמת</li><li><b>הגוף </b><b>הקאוזלי</b><b> </b>- תחושה ש"החיים עוברים לידי", ש"שום דבר לא קורה", או להיפך עומס יתר, חוסר יכולת לנהל את הזמן בצורה אפקטיבית</li><li><b>הגוף </b><b>הבודהיאלי</b> - "תסמין הלוזר הכרוני", ריבוי קונפליקטים פנימיים, "משבר גיל המעבר"</li><li><b>הגוף </b><b>האטמאני</b> - תחושת חוסר משמעות קיומית</li></ol><div><h3>מישור שני - "אסטרטגיה"</h3></div><div>&nbsp;יש בדיחה יהודית ישנה שאומרת - "<i>אם בבוקר שום דבר לא כואב לכם, כנראה אתם כבר מתים</i>"&nbsp;</div><div><br /></div><div>לכן נניח (לצורך הדיון בלבד, כמובן :-) ), שמצאתם איזשהו חוסר איזון לפחות באחת הרמות - אז מה הלאה?</div><div><br /></div><div>קודם כל יש לזהות מהי <b>הרמה האופטימלית לפעולה</b>.</div><div><br /></div><div>שני עקרונות מנחים למציאת הפתרון הם:</div><div><br /></div><div><ol><li><b style="font-size: 1.1em;">את הבעיה של רמה ספציפית כדאי בדרך כלל לפתור באותה רמה או רמה גבוה יותר</b><br />למשל, את עם הדיכאון (בעיה של גוף אסטרלי) אפשר כמובן להתמודד בעזרת תרופות (גוף פיזי/אתרי), אך הניסון מלמד שללא&nbsp;טיפול פסיכולוגי מקיף שמטפל בגופים רגשי ומנטלי, ההשפעה של טיפול תרופתי היא מוגבלת ביותר.<br />דרך אגב, הדבר נכון גם עבור ניסיון "לשפר מצב רוח" באמצעות כמה טקילות או ג'וינטים :-) <br /><br /></li><li><b style="font-size: 1.1em;">ככל שרמת הפתרון קרובה יותר לרמת הבעיה, כך השינוי יקרה מהר יותר<br /></b>לדוגמה, בעיות עיכול יכולות להיות כמובן קשורות לאורך חיים עמוס (גוף קאוזלי), אבל גם פשוט לנבוע מתזונה לא מאוזנת (גוף פיזי), ובמקרה השני, שינוי תזונה ממוקד יביא לתוצאות הרבה יותר מהירות, מאשר ניסון לארגן את כל החיים שלנו מחדש.</li></ol><br /><div><h3>מישור שלישי - "טקטיקה-פרקטיקה"</h3></div><div>אז, אחרי שזיהינו באיזה רמה/"גוף" נמצא אותו חוסר איזון שמפריע לנו, נשאר להחליט <b>מה בדיוק אנו עומדים לעשות בנידון</b>. וכאן מודל שבעת הגופים עוזר לנו לבחור את הפעולה/התרגול המתאימים ביותר.</div><div><br /></div><div>שתי המלצות כלליות:</div><div><ol><li><u>במצבים דחופים</u> יש להתמקד <b>באותה רמה</b> בה גילינו את הבעיה</li><li>אם מדובר במצב פחות קריטי, כלומר ב<u>"התפתחות אישית" ולא "טיפול"</u>, כדאי לעבוד <b>בכל הרמות</b> ולהתמקד ברמות הכי לא-מאוזנות.</li></ol><div>עכשיו בוא נראה אילו תרגולים/טכניקות/שיטות פועלות באילו רמות - לצורך זה, ארגנתי "טבלה מחזורית" של השיטות הנפוצות , יחד עם תחומי ההשפעה המירבית של כל אחת מסומנים בצבע אפור:</div></div><div><div><br /><div style="text-align: right;"><table .5pt;="" .5pt="" 0cm="" 480;"="" 5="" bidi;="" border-collapse:="" border:="" border="1" cellpadding="5" cellspacing="0” style=" collapse;="" mso-border-alt:="" mso-border-insideh:="" mso-border-insidev:="" mso-padding-alt:="" mso-table-dir:="" mso-yfti-tbllook:="" none;="" solid="" windowtext;="" windowtext=""><tbody><tr> <td style="border: solid windowtext 1.0pt; mso-border-alt: solid windowtext .5pt; padding: 0cm 5 width: 10.0cm;" width="378"><div><br /></div></td> <td width="38"><div><span lang="HE">1</span></div></td> <td width="38"><div><span lang="HE">2</span></div></td> <td width="38"><div><span lang="HE">3</span></div></td> <td width="38"><div><span lang="HE">4</span></div></td> <td width="38"><div><span lang="HE">5</span></div></td> <td width="38"><div><span lang="HE">6</span></div></td> <td width="38"><div><span lang="HE">7</span></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><span lang="HE">טאי צ'י/ צ'י קונג</span></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><span lang="HE">רפואה סינית</span></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><span lang="HE">הומיאופטיה/פרחי באך</span></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><span lang="HE">יוגה</span></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><span lang="HE"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2008/10/blog-post.html">ריבירסינג</a></span></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><span dir="LTR"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2008/12/blog-post.html">EFT</a></span><span lang="HE"></span></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><span lang="HE">וויפאסאנה</span></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><span dir="LTR"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/10/keep-your-karma-clean.html#mfocusing">M-Focusing</a></span></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><span lang="HE">תרפיית גשטאלט</span></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2009/08/my-wave.html"><span dir="LTR">NLP</span>/דמיון מודרך</a></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><span lang="HE">ניהול זמן</span></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><span lang="HE">פסיכודרמה</span></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><span lang="HE">פסיכוסינטזה</span></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> </tr><tr> <td style="width: 10.0cm;" width="378"><div><span lang="HE"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/07/blog-post_15.html">דינמיקה קבוצתית</a></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>- </span><span dir="LTR">Byon, encounter groups</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span> וכו'</span></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><div><br /></div></td> <td style="background: #D9D9D9; padding: 5;" width="38"><br /></td></tr></tbody></table></div><div><div style="text-align: auto;"><br /></div></div><span class="Apple-style-span" style="font-size: small;">(מי שלא רואה איזורים אפורים בטבלה, </span><a href="http://4.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TKQ34xJgT5I/AAAAAAAAAI8/cfXDD5m5s-A/s1600/7bodies.png" imageanchor="1" target="_blank"><span class="Apple-style-span" style="font-size: small;"> לחצו כאן לצפיה בצילום של הטבלה.</span></a><span class="Apple-style-span" style="font-size: small;">)</span><br /><br /><br />כמובן, הרשימה הזאת אינה מתיימרת לכסות את כל השיטות האפשריות - הצגתי בטבלה אך ורק את השיטות שאני מכיר היטב מהתנסות אישית.<br /><br />כמו שכבר כתבתי מקודם, עבודה בכל אחת מן הרמות כמובן משפיע ברמה כזאת או אחרת על כל שאר הרמות, אך לכל שיטה יש רמות בהן האפקט שלהן ממוקד במיוחד &nbsp;- <b>את הרמות הללו הצגתי בטבלה</b>. כדאי גם להדגיש, שקבלת האפקט המירבי הזה דורש לרוב ליווי של <b>מאמן/מנחה/מורה מנוסה ותרגול קבוע</b>.</div><br />נ.ב. אשמח לקרוא בהערות שלכם אילו פרספקטיבות חדשות קיבלתם מן המודל הזה - האם זה נתן לכם יותר בהירות לגבי השאלה <b>במה כדאי <u>לכם</u> להתרכז</b>?<br /><br />נ.נ.ב. כמה מכם שאלו אותי <i><b>"איך אפשר להוסיף שם &nbsp;לתגובה שלי?".&nbsp;</b></i><br /><i><b></b><span class="Apple-style-span" style="font-style: normal;">זה מאוד קל - מתחת לשדה רשומת תגובה יש תפריט "הגב כ:" - בחרו שם באופציה "שם/כתובת אתר" ורשמו את השם שלכם (את שם האתר אפשר להשאיר ריק) - וזהו זה :-)</span></i></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-9091289404846573352?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-90546935731133955002010-09-22T09:14:00.000-07:002010-11-20T23:58:14.374-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">את המאמר הזה כתבתי&nbsp;ברוסית&nbsp;לפני מספר שנים &nbsp;וברשימת הדברים שאני גאה בהם הוא נמצא ב"עשירייה הפותחת"...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">ומזמן כבר רציתי לתרגם אותו לעברית, אבל כל פעם דחיתי את זה באמתלה של "זה טכני מדי"</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">היום נגמרו לי התירוצים, אז הנה זה בא..</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h3 style="text-align: justify;">מבוא&nbsp;</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">מאז ימי קדם בני האדם ניסו להבין את עצמם, לארגן ים של מידע אמפירי וליצור את "מודל האדם" שהיה מאפשר לא&nbsp;רק להבין "מה קורה שם בפנים", אלא גם לחבר יחדיו רבדים שונים של ההוויה שלנו - "קודש וחול", "המדע והשירה", שאלות גלובליות של "משמעות החיים" ומשימות פרקטיות, יום-יומיות העומדות בפני כל אחד ואחת מאיתנו.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">המאמר הזה הוא ניסיון להציג מודל שיטתי כזה, שמבוסס על פרשנות מודרנית לתיאוריה הקלאסית של "שבעת הגופים".</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h3 style="text-align: justify;">שבעת הגופים -שבע הרמות&nbsp;</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">הקונספציה של שבעת הגופים היא&nbsp;אחד הניסיונות העתיקים ביותר לארגן באופן שיטתי את הידע על האדם, ובאופן אירוני - זהו גם <b>אחד הניסיונות המוצלחים יותר</b>.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אומר מראש שבמהלך ההיסטוריה התפתחו מספר גרסאות של הקונספציה הזאת, ובחלקן מדובר לא בשבעה גופים אלא חמישה, תשעה ואפילו שנים-עשר. &nbsp;אבל מבין כל תיאורים הידועים היום, התיאור&nbsp;הכי מועיל ומדויק שייך לפסיכולוג וחוקר מודרני <b>אבשלום פודבודני</b> - ועל התיאור שלו אתבסס במאמר הזה.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">בבסיס המודל הזה עומד המושג הסנסקריטי Kosha שנהוג לתרגמו כ"גוף" או "מעטפת", אך אם נזכור את טבעם המטפוריים של הטקסטים הקדומים בהם הוא מופיע, נגלה שהתרגום <b>המדויק היום הוא "רמה" או "היבט".&nbsp;</b>כל אחד מן ההיבטים הללו מציג פרספקטיבה ייחודית על הקיום האנושי ומאופיין בשפה משלו.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אז מהן ה"הרמות" הללו (בסוגרים מופיעים השמות המסורתיים של ההיבטים)?</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><ol dir="rtl" style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;"><b>הרמה הפיזית</b> &nbsp;(<i>"הגוף הפיזי"</i>) - טוב, זה די ברור...<br /><br /></li><li style="text-align: justify;"><b>הרמה האנרגטית </b>(<i>"הגוף האתרי"</i>) - הכוללת את כל <u>התהליכים הדינמיים</u> המתרחשים בגוף. ברמה הזאת מתמקדים באופן מסורתי כל אומנויות הלחימה המזרחיות הרפואה האלטרנטיבית.<br /><br /></li><li style="text-align: justify;"><b>הרמה הרגשית</b> (<i>"הגוף האסטרלי"</i>) - שכוללת את כל החיים הרגשיים שלנו - שמחה ועצב, כעסים ופחדים, אהבה ואכזבות. זהו תחום הפעילות של פוליטיקה מחד ושל אמנות מאידך.<br /><br /></li><li style="text-align: justify;"><b>הרמה המנטלית</b> (<i>"הגוף המנטלי"</i>) - הכוללת את כל <u>הפעילות החשיבתית</u> (לאו דווקא רציונלית או אינטליגנטית :-) )<br /><br /></li><li style="text-align: justify;"><b>רמת האירועים</b> (<i>"הגוף הקאוזלי"</i>) - הכוללת את רצף האירועים שהשאירו עלינו איזשהו חותם, שהוטבעו בזיכרוננו.<br /><br /></li><li style="text-align: justify;"><b>רמת הגורל</b> (<i>"הגוף הבודהיאלי"</i>) - הכוללת את "העלילות" ו"התסריטים" , המגמות הכלליות וערכים ששולטים על מהלך החיים שלנו.<br /><br /></li><li style="text-align: justify;"><b>רמת השליחות</b> (<i>"הגוף האטמאני"</i>) - כאו מרוכז העיקר, המיוחד והייחודי, "משמעות החיים" האישית של כל אחד ואחת.</li></ol><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><h3 style="text-align: justify;">ולמה בכלל צריך את כל הרמות הללו?</h3></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">על מנת לענות על השאלה הזאת, בואו נעשה "טיול" קצר לפסיכולוגית התפיסה ומתודולוגיה מדעית.<br /><br />נתחיל עם המושג&nbsp;<b>"גשטאלט" </b>&nbsp;שנטבע לפני כשמאה שנה על ידי חוקרים בתחום של פסיכולוגית התפיסה - מושג שבא לסמן <b>"שלם הגדול מסכום חלקיו"</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">למשל:</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: justify;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TJosyGor14I/AAAAAAAAAI0/Bi7mNzketyk/s320/image001.gif" /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><b>החלקים:</b> ארבע קווים</div><div style="text-align: justify;"><b>השלם:</b> ריבוע, עם שלל קונוטציות מאוקלידס ועד מאלביץ'</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">או שניקח את הדוגמה הידועה משיעורי מדע בבית ספר - מולקולה של מים.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><b>החלקים:</b> שני גזים - חמצן ומימן</div><div style="text-align: justify;"><b>השלם:</b> מים - נוזל בעל תכונות שונות לגמרי</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">ומכאן אנחנו מגיעים ל-</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><h3 style="text-align: justify;">מערכות היררכיות (מרובות-רמות)</h3><div style="text-align: justify;">המושג של גשטאלט מזמן עזב את המסגרת ה"צרה" של הפסיכולוגיה ומצא שפע של שימושים במגוון תחומים - ממערכות מחשב והנדסת תעשיה ועד ביולוגיה וסוציולוגיה.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">התברר שבכל תחום המכבד את עצמו<b> </b>קיימת<b> היררכיה טבעית של רמות</b> ועבור כל בעיה קיימת <b>הרמה ההולמת ביותר</b> שמאפשרת <b>פתרון אפקטיבי ביותר</b>.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">כדי להבין זאת, בואו נחזור שניה למולקולת המים:</div><ul style="text-align: right;"><li>כמובן, חוקי הפיזיקה מתארים לא רע הן את ההתנהגות של המרכיבים (<b>האטומים</b> של חמצן ומימן) והן של הגשטאלט (<b>מולקולת</b> המים), אבל ככל שנעלה ברמת המורכבות, פיזיקה כבר לא כל כך תעזור לנו ונצטרך להיעזר&nbsp;בחוקי הכימיה.<br /><br /></li><li>ואם נרצה לבחון גשטאלט מסדר גבוה יותר, למשל <b>התא</b>, אזי גם החוקי כימיה כבר לא יספיקו לנו ונגיע לעולם של מיקרו-ביולוגיה.<br /><br /></li><li style="text-align: justify;">וכדי לתאר את פעילות <b>הלב</b> שלנו, גם מיקרו-ביולוגיה כבר לא כל כך עוזרת לנו - ואנו זקוקים לידע מאנטומיה ופיזיולוגיה.</li></ul><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">כמובן, אפשר להמשיך עם &nbsp;הדוגמה הזאת , אבל אני מאמין שהרעיון הכללי כבר ברור...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">לפני שנעבור הלאה, אני רוצה להדגיש שלוש נקודות מפתח:</div><ol style="font-size: 1.1em; text-align: right;"><li>כל מה שמתרחש ברמה מסוימת במערכת <b>מקבל ביטוי בכל הרמות</b> של המערכת<br /><br /></li><li><b><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">אף אחת מן הרמות </span>אינה "נכונה" או "חשובה"<span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"> יותר מן השאר,</span></b><br />אבל...<br /><br /></li><li style="text-align: justify;">בכל הקשר ספציפי, קיימת בדרך כלל <b>רמה אחד שהיא ההולמת ביותר</b> לתיאור המערכת <b>באותו הקשר</b></li></ol><br /><div style="text-align: justify;">עכשיו אתם יכולים לשאול:</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><h3 style="text-align: justify;">אז מה?</h3><div style="text-align: justify;">או קי, הבנתי שאפשר לתאר את האדם ברמות שונות שיוצרות ביחד מערכת היררכית של "שבעת הגופים"</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><b>ואיך הבנה הזאת יכולה לעזור לי באופן אישי?</b></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">החלק השני של המאמר (שברשותכם אדחה את תרגומו לשבוע הבא) דן בדיוק בשאלה הזאת <b><u>ובשלושה מישורים מרכזיים&nbsp;</u></b>&nbsp;בהם המודל של שבעת הגופים הופך ל"מפתח קסם" בחיים שלנו.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-9054693573113395500?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-59222554921401461462010-09-19T01:16:00.000-07:002010-09-19T02:15:53.307-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">לפני כמה שנים, בסדנה "פסיכולוגיה של כסף" ערכתי ניסוי קטן.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שמתי באמצע מעגל של כ-40 איש שטר של מאה שקל ואמרתי "מי שרוצה לקחת אותו, בבקשה - זה שלכם"...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">היום בבוקר קיבלתי סרטון מקסים של מישהי שעשתה ניסוי דומה -<b> אבל הרבה יותר מרתק!</b></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מי אמר שאין נסים בעולם? :-)<br /><br /><a href="http://www.blogger.com/post-edit.g?blogID=5056626376142831428&amp;postID=5922255492140146146" id="video" name="video"></a><br />נ.ב. איך לדעתכם &nbsp;<b><span class="Apple-style-span" style="font-size: 1.1em">אתם</span></b>&nbsp;הייתם מגיבים בסיטואציה הזאת?<br /><br /></div></div><div align="center"><object height="350" width="450"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/ZsN8FUV9nS4?fs=1&amp;hl=en_US"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/ZsN8FUV9nS4?fs=1&amp;hl=en_US" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="450" height="350"></embed></object></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-5922255492140146146?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com23tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-37857511936914192632010-09-15T03:54:00.000-07:002010-09-15T05:50:44.731-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">לפני כמה שנים כתבתי כבר על תהליך פשוט ומאוד אפקטיבי של "החזרת הכוחות" - חשבתי שהיום, שלושה ימים לפני יום כיפור, זה עשוי לעניין הרבה מן הקוראים של הבלוג הזה:</div></div><hr style="text-align: justify;" /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><h3 style="text-align: justify;">האם שאלתם את עצמכם פעם מהי מטרתו של יום כיפור?</h3><h4 style="text-align: justify;">מהי המשמעות הפסיכולוגית של היום הזה והאם הוא רלוונטי גם לאנשים חילוניים?</h4><h4 style="text-align: justify;">מה אפשר לעשות ביום כיפור להחזרת האיזון לחיינו, שחרור הישן ופתיחת דף חדש בשנה החדשה ?</h4><div style="text-align: justify;">אני רוצה לשתף אתכם בתהליך עוצמתי שאני מרבה להשתמש בו במיוחד ביום כיפור - תהליך "החזרת הכוחות".</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אבל לפני זה בואו נבין למה אנחנו בכלל צריכים תהליך כזה.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">כולנו מעורבים במשך החיים שלנו באלפי אינטראקציות עם אנשים שונים. חלקן משאירות עלינו חותם ברור, חלקן פחות ברורות ומורגשות. אסכולות שונות מדברות על זה במונחים שונים - הפסיכולוגים המערביים משתמשים במושגים כמו "טרנסאקציות" או "אימפרינט", המיסטיקנים מזרחיים מדברים של "אנרגיה", "צ'י" או "פראנה" ושאמאנים אינדיאנים - על "הכוח". מאחורי כל המילים הללו מסתתר <b>אותו קונספט</b> - תהליכים עדינים שהם <b>על סף ההכרה שלנו</b>, אך על אף עדינותם הינם בעלי השפעה רבה ביותר על ההתנהלות שלנו. אני אשתמש בהמשך במושג "אנרגיה", אך אתם יכולים כמובן להחליף אותו במושג אחר שאתם יותר מתחברים אליו.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אז אמרנו שאנחנו נמצאים בתחלופת אנרגיה מתמדת עם הסובבים אותנו.</div><h4 style="text-align: justify;">מתי מתעוררת בעיה?</h4><div style="text-align: justify;">כאשר זרימת האנרגיה נתקעת, כאשר אנחנו מאבדים אנרגיה באינטראקציה שלנו עם אנשים אחרים או לחלופין "נדבקת" אלינו אנרגיה שלהם. התהליך שאני עומד לתאר - מטרתו לנקות אותנו מאנרגיות זרות הללו ולהחזיר לעצמנו את הכוחות שאיבדנו:</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><table bgcolor="#abcfe8" border="0" cellpadding="10" cellspacing="1" style="font-size: 1em; text-align: justify;"><tbody><tr><td><ol><li>שבו במקום שקט, שבו אף אחד לא יפריע לכם (ביום כיפור קצת יותר קל למצוא מקום כזה). קחו דף ונייר ותתחילו להיזכר בכל מה שקרה לכם <u>במשך השבוע האחרון</u>, במצבים בהם יצאתם מן האיזון, באנשים שהיו מעורבים במצבים הללו. תעשו אותו דבר גם <u>עבור החודש האחרון וגם כל השנה האחרונה</u>. לכל אחד מן המצבים, סמנו בכמה מילים מה קרה שם, מי היה מעורב ומה אתם מרגישים לגבי אותם אנשים. <br /><br /><b>תרכיבו רשימה של לפחות עשרה מקרים/אנשים.</b><br /><br /></li><li>דרגו את המצבים/אנשים לפי עוצמת הרגש שהם מעוררים אצלכם, מהכי פחות טעון עד הכי אינטנסיבי.<br /><br /></li><li>בחרו את המצב הכי פחות טעון.<br />עצמו עיניים ודמיינו את אותו אדם/מצב. <b>שימו לב לתחושות ומחשבות</b> שמתעוררות. נסו להסתכל על הסיטואציה הזאת מן הצד, בצורה אובייקטיבית - מה שנקרא "עמדת זבוב על הקיר", <u>שימו לב ששני שצדדים הפסידו משהו </u>באינטראקציה הזאת, שני הצדדים "איבדו אנרגיה"<br /><br /></li><li>"תחזירו" לצד השני את מה שאיבד.<br />&nbsp;ישנן כמה צורות כיצד אנחנו יכולים להחזיר אנרגיה -&nbsp;אני יכולים לבקש סליחה, או לדמיין שאנחנו נותנים מתנה או לשלוח בדמיוננו אור לצד השני,&nbsp;חשוב שנעשה זאת <b>תוך התכוונות מלאה</b>, לא כדי לצאת ידי חובה, אלא מתוך רצון כנה לשחרר ולתת.<br /><br /></li><li>כאשר אנו מרגישים שנתנו את כל מה היה צריך לתת, נבקש מן הדמות להחזיר לנו את מה ששלנו. <b>הדגש כאן הוא על "לקבל"</b> ולא "לקחת בכוח" - פשוט תיפתחו לאפשרות שהצד השני מחזיר לכם את מה שאיבדתם, ושוב <u>תנו לתת-מודע שלכם למצוא את הצורה הכי מתאימה</u> לבצע את החזרת האנרגיה.<br /><br /></li><li>אחרי שעשיתם את התהליך לשני הכיוונים, שימו לב לעוצמת הרגשות כלפי אותו אדם. בדרך כלל נרגיש הקלה משמעותית והסיטואציה תהיה הרבה פחות טעונה או אפילו משוחררת לגמרי ממשקע רגשי.<br /><br /></li><li>קחו כמה נשימות עמוקות ובמשך כמה שניות&nbsp;פשוט תהיו&nbsp;עם עצמכם בשקט<br /><br /></li><li>תחזרו על התהליך עבור על האנשים/מצבים שרשמתם, מן הקל ביותר אל הטעון ביותר.</li></ol></td></tr></tbody></table><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">ום כיפור הוא יום אידיאלי לביצוע "החזרת כוחות" ,אך ניתן כמובן להשתמש בתהליך הזה על בסיס קבוע.&nbsp; בנוסף לשינוי מיידי בתחושה שלנו, הרבה אנשים מדווחים על שינויים שחלים גם בהתנהגותו של הצד השני - בלי שום סיבה "הגיונית" - אחרי שביצענו את התהליך.<br /><br /></div><div style="text-align: justify;">אני לא רוצה להיכנס עכשיו לתיאוריות שמסבירות את המנגנונים הפיזיקליים והפסיכולוגיים מאחורי התופעה הזאת - מה שבאמת חשוב לעניננו היום - <b>זה עובד!</b></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אז שיהיה לכם גמר חתימה טובה.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-3785751193691419263?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com11tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-11157312502092662812010-09-08T06:04:00.000-07:002010-10-18T01:50:34.811-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><ul dir="rtl" style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">"תחשוב חיובי..."</li><li style="text-align: justify;">"תחשוב טוב, יהיה טוב..."</li><li style="text-align: justify;">"אחי, תסתכל על חצי הכוס המלאה..."</li></ul><div dir="rtl" style="text-align: justify;">כולנו שמענו את המשפטים הללו ועל פניו זה נשמע הגיוני...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">הרי האבחנה הבסיסית ש<b>לאיכות המחשבות יש קשר ישיר לאיכות החיים שלנו</b> נשמעת בימינו ברורה מעליה, כמעט טריוויאלית...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><b>אבל מה עלינו להסיק מזה?</b></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">איכשהו המתכון הזה של "תחשוב חיובי" מרגיש לרובנו <u>קצת שטחי ומזויף</u>...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">משהו בתוכנו לא באמת מסכים ללכת עם הרעיון הזה עד הסוף...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">משהו שם בפנים מתנגד לנסיון "לצייר עולם בוורוד"...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">למי שעכב אחרי הפוסטים הקודמים שלי על "חלקים" בטח זוכר שתי אבחנות חשובות לגבי הטבע האנושי:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><ol style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;"><u>האישיות שלנו אינה יישות שלמה אחת</u>, אלא אוסף "חלקים" שנמצאים באינטרקציה מרתקת אחד עם השני.</li><li style="text-align: justify;">לכל חלק יש <b>כוונה חיובית</b> עבורנו והוא עושה <b>כמיטב יכולתו והבנתו</b> כדי לממש את הכוונה החיובית הזאת</li></ol></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">עכשיו מה בעצם קורה כשאנחנו חווים "רגש שלילי" - עצב, כעס, ייאוש, פחד?</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">אם נתחיל לחקור את הנושא לעומק, מהר מאוד ניווכח ש<b>כל "רגש שלילי" בא לשרת אותנו באיזושהי דרך</b>:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><ul style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">כעס יכול לעזור לנו לשמור על עצמנו, על הגבולות ועל האינטרסים שלנו...</li><li style="text-align: justify;">פחד - להימנע ממצבים מסוכנים</li><li style="text-align: justify;">עצב - לשים לב לצורך עמוק ולא מבוטא</li><li style="text-align: justify;">יאוש - להיפתח ל"אחר" ולבקש עזרה...</li></ul></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">אבל אם נעמיד פנים של "עסקים כרגיל", אם נתעלם מן המסר שתת-המודע מנסה לשדר לנו, מה יקרה אז?</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">הרי "השליח" לא יעלם...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">אותו "חור שחור", אותו צורך לא ממומש שהרגש מנסה למשוך את תשומת ליבנו אליו, ישאר שם...</div><div dir="rtl" style="text-align: justify;">וגם אם נעלים אותו בכוח, ברגע שנרפה קצת הוא כמובן יחזור שוב, והפעם בעוצמה כפולה...<br /><br />זאת הסיבה למה חשיבה חיובית מחייבת <u>הפעלה תמידית ומייגעת של כוח הרצו</u>ן - מה שקראתי פעם<a href="http://markzlochin.blogspot.com/2008/12/blog-post.html"> "לדחוף אוטו תקוע בעליה"</a>...<br /><br /><b>אז מה עושים? איך יוצאים מן התקיעות הזאת?</b><br /><br />מאז שנות ה-50 בהן "חשיבה חיובית" הייתה בשיא הפופולריות שלה, התפתחו מספר שיטות מעניינות שניסו לענות על השאלה המרכזית הזאת.<br /><br />שיטה אחת שהיוותה פריצת דרך אמיתית בתחום היא שיטת EFT&nbsp;ש<a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/09/m-focusing.html">בפוסט הקודם כתבתי בהרחבה על היתרונות והחסרונות שלה</a>. EFT היוותה אחד המקורות החשובים לטכנולוגיית<b> M-Focusing</b> שפיתחתי בשנים האחרונות - שיטה פשוטה הן ללימוד הן ליישום, ש<b>מאפשרת לנו לקחת שליטה על החיים שלנו</b> מבלי ליפול למלכודות של החשיבה החיובית.<br /><br />לפרטים על השיטת M-Focusing והקורסים שנפתחים בקרוב בצפון ובמרכז, <b><a href="http://markzlochin.blogspot.com/p/m-focusing.html#start"><span class="Apple-style-span" style="color: red;">אתם מוזמנים ללחוץ כאן...</span></a></b><br /><br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-1115731250209266281?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-4472535826820391612010-09-07T03:57:00.000-07:002010-09-07T03:57:43.546-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TIYaP07XrDI/AAAAAAAAAIs/9SpMkqnlPHw/s1600/shana+tova4.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="260" src="http://3.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/TIYaP07XrDI/AAAAAAAAAIs/9SpMkqnlPHw/s400/shana+tova4.jpg" width="400" /></a></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-447253582682039161?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-30420535092850769662010-09-01T03:11:00.000-07:002010-10-18T01:47:12.485-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">רבים מכם בטח שמעו כבר על <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2008/12/blog-post.html" target="_blank">שיטת EFT</a> שהפכה לשם דבר בשנים האחרונות ואף הגיעה למספר תכניות טלוויזיה.<br /><br />השיטה הזאת - למרות כמה מוזרויות שבה :-) - הוכיחה את עצמה ככלי אפקטיבי ביותר לטיפול במגוון בעיות - מטראומות ופוביות ועד לשחרור מ"זבל רגשי" שרובנו נוטים לצבור בחיינו העמוסים.<br /><br />במשך השנים שהשתמשתי ב-EFT בעצמי וגם לימדתי אותה בסדנאות, חקרתי לעומק הן את הצדדים החזקים והן את הצדדים החלשים של השיטה.<br /><br /><b>בין חסרונותיה הבולטים של EFT גיליתי את הדברים הבאים:</b><br /><ul style="text-align: right;"><li><u>הטכניקה די מסובכת</u>, מורכבת מהרבה שלבים שאנשים חדשים נוטים ללכת בהם לאיבוד<br /><br /></li><li>בגלל האוניברסליות של השיטה - המוטו של מפתחיה הוא "נסו את הזה על כל דבר" - הטכניקה &nbsp;<u>לא מספיק ממוקדת</u> ולכן מחייבת עזרה של מטפל מנוסה, כדי להפיק ממנה את המקסימום<br /><br /></li><li>כמה מאפיינים של שיטה, כמו טיפוף, סיבובי עיניים או זמזום, <u>מרגישים "מוזר" להרבה אנשים</u> וגם מי שמתגבר על חוסר-הנוחות הראשוני עדיין לא יכול להשתמש ב-EFT בפומבי במצבים יום-יומיים שמצריכים זאת.<br /><br /></li><li><b>והחיסרון החשוב מכולם</b> - <u>הטכניקה עצמה היא רק קצה הקרחון</u> ולמרבה הצער אך אחד לא מלמד בצורה מסודרת את <b><span class="Apple-style-span" style="color: red;">התהליך הפנימי שצריך ללוות את הצעדים הפורמליים של השיטה</span></b>, על מנת להגיע לתוצאות עמוקות ויציבות.</li></ul><a href="http://www.blogger.com/post-edit.g?blogID=5056626376142831428&amp;postID=3042053509285076966" id="mf" name="mf"></a><br />התובנות הללו הובילו אותי לפיתוח <b>טכנולוגיה חדשה בשם Meridian Focusing</b> - או בקיצור <b>M-Focusing</b> - שבדומה ל-EFT עושה שימוש במערכת המרידיאנים בגוף לצורך שחרור חסימות רגשיות ומנטליות, אבל עושה זאת בפורמט הרבה יותר פשוט, מובנה ומדויק.<br /><br /><br />ההזדמנות הקרובה ללמוד את&nbsp;טכנולוגית M-Focusing תהיה בסדנה מיוחדת<br /><b style="color: #960000;">"לסגור מעגלים, לפתוח את הלב"</b> שאני מקיים<b>&nbsp;<span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">ב-11 לספטמבר,</span> </b>בשבת שמיד אחרי ראש השנה.<br /><br /><b>בסדנה שמתקיימת שבוע לפני יום כיפור נדון בנושאים הבאים:</b><br /><ul style="text-align: right;"><li>המשמעות הפסיכולוגית של יום כיפור</li><li>הדילמה "להיות צודק או להיות מאושר"</li><li>סליחה כדרך לצאת מן התקיעות</li></ul><div>נלמד מספר תהליכים של &nbsp;M-Focusing:</div><div><ul style="text-align: right;"><li>Basic M-Focusing - תהליך מהיר לשחרור "לכלוך רגשי"</li><li>Dееp M-Focusing - לשחרור חסימות מושרשות</li><li>Multi-Positional M-Focusing - לטיפול מקיף ביחסים עם אנשים אחרים</li></ul><br /><h3><span class="Apple-style-span" style="color: red;">עדכון:</span><br /><span style="font-size: 0.8em; font-weight: normal;">לאור הצלחת הסדנה בסימן יום כיפור, פתחתי שני קורסים&nbsp;</span><span class="Apple-style-span" style="font-size: 15px; font-weight: normal;">מעמיקים יותר -&nbsp;</span><span class="Apple-style-span" style="font-size: 15px; font-weight: normal;">הן בצפון והן באזור המרכז -<a href="http://markzlochin.blogspot.com/p/m-focusing.html#start"> <span class="Apple-style-span" style="color: red;"><b>לפרטים על הקורסים ועל השיטה לחצו כאן...</b></span></a></span></h3><br /><div style="text-align: right;"><b>אחריות: </b>מכיוון שאני בעצמי לא אוהב "לקנות חתול בשק", &nbsp;אני נותן לכל המשתתפים<b style="color: #960000;">&nbsp;אחריות מלאה ל-30 יום,</b>&nbsp;על מנת לאפשר לכם לקחת חלק בסדנה הקרובה בלב שקט.<br /><br />זאת אומרת שאם אחרי הסדנה מישהו ירגיש שלא קיבל תמורה מלאה לשכר לימוד ששילם, הוא יוכל לפנות אלי תוך 30 יום אחרי הסדנה וכספו יוחזר לו בלי שום שאלות נוספות.<br /><br /></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-3042053509285076966?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com15tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-56854128129687545772010-08-26T07:39:00.000-07:002010-08-26T07:47:51.972-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני חושב שלכל אחד מאיתנו יש "שריטות אהובות" - אתם יודעים, &nbsp;חלקים באישיותנו שאנחנו לא ממש אוהבים ואולי גם לא כל כך משרתים אותנו, אבל עדיין קשה לנו לשחרר - הם היו שם מאז שאנו זוכרים את עצמנו, מרגישים חלק אינטגרלי ממי שאנחנו, וכשמישהו מעז להעיר לנו עליהם, הוא מסתכן בתגובה - "עזוב אותי, ככה אני!".</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מבין השריטות של עבדיכם הנאמן מקום של כבוד שמור ל"<b>אני יכול לעשות הכל לבד</b>,&nbsp;<b>לא צריך עזרה של אף אחד!</b>"</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">פעם החלק הזה די ניהל אותי, אבל היום... בואו נגיד, אני עובד על זה :-) . </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">חלק חשוב מהעבודה הזאת הוא ללמוד <b>לבקש ולקבל עזרה</b>, והיום&nbsp;החלטתי שהגיע זמן לקצת תרגול...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לקראת ראש השנה מצאתי את עצמי במצב קצת מפתיע -<b> יש לי יותר מדי רעיונות</b> לפוסטים ולסדנאות לשנה הבאה וקצת קשה לי לבחור.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אז&nbsp;כדי להתמקד, הייתי רוצה לבקש את העזרה שלכם - אשמח מאוד לקבל את תשובותיכם לשלוש השאלות הבאות:</div><br /><ol dir="rtl" style="text-align: right;"><li>איזה <b>תחום בחייכם </b>הייתם רוצים לשפר יותר מכל?<br /><br /></li><li>מהו <b>האתגר הכי גדול </b>שלכם כיום?<br /><br /></li><li>אם הייתם מחליטים ללכת לסדנת או אימון אישי - <b>מהו הדבר הכי חשוב שהייתם רוצים להפיק משם?</b></li></ol><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כמו כן, אם יש לכם דברים ספציפיים שהייתם רוצים לקרוא עליהם בבלוג או ללמוד בסדנאות שלי, אתם כמובן מוזמנים לכתוב גם אותם.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תודה מראש על העזרה...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-5685412812968754577?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com12tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-78761005448347701902010-08-19T02:59:00.000-07:002010-08-19T22:26:51.154-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div dir="ltr" style="margin: 20px; text-align: left;"><i>"Idiopathic", from the Latin, meaning we're idiots,<br />cause we can't figure out what's causing it...<br /><div style="text-align: center;">Dr. Gregory House</div></i></div>כולנו עושים את זה - לפי המחקר המקיף שנערך על ידי פרופ' פייר סטיל מאוניברסיטת קלגרי, <b>95% מאיתנו דוחים דברים מדי פעם, וכ-20% עושים את זה באופן כרוני</b>.<br /><br />מצד שני, מאז שהיינו קטנים, לימדו אותנו ש"אין דבר העומד בפני הרצון", לכן כשאנחנו תופסים את עצמנו דוחים דברים המסקנה המתבקשת היא "<u>יש לי כוח רצון חלש</u>".<br /><br />רבי-המכר הרבים מספור שהתפרסמו על נושא ה"דחיינות" - <a href="http://www.google.com/search?tbs=bks:1&amp;tbo=1&amp;q=procrastination&amp;oq=proc" target="_blank">חיפוש מהיר ב-Google Books</a> מניב כ-378,000 תוצאות! - מציעים הסברים רבים לתופעה הזאת - מ"פרפקציוניזם" ו"מרדנות" ועד "חבלה עצמית" ו"פחד מהצלחה".<br /><h4>אבל בינינו - כל "ההסברים" הללו מזכירים לי &nbsp;"מחלה אידיאופטית" - מושג גאוני שאינו אלא שם מתוחכם ל<u>"מחלה ממקור לא ידוע"</u>.</h4>כמו שקורה הרבה פעמים בחיים, השפה מסתירה בפנינו את המציאות וכובלת את ידינו. הרי גם אם אימצנו את אחד ה"הסברים" הללו, עדיין אין לנו שמץ של מושג לגבי השאלה היחידה החשובה באמת "<b>מה אני עושה עם זה?</b>":<br /><ul style="text-align: right;"><li>איך אפשר לפתח כוח רצון חזק?</li><li>או להיות פחות פרפקציוניסט?&nbsp;</li><li>או פחות מרדן?</li><li>או לא לחבל בעצמי?</li><li>או להפסיק לפחד מהצלחה?</li></ul><div>אז מה עושים באמת?</div><div><br /></div><div>כידוע, ניסוח נכון של הבעיה הוא 50% מהפתרון, לכן הצעד הראשון הוא למצוא את הניסוח האפקטיבי.</div><div><br /></div><div>קודם כל בואו נראה איך אנחנו נוטים לחשוב על דחיינות באופן טבעי.<br /><br />כדי שתוכלו להפיק מקסימום מהתרגיל הזה, <u>לפני שאתם ממשיכים לקרוא</u>, אני מזמין אתכם <b>לעצור לכמה שניות ולבחור תחום </b>שבו אתם באופן אישי סובלים מדחיינות<b>.</b></div><div><br /></div><div>עכשיו בואו נכתוב את זה (כן, כן, קחו נייר ועט ותכתבו!):</div><h4>"אני רוצה לעשות ...., אבל אני לא עושה את זה" </h4>.(תשלימו את המשפט עם הנושא הספציפי שבחרתם)<br /><div><br /></div><div>תסתכלו על המשפט הזה שוב ושימו לב <u>אילו תחושות הוא מעורר אצלכם</u>?</div><div><br /></div><div>תסכול? בלבול? חסר עונים? רגשות אשם?</div><div><br /></div><div>שימו לב שהניסוח הזה מהווה <u>מבוי סתום</u> ולא מוביל לשום פתרון.</div><div><br /></div><div>עכשיו בואו ננסה משהו אחר - תשכתבו את המשפט שלכם לפי המתכונת הבאה:</div><div><br /></div><h3>"<u>חלק ממני</u> רוצה לעשות ...,<br />&nbsp;<u>וחלק אחר</u> לא רוצה לעשות את זה"</h3><div><br /></div><div>שימו לב איך <b>הפרספקטיבה שלכם משתנה</b> - כבר לא מדובר במבוי סתום, אלא במצב הרבה יותר ברור ופשוט - יש שני צדדים עם חלוקי דעות מסוימים ביניהם - ומתוך הפרספקטיבה החדשה מופיעה אפשרות ליישב את המחלוקת בעזרת סוג של משא ומתן.</div><div><br /></div><div>בפוסט הקודם "<a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/08/blog-post_11.html" target="_blank">מי מאמין בשני דברים בו-זמנית</a>" כבר התחלתי לכתוב על&nbsp;ההבחנה הזאת ש<b>אנחנו מורכבים מ"חלקים" רבים</b>, וחשוב להבין שלא מדובר כאן באיזו תיאורית ניו-אג'ית חדשה, אלא ברעיון שמופיע בצורה כזאת או אחרת לכל אורך ההיסטוריה, מאז שהאדם ניסה לראשונה להבין את עצמו - החל מתיאורים מטפוריים בכתבים של כל הדתות הגדולות ועד לשיטות מודרניות כמו NLP, התמקדות (Focusing) או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). <br /><br />בפוסטים הבאים אני מבטיח להרחיב על הנושא המרתק הזה ובינתיים &nbsp;הייתי רוצה לזרוק לאוויר את אחד מעקרונות היסוד של NLP:<br /><br /><h3>לכל חלק יש כוונה חיוביות</h3><br />אני מזמין אתכם לבדוק את העיקרון הזה בשטח&nbsp;ולשאול את עצמכם:<br /><h4>מה הכוונה החיובית של אותו החלק ש"לא רוצה", כלומר שגורם לי לדחות דברים בתחום שבחרתי?</h4></div>אני בטוח שהתשובה שתקבלו עשויה להפתיע אתכם...<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-7876100544834770190?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com13tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-24339509857811133712010-08-11T03:26:00.000-07:002010-08-11T03:56:35.824-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><blockquote class=""><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><i>Everybody should&nbsp;believe&nbsp;in something,</i></div><div style="text-align: justify;"><i>I&nbsp;believe&nbsp;I'll have another beer.</i></div><div style="text-align: justify;">W.C.Fields</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">"<i>אין טעם לנסות</i>", אמרה אליס - "<i>אי אפשר להאמין בדברים בלתי אפשריים</i>"</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">"<i>אסתכן ואומר שפשוט אין לך הרבה ניסיון,</i>" אמרה המלכה.&nbsp;"<i>כשהייתי בגילך, התאמנתי בזה חצי שעה כל יום. לפעמים הצלחתי להאמין בשישה דברים בלתי-אפשריים עוד לפני ארוחת הבוקר</i>"</div></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">לואיס קרול<i>, "אליס בארץ המראה"</i></div></div><br /></blockquote><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><span class="Apple-style-span">אני חייב להגיד שכשפרסמתי את "<a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/08/blog-post.html">משל האימא</a>" שבוע שעבר לא ציפיתי לכמות ולסוג התגובות שהמשל עורר.</span></div><div style="text-align: justify;"><span class="Apple-style-span"><br /></span></div><div style="text-align: justify;"><span class="Apple-style-span">זה התחיל ב<a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/08/blog-post.html#comments">סיפור מדהים של רויטל</a> (לא אקלקל לכם - מי שרוצה יכול לקרוא אותה </span><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/08/blog-post.html#comments">כאן</a>) והמשיך בדיון סוער בין אלה שהסתייגו מ"פרופגנדה דתית" לבין אלה שדיברו על ערכים ו"משמעות שמעבר לנראה"...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אה, אני ממש שומע את הפרובוקטור הפנימי שלי אומר בשאננות: "מארק, השבוע לא עבר סתם..."</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אבל למה בעצם? למה אני מרוצה כל כך? </div><h4 style="text-align: justify;">למה בעיניי חלוקי הדעות הללו הם דבר כל כך חשוב וחיובי?</h4><div style="text-align: justify;"><b><br /></b></div><div style="text-align: justify;">לפני שאני עונה - תרשו לי לשאול אתכם כמה שאלות...</div><ul style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">כשקראתם את המשל, לאיזה מבין שני הדמויות התחברתם יותר?</li><li style="text-align: justify;">ומה הרגשתם כלפי הדמות שניה?</li><li style="text-align: justify;">ומה לגבי התגובות של אנשים אחרים - האם היה שם משהו שאהבתם או לחלופין שהכעיס אתכם?</li></ul><div><div style="text-align: justify;">מה שמעניין במיוחד זה תגובות של התנגדות, של כעס, של דחיה, כי הן מלמדות אותנה שיעור יקר מפז על הטבע האמיתי שלנו:</div></div><div><h4 style="text-align: justify;">התגובות הללו מצביעות על המחלוקת הפנימית שמתנהלת בתוך כל אחד מאיתנו.</h4></div><div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;">הרי כמו שאומר הפתגם - "המשכנע לא משוכנע"...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;">ואם חוסר אמונה של הצד השני מכעיס אותי - אולי זה מרמז על ספק שמקונן גם בתוכי...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div><div style="text-align: justify;">ולחלופין אם אני מרגיש בוז כלפי "אמונה עיוורת" של מישהו, ייתכן שמאחורי הבוז הזה מסתתרת&nbsp;כמיהה ראשונית לאמונה ולבהירות...<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #960000; font-size: 21px; font-weight: bold;">הייתכן שאנו מאמינים בשני דברים מנוגדים בו-זמנית?</span></div></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b><br /></b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">לא הגיוני, אני יודע...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אבל כמו שכתבתי כבר ב"<a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/05/2.html">מי מפחד מזיגמונד פרויד</a>"' התגלית הגדולה של אבי הפסיכואנליזה הייתה:</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><blockquote class=""><div style="font-size: 1.1em; text-align: justify;"><br />"<i>אנחנו מנוהלים על ידי תת-המודע שלנו,<br />שפועל לפי חוקים אי-רציונליים,<br />ועל כן ברמה העמוקה ביותר אנחנו ייצורים אי-רציונליים...</i>"</div><br /></blockquote></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">וכמובן, השניות הזאת לא מוגבלת לשאלת האמונה, אלא ניתן לראות אותה בכל תחום חשוב בחיינו...<br /><br />וכל עוד אנחנו מתעלמים מן השניות הזאת, מתעלמים מן הניסיון האישי ש<b>אנחנו לא ישות שלמה ועקבית, אלא אוסף תתי-אישיות</b>, שלכל אחת - השקפת עולם, אמונות, רצונות, ערכים והרגלים משלה, כל עוד נמשיך להתעלם מן האמת הבסיסית הזאת, אנו נמשיך לתהות "למה זה קורה לי?".</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">או כמו שאמר זאת &nbsp;קרל גוסטב יונג - התלמיד הכי קרוב ולימים (זוהי טבעה הפרדוקסלי של השניות) היריב הכי גדול של פרויד:<br /><br /></div><h3 dir="rtl" style="text-align: right;">כל עוד לא נהפוך את הלא-מודע למודע, זה ימשיך לנהל את חיינו ונקרא לזה גורל...</h3><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-2433950985781113371?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com9tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-47600858512153765212010-08-05T01:23:00.000-07:002010-08-05T01:25:40.434-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">שני עוברים יושבים להם בבטן ומדברים ביניהם. עובר אחד הוא מאמין, השני - לא.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>הלא-מאמין</b>: תגיד, אתה מאמין בחיים אחרי הלידה?</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>המאמין</b>: כן, בטח, הרי לכולם ברור שיש חיים אחרי הלידה. אנחנו כאן כדי להפוך לחזקים מספיק ומוכנים למה שמצפה לנו אחר כך.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>הלא-מאמין</b>: זה שטויות! לא יכולים להיות שום חיים אחרי הלידה! אתה בכלל יכול לדמיין לעצמך איך החיים הללו היו יכולים להיראות?</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>המאמין</b>: אני לא יודע את כל הפרטים, אבל אני מאמין שיהיה שם יותר אור ואולי אנחנו אפילו נוכל ללכת בכוחות עצמנו ולאכול עם הפה שלנו.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>הלא-מאמין</b>: קשקוש! זה בלתי אפשרי - ללכת בכוחות עצמנו ולאכול עם הפה שלנו! זה ממש מצחיק! הרי יש לנו את חבל הטבור שמזין אותנו. &nbsp;אני אגיד לך משהו - לא ייתכן שיש חיים אחרי הלידה, כי חבל הטבור שלנו קצר מדי.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>המאמין</b>: &nbsp;אני בטוח שזה אפשרי. פשוט הכול יהיה קצת שונה. אפשר לדמיין את זה.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>הלא-מאמין</b>: אבל אף אחד אף פעם לא חזר משם! החיים פשוט נגמרים בלידה. ובכלל - החיים הם סך הכול סבל אחד גדול בתוך החשכה.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>המאמין</b>: לא ולא! אני לא יודע בדיוק איך ייראו החיים שלנו אחרי הלידה, אבל מה שבטוח שנראה את אימא והיא תדאג לנו.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>הלא-מאמין</b>: אימא! אתה מאמין באימא?! ואיפה היא בדיוק?</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>המאמין</b>: היא בכל מקום מסביבנו ואנחנו - בתוכה. בזכותה אנחנו חיים, בלעדיה פשוט לא יכולנו להתקיים.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>הלא-מאמין</b>: קשקוש אחד גדול! אף פעם לא ראיתי שום אימא, לכן זה בממש ברור שהיא פשוט לא קיימת.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>המאמין</b>: אני לא מסכים איתך. הרי לפעמים, כשהכול שקט מסביב, &nbsp;אפשר לשמוע אותה שרה ואפילו להרגיש איך היא מלטפת את העולם שלנו. אני יודע בוודאות &nbsp;שדווקא אחרי הלידה יתחילו החיים האמיתיים. <b style="color: #960000;">ומה&nbsp;אתך?</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-4760085851215376521?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com35tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-80473207029969307442010-07-29T04:01:00.000-07:002010-07-29T04:05:47.319-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">שבוע שעבר כתבתי <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/07/johari.html">על חלון Johari</a>&nbsp;&nbsp;והתחלתי לדבר על שני כלים עיקריים שמאפשרים התפתחות אישית על ידי הגדלה של "התחום הפתוח".</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">עד עכשיו התרכזתי בתפקיד של הפידבק שמאפשר להביא מידע מ"תחום העיוורון", כלומר לחשוף בפנינו דברים שגלויים אחרים , אך לא לעצמנו.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">הפעם אני רוצה לדבר על הצד השני של המטבע - <b>השיתוף (sharing)</b>, כלומר כל פעולה שמביאה מידע מה תחום הסמוי (דברים שידועים לי, אך לא לאחרים) אל התחום הפתוח (דברים שידועים גם לי וגם לאחרים).</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">עכשיו השאלה הטבעית שיכולה להתעורר היא:</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><h3 style="text-align: justify;">"למה שבכלל ארצה לשתף אחרים?"<br /></h3><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">לפני שאענה על השאלה הזאת, חשוב לי להדגיש שכאשר אני מדבר על שיתוף אמיתי, אני לא מתכוון ל"חשפנות רגשית" בפני אנשים זרים.<b> &nbsp;</b>בעיניי, שיתוף הינו כל פעולה שבה אנחנו חולקים מעצמנו, <b>באים במגע עם אנשים אחרים מתוך מקום אישי עמוק</b>.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">בהרבה מקרים זה גם לא חייב לבוא במילים...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">כל פעם שאני מחבק את אישתי - אני משתף אותה באהבה שלי אליה...</div><div style="text-align: justify;">על פעם שאני משחק עם הבת שלי -גם זה סוג של שיתוף...</div><div style="text-align: justify;">כל פעם שאני מעביר סדנה - לא מתוך מקום של "מומחה יודע-כל", אלא מתוך החוויה האישית שלי - גם זה שיתוף...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אתם משתפים כל פעם שאתם "נותנים מעצמכם" - בשיחה, משחק, שיר, מוזיקה, אפילו בשתיקה שלכם...</div><div style="text-align: justify;">וגם כל פעם שאתם מפסיקים להעמיד פנים שאתם מישהו אחר...</div><div style="text-align: justify;">וכל פעם שאתם אומרים למישהו קרוב - "אני זקוק לך"...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">כן,כן, אני יודע, השיתוף יכול להיות אחד הדברים הכי מפחידים בחיינו - הרי הוא&nbsp;מאלץ אותנו להוריד את השריון שלנו, להיפתח בפני מישהו אחר ו - כאן בא החלק המפחיד - <b>לקחת סיכון</b>...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">סיכון שלא יבינו אותנו, שלא יעריכו אותנו, שלא יקבלו את מה שיש לנו להציע...</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">מפחיד?</div><div style="text-align: justify;">ועוד איך!</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אבל כמו שאמרה הלן קלר:</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><blockquote style="font-size: 1.2em;"><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">ביטחון הוא בעיקר אמונה טפלה. הוא אינו קיים בטבע, ובני האדם על-פי-רוב אינם חווים אותו. הימנעות מסכנות אינה בטוחה יותר, לטווח ארוך, מן ההיחשפות אליהן.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><b>החיים הם או הרפתקה נועזת או לא כלום</b>.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div></blockquote><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-8047320702996930744?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-51083428181638169662010-07-24T01:27:00.000-07:002010-07-26T00:55:37.962-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div style="text-align: right;"><div dir="rtl" style="text-align: justify;">אני קם אחרי כמה שעות בחברת הלפטופ שלי והגב שלי מרגיש זקן ממני בעשרים שנה, הכתפיים עמוסות, הצוואר תפוס...<br /><div><br /></div><div>נו, אתם בטח מכירים את התחושה...</div><div><br /></div><div>לפני כחודש החלטתי &nbsp;לעשות משהו בנידון והתחלתי ללמוד אצל<span class="apple-converted-space">&nbsp;</span><a href="http://yoavtaler.com/heb/" style="color: purple; text-decoration: underline;" target="_blank">מורה לשיטת אלכסנדר</a>.</div><div><br /></div><div>עכשיו, אתם יכולים לשאול - "מארק, איך זה שאחרי שנים של תרגול יוגה ושיטות&nbsp;<span dir="LTR">bodywork</span>&nbsp;אחרות, פתאום אתה צריך מישהו שיתקן את היציבה שלך?"</div><div><br /></div><div>שאלה מצוינת והיא מתקשרת אצלי לשאלה נוספת:</div><div><br /></div><div>"<b>למה אחרי כ-15 שנים של עבודת מודעות - שכמחצית מן התקופה הזאת אני&nbsp;גם מלמד - אני ממשיך ללכת בעצמי לסדנאות, כמו ה"מרתון" שסיפרתי עליו בפוסט הקודם?</b>"</div><div><br /></div><div>אני חושב שהדרך הכי טובה לענות על שתי השאלות הללו היא בעזרת מודל "חלון&nbsp;<span dir="LTR">Johari</span>", ששמו נגזר מצירוף האותיות הראשונות משמות של שני פסיכולוגים&nbsp;<span dir="LTR">Joseph Luft</span>&nbsp;ו-<span dir="LTR">Harrington Ingham&nbsp;</span>&nbsp;שפיתחו אותו בשנות ה-50. המודל הוא כלי פשוט, אך מדהים ביעילותו שמאפשר לקבל פרספקטיבה חדשה על מגוון תחומי החיים שלנו.</div><div><br /></div><div>נקודת המוצא של המודל הוא האבחנה הבאה:</div><div><br /></div><h3>1. תמיד קיים פער בין הדימוי העצמי שלנו לבין תפיסתנו על ידי אנשים אחרים.</h3><div><br /></div><div>מתוך אבחנת היסוד הזאת&nbsp;המודל מחלק את המודעות העצמית שלנו לארבע תחומים לפי שני צירים - "ידוע לי/ לא יודע לי" ו"ידוע לאחרים/לא ידוע לאחרים":</div><div><br /></div><div style="text-align: right;"><table border="1" cellpadding="0" class="MsoNormalTable" style="text-align: justify;"><tbody><tr style="height: 36pt;"><td style="height: 36pt; padding-bottom: 0.75pt; padding-left: 0.75pt; padding-right: 0.75pt; padding-top: 0.75pt; width: 164px;" width="25%"><div style="text-align: center;"><br /></div></td><td style="height: 36pt; padding-bottom: 0.75pt; padding-left: 0.75pt; padding-right: 0.75pt; padding-top: 0.75pt; width: 164px;" width="25%"><div style="text-align: center;"><span dir="LTR" style="font-size: 14.5pt;">&nbsp;</span><b><span style="font-size: 14.5pt;">ידוע לאחרים</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 14.5pt;"><span dir="LTR"></span>&nbsp;</span></div></td><td style="height: 36pt; padding-bottom: 0.75pt; padding-left: 0.75pt; padding-right: 0.75pt; padding-top: 0.75pt; width: 164px;" width="25%"><div style="text-align: center;"><span dir="LTR" style="font-size: 14.5pt;">&nbsp;</span><b><span style="font-size: 14.5pt;">לא ידוע לאחרים</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 14.5pt;"><span dir="LTR"></span>&nbsp;</span></div></td></tr><tr style="height: 36pt;"><td><div style="text-align: center;"><span dir="LTR" style="font-size: 14.5pt;">&nbsp;</span><b><span style="font-size: 14.5pt;">ידוע לי</span></b><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 14.5pt;"><span dir="LTR"></span>&nbsp;</span></div></td><td><div style="text-align: center;"><span dir="LTR" style="font-size: 14.5pt;">&nbsp;</span><span style="font-size: 14.5pt;">התחום הגלוי</span></div></td><td><div style="text-align: center;"><span style="font-size: 14.5pt;">התחום הסמוי</span></div></td></tr><tr style="height: 36pt;"><td><div style="text-align: center;"><b><span style="font-size: 14.5pt;">לא ידוע לי</span></b></div></td><td><div style="text-align: center;"><span style="font-size: 14.5pt;">תחום העיוורון</span></div></td><td><div style="text-align: center;"><span style="font-size: 14.5pt;">תחום הלא מודע</span></div></td></tr></tbody></table></div><div><br /></div><div><strong>התחום הגלוי</strong>&nbsp;הינו&nbsp;האזור&nbsp;שבו יש&nbsp;חפיפה מלאה בין תפיסתנו את עצמו לבין תפיסת הסביבה לגבינו, והחוויות מן התחום הזה בדרך כלל מאופיינות על ידי תחושת נוחות, זרימה וטבעיות</div><div><br /></div><div><strong>התחום הסמוי&nbsp;</strong>כולל את אותן הרגשות, המחשבות והצרכים שאנו בוחרים - במודע או שלא במודע - להסתיר מהסביבה. בתחום זה אנו בורחים מן האמת, מעמידים פנים ומשקיעים מאמצים גדולים ביצירת "תדמית יפה".</div><div><br /></div><div><strong>תחום העיוורון</strong>&nbsp;מתייחס להתנהגויות שהן גלויות לסביבה, אך אנו בעצמנו לא מבחינים בהן או, לחלופין, יש לנו תפיסה מאוד מעוותת לגביהן.</div><div><br /></div><div><strong>תחום הלא מודע</strong><span class="apple-converted-space"><b>&nbsp;</b></span>כולל את כל אותם התהליכים הפנימיים&nbsp; שמוסתרים הן מן הסביבה והן מהמודעות שלנו עצמנו.</div><div><br /></div><div>אבחנה חשובה נוספת מאחורי המודל הזה היא:</div><div><br /></div><h3>2. כל התפתחות אישית משמעותית מביאה להגדלת התחום הגלוי</h3><div><br /></div><div>ההתפתחות הזאת באה בעיקר באמצעות הצמצום של התחום הסמוי ותחום העיוורון. שני תהליכים מרכזיים שמאפשרים את הצמיחה הזאת הינם<span class="apple-converted-space">&nbsp;</span><b>פידבק</b><span class="apple-converted-space">&nbsp;</span><b>ושיתוף</b>, והיום הייתי רוצה להתרכז בראשון.</div><div><br /></div><div><b>פידבק מאפשר להביא למודעות שלנו תכנים מאזור העיוורון</b>, בין אם בנוגע להתנהגות שלנו או לשאלה איך אחרים רואים ומפרשים אותה.</div><div><br /></div><div>וכאן אני רוצה לחזור לשני תחומים מהם התחלתי את הפוסט הזה - שיטת אלכסנדר וסדנאות אימון.</div><div><br /></div><div>פרדריק מתיאס אלכסדנר לא היה הראשון לזהות שרוב האנשים במערב משתמשים בגופם בצורה מעוותת ובזבזנית.&nbsp;&nbsp; התרומה הייחודית שלו הייתה בתובנה ש"הרגלי שימוש מעוותים" הם תולדה של תפיסה מעוותת שיש לנו לגבי הגוף שלנו, תפיסה מעוותת של "נכון/לא נכון", "זורם/לא זורם", "אפקטיבי/לא אפקטיבי".<span class="apple-converted-space">&nbsp;</span><br /><b><br /></b><br /><span class="apple-converted-space"></span><b>העיוות הזה בתפיסה מונע מאיתנו כל אפשרות ליצירת שינוי</b>, ובהרבה מקרים&nbsp;אפילו מצליח להסתיר מאיתנו את העובדה שבכלל יש בעיה, כי "מנגנוני הבקרה האוטומטית" שאנחנו רגילים לסמוך עליהם אומרים לנו "הכול בסדר!".</div><div><br /></div><div>נקודת מוצא לעבודה בשיטת אלכסנדר היא המוכנות שלנו להכיר במגבלה היסודית הזאת של התודעה שלנו, להגיד&nbsp;<span dir="LTR">stop</span>&nbsp;להתנהגויות האוטומטיות ולהיות פתוחים לקבל פידבק חיצוני, שמסמן עבורנו אזורים קריטיים מתחום העיוורון.</div><div><br /></div><div>בהרבה מובנים הדבר דומה לכל תהליך עמוק של אימון טרנספורמטיבי.</div><div><br /></div><div>הרי בדרך כלל, מי שמגיע לאימון כבר מיצה את כל מה שהוא כבר יודע והגיע להבנה שפריצת הדרך אליה הוא שואף יכולה להגיע אך ורק מ"אזור הדמדומים" של "הדברים שאני לא יודע שאני לא יודע". &nbsp;ברגע שהבנו זאת, קל לראות למה בהרבה מקרים <b>פידבק חיצוני הינו הכלי היחיד שמאפשר לאנשים לצאת מתקיעות של "אזור העיוורון"</b>...</div><div><br /></div><div>הרי לפעמים הדרך היחידה לראות את העצמנו היא דרך עיניים של מישהו אחר, או כמו שאמר פרופ' סמואל קולברט - מוותיקי המאמנים העסקיים בעולם - &nbsp;<b><span dir="LTR">It takes two to see one</span></b>&nbsp;- "<b>צריך שנים כדי לראות את האחד</b>".</div><div><br /></div><div>&nbsp;וזאת כמובן גם הסיבה האנוכית בגללה אני תמיד מבקש מכם פידבק על הדברים שאני משתף :-)</div><div class="MsoNormal"><br /></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-5108342818163816966?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-45951820336241811312010-07-15T03:29:00.000-07:002010-07-15T03:54:02.357-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">יום שלישי של סדנת "מרתון" ושוב עולה השאלה המעצבנת "<b>בשביל מה&nbsp;אני כאן?</b>"</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">לידי עומד בחור דתי צעיר, משפיל את עיניו ובקול חנוק מספר על תחושת הצביעות, על הבלבול, על טשטוש הזהות העצמית:</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="font-size: 1.2em; line-height: 1.5em; text-align: justify;"><i>אני חושש שכשאמות, האלוהים יבחן את מה שעשיתי ויגיד -<br />&nbsp;"נו, בסדר, ניקח אותו..."<br /><i>אבל אז, כשהמלאכים יגיעו לקחת את נשמתי...<br /><b>אני מאוד פוחד שהם לא ימצאו שם כלום...</b></i></i></div><i></i></div><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אני שומע אותו ומתחיל לבכות...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">הוא קורא בשמו לריק החמקמק הזה שהתקרבתי אליו במשך שלושת ימי הסדנה, מסכה אחרי מסכה, שקר אחרי שקר, קליפה אחרי קליפה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">תקראו לזה "ניכור", "איבוד הנשמה" או כל שם אחר - פתאום זה כל כך מוחשי וכל כך מפחיד...</div></div><div style="text-align: center;"><div style="text-align: justify;"><div style="text-align: center;"><br /></div></div></div><div style="text-align: center;"><div style="text-align: justify;"><div style="text-align: center;">Is there anybody in there? </div></div></div><div style="text-align: center;"><div style="text-align: justify;"><div style="text-align: center;">Just nod if you can hear me </div></div></div><div style="text-align: center;"><div style="text-align: justify;"><div style="text-align: center;">Is there anyone at home?</div></div></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ובדיעבד אני מבין שככל שאני מנסה לברוח מן הריק הזה, אני רק מסתבך יותר, ועוד יותר מאבד את עצמי...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">וברגע שאני מרשה לעצמי לצלול עמוק אל תוך ה"חור השחור" הזה, באופן מופלא פתאום אני יוצא מצדו השני - באמת חי, נוכח, כאן ועכשיו, <b>הרבה יותר "אני</b>"...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">לפני כמה שנים, כשעוד עסקתי בשיווק רשתי, אחד הדברים שהניעו אותי היה הדימוי של "<b>מרוץ העכברים</b>"...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">משהו בו הרגיש לי מאוד מדויק, הוא נתן ביטוי מאוד מוחשי לתחושה הלא ברורה של "משהו לא בסדר כאן, <b>זאת לא הדרך לחיות!</b>"</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">באותה תקופה חשבתי שמילת הקסם "הכנסה פאסיבית" היא אותו המפתח שיפתח את הדלת מהעולם של ההישרדות, של המכניות, של "לשחק כדי לא להפסיד" אל "העולם האמיתי" של חופש, זרימה, יצירה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">היום, כשיש לי הכנסה&nbsp;פסיבית, לאט-לאט מתברר לי שחיפשתי את המפתח בפינה הלא נכונה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">למדתי בדרך ניסוי וטעייה שהדבר העיקרי שעומד ביני לבין "העולם האמיתי" הוא מה שאני קורא לו "<b>גישה פונקציונאלית</b>", &nbsp;כלומר ההקשר&nbsp;האוניברסלי&nbsp; שבו אנחנו רואים את עצמנו <b>כסכום כל התפקידים שאנו ממלאים ותו לא</b>...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">וזה מה שיוצר את התחושה המתסכלת של "בורג במכונה" - לא אילוצים כלכליים, ולא מקום שבו אנו חיים, ולא העיסוק, ולא האנשים מסביב...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>אנחנו עושים את זה לעצמנו...</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כשאני מצמצם את עצמי לתפקיד מסוים - של אבא, של בעל, של מאמן, של משווק, של יוצר - במוקדם או במאוחר אני מקטין את עצמי, הופך את עצמי לאובייקט, לפונקציה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ואז - לרוב לא במודע - אני מתחיל להרגיש שאני מפספס משהו, ש"<b>מכרתי את עצמי בזול</b>", שאיבדתי משהו חשוב מאוד בדרך...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>שאיבדתי - או שאולי מכרתי? - את נשמתי...</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ואז אני מתחיל לכעוס...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">על הבת המתוקה שלי שלא משאירה לי זמן לעצמי בבקרים...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">על אשת האהובה שבגללה - כמובן :-) - אין לי מספיק זמן למקצוע שאני גם אוהב...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">על המקצוע המדהים ששם עבורי רף בלתי אפשרי של מושלמות...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כי ברגע שאני מתנה את תחושת הסיפוק והערך העצמי בביצוע "אידיאלי" של התפקיד שלי - אכלתי אותה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">הרי שום תפקיד - חשוב ככל שיהיה - אף פעם לא "ימלא" אותי עד הסוף, תמיד תהיה שם תחושת פספוס, צל של אותו "חור שחור" שדיברתי עליו בהתחלה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כי כל תפקיד הוא רק חלק ממני, ותחושת שלמות מגיעה - בהגדרה - רק מהשלם...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><i></i></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-4595182033624181131?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-21331128005510821892010-07-07T03:36:00.001-07:002010-08-11T22:48:48.947-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לפני כמה שנים תרגמתי קטע מההמנון של בוב דילן - "<a href="http://www.youtube.com/watch?v=aJduZsGkQhQ" target="_blank">The Times They Are A-Changin'</a>":<br /><div><blockquote><br /><i>אנא תקשיבו, הורים יקרים,<br />אל תשפטו, אם אינכם מבינים.<br />ילדים שלכם מזמן עצמאים<br />והדרך שלכם מתיישנת.<br />לפחות אל תפריעו, אם אינכם עוזרים<br />הזמנים משתנים ללא הרף</i></blockquote></div><br /><div>היום בבוקר, כשהסעתי את הנסיכה הקטנה למטפלת, הקשבתי לדיסק של&nbsp;Amy MacDonald - זמרת סקוטית מדהימה שגיליתי לאחרונה, וכשהגעתי לשיר "Youth of today", הייתה לי תחושה מוזרה של דה-ז'ה-וו:</div><br /><br /><object height="350" width="430"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/c3JjBflUdFw&amp;hl=en_US&amp;fs=1"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/c3JjBflUdFw&amp;hl=en_US&amp;fs=1" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" height="350" width="430"></embed></object><br /><br /><blockquote><i>אולי אילו היית בחוד החנית,</i><br /><i>הייתי מקשיבה למה שיש לך להגיד</i><br /><i>אבל מה אתה כבר יכול?</i><br /><i>חושב שאתה חשוב וגדול<br />ממני...</i><br /><br /><i>אבל אתה ממש לא!</i><br /><i>לא יודע דבר&nbsp;על צעירים של היום,</i><br /><i>אבל את דעותיך מטיח</i><br /><i>בלי בושה בראשי כל היום</i><br /><br /><br /><i>ואתה אומר <br />"ילדיי - הם שונים,</i><br /><i>ילדי ילדיי – הם אשמים </i><br /><i>ואתה אומר</i><br /><i>בזמני היו נימוסים</i><br /><i>אבל אלה הם ימים אחרים,</i><br /><i>לא שלך! לא יותר!</i><br /><i>... </i><br /><br /><i>ואולי לו היה לך דעה אמיתית,</i><br /><i>הייתי מקשיבה למה שיש לך להגיד,</i><br /><i>אבל אלה הם רק רגשות חד-צדדיים </i><br /><i>שפשוט עומדים בדרכי</i><i>...</i><br /><br /></blockquote>המילים האכזריות הללו שולחות אותי הישר לסוף שנות "העשרה" שלי ומעבירות בי צמרמורת...<br /><br />ויחד עם הצמרמורת אני חש צל של קינאה...<br /><br /><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">קנאה של מישהו שאומר לעצמו "הלוואי עליי העוצמה והכנות הזאת, האומץ להגיד את הדברים בצורה הכי פשוטה וישירה, מבלי לפחד להיראות נאיבי..."</div><br />אז אולי ההיסטוריה&nbsp;באמת&nbsp;הולכת במעגלים,<br />ואולי&nbsp;צדק&nbsp;קהלת &nbsp;באומרו "אין חדש תחת השמש"...<br /><br /><h3>ואולי זאת בדיוק הסיבה למה השיר הפשוט הזה תופס אותי כל כך עמוק בבטן...</h3></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-2133112800551082189?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-18823770053048914532010-07-01T03:14:00.000-07:002010-07-01T10:58:20.835-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">כמה מהתגובות שקיבלתי על <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/06/blog-post_24.html#start" target="_blank">הפוסט הקודם</a> לי גרמו לי לשאול את עצמי:<br /><div><div><br /><div><div><b>"ומה ההקשר שלי לבלוג הזה? מה אני רוצה להשיג כאן? מה הצפיות שלי?"</b></div></div><div><div><br /></div></div><div><div>שאלה מרכזית בעיניי, ותיכף נגיע למה שגיליתי כשהתחלתי לבדוק אותה לעומק...</div></div><div><div><br /></div></div><div><div>אבל לפני זה - &nbsp;כדי ליצור את ההקשר הנכון &nbsp;<img src="http://www.mazeguy.net/basic/wink.gif" />&nbsp;&nbsp; - אני רוצה לדבר על עוד היבט חשוב של ההקשרים:</div></div><h4>מה קורה כששני הקשרים נפגשים?</h4><div><div>ליתר דיוק - מה קורה כששני אנשים &nbsp;- כל אחד בעל הקשר &nbsp;משלו - נפגשים ויוצרים מרחב חדש שבו הם פועלים.</div></div><div><br /></div><h3>ההקשר המשותף הזה שנוצר נקרא "הסכם".</h3><div><div><br /></div></div><div><div>ברוב המקרים ההסכם אינו מפורש, כלומר הצדדים לא מודעים להקשר (או "אג'נדה") של הצד השני. הדבר המדהים הוא שבהרבה מקרים &nbsp;לא רק שאנשים לא מודעים להקשר ממנו בא הצד השני, אלא<b>&nbsp;&nbsp;לא מודעים אפילו להקשר שלהם עצמם</b>.</div></div><div><div><br /></div></div><div><div>שני הסוגים הללו של חוסר מודעות יוצרים בדרך כלל מה שנקרא ב-NLP <b>"תקשורת מלוכלכת"</b>, שבה שולטת מניפולציה הדדית ומשחקי כוחות. התקשורת הזאת הרבה פעמיים מנוהלת על סמך עיקרון "רווח-הפסד" - שבפועל מדרדר לרוב ל"הפסד-הפסד" - כשהצדדים מנסים להשיג משהו על חשבון הצד השני.</div></div><div><div><br /></div></div><div><div>האלטרנטיבה הבריאה יותר היא&nbsp;<b>ההסכם מפורש</b>, כלומר הסכם שבו כל אחד מהצדדים מצהיר מה הוא מביא איתו - מה הוא רוצה לתרום ומה הוא מצפה לקבל בתמורה. במקרה הזה,&nbsp;כשכולם יודעים מה כל אחד "מביא לשולחן", היחסים הופכים למפרים-הדדית - כלומר מבוססי עיקרון "רווח-רווח" - והתקשורת &nbsp;עולה לרמה אחרת לגמרי.</div></div><div><h4>מתוך ההבנה הזאת אני מזמין אתכם היום לעשות איתי הסכם מפורש,&nbsp;כלומר לענות על שתי השאלות הבאות:&nbsp;</h4><ol style="font-weight: bold; text-align: right;"><li>מה אני מצפה לקבל מהמרחב המשותף הזה שנוצר בבלוג&nbsp;</li><li>מה אני מוכן/נה לתת בתמורה למה שאני רוצה לקבל?</li></ol></div><div><div>ברשותכם, אני אתחיל...</div><div><br /></div><div>כדי לענות על השתי השאלות הללו, אני צריך קודם כל לגלות מה הניע אותי מלכתחילה להפוך למאמן, &nbsp;כי בעיניי הבלוג הזה הוא חלק אינטגרלי מהיותי מאמן טרנספורמטיבי.</div><h3><br />אז למה אני מאמן?<br /></h3><div>כמובן לשאלה הזאת יש כמה תשובות שטחיות כמו "כדי להתפרנס" או "כדי להרגיש חכם" וכו' וכו', אבל מעבר למעטפת השטחית הזאת של "האגו הקטן", אחרי שבמשך שנים "הרגשתי חכם" באקדמיה התפרנסתי יפה מאוד בהיי-טק, המוטיבציה העמוקה יותר שגיליתי בעצמי היא:</div><h4>אני רוצה להרגיש שאני עושה הבדל בעולם, שלקיום שלי יש השלכות מעבר לחיים הפרטיים שלי</h4><div>הבלוג שלי הוא כלי חשוב בהקשר-הליבה הזה של&nbsp;<b>making a difference -</b> הוא מציע לי פורמט ייחודי שבו אני יכול לנהל דיאלוג טרנספורמטיבי עם קבוצה גדולה של אנשים - קבוצה גדולה בהרבה מאלה שאני בא איתן במגע בסדנאות שלי. בעצם בלוג הזה עבורי הוא מעין "מרחב אימון וירטואלי" בו ניתנת לי הזכות וההזדמנות לעשות הבדל בחייהם של הרבה מאוד אנשים שמחפשים טרנספורציה.</div></div></div><div><br />כל אלה יוצרים באופן טבעי את ההקשר הפרטי שאני מביא כאן להסכם בינינו:</div></div><div><ol><li><b>הצפיות שלי מהפורמט הזה הן:<br /><br /></b>א. שיהיה דיאלוג, כלומר שתתנו לי פידבק, כדי שאוכל לדעת עד כמה הצלחתי להעביר את מה שרציתי להעביר ואוכל לשפר את התקשרות שלי במידה והדברים לא עוברים.<br /><br />ב. ש"תיקחו את הדברים לב", כלומר שהקריאה בבלוג לא תישאר משהו תיאורטי, אלא תהיה חוויתית.<br /><br />ג. שלא תהיו "קוראים" (תפקיד פאסיבי בהגדרה) אלא "שותפים לדיאלוג", כלומר תהיו פרו-אקטיביים במרחב הזה.<br /><br />ד. שתבואו למרחב הזה מתוך ההקשר של "זה חשוב" - &nbsp;לא בגללי, או בגלל משהו "חכם" שאני כותב, אלא בגללכם - הרי מדובר בנושאים מרכזים בחיים שלכם, בכלים וגישות שעזרתם תוכלו להפוך את חייכם למופלאים באמת.<br /><br /></li><li><br /><div><b>מה אני מתחייב לתת בתמורה?<br /><br /></b>א. הזמן שלי - אני משקיע בין חצי-יום ליום עבודה בשבוע בכתיבה בבלוג והתייחסות לתגובות שלכם<br /><br />ב. הידע שלי<br /><br />ג. כנות ופתיחות, כדי שאוכל לתת תשובות "אמיתיות" לשאלות שאתם מביאים<br /><br />ד. הקשבה, כדי שהבלוג הזה יתן מענה למה שחשוב לכם, ולא יהיו ביטוי לדעות מוקדמות (precenceptions) שלי.</div></li></ol></div><h3>אז מה אתם אומרים, יש לנו הסכם?</h3><div><br /></div><div><br /></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-1882377005304891453?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com21tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-36671811101523574952010-06-24T01:11:00.000-07:002010-06-24T04:14:35.137-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אהבתי את התגובות שקיבלתי להודעה על שינוי השם של הבלוג...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">הרבה שאלות, הרבה תהיות...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">"לא ברור" ... "מסורבל" ... "מגביל" ... "לא מדויק"...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ומי שכבר קצת מכיר אותי &nbsp;בטח לא יופתע לגלות שלדעתי "כל התגובות נכונות"...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">הרי הן משקפות את הפרספקטיבה האישית של הקוראים, בתור שכאלה - הן נכונות בהגדרה!</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">וזה מביא אותי לנושא שמזמן רציתי לכתוב עליו, אבל איכשהו תמיד נמנעתי - הייתי אומר לעצמי "זה מופשט מדי, אנשים לא יבינו..."</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">איזו יהירות מצידי!</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>רציתי לדבר על מה שבעיניי הוא לב לבו של תהליך טרנספורמציה...</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br />ההבחנה המרכזית שמבדילה בין אימון טרנספורמטיבי לבין הרבה מאוד שיטות "העידן החדש", "חשיבה חיובית" וחבריהם...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><h3>אני מדבר על ההבדל בין תוכן והקשר...</h3><b>התוכן</b> מתייחס לשאלת ה"מה?" - &nbsp; לנסיבות של החיים שלנו ולתפיסות שלנו לגביהן.&nbsp;זאת הקופסה שבתוכה פועלות רוב הגישות של התפתחות האישית - בין אם הן עובדות ברמה "השטחית" של התפיסה המודעת או שמתימרות "לחפור עמוק" ולהגיע לתכנים של תת-המודע...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אפשר לדמות את כולן למשחק ה"לגו" - "בואו נוציא את הפיסה הזאת, נחליף אותה בפיסה אחרת, נפרק את הגשר ונבנה במקומו סירת מפרשים..."</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כמובן שיש בזה תועלת, ולא מעט אנשים יכולים להעיד שחייהם השתפרו כתוצאה מהשתתפות במשחק הזה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>אבל יש גבול למה שאפשר לעשות עם חתיכות "לגו"... </b>זאת בדיוק הסיבה שאנחנו פוגשים לא מעט אנשים שקראו הרבה ספרים, הלכו להרבה סדנאות, ניסו באמת בתמים ליצור שינוי מהותי בחייהם, אבל משום מה זה לא ממש קרה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">וכאן מגיע הנושא של <b>ההקשר</b> או <b>Frame</b> ("מסגרת"), כמו שאנו קוראים לזה בשיטת NLP...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ההקשר מתייחס למרחב שבו אנחנו פועלים...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">במקום לשאול "איך לבנות מגדל לגו יפה יותר", השאלות כאן הן</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><ul dir="rtl" style="text-align: right;"><li style="text-align: justify;">&nbsp;באיזה משחק אנחנו משחקים בכלל?</li><li style="text-align: justify;">&nbsp;מהם הכללים - בין אם מוצהרים או לא מוצהרים - של המשחק?</li><li style="text-align: justify;">ולמה בחרנו לשחק דווקא במשחק הזה?</li></ul><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">השאלה האחרונה היא קריטית, כי, להבדיל מלגו, בחיים ה"אמיתיים", אנחנו תמיד יכולים לשנות את כללי המשחק ...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כדי שזה לא יישאר מופשט ותיאורטי, בוא נראה דוגמה:</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">מישהו מגיע לפסיכולוג ומספר על היחסים הטעונים שיש לו עם אמא שלו (מקרה נדיר, אני יודע :-) )</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">הפסיכולוג שעוסק בתוכן ירצה באופן טבעי לדלות ממנו פרטים, לחפש תכנים "מודחקים",&nbsp;הוא ינסה להבין את הסיבות למצב &nbsp;ואולי יציע איזה תהליך &nbsp;של "חוויה מתקנת"...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">מצד שני אם במקום התוכן נתרכז בהקשר, <b>לא נרצה בכלל להתרכז ב"סיפור" אלא בדרך שהאדם יוצר את הסיפור הזה</b>...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">לא "מה קרה לפני 20-30-40-50 שנה?", אלא "מה אתה מספר לעצמך כאן ועכשיו?"</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">ואיך הסיפור הזה משפיע על האינטראקציה שלך עם אנשים מסביבך...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">וכאן חשוב לי להדגיש שאין סיפורים נכונים או לא נכונים...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">כל סיפור הוא חלקי, הוא פרספקטיבה מסוימת על מה שקרה, מעין זרקור שמאיר חלק קטן מהמציאות ומשאיר את השאר מחוץ לתמונה...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">אבל ברגע שהתחלנו להאמין לסיפור, הוא הופך להיות ההקשר של היותנו בעולם.&nbsp;אפשר לדמות את זה לבן אדם ששם משקפיים שחורים ומתלונן שעולם זה מקום חשוך.&nbsp;לכן כשאנו מתרכזים בהקשר במקום התוכן, נתחיל לבדוק מהו צבע המשקפיים שלנו...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">הרי אם מישהו אומר לעצמו "הורים שלי לא באמת אהבו אותי", החוויה שלו היום היא פונקציה של הסיפור הזה,&nbsp;<b>בלי שום קשר למה שקרה שם באמת</b>...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">וכשמישהו כותב &nbsp;"החיים אינם פשוטים" - האמונה הזאת יוצרת הקשר לחייו, כי ה-Mind שלו יסנן החוצה את כל אותן החוויות בהן זה היה פשוט וישאיר באור הזרקורים רק את הקשיים...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">וכשמישהו חושב ש"בלתי מובן" זה מגביל, הוא בעצם חושף מסגרת חשיבה שבה "חייבים להבין כל דבר" או, אם נחפור עמוק יותר, "אם לא אבין משהו, אאבד שליטה של החיים שלי"...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">שוב, סוגיית ה"נכון/לא נכון" אינה רלוונטית כאן &nbsp;- כל אלה הן פרספקטיבות אפשריות...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><b>השאלה האמיתית היא איך הן משפיעות על חיינו ברגע שאנחנו מתחילים לחשוב עליהן כעל "כל האמת" ושוכחים שאנחנו בעצם אלה שיצרו אותן...</b></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;">נ.ב. הנושא הזה הוא גדול מדי בשביל לדחוס אותו לפוסט אחד, ולכן עוד אמשיך לכתוב עליו בפוסטים הבאים.&nbsp;&nbsp;אשמח מאוד אם תעזרו לי בתהליך הזה ו<b>תכתבו בתגובות &nbsp;איפה זה פוגש אתכם</b>, אילו דברים היו לא ברורים, מה יצר התנגדות - אני בטוח שהפידבק שלכם יעזור לי לנסח את הדברים בצורה הכי אפקטיבית, כדי שכולנו נוכל להפיק מן הדיאלוג הזה את המקסימום...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: justify;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-3667181110152357495?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-30375220558892187832010-06-14T02:58:00.000-07:002010-06-14T03:56:39.651-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">גיורג גורג'ייף, יוצר "הדרך הרביעית", טען שרובנו מבלים את חיינו ב"שינה", כמעין רובוטים שרצים על אוטומט מבלי באמת להיות נוכחים בתוך החיים של עצמנו...<br /><br />השגרה וההרגלים - הנוחים כל כך בהקשרים מסוימים - לעיתים קרובות יוצרים אינרציה מסוכנת וגורמים לנו לחשוב שהשינוי הוא בלתי אפשרי או, לכל הפחות, קשה מדי...<br /><br />החופשה הארוכה בגואה לימדה אותי שיעור מפתיע:<br /><br /><h4>החיים הם הרבה יותר קלים ממה שחשבתי...</h4><br />כמו יצירת המופת של מילן קונדרה - &nbsp;"הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום" .<br /><br />רק החלק של "הבלתי נסבל" הוא קצת דרמטי בעיניי...<br /><br />הקלות הזאת היא "בלתי נסבלת" אך ורק אם אנחנו מנסים לדחוס את החיים אל תוך מערכת האמונות הקורבנית שהאנושות סוחבת איתה כבר כמה אלפי שנים (הלא כל כך) טובות...<br /><br />נו, אתם מכירים את זה:<br /><ul style="text-align: right;"><li>"החיים זה לא פיקניק"...</li><li>"אדם לאדם זאב"...</li><li>"לרוץ מהר, לפני שיגמר..."</li></ul>ושאר השטויות שבחבילה...<br /><br />הקלות הזאת היא באמת מאתגרת לרובנו, כי היא סותרת את מה שהורגלנו אליו...<br /><br /><h3>היא פשוט&nbsp;בלתי מובנת...</h3><br />ויחד עם התובנה הזאת, פתאום גם הבנתי &nbsp;שאני חייב לשנות את השם של הבלוג...<br /><br />למה השינוי?<br /><br />מי שעוקב אחרי הבלוג הזה ובמיוחד מי שהיה כבר באחד הסדנאות שלי, יודע שבעיניי <b>גבולות השפה מגדירים את גבולות המציאות.</b><br /><br />ולכן, בין אם רציתי או לא, השם "נוסחת ההצלחה" הגביל אותי במובנים רבים, מבלי ששמתי לזה לב ...<br /><br /><b>כי אני חושב שזה שם מטעה...</b><br /><br />ברמה העמוקה ביותר,&nbsp;שתי המילים בו - הן שקר לבן...<br /><br /><h3><i>"נוסחה" ו"הצלחה"...</i><br /><br />&nbsp;בולשיט!</h3><br />הרי ברור &nbsp;שאין נוסחאות - כן, אני יודע, "נוסחה" &nbsp;זה נשמע מאוד סקסי וכן, קל למכור את זה, אבל באמת! החיים הם יותר מדי מעניינים ומפתיעים בשביל "נוסחה"...<br /><br />ו"הצלחה" - זה כבר קצת יותר עדין...<br /><br />הרי לכאורה מה רע בהצלחה?<br />זה מה שכולם מחפשים, לא?<br />אז מה יכול להיות מגביל בזה?<br /><br />מי שלימד אותי על מגבלות ההצלחה הוא <b>ורנר אקהרד</b> - מאמן דגול ושנוי במחלוקת (כמו כל האנשים המעניינים באמת) שהביא לעולם בשנות השבעים את הסדנה האגדית est, סדנה ששינתה את פני החברה האמריקאית ביותר ממובן אחד ובעצם יצרה את תחום אימון הטרנספורמטיבי כמו שאנחנו מכירים אותו היום...<br /><br />ורנר דיבר על ההבדל בין "הצלחה" ו"סיפוק" והיה הראשון שהביא אל תוך המודעות הקולקטיבית את התובנה ש"<b>הצלחה" לעולם לא מביאה סיפוק אמיתי</b>, שכשאנחנו רודפים אחרי ההצלחה - ולא משנה איך אנחנו מגדירים אותה - לעולם לא נגיע ליעד שלנו...<br /><br />כי, כמו שאומרים מורי זן, "<b>לא משנה לאן תלכו, אתם כבר שם</b>"...<br /><br />התובנה הזאת צפה בפאתי התודעה שלי בשנים האחרונות - בגללה כתבתי את הבלוג, בגללה אימנתי אנשים, ובאופן פרדוקסאלי, בגללה גם החלטתי לפני קצת יותר מצי שנה לקחת הפסקה, כדי להבין איפה בעצם אני נמצא...<br /><br />ורנר פשוט אפשר לה לצאת אל פני שטח ולקבל צורה מוחשית...<br /><br />בין השאר - בשם של הבלוג האישי שלי...<br /><br />אז גבירותי ורבותי...<br /><br />במחיאות כפיים סוערות....<br /><br />קבלו את השם החדש של הבלוג...<br /><br /><h1 style="color: #960000;">"הקלות הבלתי מובנת של הקיום"</h1><br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-3037522055889218783?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com14tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-33908033882861162662010-06-07T02:25:00.000-07:002010-06-07T02:39:40.014-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני אוהב נושאים מעוררי מחלוקת...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כן, כן, &nbsp;אני מודה, יש בי איזה שד - פרובוקטור קטן שאוהב לרקוד בין הדעות ולהשמיט את הקרקע מתחת לרגליים של העמדות המוצקות, של ה"ברור מאליו"...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">זאת כנראה הסיבה למה הפכתי להיות מאמן :-)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">זאת כנראה&nbsp;גם&nbsp;הסיבה למה שלחתי אתמול לינק לסרטון של חבורת "לאטמה" -<br /><a href="http://www.youtube.com/watch?v=FOGG_osOoVg" target="_blank">Flotilla Choir presents: We Con the World</a><br /><br /><div style="direction: ltr;"><div dir="rtl" style="text-align: right;">שעות ספורות אחרי, קיבלתי שני מיילים - אחד מידיד בשם מייק &nbsp;והשני מבחור בשם באסם שמנוי באחד מרשימות התפוצה שלי; שניהם ביקרו אותי בחריפות על שליחת המייל - כל אחד בדרכו שלו.</div></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">בסאם היה מאוד ישיר וחד-משמעי:</div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;"><i>זה סרטון פשוט גזעני, פשוט בושה וחרפה.. על אנשים שנהרגו ונפצעו עושים צחוק כך..תתבייש לך ד"ר...</i><br /><i><br /></i><br /><div style="text-align: right;">מייק כתב לי מכתב ארוך באנגלית והיו שם שני משפטים שגרמו לי לעצור, לחשוב, ובסופו של דבר - לשבת לכתוב את הפוסט הזה:</div><div dir="ltr" style="text-align: left;"><br /></div><div dir="ltr" style="text-align: left;"><i>Laughter and mockery, being a super-efficient tool of public opinion manipulation in itself, may very well be the best way to cynically disregard personal and national responsibility for a blood bath. .</i></div><div dir="ltr" style="text-align: left;"><i><br /></i></div><div dir="ltr" style="text-align: left;"><i>What could disperse with false accusations, if they are false indeed, is facts delivered by an honest investigation of the matter</i></div><div><br /></div><div><i>צחוק ולעג - בעצמם כלים סופר-יעילים למניפולציה של דעת הקהל - יכולים גם להיות הדרך הטובה ביותר ללהתנער בצורה צינית מאחריות אישית ולאומית לשפיכת הדמים.</i></div><div><i><br /></i></div><div><i>מה שיכול היה לסתור את האשמות השווא - אם הן אכן האשמות שווא - זה העובדות שיכולה להביא חקירה כנה של העניין...</i><br /><i><br /></i><br />מה שמדהים בשני המיילים הללו הוא ש<b>לדעתי שניהם צודקים...</b><br /><br /><b>בדיוק כמו חברי "לאטמה"...</b><br /><br />(אני מרגיש עכשיו קצת כמו אותו רבי מבדיחה ישנה - "גם אתה צודק...").<br /><br />גם יוצרי הסרטון וגם מבקריו צודקים - <b>כל אחד מתוך עמדתו שלו.</b><br /><br />זה בעצם מה שמאפיין כל עמדה, ככה ה"מיינד" שלנו &nbsp;עובד, הרי התפקיד שלו - <b>להצדיק את העמדות שלנו</b>.<br /><br />אפשר לנסח את זה אחרת - אימוץ נוקשה של עמדה מסוימת הופך אותנו לאטומים כלפי עמדות אחרות, כלומר מונע מאיתנו אפילו לשמוע את הצד השני...<br /><br /><br /><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">תבדקו את זה בעצמכם - בין אם אהבתם את הסרטון ושנאתם אותו - נסו לכמה שניות לאמץ את העמדה המנוגדת ותראו איך ה"מיינד" שלכם מגיב...</div><br /><br />אמונת-בסיס מגבילה מאחורי כל עמדה הינה:<br /><br /><h3>"יש רק אמת אחת (שלי, כמובן) וכל דעה שונה מן האמת הזאת - שגויה"</h3><br />האמונה הזאת&nbsp;שמה אותנו בתוך&nbsp;<a href="http://markzlochin.blogspot.com/2009/09/blog-post.html#comments" target="_blank">"<b>עולם בשחור-לבן</b>"</a> שכבר כתבתי עליו בעבר...<br /><br />מה שמצחיק בכל הסיפור הוא שכאשר אנחנו פועלים מתוך אמונת-הבסיס הצדקנית הזאת, התקשרות שלנו לעולם לא תהיה אפקטיבית... הרי&nbsp;תקשורת - בהגדרה - היא תמיד תהליך דו-כיווני, וכדי שתהיה אפקטיבית לכל הצדדים, היא חייבת לבוא לא מתוך גישת "או-או" (או win-loose), אלא מתוך גישת "גם-וגם" (win-win).<br /><br />ולכן, כאשר אנו משתחררים מן העמדות הנוקשות, אנחנו גם משתחררים ממה שנראה לנו מקודם כסתירה - למשל, בין לקיחת אחריות על מה שהתרחש לבין רצון לתקשר את העמדה שלך בצורה אפקטיבית...<br /><br />וכאן באה הנקודה היחידה שבה אני חולק על ידידי מייק - אני לא חושב שגילוי העובדות יפתור את העניין, כי העצם הנסיון "לחשוף את האמת" בהקשר הזה הוא נסיון צדקני, שמניח שיש כאן צד שהוא "הצודק", ויש צד שהוא "אשם".<br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: 19px; font-weight: bold;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: 19px; font-weight: bold;">וכל מי שיצא לו פעם לריב עם מישהו קרוב<br />יודע בדיוק על מה אני מדבר...</span><br /><br />כי כשאני מנסה להיות צודק, אולי אנצח באותו ויכוח ספצפי, אבל תמיד&nbsp;- <b>תמיד!</b> - אפסיד משהו בעל ערך גדול הרבה יותר - <b>היחסים...</b><br /><br /><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">ולכן תקשורות אפקטיבית לעולם לא עוסקת ב"גילוי אמת", אלא במציאת פתרון,&nbsp;בריכוך עמדות וביצירת אותו&nbsp;<b>מרחב שבו מתאפשרים יחסים הרמוניים...</b></div><div><br /></div><br /><br /><br /><br /><br /></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-3390803388286116266?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com18tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-75697667752024670802010-05-31T02:16:00.000-07:002010-05-31T02:46:21.567-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><a href="http://markzlochin.blogspot.com/2010/05/blog-post_24.html#start">בפוסט הקודם</a> התחלתי לכתוב על הסיבות בגללן "התאהבתי" בפרויד - בעיקר על ההשראה שקיבלתי מ"פרויד-האיש", מסיפור החיים המרתק שלו...<br /><br />אבל מעבר לאישיות עצומת-המימדים והשנויה במחלוקת שלו - מה הפך את פרויד ל"<b><span class="Apple-style-span">פרויד" </span><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">(ב"פ" רבתית)</span></b>?<br /><br />למה התיאוריות שלו כבשו את העולם? למה בעיניי תלמידיו היה לדמות משיחית כמעט?<br /><br />ולמה היום, אחרי מאה שנה מאז פרסום "פשר החלומות", כל כך אוהבים לשנוא אותו?<br /><br />באופן פרדוקסלי, למרות כל אופנת המטפלים/מאמנים/פסיכולוגים שבאה כתוצאה ישירה מרעיונותיו של פרויד, המסר העיקרי שלו לא עדיין הפך לנחלת הכלל...<br /><br />כמו שקורה הרבה עם רעיונות מהפכניים, התרבות שלנו הטמיעה את ה"קליפה" - העגה, המניירות, האובססיה עם המיניות - אבל התחמקנו בהצלחה רבה מן "הגרעין הקשה", מן התובנה הגדולה ביותר שלו:<br /><br /><h3>"אנחנו מנוהלים על ידי תת-המודע שלנו, <br />שפועל לפי חוקים אי-רציונליים, <br />ועל כן - אנחנו ייצורים אי-רציונליים..."</h3><br />אתם יכולים להגיד "מה אתה צוחק עלינו? מה זאת אומרת 'זה לא נקלט', בטח שזה נקלט, כולם יודעים על תת-המודע"...<br /><br />האמנם?<br /><br /><b>האם הידע הזה באמת הופנם? האם הפך לחלק מן ההוויה, מן החוויה?</b><br /><br />או שזה נשאר בגדר תיאוריה נחמדה, קצת אקזוטית, שאולי נוגעת למקרי קצה, לאנשים עם בעיות נפשיות חמורים...<br /><br />גם אם זה לא נאמר בקול רם, המיתוס של הגיון, של "נכון-לא נכון" ממשיך לשלוט בתרבות שלנו...<br /><br />ואנחנו, ה-"so-called normal" ממשיכים לחשוב על עצמנו כעל "חיה נבונה" ולדבר בשפה לינארית של "אם, אז"...<br /><br />רק מה,בגלל האמונה הלא-הגיונית הזאת בכוחו של ההגיון, נשארות כל כך הרבה שאלות לא פתורות:<br /><ul dir="rtl" style="text-align: right;"><li>איך "עם מתורבת והגיוני"&nbsp;יכול&nbsp;היה לערוך טבח לעשרות מיליוני אנשים במלחמת העולם השניה?</li><li>למה אנשים "אינטלגנטיים" בימין משוכנעים בצדקתם באותה מידה כמו אנשים "אינטלגנטיים" בשמאל?</li><li>מה גורם לנו להתמכרויות שונות ומשונות - מסמים (כן, כן, כולל הסיגריות) ועד בהיה בטלוויזיה?</li><li>למה אנחנו רבים עם האהובים שלנו?</li><li>למה אנשים רבים כל כך מרגישים תקועים בחייהם ולא מעיזים לעשות שום דבר בנידון?</li></ul><b>מאוד לא הגיוני...</b><br /><br />ואז נשאלת השאלה:<br /><span class="Apple-style-span" style="font-weight: bold;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><br /></span>"אבל למה לכל הרוחות אנחנו ממשיכים להאמין במיתוס ההגיון ולהתעלם מבשורתו האמיתית של פרוייד?"</span><br /><br />בדיוק על זה אני מתכוון לכתוב שבוע הבא...<br /><br /></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-7569766775202467080?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-3021022187236645632010-05-24T00:53:00.000-07:002010-05-24T03:19:45.077-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">"פרויד? בחייך! פרוייד - זה פאסה!"...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מה לעשות - היום, כשזיגמונד הזקן והמזוקן הפך לחלק בתי נפרד של המיתולוגיה הפופולרית, רק עצלן יוותר על ההזדמנות להעיף איזה חץ ביקורתי לכיוון "זקן שבט הפסיכולוגים"- בדיוק כמו שפרוויד עצמו תיאר ב"טוטם וטאבו" מעורר המחלוקת שלו...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">באופן פרדוקסלי קל מאוד לבקר את מה שהפך למיינסטרים, הדרך הקצרה ביותר ל"מקוריות" היא להטיל דופי ב"קלאסי" ולשכוח (או, אולי, להשכיח) את העובדה שפעם "קלאסי" היה "מגוחך ולא מתקבל על הדעת".</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">להעביר ביקורת על פרויד הפך היום לאופנה - פסיכולוגים, מאמנים, אינטלקטואלים לסוגיהם - כולם "חכמים אחר המעשה", אחרי מאה שנה של "עידן הפסיכולוגיה" - כולם מנסים את כוחם מולו, ממתגים את עצמם כ"צעד מעבר ל-", בלי לשים לב שכמו מתבגרים המנסים להיות שונים מהוריהם, הם בעצם מעתיקים אותו, פשוט עם סימן היפוך...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><b>נרצה או לא - פרויד היום הוא בכל מקום...</b></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><ul style="text-align: right;"><li>מהדמות הארכיטיפית כמעט של הפסיכולוג עם מבטא גרמני&nbsp;כבד&nbsp;בסרטים הוליוודים הישנים ועד "תנתח את זה" עם בילי קריסטל ורוברט דה-נירו...</li><li>מהז'רגון הפסיכולוגי שהפך לחלק משפת היום-יום - "אנאלי", "אדיפאלי", "פליטה פרודיאנית" וכו' וכו' - ועד מהפכת ילדי הפרחים בשנות השישים...</li><li>מהמחקרים המודרניים ברפואה הפסיכוסומאטית ועד "התדמתו של זיכרון"&nbsp;של סלבדור דאלי "צליבה הורודה" של הנרי מילר...</li></ul></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אם חושבים על זה, זה די מדהים כמה מעט רובנו יודעים על האיש שאולי <b>יותר מכל אדם בהיסטוריה המודרנית עיצב את העולם שבו אנו חיים היום</b>...&nbsp;ואני חייב להודות שעד לפני נסיעה שלי להודו, &nbsp;לא ידעתי עליו הרבה&nbsp;מעבר ל"מה שכולם יודעים"...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מצחיק שדווקא בהודו - אולי ההיפך המוחלט מוינה ויקטוריאנית שבה חי ויצר - מצאתי את הזמן להכיר אותו יותר מקרוב...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">היום&nbsp;אני לא הולך לכתוב הרבה על כל מה שגיליתי - אדבר רק על הדבר החשוב ביותר שמצאתי - השראה, אפשר להגיד אפילו מודל לחיקוי ...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">רק תחשבו על זה - האדם שרבים מנסים להציגו היום כשרלטן רודף פרסום, <b>עבד באלמוניות מוחלטת עד גיל 44</b>, ספג ביקורת מזלזלת מן הממסד הרפואי ופסיכיאטרי, ופשוט המשיך לעשות את מה שהוא האמין בו, מבלי לדעת לאן בדיוק החיפושים שלו יביאו אותו...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><b>"דברים גדולים לוקחים זמן"...</b></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">קל להגיד...<br />קצת יותר מאתגר - &nbsp;לזכור זאת כשאנחנו שקועים על מעל הראש בסיפור האישי שלנו...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><i>המשך יבוא...</i></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-302102218723664563?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-6423408327673632562010-05-17T02:01:00.000-07:002010-05-17T09:27:39.547-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">הרבה חלב קוקוס זרם מאז שכתבתי את <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2009/12/blog-post.html">הפוסט האחרון על החופשה הארוכה שלי בגואה</a><br /><br />מאז הספקתי לחזור לארץ, אבל שמרתי על פרופיל נמוך, לא כתבתי ולא עשיתי סדנאות.&nbsp;הרגשתי, אחרי כחמש שנים של פעילות מאוד אינטנסיבית, שאני חייב עוד קצת זמן עם עצמי, צריך לתת לדברים להתבשל שם בפנים.<br /><br />אם הייתם אי פעם בתהליך אימוני, בטח יצא לכם לשמוע את המשפש "לתת כבוד לתהליך".<br /><br />אני קצת מתבייש להודות בזאת, אבל היום בבוקר פתאום נפל לי האסימון שהייתה לי נטיה לתפוס המשפט הזה בהיבט החיצוני שלו, כלומר "תתרכז ב-Being שלך, תעשה את מה שצריך לעשות ותן לדברים בחוץ להתנהל בקצב שלהם"...<br /><b><br />כמעט שכחתי שגם להתליך הפנימי יש קצב משלו...</b><br /><br />שלפעמים לוקח הרבה זמן &nbsp;עד שאני מבין "מה צריך לעשות"...<br />אחד הכיוונים החדשים שהתחלתי לחקור בגואה הוא אסטרולוגיה (אם מישהו הרים כאן גבה, זה בסדר &nbsp;- אני בטח עוד אכתוב על זה בהמשך:-) ). <br /><br />תוך כדי התהליך היה לי מזל להיפגש עם בחור הודי צעיר, בן לשושלת אססטרולוגים מסורתיים ארוכה...&nbsp;אחד השיעורים החשובים (והמאתגרים) ביותר שלמדתי ממנו היה בדיוק זה - לתת לעצמי את הרשות "לא לעשות"...<br /><br />אז לקחתי את הזמן...<br /><b><br />או שיותר נכון - נתתי לזמן לקחת אותי :-)</b><br /><br />ומה עכשיו?<br /><br />עכשיו אני מרגיש שהזמן הביא אותי לנקודה ששוב בא לי לשתף, לכתוב, ללמד...<br /><b><br />לא כי אני חייב, אלא כי אני רוצה...</b><br /><br />לכן בשבועות הקרובים אני מתכנן לארגן את שפע החומרים שצברתי ולהתחיל&nbsp;לכתוב באופן מסודר, פעם בשבוע, "כמו גדולים"...<br /><br />בין הנושאים שחשבתי לכתוב עליהם:<br /><ul style="text-align: right;"><li>על אסטרולוגיה ואימון</li><li>למה התחלתי לאהוב את פרויד?</li><li>על מדיטציה והורות</li><li>פרקים מהספר על שיטת EFT</li></ul>ועוד ועוד ועוד...<br /><br />אז "נתקרא" בקרוב...<br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-642340832767363256?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-37934075980807922252009-12-28T06:12:00.000-08:002009-12-28T06:17:05.253-08:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/Szi9vxPM-6I/AAAAAAAAAHk/AfM_O6dRhKM/s1600-h/Happy+New+Year+2010_sm.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 400px; height: 267px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_xA0NNDFLpNs/Szi9vxPM-6I/AAAAAAAAAHk/AfM_O6dRhKM/s400/Happy+New+Year+2010_sm.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420290779908996002" /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-3793407598080792225?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-27881408748577809492009-12-27T23:36:00.000-08:002009-12-28T07:13:45.847-08:00שלום, שלום, מזמן לא לא השתמענו...<div><br /></div><div>בטח שמתם לב שלא כתבתי כלום בשלושת החודשים האחרונים (ואם לא שמתם לב, אז אני ממש נעלב :-) ).</div><div><br /></div><div>חלקכם אפילו כתבו לי ושאלו "דוקטור, לאן נעלמתם?"</div><div><br /></div><div>אז לכל מי שהתעניין ושאל - הסיבה שלא כתבתי היא שסוף-סוף הרשיתי לעצמי מתנה שמזמן רציתי:</div><div><br /></div><div><b><span class="Apple-style-span" style="font-size:large;">חופשה ארוכה בגואה...</span></b></div><div><br /></div><div>כן, כן, תקופה לא מוגבלת (כמעט :-) ) של Letting go, של האטת הקצב, של התבוננות שקטה פנימה, של <a href="http://markzlochin.blogspot.com/2009/12/happy-new-year-from-goa.html#start" target="_blank"><b>זמן איכות עם המשפחה</b></a> ...</div><div><br /></div><div>גיליתי בתקופה הזאת הרבה דברים מעניינים והיום, כשאנחנו עומדים בפתח של שנה אזרחית חדשה, רציתי לשתף אתכם באחת התובנות החשובות ביותר שעלו...</div><div><br /></div><div>היציאה מהשגרה הראתה לי בבירור שחלק לא מבוטל של דברים שעשיתי לפני הנסיעה <b>היה פשוט לא נכון עבורי</b>...</div><div><br /></div><div>גיליתי<b> שלוש </b><b>סיבות לא נכונות</b>, בגללן המשכתי לעשות את הדברים המיותרים הללו:</div><div><ol><li>כי זה הרווחתי מזה הרבה כסף</li><li>כי כבר עשיתי את הדברים הללו במשך הרבה זמן</li><li>כי הייתי טוב בזה</li></ol><div>עכשיו אני מבין שלהבדיל משתי "הסיבות הלא נכונות" הראשונות שהן די ברורות, השלישית אולי קצת מפתיעה, אז אולי כדאי שאסביר למה אני מתכוון...</div><div><br /></div><div>תשאלו את עצמכם, הם יש בחיים שלכם דברים שאתם טובים בהם, אבל אם תשאלו את עצמכם בכנות תגלו שבעצם אתם לא באמת רוצים לעשות אותם?</div><div><br /></div><div>למשל, בתקופה שהייתה באקדמיה, עסקתי במחקר מתמטי והייתי ממש טוב בזה, פרסמתי מאמרים בכתבי עת יוקרתיים והעתיד נראה וורוד...</div><div><br /></div><div>אבל מה, הגעתי לתחושת מיצוי, הבנתי שעצם זה אני טוב בזה אינו סיבה מספקת להמשיך לעסוק בזה כל החיים שלי...</div><div><br /></div><div>גיליתי שכשאני שואל את עצמי "מה אתה רוצה באמת", עולים בראש לי כמה וכמה דברים, אבל הקריירה הנוכחית לי לא מופיעה ברשימה...</div><div><br /></div><div><b>במילים אחרות, המיומנויות שרכשתי במהלך החיים נהיו לא רלוננטיות לדברים שנראו לי חשובים באמת.</b></div><div><br /></div><div>אז כמו עשיתי כמה שינויים דרסטיים אז, לפני שנים, החופשה הנוכחית הבהירה לי שגם הפעם עליי לשחרר כמה דברים, כדי לפנות מקום לדברים חדשים.</div><div><br /></div><div>אז עזבתי פרויקט אחד שהכניס לי הרבה מאוד כסף, אבל כבר מזמן הרגשתי שם מבזבז את הזמן שלי...</div><div><br /></div><div>הבאתי לידי סיום פרויקט אחר שסחבתי כמעט שלוש שנים בתקווה שיום אחד זה יתרומם, עד שסוף-סוף אמרתי לעצמי "זה שהשקעתי בזה שלוש שנים אינו סיבה טובה להשקיע בו זמן נוסף"...</div><div><br /></div><div>החלטתי לעשות עוד כמה שינויים - חלקם גדולים, חלקם קטנים - ואני חייב להגיד שהתחושה היא נפלאה...</div><div><br /></div><div><b>כאילו שהפכתי להיות קל יותר והופיעה תחושה פיזית כמעט של מרחב חדש שנפתח...</b></div><div><br /></div><div>זאת הסיבה שהחלטתי לכתוב אחרי הפסקה ארוכה, כדי לשתף אתכם בתחושה הנפלאה הזאת ולהזמין גם אתכם חהתחיל את השנה החדשה בסגירת מעגלים, שחרור משקל עודף ושאלת השאלה:</div><div><br /></div><div><b><span class="Apple-style-span" style="font-size:large;"><span class="Apple-style-span" style="color:#FF0000;">מה אני באמת רוצה לעצמי ולקרובים שלי בשנה החדשה?</span></span></b></div><div><b><br /></b></div><div><b><br /></b></div><div><b><br /></b></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-2788140874857780949?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com11tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-14226955534534060192009-09-03T01:25:00.000-07:002009-09-03T06:08:17.868-07:00<div dir="rtl" style="text-align: justify;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני לא יודע מה איתכם, אבל אני ממש שונא מניפולציות...<br /><br />כנראה זאת הסיבה למה זה כל כך עצבן אותי - אותו "מכתב השרשרת" שהגיע לתיבת הדואר שלי עם הסקופ התורן...<br /><br /><span style="font-weight: bold;">"כל האמת על הקנוניה העולמית הזוממת להרוג מיליונים ולהרוויח מיליארדים בעזרת הווירוס החדש..."</span><br /><br />מילא אם זה היה הופיע באחד מערוצי הטלוויזיה צמאת הרייטינג, אבל הדבר המצחיק הוא שהבחור ש"האיר את עינינו" על ה"אמת" מאחורי מגפת שפעת החזירים ציין בגאווה שהוא לא רואה טלוויזיה...<br /><br />זה לא מנע ממנו ומשותפיו לסרטון להשתמש באותן שיטות מניפולציה בהן מרבים להשתמש העיתונאים...<br /><br /><span style="font-weight: bold;">"אנחנו ניתן לכם את כל העובדות ואתם כבר תסיקו את המסקנות בעצמכם..."</span><br /><br />זה הזכיר לי את הכתבה השוודית הידועה לשמצה על "חיילי צה"ל הסוחרים באיברי הפלסטינים" שבאופן אירוני השתמשה <span style="font-weight: bold;">באותו ניסוח בדיוק</span>!<br /><br />"כל העובדות..."<br /><br />אילו רק באמת היה דבר כזה!<br /><br />השנים שביליתי באקדמיה לימדו אותי שאפילו העולם המדעי, הטוען לאובייקטיביות, מאבד את האחיזה שלו ב"אמת". ככל שכמות המידע הולכת וגדלה, <span style="font-weight: bold;">הגבול בין עובדות לדעות הולך ומטשטש.<br /><br /></span>אייזק ניוטון היה אולי המדען האחרון ש"ידע הכול" - היום זה נדיר למצוא מדענים שיש להם תמונה מלאה ואובייקטיבית אפילו בתחום המצומצם שבו הם עוסקים.<br /><br />ואם זה מה שקורה למדענים, אז למה כבר אפשר לצפות משאר העולם..<br /><br />כמו שכתבתי כבר בעבר (למשל, ב"<a href="http://markzlochin.blogspot.com/2009/05/blog-post.html">על ביטחון, אשליית ההבנה וג'ורדנו ברונו</a>"), משחר ההיסטוריה האדם ניסה ליצור אשליית השליטה על הסביבה שלו ולברוח מהעובדה הוודאית היחידה - <span style="font-weight: bold;">חוסר הוודאות האינהרנטית שבקיום האנושי</span>. היום, בעידן "פיצוץ המידע", הקונפליקט הזה הוא חד מתמיד, והכמיהה הטבעית לוודאות דוחפת אנשים לתהום של פישוט-יתר - הניסיון לצבוע את העולם בשחור-לבן.<br /><br />וזה לא משנה האם אנחנו מדברים על עיתונאי שוודי או ישראלי המתנגד לחיסונים, פעילי "גרינפיס" או מגולחי-הראש הפשיסטים, פוליטיקאים פופוליסטיים בדרום אמריקה או חרדים המתפרעים בירושלים - מה שמשותף לכל אלה זה העדפת צדקנות על פני האמת, הסירוב לראות את התמונה הגדולה ולשמוע את הצד השני, קוצר הראיה וחוסר הרצון להבין את ההשלכות לתווך הרחוק...<br /><br /><span style="font-weight: bold;">האלטרנטיבה היא אחריות אמיתית</span>, המתחילה בלקיחת אחראיות על העולם הפנימי שלנו. עבורי, הדוגמא הבולטת ביותר של הגישה הזאת הוא דאלאי-לאמה - כשנשאל האם הוא כועס על הסיניים שכבשו את ארצו, תשובתו הייתה:<br /><br /><span style="font-weight: bold;">"הם לקחו מאיתנו הכול - זה יהיה טיפשי מצידנו לאפשר להם לקחת מאיתנו </span><span style="font-weight: bold;">גם </span><span style="font-weight: bold;"> את השפיות".</span><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-1422695553453406019?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-32989876100560248512009-08-16T00:42:00.000-07:002009-08-16T02:11:53.135-07:00<div dir="rtl" >אני זוכר את התחושה שתמיד הייתה לי בערב ראש השנה האזרחי כשהייתי קטן...<br /><br />מעין ציפיה מעורבת בסקרנות עם קמצוץ חשש בקשר לשאלה החשובה מכול:<br /><h4>"איזו מתנה אמצא מחר מתחת לעץ אשוח?"<br /></h4>אני שייך לאותם הטיפוסים שלא רוצים לדעת מראש, שמעדיפים את ההפתעות, שמתים על הציפיה וחוסר הוודאות (טוב, לפחות בהקשר של מתנות :-) )...<br /><br />שבוע שעבר הסתיים מחזור ראשון של <a href="http://www.success-formula.co.il/my-wave.htm"><span style="font-weight: bold;">הקורס My Wave</span></a> - קורס שמבחינה המקצועית היה <span style="font-weight: bold;">קפיצת מדרגה</span> בשבילי, כי הצלחתי לשלב בו מספר נושאים שעד עכשיו העברתי במסגרות נפרדות.<br /><br />וכשאני כשניגשתי לקרוא את המשובים של המשתתפים, נזכרתי באותה ההתרגשות של ערב חג...<br /><br />רציתי לחלוק איתכם חלק מהמתנות שקיבלתי:<br /><blockquote><br />קורס מדהים, חוויתי, מועבר בצורה מעניינת ומרתקת. אין ספק שעם הכלים שקיבלתי אצליח להגשים לפחות חלק נכבד ממטרותית. מארק הוא מסוג המורים האכפתיים, גם ההתכתבויות באימיילים במהלך השבוע מוכיחות כי כל תהליך שאנו עוברים הוא חשוב עבורו ובתשומת לב ממוקדת גילה הקשבה מופלאה. מומלץ ביותר!<br /><p style="text-align: left;"><span style="font-weight: bold;">תהל רינג</span>, אשת שיווק</p><br /><hr /><br /><br /><p> הקורס הציג עקרונות מאוד חשובים ש<span style="font-weight: bold;">כל אחד יכול ליישם</span>, טכניקות מעניינות שעובדות <span style="font-weight: bold;">ברמות עמוקות</span> של תת המודע. אהבתי את המסגרת של הקבוצה שבה אפשר לשאול שאלות ולראות אנשים עושים תהליכים מול כולם שאפשר ללמוד מהם, ואת העניין של גשטאלטים פתוחים שמאמצים את תת המודע למצוא פתרונות יצירתיים.<br /></p><p style="text-align: left;"><span style="font-weight: bold;">אורי הירשפלד</span>, חייל</p><br /><hr /><br /><p>מאוד עזרו לי הנכונות שלך והעקביות שאני כמשתתפת אקח אחריות על חיי, היכולת שלך למקד ולאסוף את כל הקבוצה גם כשמופיעה התנגדות...</p><br /><p style="text-align: left;"><span style="font-weight: bold;">אורית רונן</span></p><br /><hr /><br /><p>הסדנה עזרה לי לזהות את החלקים שנמצאים בקונפליקט בתוכי ולראות את האפשרות ליצור דיאלוג קונסטרוקטיבי לקראת אינטגרציה...<br />אהבתי את הצניעות יחד עם האפשרות ואת ההצבעה על כך ש<span style="font-weight: bold;">הבנה זה לא תמיד מפתח לשינוי</span>...</p><br /><p style="text-align: left;"><span style="font-weight: bold;">שמוליק כרמון</span>, מהנדס אלקטרוניקה</p><br /><hr /><p>מארק, <span style="font-weight: bold;">המיקוד</span> שלך ו<span style="font-weight: bold;">חוסר הפשרות</span> ומניעה של הפרעות של השכל אפשרו לי לשנות הרגלים...<br />היום במהלך הישיבה (6 איש) זיהיתי שהלקוח שלי (מנהל חברה) נמצא בצד של "המבקר" ו"המבצע". עצרתי אותו, עודדתי אותו לחלום ו<span style="font-weight: bold;">תוך 2 דקות</span> התקבלו החלטות שלא התקבלו בחודשים של עבודה -זה היה מדהים והמחיש כמה 3 התפקידים ובעיקר "החולם" חשובים ועוצמתיים!<br />תודה.<br /></p><p style="text-align: left;"><span style="font-weight: bold;">גיל כץ</span>, בעלים של חברה לשיווק ומיתוג</p><br /><hr /><br /><p>תודה על שבעה ימים מרתקים וקונקרטיים שהביאו אותי לחשוב ולהתמקד <span style="font-weight: bold;">ולהפסיק לספר סיפורים</span>, לשים את הידע שהיה לי עם הידע שקיבלתי בקורס למשהו שאני כבר מתחילה ליישם. </p><br /><p style="text-align: left;"><span style="font-weight: bold;">אירית חבקין</span>, מטפלת בציור אינטואיטיבי</p><br /></blockquote><br />זהו, עכשיו יש שבוע הפסקה, הזדמנות להתכונן ל<a style="font-weight: bold;" href="http://www.success-formula.co.il/my-wave.htm">מחזור נוסף של My Wave</a> שמתחיל שבוע הבא - סדנה שללא ספק תהיה אפילו יותר עוצמתית מהקודמת בגלל הפורמט האינטנסיבי יותר - הפעם המפגשים יהיו באורך 3 שעות, כדי לאפשר תהליך עמוק וממוקד יותר בכל מפגש ומפגש...<br /><br />נ.ב. כל מי שהתעניין בסדנה, אך עדיין לא הסדיר את רישום, יכול לעשות זאת השבוע ולהינות מהנחה של 20% - <a style="color: rgb(255, 0, 0);" href="http://www.success-formula.co.il/payment.htm"><span style="font-weight: bold;">לקבלת ההנחה לחצו כאן...</span></a><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-3298987610056024851?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-20424189780173589532009-08-06T11:19:00.000-07:002009-08-06T12:06:10.847-07:00<div style="text-align: right;">היום אני רוצה לקחת את הסדרה הזאת לכיוון די שונה ולתת במה ליוסף ברודסקי - משורר יהודי-רוסי-אמריקאי, חתן פרס נובל לספרות, אחד מענקי השירה של המאה ה-20.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">איך בכלל הגיע לכאן משורר?</span><br /><br />האמת, אני חושב שברודסקי היה אחד הכוחות המעצבים המשמעותיים ביותר בחיים שלי - לפני שנים, כשהזהות הנוחה אך לא רלוונטית שהייתי רגיל ללבוש פתאום התחילה להיסדק, הקול שלו היה דומה ללגימת מים חיים, כל כך שונה, כל כך עוצמתי, כל כך אותנטי...<br /><br />אז כמו עם כל המורים שלי - אני פשוט אתן לו לדבר בעצמו:<br /><blockquote style="text-align: justify;font-family:Times New Roman;font-size:1.2em;"><br />אם אמנות טומנת בחובה איזשהו שיעור (קודם כל עבור האמן עצמו), אזי זה השיעור על <span style="font-weight: bold;">הייחוד של הקיום האנושי</span>.<br /><br /> בהיותה הצורה העתיקה – והמפורשת ביותר – של יזמות, האמנות מעודדת באדם - מרצון או שלא מרצון - את תחושת האינדיבידואליות, הייחוד, הנפרדות – והופכת אותו מחיה חברתית לאישיות.<br /><br />אפשר לחלוק הרבה דברים – לחם, מיטה, אמונות, מאהבת – אך לא שיר של, נגיד, ריינר מריה רילקה. יצירות אמנות, במיוחד ספרותיות ובפרט השירה, פונות אל האדם פנים אל פנים, מדברות איתו ישירות, ללא מתווכים.<br /><br />זאת הסיבה למה אמנות בכלל, ספרות במיוחד והשירה בפרט, לעולם לא נתחבבו על ידי קנאים של טובת הכלל, שליטי ההמון, מבשרי ההכרח ההיסטורי. הרי במקום בו אמנות עשתה את צעדיה, במקום בו הוקרא שיר, במקום ההסכמה הצפויה ותמימות הדעים הם מגלים ריבוי קולות, במקום מוכנות עיוורת לפעולה הם פוגשים התעלמות ובוז. במילים אחרות, אל תוך האפסים הקטנים עליהם הקנאים של טובת הכלל ושליטי ההמון היו רוצים להפעיל את כוחם, האמנות מכניסה "נקודה, נקודה ופסיק עם מינוס", אשר הופכים כל אפס לפרצוף - לא תמיד סימפטי, אך בכל זאת אנושי.<br /><br />המשורר הגדול ברטינסקי, בדוברו על המוזה של, תיאר אותה כבעלת "הבעת פנים ייחודית". המשמעות של הקיום האינדיבידואלי נעוצה ככל הראה בבהשגת אותה הבעת פנים יחודית, כי אנחנו ערוכים לייחודיות הזאת כמעט ברמה הגנטית.<br /><br />בין אם בן אדם הוא סופר או קורא, משימתו היא <span style="font-weight: bold;">לחיות את חייו הוא</span>, ולא חיים שנכפו עליו או הוכתבו לו מבחוץ – גם אם למראית עין אלה חיים אצילים.<br /><br /> הרי לכל אחד מאיתנו יש רק חיים יחידים, ואנחנו יודעים היטב איך כיצד זה נגמר. וכמה חבל יהיה לבזבז את ההזדמנות היחידה הזאת בחזרות על חיצוניות של מישהו אחר, על חוויות של מישהו אחר, על טאוטולוגיה נדושה – חבל עוד יותר לאור העובדה שאותם מבשרי ההכרח ההיסטורי, אשר קוראים לבן אדם להסכים לנדישות הזאת – הם הרי לא ישכבו יחד איתו בארון הקבורה וגם לא יגידו תודה...<br /><br /><div style="text-align: left; font-style: italic;">מתוך נאום קבלת פרס נובל, 1987</div><br /></blockquote><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-2042418978017358953?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-28266484410469043032009-07-25T23:50:00.000-07:002009-07-26T07:51:26.065-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">מכירים את הבדיחה הישנה?<br /><blockquote style="direction: ltr; text-align: left;"> - How many psychologists does it take to change a light bulb?<br />- Just one, but the light bulb has to want to change.</blockquote><br />אני נזכר בבדיחה הזאת כל פעם שאני נתקל בפרסום של איזו "שיטה מהפכנית חדשה" ליצירת שינוי, או ספר המגלה את "הסוד שלא סיפרו לכם", או "סדנה יחידה במינה שתשנה את חייכם לנצח נצחים" - וכל זה "באחריות" וגם מבלי שתצטרכו להזיז אצבע ...<br /><br />כל הפרסומים הללו מטשטשים (לפעמים בכוונה ולפעמים מבלי לשים לב) את העובדה הייסודית המשותפת לכל תהליך שינוי שמישהו אי פעם עבר על הכוכב הזה:<br /><br /><h3>שום דבר לא יקרה ללא רצון עז לשנות...</h3><br />אני אחזור על זה שוב - שום שיטה/ספר/בלוג/סדנה/פסיכולוג/מאמן/מתקשר/מטפל/גורו לא יוכל ליצור במקומכם שום שינוי בחיים שלכם...<br /><br />אם יש רצון, אזי יש כמה וכמה שיטות שיכולות להביא לכם את התוצאה הרצויה - ההבדל בין השיטות הוא בעיקר הבדל של יעילות ושל קצב השינוי.<br /><br />ואם אין רצון - מה שנפוליאון היל קרה לו "התשוקה הבוערת" - <u>אז שום דבר אחר לא יעזור... </u><br /><br />תשמעו, אני חושב שאחד הנכסים החשובים ביותר שיש לכם זה <span style="font-weight: bold;">הזמן שלכם - </span> המשאב היחיד שמתכלה בקצה קבוע, המשאב היחיד שהוא באמת <span style="font-weight: bold;">מוגבל ולא ניתן להחלפה</span>...<br /><br />אז אם אתם בוחרים להשקיע את המשאב היקר הזה בקריאת הבלוג הזה, הייתי מאוד רוצה שזאת תהיה "השקעה מניבה"...<br /><br />לכן לפני שאתם ממשיכים לקרוא, בבקשה <span style="font-weight: bold;">עצרו לשניה</span> ושאלו את עצמכם:<br /><br /><h3>מה אני רוצה לקבל כאן? מה אני רוצה לשנות? לאן אני רוצה להגיע?</h3><br />אם לא תעצרו לשאול את השאלה הזאת, פשוט תבזבזו את הזמן שלכם והקריאה בבלוג הזה לא תהיה שונה באופן מהותי מצפיה ב"כוכב נולד" או קריאת מדור רכילות במקומון החינמי שדחפו לכם לתיבת הדואר.<br /><br />זוהי שאלה לא נוחה, כי היא עשויה לחדד את חוסר הסיפוק שרוב האנשים חשים בנוגע לחיים שלהם. מרטין לוטר קינג קרא לזה "<span style="font-weight: bold;">חוסר שביעות רצון אלוהי</span>" - אותו אי-שקט הנובע מהכרה שאם נמשיך להעמיד פנים ש"הכול בסדר", בסופו של דבר נשלם מחיר כבד של וויתור על עצמנו.<br /><br />אך מה שהופך את חוסר שביעות רצון הזה לכוח קונסטרוקטיבי בחיינו זאת ההבנה העמוקה ש<span style="font-weight: bold;">לא חייבים להעמיד פנים</span>, שיש לנו <span style="font-weight: bold;">כוח לשנות</span> את נסיבות של חיינו ושויתור אינו הכרחי אלא פשוט <u>הרגל חשיבה מצער שאבד עליו הכלח</u>.<br /><br />וברגע שקיבלתם לפחות את התשובה הראשונית לגבי הכיוון שאתם בוחרים, השאלה הטבעית הבאה היא:<br /><br /><h3>האם יש לי את הידע והכלים כדי להגיע לשם?<br /></h3><br />ואם התשובה היא "כן", אז כל מה שנשאר זה פשוט להתחיל לעשות...<br /><br />ואם התשובה היא "לא", אז שאלו את עצמכם:<br /><br /><h3>איפה אוכל ללמוד את הדברים הללו?<br /></h3><br />דברו עם האנשים שהגיעו לאן שאתם רוצים להגיע, תתחילו לקרוא ספרים בנושא - <u>לא סתם ספרים כללים על "התפתחות אישית"</u>, אלא דברים ספציפיים על אותם הנושאים שאתם רוצים לפתח בחיים שלכם - תלכו לסדנאות ממוקדות, סדנאות שיעזרו לכם לענות על השאלות שאתם מתקשים לענות עליהן בעצמכם...<br /><br />מדי פעם אנשים שמתעניינים בסדנאות שאני עושה שואלים אותי "<span style="font-weight: bold;">ומה הסדנה הזאת תיתן לי?</span>" - לכאורה זוהי שאלה לגיטימית, אבל אם נבחן אותה קצת יותר לעומק, נראה שהיא בעצם לא שונה מהותית מאותה שאלה-בדיחה ממנה התחלנו " כמה פסיכולוגים צריך, כדי להחליף נורה?"<br /><br />לכן, כמו יהודי טוב, אני תמיד עונה על השאלה זאת בשאלה משלי:<br /><h3><br />"מה השינוי שאתם רוצים ליצור, והאם אתם מוכנים גם לעשות משהו בשביל זה?"<br /></h3><br />נ.ב. ב-24 לאוגוסט אתחיל מחזור נוסף של "סדנת הדגל" שלי - קורס אימון אישי-קבוצתי<br /><a href="http://www.success-formula.co.il/my-wave.htm"><span style="font-weight: bold;">"My Wave - לגלוש על הגל של החיים"</span></a> - אז אם שאלתם את עצמכם את השאלות שהצעתי להלן וגיליתם שאתם באמת מחפשים שינוי ורוצים מסגרת שתעזור לכם להתמקד ותיתן לכם את הכלים שאתם צריכים בדרך - הדלת הזאת פתוחה בפניכם...<br /><br />מי שיחליט להירשם לסדנה במהלך השבוע הקרוב, יזכה להנחה של 30% (700 במקום 1050 ש"ח ) <h4>אז אם ברצונכם להנות מהנחת הרישום המוקדם <a href="http://success-formula.co.il/payment.htm" style="padding: 12px 32px 10px; font-size: 1.2em; background-image: url(http://success-formula.co.il/images/button.png); background-repeat: no-repeat; width: 130px; height: 47px; text-decoration: none; color: white; letter-spacing: 2.1px;">לחצו כאן...</a><br /></h4><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-2826648441046904303?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-88656003608790987112009-07-16T01:00:00.000-07:002009-07-16T10:50:41.948-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">שבוע שעבר שלחתי ציטוט מדהים מספרו של שרי ניסרגדטה "I am THAT":<br /><br /><blockquote> <p style="direction: ltr; text-align: left;">"When I look inside and see that I’m nothing, that’s wisdom.<br />When I look outside and see that I’m everything, that’s love.<br />And between these two, my life turns.”</p> <p>כשאני מסתכל פנימה ורואה שאינני דבר - זוהי חוכמה.<br />כשאני מסתכל החוצה ורואה שאני הכול - זוהי אהבה.<br />ובין שני אלה זורמים חיי.</p><br /></blockquote>לשמחתי, המשפט הזה עורר הרבה שאלות, לכן החלטתי לכתוב על "הצד המזרחי שלי" - ההשפעות של זן-בודהיזם ואדויטה-וודנטה על השקפת העולם שלי.<br /><br />אם אצטרך לבחור <span style="font-weight: bold;">מורה אחד</span> מהאסכולות הללו שהוא משמעותי ביותר בשבילי באופן אישי, ללא ספק זה יהיה <a style="font-weight: bold;" href="http://www.adyashanti.org/">Adyashanti</a>.<br /><br />ל-Adya (כמו שתלמידיו קוראים לו בחיבה) יש כישרון מדהים להפוך את הנושאים הכי מופשטים למשהו חי ונגיש. הוא מסוגל לדבר על הארה וחירות באותה טבעיות כמו אנשים אחרים מדברים על האוטו שלהם או חופשה אחרונה בתורכיה.<br /><br />כשאני מקשיב לו, אני נזכר שהאמת נמצאת ממש קרוב, צריך רק להושיט יד, לשאול את השאלה הנכונה ופשוט להישאר שם - <span style="font-weight: bold;">במרחב השאלה</span> - ולאפשר לאמת להראות את עצמה.<br /><br />את הציטוט הנ"ל שמעתי מ-Adya ועבורי הוא מסכם את כל התורה כולה.<br /><br />הרוחניות האמיתית בעיני היא <span style="font-weight: bold;">מוכנות לראות את האמת</span> של חיינו "נקי", ללא דעות קדומות, מבלי להישען על הקביים של "אני יודע", אלא מתוך הסתכלות כנה על החוויה כמו שהיא.<br /><br />הרי אם תבדקו את זה, אם תשאלו את עצמכם את השאלה "<span style="font-weight: bold;">מאיפה אני יודע זאת?</span>", התשובה לרוב תהיה "ממישהו אחר". אבל מאיפה הם - אותם אנשים שהעבירו לנו את ה"עובדה" הזאת - <b>מאיפה <u>הם</u> יודעים זאת</b>?<br /><br />הםםם, זה כבר מתחיל להיות מעניין...<br /><br />ואם נמשיך את החקירה הזאת ונתמקד בשאלת השאלות "<span style="font-weight: bold;">מה אני?</span>", מהר מאוד נגלה שבעצם <span style="font-weight: bold;">אין שם כלום</span> - כל דבר שאנחנו תופסים בתודעה שלנו - זה לא אנחנו. כל התיאוריות, כל המחשבות, כל הפרשנויות שלנו -<br /><br /><h3>אנחנו תמיד שונים ממה שאנחנו מסתכלים עליו.</h3><br />בעצם אנחנו לא "דבר", ובמובן הזה אנחנו "כלום" (no-thing - "שום דבר"), אבל זה לא סתם כלום ריק, אלא כלום שממנו נולדים כל הדברים, המסך עליו המציאות מציירת את עצמה. כלומר המיתוס הראשון עליו מדברים ניסרגדטה ו-Adya הוא <span style="font-weight: bold;">מיתוס קיום "האני"</span>, בתור משהו קבוע ולא משתנה.<br /><br />המיתוס השני הוא <span style="font-weight: bold;">מיתוס הנפרדות</span>, כלומר האמונה שבין "אני" ו"כל השאר" עובר גבול ברור. גם כאן, אם נערוך בדיקה קצרה ופשוטה נגלה שאין שום גבול. פשוט תשאלו את עצמכם "<span style="font-weight: bold;">איפה הוא, הגבול הזה?</span>" ותראו מה תגלו.<br /><h4><br />וכאן מתעוררת השאלה המתבקשת:<br /></h4>אם שני המיתוסים האלה הם חסרי בסיס עד כדי כך, שבדיקה פשוטה שזה עתה ערכנו מפריכה אותם בקלות, אז למה אנחנו ממשיכים להאמין בהם?<br /><h4> למה אנחנו ממשיכים להתנהל כאילו אנחנו "אניים" קבועים ונפרדים זה מזה?<br /></h4>הרי זה פשוט לא הגיוני, נכון? :-)<br /><br />אה, אילו רק הינו ייצורים הגיוניים...<br /><br />אבל כמו שכבר כתבתי רבות בבלוג הזה, לטוב ולרע אנחנו לא יצורים הגיוניים...<br /><br />וזאת הסיבה למה תהליכים מנטליים, רגשיים ואנרגטיים רבים מתנהלים בנו לפי חוקים משל עצמם שאין להם ולו קשר קלוש להיגיון. ואם אנחנו מחפשים דרך להשתחרר מה"באגים" של התודעה, <span style="font-weight: bold;">עלינו למצוא דרכים אחרות לעשות זאת</span>.<br /><br />אני באופן אישי אוהב שיטות פשוטות וישירות ולכן אני כל כך מתחבר ל-Adya. זאת גם הסיבה שאני מעביר <a style="font-weight: bold;" href="http://success-formula.co.il/rebirthing.htm">סדנאות ריברסינג</a>, כי הוא נותן כלי מאוד פשוט ואפקטיבי לנקות את "הזבל האנרגטי" שלנו מבלי לערב את המודעות, כלי שמעיר לנו בפשטות ובבהירות כשאנחנו מנסים "לעצור את העולם", לבנות קירות ביננו לבין בחוויה, כלי שעוזר <span style="font-weight: bold;">לשחרר את אשליית השליטה</span> ולהתחיל לחוות את שני הקטבים עליהם מדבר ניסגדטה - הלא-דבר והאהבה שאנחנו.<br /><br />אז למי שעדיין לא יצא לו לחוות את התהליך המדהים הזה (וגם לאלה שכן) - ביום חמישי הבא, ה-23 ליולי אני מקיים סשן של ריברסינג בתל-אביב - <a href="http://success-formula.co.il/rebirthing.htm"><span style="font-weight: bold;">לפרטים לחצו כאן</span></a>.<br /><br />ודרך אגב, אם יהיו לכם שאלות נוספות על הנושא הזה, <span style="font-weight: bold;">אתם מוזמנים לכתוב אותן כאן בבלוג</span>, כדי שגם קוראים אחרים יוכלו להינות מהתשובות.<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-8865600360879098711?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-21488408984722743172009-07-02T01:16:00.000-07:002009-08-12T00:57:14.317-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><p>אני חושב שאחת השאלות החשובות ביותר שבן אדם יכול לשאול את עצמו הינה:</p><h4>מי המורים שלי? ממי אני לומד? מיהו מקור ההשראה בשבילי?</h4><p>חשבתי היום על רעיון מעניין - לכתוב סדרת מאמרים על המורים שלי...</p><p>הרעיון עלה כשעברתי על הגליונות הישנים (מאוד :-) ) של הניוזלטר ומצאתי קטע מתורגם מ-Randy's Rants - הניוזלטר של רנדי גייג', אחד המאמנים המובילים בעולם בנושא של יצירת שפע.</p><p>כמו לפני שנתיים, כשתירגמתי את הקטע, גם הפעם רנדי גרם לי לחשוב ולבחון את עצמי לעומק.<br /></p>הייתי רוצה לשתף אתכם בכמה קטעים חזקים במיוחד מן הגליון ההוא:<br /><blockquote><br /><br /> שפע אמיתי לא קשור לצבירת מספר צעצועים יותר גדול מכל שאר האנשים, או לניסיון להרוויח סכום מסוים של כסף ואז "לחיות את החיים הטובים".<br /><br /><span style="font-weight: bold;">לחיות בשפע אומר ליהנות</span> <span style="font-weight: bold;">מן החיים כאן ועכשיו</span>, ליצור את השילוב הנכון של חירות כלכלית, בריאות, יחסים, אושר ורוחניות.<br /><br />וכמה שזה קשה לרוב האנשים!<br /> <p></p>הם כל כך מתוכנתים על-די האמונות מגבילות עד שאיבדו את היכולת הבחנה וחשיבה ביקורתית.<br /><br />הם "קונים" את המנטאליות של חוסר אונים ותלותיות שמטופחת על ידי הממסד.<br /><p>הם נשאבו אל תוך "וירוסים" של חשיבת חוסר שמופצים על ידי המדיה.<br /></p><p>וכמובן מיליוני אנשים עדיין סוחבים על גבם את האמונה "להיות עני זה דבר רוחני" שנשתלה בהם על ידי הדתות המאורגנות.<br /> </p>אבל להציע לאנשים הללו לחשוב בצורה ביקורתית קשה באותה מידה כמו ניסיון להציל בן אדם טובע. הם חובטים לכל הכיוונים בכזאת היסטריה, שרוב הסיכויים שהם ימשכו אתכם מטה יחד איתם.<br /><br />בכל מקרה, אני מקווה שאתם מוכנים לעשות עבודה אמיתית ולבדוק את אמונות הליבה שלכם, כי זהו בדיוק המקום בו תוכלו להשיג פריצת דרך אמיתית.<br /><br />השאלה הכי חשובה שאתם יכולים לשאול את עצמכם היא זאת:<br /><br /> <h3>מה אתם עושים כשאתם פוגשים מידע שנוגד את האמונה הנוכחית שלכם?<br /> </h3>אם אתם דומים לרוב האנשים שקוראים את הניוזלטר הזה, זה עשוי להיראות בערך ככה:<br /><br />נרשמתם כי אתם רוכשים מידה מסוימת של כבוד למה שיש לי להציע, ובמידה מסוימת אתם נוטים להאמין לי.<br /><br />אז אם הדברים שאני אומר גורמים לכם להסתכל <span style="font-weight: bold;">באור <u>קצת</u> אחר</span> על האמונות שלכם, אולי תגידו " הממם, זה מעניין, כדאי לי לבדוק את זה." ורוב הסיכויים שאכן תעשו זאת.<br /><br /> <h4>עכשיו מה קורה כשאני מעלה איזו סוגיה שעומדת בניגוד מוחלט לאחת מהאמונות הבסיסיות ומושרשות שיש לכם?</h4><p> אם אתם כמו רוב האנשים, אתם תנידו בראשכם ותגידו משהו בסגנון:<br /> "טוב, לגייג' הזה יש הרבה רעיונות טובים, אבל כאן הוא טועה ובגדול"<br /> </p><u>אבל זאת לא הדרך</u> שבה אנשים החכמים הופכים עוד יותר חכמים, ואנשים דגולים הופכים להיות עוד יותר דגולים. ואני לא טוען כאן שכל מה שאני אומר הוא נכון, או שעליכם לקבל כל מה שאגיד כאמת לאמיתה (זה לא יקדם אתכם בהרבה אם תחליפו את אמונות שתוכנתו אל תוך המוח שלכם בילדות באמונות שלי).<br /><br />אבל מה שזה כן אומר זה ש<span style="font-weight: bold;">עליכם להיות מוכנים להטיל ספק בכל דבר</span> – במיוחד אם מדובר באמונות מושרשות, אליהן אתם מרגישים קשורים במיוחד.<br /><br /><u>יותר מכול, שימו לב לדברים שמעוררים אצלכם תגובה רגשית חזקה.<br /><br /></u>אם אתם כועסים, מרגישים מאוימים או נעלבים – כנראה נגעתם בסוגיה שדורשת בדיקה רצינית וכנה. כל מומחה לבריאות הנפש יגיד לכם שכשמשהו מעורר אצלכם רגשות חזקים, בדרך כלל זה חושף חוסר בטחון שלכם. בדרך כלל אותם דברים שמכעיסים אותנו באנשים אחרים <span style="font-weight: bold;">משקפים לנו נושאים מהם אנו חוששים בתוך עצמנו</span>.<br /><br /> <h4 style="color: red;">אז מה איתכם? הייתכן שאתם מחזיקים בדעות מסוימות מן הסיבה הפשוטה שהן מאפשרות לכם לתרץ התנהגויות שמונעות מכם לממש את מלוא הפוטנציאל שלכם?<br /> </h4>השאלה הזאת עשויה להיות השאלה החשובה ביותר ששאלתם את עצמכם השנה, לכן אני מקווה ש<span style="font-weight: bold;">תתייחסו אליה ביראת כבוד שהיא ראויה לה</span>. אני רוצה שתתחברו אל הפוטנציאל שלכם ואני מוכן להסתכן בלהעליב אתכם, אם זה מה שנחוץ כדי להשיג את המטרה הזאת.<br /><br /> <p><u>רוב האנשים יגידו לכם את מה שאתם רוצים לשמוע</u>, אבל חבר או מורה אמיתי לעולם לא יעשו זאת. כשאני כותב ספר, נואם בכנס או כותב את הניוזלטר הזה, יש לי משימה אחת בלבד – <span style="font-weight: bold;">לגרום לכם לחשוב</span>.</p><p> והמשימה שלכם היא לתרגל חשיבה ביקורתית ולבחון את האמונות שלכם. ואם לאחר הבדיקה מצאתם שהאמונה הזאת אכן משרת אתכם - מצוין ! אבל אם לא, אתם יכולים להחליף אותה באחת שיותר מתאימה. וכאן הוא מקור ההארה, האתגר והצמיחה.<span style="font-weight: bold;"> זה מקום שכולנו רוצים לשכון בו.</span><br /> </p>שיהיה לכם שבוע ענק!<br /><br />רנדי.<br /><br /> </blockquote><br />היום, כשאני קורא את השורות הללו, אני מתחבר אליהם עוד יותר, מאשר לפני שנתיים כשתרגמתי אותם - סימן מובהק לחוכמה ואל-זמניות של המסר. אם מה שקראתם נגע גם בכם - פשוט תיכנסו לאתר של רנדי <span style="font-weight: bold;"> ותירשמו לניוזלטר שלו</span>: <a href="http://www.randygage.com/cgi-bin/assoctrac/at.cgi?a=444727">http://www.randygage.com</a><br /><br />אין כמו ללמוד מן המקור, זה מה שאני תמיד אומר :-)<br /><br />נ.ב. כמו שאתם יודעים, השבוע התחיל <a style="font-weight: bold;" href="http://success-formula.co.il/my-wave.htm">הקורס My Wave</a> והרבה אנשים שמסיבות שונות לא הסתדר להם להצטרף לסדנה שאלו מתי יפתח מחזור נוסף.<br /><br />אז לאור הבקשות הרבות, החלטתי להקדים את הסדנה הבאה - עדיין לא קבעתי תאריך מדויק, אבל ככל הנראה היא תפתח <span style="font-weight: bold;">במחצית הראשונה של אוגוסט</span> - פשוט תעכבו אחרי העדכונים באתר.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/5056626376142831428-2148840898472274317?l=markzlochin.blogspot.com' alt='' /></div>דר' מארק זלוצ'יןhttp://www.blogger.com/profile/17856932570035848601noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5056626376142831428.post-3696445058704696152009-06-18T01:02:00.000-07:002009-06-18T02:56:47.120-07:00<div style="text-align: right;">דמיינו לכם בן אדם נכנס למסעדה, מתיישב ומתחיל לעיין בתפריט.<br /><br />אחרי דקה או שתים ניגש אליו מלצד ושואל:<br /><h4>"מה תרצה להזמין?"<br /></h4>ומקבל בתשובה:<br /><h4>"לא, תודה, אני כבר שבע - קראתי את התפריט".<br /></h4><br />נשמע הזוי, נכון?<br /><br />באמת הזוי, אבל זה לא מפריע לכל אחד מאיתנו להתנהג לעתים כמו אותו מבקר מסעדות תמהוני ולהסתפק בקריאת תפריט, במקום להינות מן הארוחה.<br /><br />מה שגרם לי לכתוב את הפוסט הזה, זה שני מיילים שקיבלתי הבוקר - שני מיילים שנכתבו על אותו נושא, אבל כותביהם רחוקים אחד מהשני שנות אור רבות.<br /><br />הראשון התקבל בתגובה לאחד השיעורים של הקורס "<a target="_blank" href="http://www.getrich.co.il/secret.htm#7laws">שבעת העקרונות של מדע ההתעשרות</a>":<br /><blockquote><br /><div>את העיקרון או העקרונות של הסוד אנו מכירים.</div> <div>אך מי אמר שלכם יש את הדרך לעזור להגשמה ועוד במחיר כה יקר של 2500 שקל לשלושה ימים?</div> עד עכשיו יש כאן מלל יפה אך לא משכנע ללכת איתכם.<br /><br /></blockquote><br />ואני אפילו לא מתייחס לזה שהבן אדם שכתב את התגובה, עבר על השיעורים כל כך בריפרוף, שהצליח להתבלבל בין <a target="_blank" href="http://success-formula.co.il/my-wave.htm">סדנת My Wave</a> שאני מעביר, לאיזו קורס אחר לגמרי - לא זאת הנקודה!<br /><h4><br />מה שהעציב אותי זאת הציפיה שלו לשבוע מקריאת התפריט.<br /></h4>הציפיה שלו לקבל הוכחות ממקור חיצוני במקום ליצור את ההוכחות בחייו שלו.<br /><br />מה שעוד יותר עצוב זאת העובדה שבשביל לקבל את ההוכחות, הוא אפילו לא התבקש להשקיע פרוטה - <span style="font-weight: bold;">ההשקעה היחידה שנדרשה ממנו זאת תשומת הלב שלו</span> - לקרוא ולעשות כמה תרגילים פשוטים, ובדוק בכנות לאן זה מוביל אותו.<br /><br />אבל הוא העדיף לאכול את התפריט ולהישאר רעב.<br /><br />מייל אחר הגיע מבחורה בשם אורה ארמה - אני אתן להתכתבות ביננו לדבר בעד עצמה - היא קצת ארוכה, אבל הפילה לי באופן אישי כמה אסימונים משמעותיים:<br /><br /><blockquote><br /><div>שלום</div> <div>לפני כשנה וחצי,החלטתי לבנות אתר.</div> <div>היו המון קשיים ומהמורות,היום אני יודעת שמה שהחזיק אותי זה הניוזלטר שלך,אני רוצה לכתוב על זה אצלך,איפה אוכל לספר לכולם</div> <div>תודה</div> <div>אורה ארמה<br /><br />--------------------<br /><br />שלום אורה,<br /><br />אין לך מושג מה האימייל שלך עשה לי - את יודעת, עם הזמן, אני מתחיל לפעמים להתייחס לפרויקט כזה כאל משהו מובן מאליו וזה מדהים לקבל אימייל כמו שלך - זה ממש מעורר ומזכיר לי למה בעצם אני עושה את זה.<br /><br />אז תודה ענקית!<br /><br />את מוזמנת לכתוב לי ואשמח להוסיף את הסיפור שלך אצלי בבלוג או באתר.<br /><br />מארק<br /><br />---------------------<br /><br /><div>שלום</div> <div>אני שמחה ששימחתי אותך, הרי אנחנו מחויבים לעשות כל יום משהו אחד טוב למען מישהו אחר, אחרת לא נקבל כלום מהיקום</div> <div> </div> <div>אם היית יודע כמה קשה היה להעלות את האתר,לעבור דרך קירות היה החלק הקל בסיפור</div> <div>אז ככה</div> <div>שמי ארמה אורה, מנחת סדנאות לנשים מחליטה לבנות אתר</div> <div>פשוט אה, נכון, למי שמבין.</div> <div>אז הסבירו לי שצריך מתכנת,עיצוב, וכמה תכנים,שטויות נעבור את זה.</div> <div>מחפשת מתכנת, ואפילו מוצאת בחור נחמד מקצועי, הכל בסדר מתחילים לעבוד. הוא לא מבין אותי, אני מבינה אותו, לא יודעת מה לעשות הכי קל זה להתייאש, וזה מה שעשיתי,התייאשתי והלכתי לישון..</div> <div>מתעוררת בבוקר כן עדין די מיואשת, מדליקה את המחשב לקרוא מילים.</div> <div>מייל חדש מ דר מארק <strong>אל תתן לאף אחד,לקחת לך את החלום, הוא שלך</strong>.קוראת עדיין קצת מיואשת,אבל המייל מהדהד לי במוח.תמלאת מרץ מחדש, ומתחילה לחפש מתכנת חדש, ואפילו מוצאת, אחלה בחור,מתחילים לעבוד והכל זורם,</div> <div>זהו עכשיו מעצב,מחפשת מוצאת, עובדים,מקבלת סקיצה, ומתאכזבת זה לא מה שציפיתי.האמת לא יודעת מה לעשות? חושבת אולי זה מה יש, אתפשר וזהו.</div> <div>רגע סילחו לי קיבלתי מייל חדש מ ד"ר מארק.</div> <div><strong>אם ברצונך להרשם לקורס נוסחא להצלחה</strong>,לחץ על הקישור הנל, לוחצת מה יכול להיות, להפסיד לא אפשרי,</div> <div>זה חינם,נרשמת, לא חוןשבת שיש לו מה לחדש לי אני עושה עסקים מגיל 19, מגיע שיעור ראשון</div> <div>[קוראת, וזהו, אבל לא זהו, כל היום מהדהד לי המייל במוח,,,, אני מתחילה להודות שהנקודות שמוזכרות </div> <div>להצלחה בעסק הם בדיוק נקודות התורפה שלי, בשפה פשוטה לא ידעתי כמה הם חשובים.</div> <div>עכשיו כבר מחכה בקוצר רוח לשיעורים הבאים</div> <div>בינתיים ממשיכה להתעסק בעניני האתר שלי, בעיות לא חסרות ההוא אומר ככה והווא אומר ככה,וזה דבר שממש מוריד הבטחון שזה אפשרי להרים פרויקט כזה,יאוש קל,לילה בוקר.</div> <div>מתעוררת, קפה, מחשב, מייל, כן זה שוב הד"ר <strong>תוציא את הענק שבתוכך</strong>, הוא שם,בום</div> <div>עכשיו אני כבר מכירה אותו,הוא יודע על מה הוא מדבר.</div> <div>מה שחשוב הוא, שהבטחון שלי חזר</div> <div>וככה מאמרים על גבי מאמרים במהלך השנה וחצי שהתעסקתי בבנית האתר, וזהו נגמר �