יום שני, 2 ביוני 2008

חוק פארטו ו"הנס הכלכלי" של יפן

אחרי מלחמת העולם השניה יפן הייתה הרוסה. המדינה עברה פשיטת רגל בכל המובנים - מדיני, צבאי, כלכלי, פסיכולוגי.

בשנות החמישים, כשיפנים עשו בעזרת אמריקאים את הצעדים הראשונים לשיקום הכלכלה שלהם, "Made in Japan" היה שם נרדף למוצרים זולים באיכות ירודה.

מאז הדברים קצת השתנו...

מה קרה בשישים השנים שעברו מאז?
מהו הסוד מאחורי "הנס הכלכלי" שהתחיל בשנות השישים ונמשך עד היום?

את התשובה ניתן לרכז במילה יפנית אחת:

改善 - kaizen

מה זה kaizen?

המילה היפנית מורכבת משני סימנים שמשמעותם "שינוי" ו "טוב", כך שהמשמעות המילולית של kaizen היא "שיפור", "שינוי לטובה". התרגום המורחב שמעביר יותר במדויק את המושג היפני הוא "שיפור הדרגתי מתמיד".

זה הסוד.

kaizen הינו תרבות של התפתחות מתמדת, של ניהול משאבים מאוזן ושל זיהוי של התחומים טעוני שיפור.

מה שהתחיל כשיטה לניהול תעשייתי התרחב והפך עם השנים לפילוסופיית חיים שלמה, פילוסופיה הדוגלת בנקיטת עמדה פרו-אקטיבית לחיים ואימוץ שינויים קטנים והדרגתיים שהאפקט המצטבר שלהם יוצר פריצות דרך.

אחד האנשים שעשה רבות להפצת הפילוסופיה הזאת במערב הוא אנתוני רובינס - מאמן אגדי שבין הלקוחות שלו היו אנשים כמו ביל קליטון, אנדרה אגסי ומנהלים של חברות Fortune 500 רבות. טוני רובינס - חובב ראשי תיבות ומשחקי המילים - אף טבע מושג משלו כתחליף למילה היפנית - CANI) Constant And Never-ending Improvement).

וזה מביא אותנו שוב לחוק פארטו שהתחלתי לדבר עליו בפוסט הקודם.

אחד הניסוחים של חוק פארטו (או "חוק 20/80") אומר:

"20% מן הפעולות שלנו יוצרות 80% מן התוצאות"

עיקרון פארטו מסביר איך זה ייתכן שלשינויים קטנים יש כוח כל כך גדול. חשוב להבין שלא כל שינוי יביא לתוצאות כה מרחיקות לכת, אלא רק שינויים ממוקדים ששייכם לאותם 20% מן הפעולות שלנו.

שימו לב שזה גם אומר ש-

"80% הנותרים של הפעולות שלנו יוצרות רק 20% מן התוצאות"

כלומר רוב הדברים שאנחנו עושים מביאים תועלת קטנה יחסית.

הבנת שני ההיבטים של חוק פארטו נותנת לנו את המפתח לשאלת השאלות - "איך מוצאים זמן/כסף/אנרגיה על מנת ליצור את הצמיחה, השינוי, ההתקדמותשאנחנו רוצים בחיים שלנו?"

כדי שתובנה הזאת לא תישאר בגדר תיאוריה אני ממליץ לכםלעשות ניסוי קטן, אך לפני זה בחרו תחום שבו אתם רוצים ליצור שינוי.

עכשיו תיישמו את חוק 20/80 בשלושת המישורים הבאים:

זמן:
  • זהו פעילות פשוטה שלא דורשת הרבה זמן ולדעתכם יכולה בטווח ארוך להשפיע בצורה משמעותית על התחום שבחרתם - ללמוד משהו חדש, לעשות כושר וכו' - נקרא לה פעילות מצמיחה הדורשת זמן.
  • תפנו זמן לאותה פעילות מצמיחה, על חשבון פעילות אחרת שלוקחת זמן דומה, אך היא לא חיונית להשגת אף אחד מן הדברים שחשובים לכם - צפיה בטלויזיה, שעות נוספות שאפשר לקצר קצת מבלי לגרוע מן התוצאות בעבודה וכו'
כסף:
  • זהו פעילות מצמיחה שדורשת כסף (זה יכולה להיות אותה פעיולות כמו בסעיף הקודם או משהו אחר)
  • תקציבו את הכסף הנדרש לפעילות מצמיחה על חשבון פעילות אחרת שעולה סכום דומה, אך ניתן לוותר עליה - סיגריות, קניות שלא ממש נחוצות, טלוויזיה (כן, אני יודע, יש לי issues רציניים עם טלויזיה :-) ) ...
אנרגיה:
  • זהו פעילות מצמיחה שדורשת אנרגיה (כמובן, כל פעילות דורשת אנרגיה, אך הכוונה כאן לפעיולות שדורשת מכם להיות במיטבכם ולא ניתן לעשות אותה כדרך אגב) - התחלת פרוייקט חדש, פעילו יצירתית וכו'
  • זהו פעילות שגוזלת מכם אנרגיה, אך לא מקדמת אתכם - וויכוחים, שהיה עם אנשים שליליים, עבודה חדגונית שאתם לא ממש חייבים לעשות.
שימו לב שבחלק השלישי הקשר בין שני הסעיפים הוא לא מיידי, כי אנחנו לא יכולים פשוט לקחת אנרגיה ולהעביר ממקום למקום, אך ברגע שתתחילו להיפטר מ"גזלני האנרגיה", תרגישו מהר מאוד שיש לכם הרבה יותר אנרגיה לדברים שבאמת חשובים.

מה שחשוב בניסוי הזה הזה הוא התמדה - ברוב המקרים פעולה חד-פעמית לא יוצרת שינוי - תעשו את הניסוי הזה במשך החודש הקרוב וספרו לי על התוצאות.


:

4 comments:

Unknown אמר/ה...

פוסט יפה
אני רוצה להוסיף דעה

ליפנים הייתה התמדה בעיקר כי הם היו חייבים לעשות את זה
יותר קל לעשות את זה מבחירה כשיש את האמצעים, וחבל לעשות את זה רק כשהעניינים מתגלגלים למצב של "חייב" וחוסר ברירה, עצלנות היא קבלת המצב כפי שהוא בחוסר אונים, פעולה מתמידה לכיוון מסוים יכולה להיות קבל המצב כפי שהוא ביחד עם רצון ויכולת לשנות ולהיטיב.

Tomer c אמר/ה...

למה ללכת רחוק עד ליפנים אחרי מלחה"ע ה 2, שאפשר להסתכל על ימינו ועל דונלד טראמפ. במשך 5 שנים דונלד פשט רגל והצליח להחזיר את הונו ואף להגדילו. כמו כן נקודה למחשבה, מה היה קורה במידה והיינו יכולים לשדרג את חוק ה - 80 \20 בחיינו, לכדי מצב שבו אנחנו מקדישים חלק גדול יותר מזמננו לקבלת אותם 80 אחוז תוצאות... לפי דעתי המצב הזה היה גורם ל80 אחוז תוצאות טובות יותר והצלחות גדולות יותר. אך כמו היפנים הדגש הוא שיפור מתמיד , התמדה ומחוייבות טוטאלית לדבר.

אנונימי אמר/ה...

כבר הרבה זמן שאני מחכה למילים הנכונות שיבואו ממקור חיצוני שיאשרו כי לימוד של דבר חדש עשוי להביא שינוי גם כלכלי ואני בהחלט מסכים עם המאמר על היפנים אני לדוגמא די תקוע מבכינה כלכלית מזה זמן מה ואני יודע כי רישיון נהיגה למשל עשוי לפתוח לי אפיקים חדשים בחיים אך בכל פעם שאני מתכיל להתמקד בנושא אני מתייאש מהר אך עכשיו שאני כבר בטוח בזכות המאמר שלכם אני מאמין שאכן כך הם הדברים ואני יודע בוודאות שהפעם אלך עם זה עד הסוף תודה.

PILATIK אמר/ה...

תודה על הפוסט ממלא ההשראה...כל מילה נכונה ומדויקת.

בכדי לנצח? חובה לקום מהכיסא.
הכיסא הוא האויב שלך.
כיסא = נוחות = פינוק = עצלות = ניוון = קמילה = נטישת החיים

כיסא נועד להפוגה ולא לרביצה

שום כיסא אינו טוב ויעיל להתקדמות – אפילו לא כיסא טייס
כיסא מרדים ומכהה את החושים.

גם אם אתה פקיד משרדי בכיר או זוטר עליך להיפטר תחילה מהכיסא ולנהל את פעולותיך במצב של עמידה או תנועה כאשר תנועה מומלצת יותר.

הכיסא נועד לתמיכה ארעית זמנית בלבד וכל אחד שיהפוך את הכיסא למשכן קבע יצליח בהחלט להתנוון כהלכה.

סוד ההצלחה טמון בפעילות גופנית כללית. אפילו המרצים הטובים ביותר מרצים בתנועה ולא חלילה בישיבה – הם יודעים כנראה את הסוד הטמון בתנועה.

אנשים מדברים על זמן כאילו ניתן להתייחס איליו כמו היה חפץ כלשהו – כשלמעשה כולם מתכוונים לומר יש לי פנאי = יש לי זמן.

זמן לא ניתן לייצר וזאת מסיבה אחת כי 'הוא' אינו קיים. גם הכוונה של 'כאילו' אינה מסייעת כאן.

זמן = פנאי

פנאי הוא מצב נוח לשינוי

אפשר לייצר פנאי למכביר ע"י מיקוד בעיקר.

הפנאי העומד לרשותנו איננו גדול ואינו קטן, איש איש וטעמו האישי.

אפשר להצליח בכל תנאי, אפשר להצליח גם כאשר קצו כל הקיצין ובגדול.

הסוד העומד מאחורי כל הצלחה ראויה לשמה טמון בחליטת הרגש שלכם.
בדיוק כמו לחלוט תה צמחים...
יש לנו קשת רגשות כמו סולם צלילים – לא די בצליל אחד על מנת להפיק שיר אלא מספר צלילים החוברים יחדיו והופכים את האין ליש .. כך גם סולם הרגשות...

כל אדם השואף להצליח לא בהכרח יגשים הצלחה, אבל כל אדם שימקד עצמו במטרה, מובטחת לו הצלחה והגשמה.

לכל הצלחה יש זוג הורים נפלאים.
שמו של האב "פחד"
שמה של האם "דחף"
שניהם נובעים ממקור אחד של רצון אחד שמבטא את שלמות עצמיותו בשני אופנים – האחד אופן אחורי והאחר אופן קדמי..בדומה לאופניים.
וכמו באופניים כך גם הפדלים – הדוושות אותם צריך מחד לדחוף מטה ברגל האחת ומאידך להרפות אחיזה מהדוושה ברגל האחרת. כך נשמר האיזון וכך הדרך מתמשכת לה הלאה והלאה...אל התפתחות וצמיחה חדשים.

רוצים להצליח – קומו מהכיסא ותתחילו לנוע ולא חשוב לאן העיקר לנוע זה סוד המשחק.

דוגמאות להצלחה ראויה מראים לנו דווקא אנשים שאיבדו חלקים מגופם כמו נכה גפיים שמתרוצץ בכיסא גלגלים במגרש הספורט ועושה חיל.