יום ראשון, 16 באוגוסט 2009

סדנת My Wave - הפידבקים של המשתתפים

אני זוכר את התחושה שתמיד הייתה לי בערב ראש השנה האזרחי כשהייתי קטן...

מעין ציפיה מעורבת בסקרנות עם קמצוץ חשש בקשר לשאלה החשובה מכול:

"איזו מתנה אמצא מחר מתחת לעץ אשוח?"

אני שייך לאותם הטיפוסים שלא רוצים לדעת מראש, שמעדיפים את ההפתעות, שמתים על הציפיה וחוסר הוודאות (טוב, לפחות בהקשר של מתנות :-) )...

שבוע שעבר הסתיים מחזור ראשון של הקורס My Wave - קורס שמבחינה המקצועית היה קפיצת מדרגה בשבילי, כי הצלחתי לשלב בו מספר נושאים שעד עכשיו העברתי במסגרות נפרדות.

וכשאני כשניגשתי לקרוא את המשובים של המשתתפים, נזכרתי באותה ההתרגשות של ערב חג...

רציתי לחלוק איתכם חלק מהמתנות שקיבלתי:

קורס מדהים, חוויתי, מועבר בצורה מעניינת ומרתקת. אין ספק שעם הכלים שקיבלתי אצליח להגשים לפחות חלק נכבד ממטרותית. מארק הוא מסוג המורים האכפתיים, גם ההתכתבויות באימיילים במהלך השבוע מוכיחות כי כל תהליך שאנו עוברים הוא חשוב עבורו ובתשומת לב ממוקדת גילה הקשבה מופלאה. מומלץ ביותר!

תהל רינג, אשת שיווק





הקורס הציג עקרונות מאוד חשובים שכל אחד יכול ליישם, טכניקות מעניינות שעובדות ברמות עמוקות של תת המודע. אהבתי את המסגרת של הקבוצה שבה אפשר לשאול שאלות ולראות אנשים עושים תהליכים מול כולם שאפשר ללמוד מהם, ואת העניין של גשטאלטים פתוחים שמאמצים את תת המודע למצוא פתרונות יצירתיים.

אורי הירשפלד, חייל




מאוד עזרו לי הנכונות שלך והעקביות שאני כמשתתפת אקח אחריות על חיי, היכולת שלך למקד ולאסוף את כל הקבוצה גם כשמופיעה התנגדות...


אורית רונן




הסדנה עזרה לי לזהות את החלקים שנמצאים בקונפליקט בתוכי ולראות את האפשרות ליצור דיאלוג קונסטרוקטיבי לקראת אינטגרציה...
אהבתי את הצניעות יחד עם האפשרות ואת ההצבעה על כך שהבנה זה לא תמיד מפתח לשינוי...


שמוליק כרמון, מהנדס אלקטרוניקה



מארק, המיקוד שלך וחוסר הפשרות ומניעה של הפרעות של השכל אפשרו לי לשנות הרגלים...
היום במהלך הישיבה (6 איש) זיהיתי שהלקוח שלי (מנהל חברה) נמצא בצד של "המבקר" ו"המבצע". עצרתי אותו, עודדתי אותו לחלום ותוך 2 דקות התקבלו החלטות שלא התקבלו בחודשים של עבודה -זה היה מדהים והמחיש כמה 3 התפקידים ובעיקר "החולם" חשובים ועוצמתיים!
תודה.

גיל כץ, בעלים של חברה לשיווק ומיתוג




תודה על שבעה ימים מרתקים וקונקרטיים שהביאו אותי לחשוב ולהתמקד ולהפסיק לספר סיפורים, לשים את הידע שהיה לי עם הידע שקיבלתי בקורס למשהו שאני כבר מתחילה ליישם.


אירית חבקין, מטפלת בציור אינטואיטיבי



זהו, עכשיו יש שבוע הפסקה, הזדמנות להתכונן למחזור נוסף של My Wave שמתחיל שבוע הבא - סדנה שללא ספק תהיה אפילו יותר עוצמתית מהקודמת בגלל הפורמט האינטנסיבי יותר - הפעם המפגשים יהיו באורך 3 שעות, כדי לאפשר תהליך עמוק וממוקד יותר בכל מפגש ומפגש...

נ.ב. כל מי שהתעניין בסדנה, אך עדיין לא הסדיר את רישום, יכול לעשות זאת השבוע ולהינות מהנחה של 20% - לקבלת ההנחה לחצו כאן...


יום חמישי, 6 באוגוסט 2009

המורים שלי - יוסף ברודסקי

היום אני רוצה לקחת את הסדרה הזאת לכיוון די שונה ולתת במה ליוסף ברודסקי - משורר יהודי-רוסי-אמריקאי, חתן פרס נובל לספרות, אחד מענקי השירה של המאה ה-20.

איך בכלל הגיע לכאן משורר?

האמת, אני חושב שברודסקי היה אחד הכוחות המעצבים המשמעותיים ביותר בחיים שלי - לפני שנים, כשהזהות הנוחה אך לא רלוונטית שהייתי רגיל ללבוש פתאום התחילה להיסדק, הקול שלו היה דומה ללגימת מים חיים, כל כך שונה, כל כך עוצמתי, כל כך אותנטי...

אז כמו עם כל המורים שלי - אני פשוט אתן לו לדבר בעצמו:

אם אמנות טומנת בחובה איזשהו שיעור (קודם כל עבור האמן עצמו), אזי זה השיעור על הייחוד של הקיום האנושי.

בהיותה הצורה העתיקה – והמפורשת ביותר – של יזמות, האמנות מעודדת באדם - מרצון או שלא מרצון - את תחושת האינדיבידואליות, הייחוד, הנפרדות – והופכת אותו מחיה חברתית לאישיות.

אפשר לחלוק הרבה דברים – לחם, מיטה, אמונות, מאהבת – אך לא שיר של, נגיד, ריינר מריה רילקה. יצירות אמנות, במיוחד ספרותיות ובפרט השירה, פונות אל האדם פנים אל פנים, מדברות איתו ישירות, ללא מתווכים.

זאת הסיבה למה אמנות בכלל, ספרות במיוחד והשירה בפרט, לעולם לא נתחבבו על ידי קנאים של טובת הכלל, שליטי ההמון, מבשרי ההכרח ההיסטורי. הרי במקום בו אמנות עשתה את צעדיה, במקום בו הוקרא שיר, במקום ההסכמה הצפויה ותמימות הדעים הם מגלים ריבוי קולות, במקום מוכנות עיוורת לפעולה הם פוגשים התעלמות ובוז. במילים אחרות, אל תוך האפסים הקטנים עליהם הקנאים של טובת הכלל ושליטי ההמון היו רוצים להפעיל את כוחם, האמנות מכניסה "נקודה, נקודה ופסיק עם מינוס", אשר הופכים כל אפס לפרצוף - לא תמיד סימפטי, אך בכל זאת אנושי.

המשורר הגדול ברטינסקי, בדוברו על המוזה של, תיאר אותה כבעלת "הבעת פנים ייחודית". המשמעות של הקיום האינדיבידואלי נעוצה ככל הראה בבהשגת אותה הבעת פנים יחודית, כי אנחנו ערוכים לייחודיות הזאת כמעט ברמה הגנטית.

בין אם בן אדם הוא סופר או קורא, משימתו היא לחיות את חייו הוא, ולא חיים שנכפו עליו או הוכתבו לו מבחוץ – גם אם למראית עין אלה חיים אצילים.

הרי לכל אחד מאיתנו יש רק חיים יחידים, ואנחנו יודעים היטב איך כיצד זה נגמר. וכמה חבל יהיה לבזבז את ההזדמנות היחידה הזאת בחזרות על חיצוניות של מישהו אחר, על חוויות של מישהו אחר, על טאוטולוגיה נדושה – חבל עוד יותר לאור העובדה שאותם מבשרי ההכרח ההיסטורי, אשר קוראים לבן אדם להסכים לנדישות הזאת – הם הרי לא ישכבו יחד איתו בארון הקבורה וגם לא יגידו תודה...

מתוך נאום קבלת פרס נובל, 1987