יום שני, 14 ביולי 2008

לוותר על שוקולד ושקרים קטנים אחרים

אני זוכר שכשהייתי בן חמש, קיבלתי קופסת שוקולדים במתנה.

אתם יכולים לנחש שזה היה סיפור גדול לילד בן חמש ועוד ברוסיה שבה שוקולד היה מצרך ממש נדיר. אחרי שאכלתי את אחד שוקולדים, אמא שלי אמרה "למה שלא תתחלק עם הילדים האחרים בגן?"

שאלה תמימה לאימא, דילמה מוסרית קשה מנשוא בשביל ילד בן חמש שהייתי :-)
הרי מצד אחד חינכו אותי שצריך להתחלק, אך מצד שני כל כך רציתי את השוקולד הזה לעצמי. עשרים ומשהו שנים אחרי זה למדתי מילה חכמה שמגדירה את המצב שהייתי שרוי בו "דיסוננס קגניטיבי" - כלומר סתירה פנימית בין שני אמונות ייסוד חשובות.

בגיל חמש לא ידעתי מילים חכמות כאלה, אבל הייתי צריך למצוא דרך ליישב את הקונפליקט הפנימי, ואכן מצאתי דרך מאוד אלגנטית להתמודד עם המצב - אמרתי לעצמי "השוקולד הזה לא מי יודע מה טעים, אז למה באמת לא להתחלק- לא סיפור גדולו=". לא רק שאמרתי זאת, אלא התחלתי להאמין באמת ובתמים שהשוקולד הזה הוא לא משהו.

זה היה שקר קטן ראשון שסיפרתי לעצמי וכמובן הוא לא היה אחרון...

כשהייתי לבד - בניתי מערכת אמונות מאוד מגובשת, למה אני לא צריך זוגיות...
כשלא היה לי כסף, ידעתי להסביר לעצמי למה כסף הוא מקור כל רוע...
כשעבדתי בעבודה ששנאתי, סיפרתי לעצמי שהגיע זמן להתבגר ולהתחיל להיות מציאותי...

שקרים, שקרים, שקרים...

אני זוכר שכשאחרי עשר שנים של תירגול ויפאסה (מדיטציה בודהיסטית) הגעתי במקרה לסדנה בנושא יצירת שפע, אחד התרגילים שעשינו היה למלא את הטבלה הבאה ולכתוב בכל אחת מן המשבצות לפחות 20 פרטים:




יש לי
אין לי
רוצה


לא רוצה




כשהגעתי למשבצת האחרונה ("דברים שאין לי ואני גם לא רוצה אותם") והתחלתי לכתוב - "פרס נובל, מיליון דולר, יאכטה,..." - פתאום זה נחת עליי...

השאלה הזאת...

"למה????????????"

"למה החלטתי שאני לא רוצה את הדברים הללו? מי ומתי לימד אותי להקטין את השאיפות שלי?"

כשהייתי ילד קטן שהיה צריך למצוא פשרה בין הרצון שלו לשוקולד לבין הצורך לרצות את ההורים, הסיפור "אני לא ממש רוצה את זה" היה פתרון אפקטיבי למדי. אבל להמשיך להשתמש באותו טריק כמעט שלושים שנה אחרי - זה כבר היה מגוחך...

ברור שהאושר שלנו לא נמדד במספר הדברים החומריים בחיים שלנו, אבל אני מאמין בכל ליבי שהדברים הללו הם ביטוי לצמיחה הפנימית שלנו, שככל שאנחנו לומדים להיות יותר, מעיזים יותר, צומחים יותר, בסופו של דבר זה מתבטא גם במישור החומרי.

מעניין שזה עובד גם בכיוון הפוך - ככל שאנחנו שמים לעצמנו רף גבוה יותר הן מבחינת העשיה הן מבחינת הישגים החומריים - הדבר מניע אותנו לצמיחה בכל המישורים

שאלו את עצמכם "איפה אני מנסה לשכנע את עצמי שאני מרוצה, בזמן שאני בעצם רוצה הרבה יותר - ביחסים, בבריאות, בכסף, בעבודה?"

מלאו את הטבלה לעיל ותתרכזו המיוחד במשבצת האחרונה.

אני מזמין אתכם לבדוק מהו סיפור השוקולד שלכם?