Happy New Year from Goa

סגירת מעגלים בגואה

שלום, שלום, מזמן לא לא השתמענו...

בטח שמתם לב שלא כתבתי כלום בשלושת החודשים האחרונים (ואם לא שמתם לב, אז אני ממש נעלב :-) ).

חלקכם אפילו כתבו לי ושאלו "דוקטור, לאן נעלמתם?"

אז לכל מי שהתעניין ושאל - הסיבה שלא כתבתי היא שסוף-סוף הרשיתי לעצמי מתנה שמזמן רציתי:

חופשה ארוכה בגואה...

כן, כן, תקופה לא מוגבלת (כמעט :-) ) של Letting go, של האטת הקצב, של התבוננות שקטה פנימה, של זמן איכות עם המשפחה ...

גיליתי בתקופה הזאת הרבה דברים מעניינים והיום, כשאנחנו עומדים בפתח של שנה אזרחית חדשה, רציתי לשתף אתכם באחת התובנות החשובות ביותר שעלו...

היציאה מהשגרה הראתה לי בבירור שחלק לא מבוטל של דברים שעשיתי לפני הנסיעה היה פשוט לא נכון עבורי...

גיליתי שלוש סיבות לא נכונות, בגללן המשכתי לעשות את הדברים המיותרים הללו:

1. כי זה הרווחתי מזה הרבה כסף
2. כי כבר עשיתי את הדברים הללו במשך הרבה זמן
3. כי הייתי טוב בזה

עכשיו אני מבין שלהבדיל משתי "הסיבות הלא נכונות" הראשונות שהן די ברורות, השלישית אולי קצת מפתיעה, אז אולי כדאי שאסביר למה אני מתכוון...

תשאלו את עצמכם, הם יש בחיים שלכם דברים שאתם טובים בהם, אבל אם תשאלו את עצמכם בכנות תגלו שבעצם אתם לא באמת רוצים לעשות אותם?

למשל, בתקופה שהייתה באקדמיה, עסקתי במחקר מתמטי והייתי ממש טוב בזה, פרסמתי מאמרים בכתבי עת יוקרתיים והעתיד נראה וורוד...

אבל מה, הגעתי לתחושת מיצוי, הבנתי שעצם זה אני טוב בזה אינו סיבה מספקת להמשיך לעסוק בזה כל החיים שלי...

גיליתי שכשאני שואל את עצמי "מה אתה רוצה באמת", עולים בראש לי כמה וכמה דברים, אבל הקריירה הנוכחית לי לא מופיעה ברשימה...

במילים אחרות, המיומנויות שרכשתי במהלך החיים נהיו לא רלוננטיות לדברים שנראו לי חשובים באמת.

אז כמו עשיתי כמה שינויים דרסטיים אז, לפני שנים, החופשה הנוכחית הבהירה לי שגם הפעם עליי לשחרר כמה דברים, כדי לפנות מקום לדברים חדשים.

אז עזבתי פרויקט אחד שהכניס לי הרבה מאוד כסף, אבל כבר מזמן הרגשתי שם מבזבז את הזמן שלי...

הבאתי לידי סיום פרויקט אחר שסחבתי כמעט שלוש שנים בתקווה שיום אחד זה יתרומם, עד שסוף-סוף אמרתי לעצמי "זה שהשקעתי בזה שלוש שנים אינו סיבה טובה להשקיע בו זמן נוסף"...

החלטתי לעשות עוד כמה שינויים - חלקם גדולים, חלקם קטנים - ואני חייב להגיד שהתחושה היא נפלאה...

כאילו שהפכתי להיות קל יותר והופיעה תחושה פיזית כמעט של מרחב חדש שנפתח...

זאת הסיבה שהחלטתי לכתוב אחרי הפסקה ארוכה, כדי לשתף אתכם בתחושה הנפלאה הזאת ולהזמין גם אתכם חהתחיל את השנה החדשה בסגירת מעגלים, שחרור משקל עודף ושאלת השאלה:

מה אני באמת רוצה לעצמי ולקרובים שלי בשנה החדשה?

עולם בשחור-לבן - מעלילות הדם ועד לשפעת חזירים

אני לא יודע מה איתכם, אבל אני ממש שונא מניפולציות...

כנראה זאת הסיבה למה זה כל כך עצבן אותי - אותו "מכתב השרשרת" שהגיע לתיבת הדואר שלי עם הסקופ התורן...

"כל האמת על הקנוניה העולמית הזוממת להרוג מיליונים ולהרוויח מיליארדים בעזרת הווירוס החדש..."

מילא אם זה היה הופיע באחד מערוצי הטלוויזיה צמאת הרייטינג, אבל הדבר המצחיק הוא שהבחור ש"האיר את עינינו" על ה"אמת" מאחורי מגפת שפעת החזירים ציין בגאווה שהוא לא רואה טלוויזיה...

זה לא מנע ממנו ומשותפיו לסרטון להשתמש באותן שיטות מניפולציה בהן מרבים להשתמש העיתונאים...

"אנחנו ניתן לכם את כל העובדות ואתם כבר תסיקו את המסקנות בעצמכם..."

זה הזכיר לי את הכתבה השוודית הידועה לשמצה על "חיילי צה"ל הסוחרים באיברי הפלסטינים" שבאופן אירוני השתמשה באותו ניסוח בדיוק!

"כל העובדות..."

אילו רק באמת היה דבר כזה!

השנים שביליתי באקדמיה לימדו אותי שאפילו העולם המדעי, הטוען לאובייקטיביות, מאבד את האחיזה שלו ב"אמת". ככל שכמות המידע הולכת וגדלה, הגבול בין עובדות לדעות הולך ומטשטש.

אייזק ניוטון היה אולי המדען האחרון ש"ידע הכול" - היום זה נדיר למצוא מדענים שיש להם תמונה מלאה ואובייקטיבית אפילו בתחום המצומצם שבו הם עוסקים.

ואם זה מה שקורה למדענים, אז למה כבר אפשר לצפות משאר העולם..

כמו שכתבתי כבר בעבר (למשל, ב"על ביטחון, אשליית ההבנה וג'ורדנו ברונו"), משחר ההיסטוריה האדם ניסה ליצור אשליית השליטה על הסביבה שלו ולברוח מהעובדה הוודאית היחידה - חוסר הוודאות האינהרנטית שבקיום האנושי. היום, בעידן "פיצוץ המידע", הקונפליקט הזה הוא חד מתמיד, והכמיהה הטבעית לוודאות דוחפת אנשים לתהום של פישוט-יתר - הניסיון לצבוע את העולם בשחור-לבן.

וזה לא משנה האם אנחנו מדברים על עיתונאי שוודי או ישראלי המתנגד לחיסונים, פעילי "גרינפיס" או מגולחי-הראש הפשיסטים, פוליטיקאים פופוליסטיים בדרום אמריקה או חרדים המתפרעים בירושלים - מה שמשותף לכל אלה זה העדפת צדקנות על פני האמת, הסירוב לראות את התמונה הגדולה ולשמוע את הצד השני, קוצר הראיה וחוסר הרצון להבין את ההשלכות לתווך הרחוק...

האלטרנטיבה היא אחריות אמיתית, המתחילה בלקיחת אחראיות על העולם הפנימי שלנו. עבורי, הדוגמא הבולטת ביותר של הגישה הזאת הוא דאלאי-לאמה - כשנשאל האם הוא כועס על הסיניים שכבשו את ארצו, תשובתו הייתה:

"הם לקחו מאיתנו הכול - זה יהיה טיפשי מצידנו לאפשר להם לקחת מאיתנו גם את השפיות".

סדנת My Wave - הפידבקים של המשתתפים

אני זוכר את התחושה שתמיד הייתה לי בערב ראש השנה האזרחי כשהייתי קטן...

מעין ציפיה מעורבת בסקרנות עם קמצוץ חשש בקשר לשאלה החשובה מכול:

"איזו מתנה אמצא מחר מתחת לעץ אשוח?"

אני שייך לאותם הטיפוסים שלא רוצים לדעת מראש, שמעדיפים את ההפתעות, שמתים על הציפיה וחוסר הוודאות (טוב, לפחות בהקשר של מתנות :-) )...

שבוע שעבר הסתיים מחזור ראשון של הקורס My Wave - קורס שמבחינה המקצועית היה קפיצת מדרגה בשבילי, כי הצלחתי לשלב בו מספר נושאים שעד עכשיו העברתי במסגרות נפרדות.

וכשאני כשניגשתי לקרוא את המשובים של המשתתפים, נזכרתי באותה ההתרגשות של ערב חג...

רציתי לחלוק איתכם חלק מהמתנות שקיבלתי:

קורס מדהים, חוויתי, מועבר בצורה מעניינת ומרתקת. אין ספק שעם הכלים שקיבלתי אצליח להגשים לפחות חלק נכבד ממטרותית. מארק הוא מסוג המורים האכפתיים, גם ההתכתבויות באימיילים במהלך השבוע מוכיחות כי כל תהליך שאנו עוברים הוא חשוב עבורו ובתשומת לב ממוקדת גילה הקשבה מופלאה. מומלץ ביותר!

תהל רינג, אשת שיווק

---

הקורס הציג עקרונות מאוד חשובים שכל אחד יכול ליישם, טכניקות מעניינות שעובדות ברמות עמוקות של תת המודע. אהבתי את המסגרת של הקבוצה שבה אפשר לשאול שאלות ולראות אנשים עושים תהליכים מול כולם שאפשר ללמוד מהם, ואת העניין של גשטאלטים פתוחים שמאמצים את תת המודע למצוא פתרונות יצירתיים.

אורי הירשפלד, חייל

---

מאוד עזרו לי הנכונות שלך והעקביות שאני כמשתתפת אקח אחריות על חיי, היכולת שלך למקד ולאסוף את כל הקבוצה גם כשמופיעה התנגדות...

אורית רונן

---

הסדנה עזרה לי לזהות את החלקים שנמצאים בקונפליקט בתוכי ולראות את האפשרות ליצור דיאלוג קונסטרוקטיבי לקראת אינטגרציה...
אהבתי את הצניעות יחד עם האפשרות ואת ההצבעה על כך שהבנה זה לא תמיד מפתח לשינוי...

שמוליק כרמון, מהנדס אלקטרוניקה

---

מארק, המיקוד שלך וחוסר הפשרות ומניעה של הפרעות של השכל אפשרו לי לשנות הרגלים...
היום במהלך הישיבה (6 איש) זיהיתי שהלקוח שלי (מנהל חברה) נמצא בצד של "המבקר" ו"המבצע". עצרתי אותו, עודדתי אותו לחלום ותוך 2 דקות התקבלו החלטות שלא התקבלו בחודשים של עבודה -זה היה מדהים והמחיש כמה 3 התפקידים ובעיקר "החולם" חשובים ועוצמתיים!
תודה.

גיל כץ, בעלים של חברה לשיווק ומיתוג

---

תודה על שבעה ימים מרתקים וקונקרטיים שהביאו אותי לחשוב ולהתמקד ולהפסיק לספר סיפורים, לשים את הידע שהיה לי עם הידע שקיבלתי בקורס למשהו שאני כבר מתחילה ליישם.

אירית חבקין, מטפלת בציור אינטואיטיבי

זהו, עכשיו יש שבוע הפסקה, הזדמנות להתכונן למחזור נוסף של My Wave שמתחיל שבוע הבא - סדנה שללא ספק תהיה אפילו יותר עוצמתית מהקודמת בגלל הפורמט האינטנסיבי יותר - הפעם המפגשים יהיו באורך 3 שעות, כדי לאפשר תהליך עמוק וממוקד יותר בכל מפגש ומפגש...

נ.ב. כל מי שהתעניין בסדנה, אך עדיין לא הסדיר את רישום, יכול לעשות זאת השבוע ולהינות מהנחה של 20% - לקבלת ההנחה לחצו כאן...

המורים שלי - יוסף ברודסקי

היום אני רוצה לקחת את הסדרה הזאת לכיוון די שונה ולתת במה ליוסף ברודסקי - משורר יהודי-רוסי-אמריקאי, חתן פרס נובל לספרות, אחד מענקי השירה של המאה ה-20.

איך בכלל הגיע לכאן משורר?

האמת, אני חושב שברודסקי היה אחד הכוחות המעצבים המשמעותיים ביותר בחיים שלי - לפני שנים, כשהזהות הנוחה אך לא רלוונטית שהייתי רגיל ללבוש פתאום התחילה להיסדק, הקול שלו היה דומה ללגימת מים חיים, כל כך שונה, כל כך עוצמתי, כל כך אותנטי...

אז כמו עם כל המורים שלי - אני פשוט אתן לו לדבר בעצמו:

אם אמנות טומנת בחובה איזשהו שיעור (קודם כל עבור האמן עצמו), אזי זה השיעור על הייחוד של הקיום האנושי.

בהיותה הצורה העתיקה – והמפורשת ביותר – של יזמות, האמנות מעודדת באדם - מרצון או שלא מרצון - את תחושת האינדיבידואליות, הייחוד, הנפרדות – והופכת אותו מחיה חברתית לאישיות.

אפשר לחלוק הרבה דברים – לחם, מיטה, אמונות, מאהבת – אך לא שיר של, נגיד, ריינר מריה רילקה. יצירות אמנות, במיוחד ספרותיות ובפרט השירה, פונות אל האדם פנים אל פנים, מדברות איתו ישירות, ללא מתווכים.

זאת הסיבה למה אמנות בכלל, ספרות במיוחד והשירה בפרט, לעולם לא נתחבבו על ידי קנאים של טובת הכלל, שליטי ההמון, מבשרי ההכרח ההיסטורי. הרי במקום בו אמנות עשתה את צעדיה, במקום בו הוקרא שיר, במקום ההסכמה הצפויה ותמימות הדעים הם מגלים ריבוי קולות, במקום מוכנות עיוורת לפעולה הם פוגשים התעלמות ובוז. במילים אחרות, אל תוך האפסים הקטנים עליהם הקנאים של טובת הכלל ושליטי ההמון היו רוצים להפעיל את כוחם, האמנות מכניסה "נקודה, נקודה ופסיק עם מינוס", אשר הופכים כל אפס לפרצוף - לא תמיד סימפטי, אך בכל זאת אנושי.

המשורר הגדול ברטינסקי, בדוברו על המוזה של, תיאר אותה כבעלת "הבעת פנים ייחודית". המשמעות של הקיום האינדיבידואלי נעוצה ככל הראה בבהשגת אותה הבעת פנים יחודית, כי אנחנו ערוכים לייחודיות הזאת כמעט ברמה הגנטית.

בין אם בן אדם הוא סופר או קורא, משימתו היא לחיות את חייו הוא, ולא חיים שנכפו עליו או הוכתבו לו מבחוץ – גם אם למראית עין אלה חיים אצילים.

הרי לכל אחד מאיתנו יש רק חיים יחידים, ואנחנו יודעים היטב איך כיצד זה נגמר. וכמה חבל יהיה לבזבז את ההזדמנות היחידה הזאת בחזרות על חיצוניות של מישהו אחר, על חוויות של מישהו אחר, על טאוטולוגיה נדושה – חבל עוד יותר לאור העובדה שאותם מבשרי ההכרח ההיסטורי, אשר קוראים לבן אדם להסכים לנדישות הזאת – הם הרי לא ישכבו יחד איתו בארון הקבורה וגם לא יגידו תודה...

מתוך נאום קבלת פרס נובל, 1987

כמה פסיכולוגים צריך, כדי להחליף נורה?

מכירים את הבדיחה הישנה?

- How many psychologists does it take to change a light bulb?
- Just one, but the light bulb has to want to change.

אני נזכר בבדיחה הזאת כל פעם שאני נתקל בפרסום של איזו "שיטה מהפכנית חדשה" ליצירת שינוי, או ספר המגלה את "הסוד שלא סיפרו לכם", או "סדנה יחידה במינה שתשנה את חייכם לנצח נצחים" - וכל זה "באחריות" וגם מבלי שתצטרכו להזיז אצבע ...

כל הפרסומים הללו מטשטשים (לפעמים בכוונה ולפעמים מבלי לשים לב) את העובדה הייסודית המשותפת לכל תהליך שינוי שמישהו אי פעם עבר על הכוכב הזה:

שום דבר לא יקרה ללא רצון עז לשנות...

אני אחזור על זה שוב - שום שיטה/ספר/בלוג/סדנה/פסיכולוג/מאמן/מתקשר/מטפל/גורו לא יוכל ליצור במקומכם שום שינוי בחיים שלכם...

אם יש רצון, אזי יש כמה וכמה שיטות שיכולות להביא לכם את התוצאה הרצויה - ההבדל בין השיטות הוא בעיקר הבדל של יעילות ושל קצב השינוי.

ואם אין רצון - מה שנפוליאון היל קרה לו "התשוקה הבוערת" - אז שום דבר אחר לא יעזור...

תשמעו, אני חושב שאחד הנכסים החשובים ביותר שיש לכם זה הזמן שלכם - המשאב היחיד שמתכלה בקצה קבוע, המשאב היחיד שהוא באמת מוגבל ולא ניתן להחלפה...

אז אם אתם בוחרים להשקיע את המשאב היקר הזה בקריאת הבלוג הזה, הייתי מאוד רוצה שזאת תהיה "השקעה מניבה"...

לכן לפני שאתם ממשיכים לקרוא, בבקשה עצרו לשניה ושאלו את עצמכם:

מה אני רוצה לקבל כאן? מה אני רוצה לשנות? לאן אני רוצה להגיע?

אם לא תעצרו לשאול את השאלה הזאת, פשוט תבזבזו את הזמן שלכם והקריאה בבלוג הזה לא תהיה שונה באופן מהותי מצפיה ב"כוכב נולד" או קריאת מדור רכילות במקומון החינמי שדחפו לכם לתיבת הדואר.

זוהי שאלה לא נוחה, כי היא עשויה לחדד את חוסר הסיפוק שרוב האנשים חשים בנוגע לחיים שלהם. מרטין לוטר קינג קרא לזה "חוסר שביעות רצון אלוהי" - אותו אי-שקט הנובע מהכרה שאם נמשיך להעמיד פנים ש"הכול בסדר", בסופו של דבר נשלם מחיר כבד של וויתור על עצמנו.

אך מה שהופך את חוסר שביעות רצון הזה לכוח קונסטרוקטיבי בחיינו זאת ההבנה העמוקה שלא חייבים להעמיד פנים, שיש לנו כוח לשנות את נסיבות של חיינו ושויתור אינו הכרחי אלא פשוט הרגל חשיבה מצער שאבד עליו הכלח.

וברגע שקיבלתם לפחות את התשובה הראשונית לגבי הכיוון שאתם בוחרים, השאלה הטבעית הבאה היא:

האם יש לי את הידע והכלים כדי להגיע לשם?

ואם התשובה היא "כן", אז כל מה שנשאר זה פשוט להתחיל לעשות...

ואם התשובה היא "לא", אז שאלו את עצמכם:

איפה אוכל ללמוד את הדברים הללו?

דברו עם האנשים שהגיעו לאן שאתם רוצים להגיע, תתחילו לקרוא ספרים בנושא - לא סתם ספרים כללים על "התפתחות אישית", אלא דברים ספציפיים על אותם הנושאים שאתם רוצים לפתח בחיים שלכם - תלכו לסדנאות ממוקדות, סדנאות שיעזרו לכם לענות על השאלות שאתם מתקשים לענות עליהן בעצמכם...

מדי פעם אנשים שמתעניינים בסדנאות שאני עושה שואלים אותי "ומה הסדנה הזאת תיתן לי?" - לכאורה זוהי שאלה לגיטימית, אבל אם נבחן אותה קצת יותר לעומק, נראה שהיא בעצם לא שונה מהותית מאותה שאלה-בדיחה ממנה התחלנו " כמה פסיכולוגים צריך, כדי להחליף נורה?"

לכן, כמו יהודי טוב, אני תמיד עונה על השאלה זאת בשאלה משלי:

"מה השינוי שאתם רוצים ליצור, והאם אתם מוכנים גם לעשות משהו בשביל זה?"

נ.ב. ב-24 לאוגוסט אתחיל מחזור נוסף של "סדנת הדגל" שלי - קורס אימון אישי-קבוצתי
"My Wave - לגלוש על הגל של החיים" - אז אם שאלתם את עצמכם את השאלות שהצעתי להלן וגיליתם שאתם באמת מחפשים שינוי ורוצים מסגרת שתעזור לכם להתמקד ותיתן לכם את הכלים שאתם צריכים בדרך - הדלת הזאת פתוחה בפניכם...

מי שיחליט להירשם לסדנה במהלך השבוע הקרוב, יזכה להנחה של 30% (700 במקום 1050 ש"ח )

אז אם ברצונכם להנות מהנחת הרישום המוקדם לחצו כאן...

בין אהבה לשום-דבר, או למה התכוון המשורר?

שבוע שעבר שלחתי ציטוט מדהים מספרו של שרי ניסרגדטה "I am THAT":

"When I look inside and see that I’m nothing, that’s wisdom.
When I look outside and see that I’m everything, that’s love.
And between these two, my life turns.”

כשאני מסתכל פנימה ורואה שאינני דבר - זוהי חוכמה.
כשאני מסתכל החוצה ורואה שאני הכול - זוהי אהבה.
ובין שני אלה זורמים חיי.

לשמחתי, המשפט הזה עורר הרבה שאלות, לכן החלטתי לכתוב על "הצד המזרחי שלי" - ההשפעות של זן-בודהיזם ואדויטה-וודנטה על השקפת העולם שלי.

אם אצטרך לבחור מורה אחד מהאסכולות הללו שהוא משמעותי ביותר בשבילי באופן אישי, ללא ספק זה יהיה Adyashanti.

ל-Adya (כמו שתלמידיו קוראים לו בחיבה) יש כישרון מדהים להפוך את הנושאים הכי מופשטים למשהו חי ונגיש. הוא מסוגל לדבר על הארה וחירות באותה טבעיות כמו אנשים אחרים מדברים על האוטו שלהם או חופשה אחרונה בתורכיה.

כשאני מקשיב לו, אני נזכר שהאמת נמצאת ממש קרוב, צריך רק להושיט יד, לשאול את השאלה הנכונה ופשוט להישאר שם - במרחב השאלה - ולאפשר לאמת להראות את עצמה.

את הציטוט הנ"ל שמעתי מ-Adya ועבורי הוא מסכם את כל התורה כולה.

הרוחניות האמיתית בעיני היא מוכנות לראות את האמת של חיינו "נקי", ללא דעות קדומות, מבלי להישען על הקביים של "אני יודע", אלא מתוך הסתכלות כנה על החוויה כמו שהיא.

הרי אם תבדקו את זה, אם תשאלו את עצמכם את השאלה "מאיפה אני יודע זאת?", התשובה לרוב תהיה "ממישהו אחר". אבל מאיפה הם - אותם אנשים שהעבירו לנו את ה"עובדה" הזאת - מאיפה הם יודעים זאת?

הםםם, זה כבר מתחיל להיות מעניין...

ואם נמשיך את החקירה הזאת ונתמקד בשאלת השאלות "מה אני?", מהר מאוד נגלה שבעצם אין שם כלום - כל דבר שאנחנו תופסים בתודעה שלנו - זה לא אנחנו. כל התיאוריות, כל המחשבות, כל הפרשנויות שלנו -

אנחנו תמיד שונים ממה שאנחנו מסתכלים עליו.

בעצם אנחנו לא "דבר", ובמובן הזה אנחנו "כלום" (no-thing - "שום דבר"), אבל זה לא סתם כלום ריק, אלא כלום שממנו נולדים כל הדברים, המסך עליו המציאות מציירת את עצמה. כלומר המיתוס הראשון עליו מדברים ניסרגדטה ו-Adya הוא מיתוס קיום "האני", בתור משהו קבוע ולא משתנה.

המיתוס השני הוא מיתוס הנפרדות, כלומר האמונה שבין "אני" ו"כל השאר" עובר גבול ברור. גם כאן, אם נערוך בדיקה קצרה ופשוטה נגלה שאין שום גבול. פשוט תשאלו את עצמכם "איפה הוא, הגבול הזה?" ותראו מה תגלו.

וכאן מתעוררת השאלה המתבקשת:

אם שני המיתוסים האלה הם חסרי בסיס עד כדי כך, שבדיקה פשוטה שזה עתה ערכנו מפריכה אותם בקלות, אז למה אנחנו ממשיכים להאמין בהם?

למה אנחנו ממשיכים להתנהל כאילו אנחנו "אניים" קבועים ונפרדים זה מזה?

הרי זה פשוט לא הגיוני, נכון? :-)

אה, אילו רק הינו ייצורים הגיוניים...

אבל כמו שכבר כתבתי רבות בבלוג הזה, לטוב ולרע אנחנו לא יצורים הגיוניים...

וזאת הסיבה למה תהליכים מנטליים, רגשיים ואנרגטיים רבים מתנהלים בנו לפי חוקים משל עצמם שאין להם ולו קשר קלוש להיגיון. ואם אנחנו מחפשים דרך להשתחרר מה"באגים" של התודעה, עלינו למצוא דרכים אחרות לעשות זאת.

אני באופן אישי אוהב שיטות פשוטות וישירות ולכן אני כל כך מתחבר ל-Adya. זאת גם הסיבה שאני מעביר סדנאות ריברסינג, כי הוא נותן כלי מאוד פשוט ואפקטיבי לנקות את "הזבל האנרגטי" שלנו מבלי לערב את המודעות, כלי שמעיר לנו בפשטות ובבהירות כשאנחנו מנסים "לעצור את העולם", לבנות קירות ביננו לבין בחוויה, כלי שעוזר לשחרר את אשליית השליטה ולהתחיל לחוות את שני הקטבים עליהם מדבר ניסגדטה - הלא-דבר והאהבה שאנחנו.

אז למי שעדיין לא יצא לו לחוות את התהליך המדהים הזה (וגם לאלה שכן) - ביום חמישי הבא, ה-23 ליולי אני מקיים סשן של ריברסינג בתל-אביב - לפרטים לחצו כאן.

ודרך אגב, אם יהיו לכם שאלות נוספות על הנושא הזה, אתם מוזמנים לכתוב אותן כאן בבלוג, כדי שגם קוראים אחרים יוכלו להינות מהתשובות.

המורים שלי - חלק 1

אני חושב שאחת השאלות החשובות ביותר שבן אדם יכול לשאול את עצמו הינה:

מי המורים שלי? ממי אני לומד? מיהו מקור ההשראה בשבילי?

חשבתי היום על רעיון מעניין - לכתוב סדרת מאמרים על המורים שלי...

הרעיון עלה כשעברתי על הגליונות הישנים (מאוד :-) ) של הניוזלטר ומצאתי קטע מתורגם מ-Randy's Rants - הניוזלטר של רנדי גייג', אחד המאמנים המובילים בעולם בנושא של יצירת שפע.

כמו לפני שנתיים, כשתירגמתי את הקטע, גם הפעם רנדי גרם לי לחשוב ולבחון את עצמי לעומק.

הייתי רוצה לשתף אתכם בכמה קטעים חזקים במיוחד מן הגליון ההוא:

שפע אמיתי לא קשור לצבירת מספר צעצועים יותר גדול מכל שאר האנשים, או לניסיון להרוויח סכום מסוים של כסף ואז "לחיות את החיים הטובים".

לחיות בשפע אומר ליהנות מן החיים כאן ועכשיו, ליצור את השילוב הנכון של חירות כלכלית, בריאות, יחסים, אושר ורוחניות.

וכמה שזה קשה לרוב האנשים!

הם כל כך מתוכנתים על-די האמונות מגבילות עד שאיבדו את היכולת הבחנה וחשיבה ביקורתית.

הם "קונים" את המנטאליות של חוסר אונים ותלותיות שמטופחת על ידי הממסד.

הם נשאבו אל תוך "וירוסים" של חשיבת חוסר שמופצים על ידי המדיה.

וכמובן מיליוני אנשים עדיין סוחבים על גבם את האמונה "להיות עני זה דבר רוחני" שנשתלה בהם על ידי הדתות המאורגנות.

אבל להציע לאנשים הללו לחשוב בצורה ביקורתית קשה באותה מידה כמו ניסיון להציל בן אדם טובע. הם חובטים לכל הכיוונים בכזאת היסטריה, שרוב הסיכויים שהם ימשכו אתכם מטה יחד איתם.

בכל מקרה, אני מקווה שאתם מוכנים לעשות עבודה אמיתית ולבדוק את אמונות הליבה שלכם, כי זהו בדיוק המקום בו תוכלו להשיג פריצת דרך אמיתית.

השאלה הכי חשובה שאתם יכולים לשאול את עצמכם היא זאת:

מה אתם עושים כשאתם פוגשים מידע שנוגד את האמונה הנוכחית שלכם?

אם אתם דומים לרוב האנשים שקוראים את הניוזלטר הזה, זה עשוי להיראות בערך ככה:

נרשמתם כי אתם רוכשים מידה מסוימת של כבוד למה שיש לי להציע, ובמידה מסוימת אתם נוטים להאמין לי.

אז אם הדברים שאני אומר גורמים לכם להסתכל באור קצת אחר על האמונות שלכם, אולי תגידו " הממם, זה מעניין, כדאי לי לבדוק את זה." ורוב הסיכויים שאכן תעשו זאת.

עכשיו מה קורה כשאני מעלה איזו סוגיה שעומדת בניגוד מוחלט לאחת מהאמונות הבסיסיות ומושרשות שיש לכם?

אם אתם כמו רוב האנשים, אתם תנידו בראשכם ותגידו משהו בסגנון:
"טוב, לגייג' הזה יש הרבה רעיונות טובים, אבל כאן הוא טועה ובגדול"

אבל זאת לא הדרך שבה אנשים החכמים הופכים עוד יותר חכמים, ואנשים דגולים הופכים להיות עוד יותר דגולים. ואני לא טוען כאן שכל מה שאני אומר הוא נכון, או שעליכם לקבל כל מה שאגיד כאמת לאמיתה (זה לא יקדם אתכם בהרבה אם תחליפו את אמונות שתוכנתו אל תוך המוח שלכם בילדות באמונות שלי).

אבל מה שזה כן אומר זה שעליכם להיות מוכנים להטיל ספק בכל דבר – במיוחד אם מדובר באמונות מושרשות, אליהן אתם מרגישים קשורים במיוחד.

יותר מכול, שימו לב לדברים שמעוררים אצלכם תגובה רגשית חזקה.

אם אתם כועסים, מרגישים מאוימים או נעלבים – כנראה נגעתם בסוגיה שדורשת בדיקה רצינית וכנה. כל מומחה לבריאות הנפש יגיד לכם שכשמשהו מעורר אצלכם רגשות חזקים, בדרך כלל זה חושף חוסר בטחון שלכם. בדרך כלל אותם דברים שמכעיסים אותנו באנשים אחרים משקפים לנו נושאים מהם אנו חוששים בתוך עצמנו.

אז מה איתכם? הייתכן שאתם מחזיקים בדעות מסוימות מן הסיבה הפשוטה שהן מאפשרות לכם לתרץ התנהגויות שמונעות מכם לממש את מלוא הפוטנציאל שלכם?

השאלה הזאת עשויה להיות השאלה החשובה ביותר ששאלתם את עצמכם השנה, לכן אני מקווה שתתייחסו אליה ביראת כבוד שהיא ראויה לה. אני רוצה שתתחברו אל הפוטנציאל שלכם ואני מוכן להסתכן בלהעליב אתכם, אם זה מה שנחוץ כדי להשיג את המטרה הזאת.

רוב האנשים יגידו לכם את מה שאתם רוצים לשמוע, אבל חבר או מורה אמיתי לעולם לא יעשו זאת. כשאני כותב ספר, נואם בכנס או כותב את הניוזלטר הזה, יש לי משימה אחת בלבד – לגרום לכם לחשוב.

והמשימה שלכם היא לתרגל חשיבה ביקורתית ולבחון את האמונות שלכם. ואם לאחר הבדיקה מצאתם שהאמונה הזאת אכן משרת אתכם - מצוין ! אבל אם לא, אתם יכולים להחליף אותה באחת שיותר מתאימה. וכאן הוא מקור ההארה, האתגר והצמיחה. זה מקום שכולנו רוצים לשכון בו.

שיהיה לכם שבוע ענק!

רנדי.

היום, כשאני קורא את השורות הללו, אני מתחבר אליהם עוד יותר, מאשר לפני שנתיים כשתרגמתי אותם - סימן מובהק לחוכמה ואל-זמניות של המסר. אם מה שקראתם נגע גם בכם - פשוט תיכנסו לאתר של רנדי ותירשמו לניוזלטר שלו: http://www.randygage.com

אין כמו ללמוד מן המקור, זה מה שאני תמיד אומר :-)

נ.ב. כמו שאתם יודעים, השבוע התחיל הקורס My Wave והרבה אנשים שמסיבות שונות לא הסתדר להם להצטרף לסדנה שאלו מתי יפתח מחזור נוסף.

אז לאור הבקשות הרבות, החלטתי להקדים את הסדנה הבאה - עדיין לא קבעתי תאריך מדויק, אבל ככל הנראה היא תפתח במחצית הראשונה של אוגוסט - פשוט תעכבו אחרי העדכונים באתר.

בבקשה, אל תאכלו את התפריט...

דמיינו לכם בן אדם נכנס למסעדה, מתיישב ומתחיל לעיין בתפריט.

אחרי דקה או שתים ניגש אליו מלצד ושואל:

"מה תרצה להזמין?"

ומקבל בתשובה:

"לא, תודה, אני כבר שבע - קראתי את התפריט".

נשמע הזוי, נכון?

באמת הזוי, אבל זה לא מפריע לכל אחד מאיתנו להתנהג לעתים כמו אותו מבקר מסעדות תמהוני ולהסתפק בקריאת תפריט, במקום להינות מן הארוחה.

מה שגרם לי לכתוב את הפוסט הזה, זה שני מיילים שקיבלתי הבוקר - שני מיילים שנכתבו על אותו נושא, אבל כותביהם רחוקים אחד מהשני שנות אור רבות.

הראשון התקבל בתגובה לאחד השיעורים של הקורס "שבעת העקרונות של מדע ההתעשרות":

את העיקרון או העקרונות של הסוד אנו מכירים.

אך מי אמר שלכם יש את הדרך לעזור להגשמה ועוד במחיר כה יקר של 2500 שקל לשלושה ימים?

עד עכשיו יש כאן מלל יפה אך לא משכנע ללכת איתכם.

ואני אפילו לא מתייחס לזה שהבן אדם שכתב את התגובה, עבר על השיעורים כל כך בריפרוף, שהצליח להתבלבל בין סדנת My Wave שאני מעביר, לאיזו קורס אחר לגמרי - לא זאת הנקודה!

מה שהעציב אותי זאת הציפיה שלו לשבוע מקריאת התפריט.

הציפיה שלו לקבל הוכחות ממקור חיצוני במקום ליצור את ההוכחות בחייו שלו.

מה שעוד יותר עצוב זאת העובדה שבשביל לקבל את ההוכחות, הוא אפילו לא התבקש להשקיע פרוטה - ההשקעה היחידה שנדרשה ממנו זאת תשומת הלב שלו - לקרוא ולעשות כמה תרגילים פשוטים, ובדוק בכנות לאן זה מוביל אותו.

אבל הוא העדיף לאכול את התפריט ולהישאר רעב.

מייל אחר הגיע מבחורה בשם אורה ארמה - אני אתן להתכתבות ביננו לדבר בעד עצמה - היא קצת ארוכה, אבל הפילה לי באופן אישי כמה אסימונים משמעותיים:

שלום

לפני כשנה וחצי,החלטתי לבנות אתר.

היו המון קשיים ומהמורות,היום אני יודעת שמה שהחזיק אותי זה הניוזלטר שלך,אני רוצה לכתוב על זה אצלך,איפה אוכל לספר לכולם

תודה

אורה ארמה

--------------------

שלום אורה,

אין לך מושג מה האימייל שלך עשה לי - את יודעת, עם הזמן, אני מתחיל לפעמים להתייחס לפרויקט כזה כאל משהו מובן מאליו וזה מדהים לקבל אימייל כמו שלך - זה ממש מעורר ומזכיר לי למה בעצם אני עושה את זה.

אז תודה ענקית!

את מוזמנת לכתוב לי ואשמח להוסיף את הסיפור שלך אצלי בבלוג או באתר.

מארק

---------------------

שלום

אני שמחה ששימחתי אותך, הרי אנחנו מחויבים לעשות כל יום משהו אחד טוב למען מישהו אחר, אחרת לא נקבל כלום מהיקום

אם היית יודע כמה קשה היה להעלות את האתר,לעבור דרך קירות היה החלק הקל בסיפור

אז ככה

שמי ארמה אורה, מנחת סדנאות לנשים מחליטה לבנות אתר

פשוט אה, נכון, למי שמבין.

אז הסבירו לי שצריך מתכנת,עיצוב, וכמה תכנים,שטויות נעבור את זה.

מחפשת מתכנת, ואפילו מוצאת בחור נחמד מקצועי, הכל בסדר מתחילים לעבוד. הוא לא מבין אותי, אני מבינה אותו, לא יודעת מה לעשות הכי קל זה להתייאש, וזה מה שעשיתי,התייאשתי והלכתי לישון..

מתעוררת בבוקר כן עדין די מיואשת, מדליקה את המחשב לקרוא מילים.

מייל חדש מ דר מארק אל תתן לאף אחד,לקחת לך את החלום, הוא שלך.קוראת עדיין קצת מיואשת,אבל המייל מהדהד לי במוח.תמלאת מרץ מחדש, ומתחילה לחפש מתכנת חדש, ואפילו מוצאת, אחלה בחור,מתחילים לעבוד והכל זורם,

זהו עכשיו מעצב,מחפשת מוצאת, עובדים,מקבלת סקיצה, ומתאכזבת זה לא מה שציפיתי.האמת לא יודעת מה לעשות? חושבת אולי זה מה יש, אתפשר וזהו.

רגע סילחו לי קיבלתי מייל חדש מ ד"ר מארק.

אם ברצונך להרשם לקורס נוסחא להצלחה,לחץ על הקישור הנל, לוחצת מה יכול להיות, להפסיד לא אפשרי,

זה חינם,נרשמת, לא חוןשבת שיש לו מה לחדש לי אני עושה עסקים מגיל 19, מגיע שיעור ראשון

[קוראת, וזהו, אבל לא זהו, כל היום מהדהד לי המייל במוח,,,, אני מתחילה להודות שהנקודות שמוזכרות

להצלחה בעסק הם בדיוק נקודות התורפה שלי, בשפה פשוטה לא ידעתי כמה הם חשובים.

עכשיו כבר מחכה בקוצר רוח לשיעורים הבאים

בינתיים ממשיכה להתעסק בעניני האתר שלי, בעיות לא חסרות ההוא אומר ככה והווא אומר ככה,וזה דבר שממש מוריד הבטחון שזה אפשרי להרים פרויקט כזה,יאוש קל,לילה בוקר.

מתעוררת, קפה, מחשב, מייל, כן זה שוב הד"ר תוציא את הענק שבתוכך, הוא שם,בום

עכשיו אני כבר מכירה אותו,הוא יודע על מה הוא מדבר.

מה שחשוב הוא, שהבטחון שלי חזר

וככה מאמרים על גבי מאמרים במהלך השנה וחצי שהתעסקתי בבנית האתר, וזהו נגמר ועכשיו אני רגועה , זה רק שאלה של יום יומיים ואני באווי,יושבת בגינה רגועה שמחה, אבל הראש משחזר את הכל,ואני פתאום מבינה שבנוסף לאנשים נפלאים שהיו סביבי ועזרו ותמכו,מה שלי נתן המון אבל המון כוח, זה המאמרים של הד"ר ואם הגעתלי עד לסיום זה המון בזכות זה

והיום אני פה בzmanit.co.il מרוצה מהתוצאה,אייך אמר הד"ר תתמיד תצליח

אבל שאלה לי אליך,איך אתה תמיד יודע לשלוח את המאמר הנכון

חוסר בטחון- מגיע מאמר,תעורר את הענק שבתוכך

כמעט מוותרת- תממש את הפוטנציאל שלך הוא ללא גבול

כל פעם המאמר רלוונטי לתחושה שלי,כבר התחלתי לזמר לעצמי-ד"ר תציל אותי אני מיואשת, ובבוקר מגיע מייל,רלוונטי כמובן.

טןב זה היה קצת הומור ,מגיע לי אחרי המאמצים הרבים שהשקעתי

אז תודה רבה לך אני פה המון גם בזכותך ועכשיו אני מחכה למיילים, איך לשמור ולטפח את מה שבניתי

בהערכה

אורה ארמה

בבקשה תפרסם איפה שתחליט תודה

שני אנשים, מקבלים גישה לאותו מידע, באותם תנאים, אבל איזה
הבדל תהומי בגישה!

הראשון אומר "אני מכיר את זה", השניה שואלת בכנות "איפה זה מציב לי מראה?"
הראשון דורש "תוכיח לי" , השניה אומרת "אני אוכיח לכולם"

אני יכול להתערב איתכם שגם התוצאות שלהם בחיים שונות ב-100%.

אז לסיום, אגיד לכם בדיוק מה שאני אומר למשתתפי הסדנאות שלי:

אתם עומדים בפני דלת שיכולה להוביל למקומות מדהימים, אבל אף אחד מלבדכם לא יכול לעבור במקומכם בדלת הזאת.

ואם כבר אתם מחליטים להיכנס, אז אני מתחננן בפניכם:

בבקשה, בבקשה, בבקשה...

אל תאכלו את התפריט!

נ.ב. בימים אחרונים היה מספר תקלות טכניות באתר שמנעו מאנשים להירשם לסדנת My Wave - לגלוש על הגל של החיים שנפתחת ב-29 לחודש. אז כדי לאפשר לכל המתעניינים להינות מהנחה של 30%, החלטתי להאריך את תקופת הרישום המקדם ביומיים עד ל-20 לחודש.

אם ברצונכם להנות מהנחת הרישום המוקדם, לחצו כאן...

הדברים שאני לא יודע שאני לא יודע...

בפוסט הקודם דיברתי על הביטחון המדומה שיוצרת בנו אשליית הידיעה.

אשליית הביטחון הזאת היא אשלייה מסוכנת, כי בהרבה מקרים היא תוקעת אותנו ומונעת מאיתנו צמיחה.

בספרו "המרשת הגדול בעולם" - אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם בנושא של התפתחות אישית – המאסטר נותן לתלמידו ספר שעל כריכתו כתוב:

"הדברים שאתה לא יודע שאתה לא יודע",

וכשהתלמיד פותח את הספר הוא מגלה דבר מפתיע...

הספר הוא ריק...

פשוט דפים ריקים...

Tabula rasa...

כמו תודעת התינוק הרך שבא לעולם הזה בפתיחות אינסופית...

וכמובן, הוא לא מבין :-)

הוא לא מבין מה רצה להגיד המורה, מהי המשמעות של הכותרת המיסתורית של הספר?

המילים הללו כמובן לא מיועדים לחלק הרציונלי שבנו, אבל כדי בכל זאת לגעת במשמעות שלהם, עלינו להסתכל קודם כל על מודל ארבעת השלבים שפותח בפסיכולוגיה של למידה:

	חוסר ידיעה/מיומנות	ידיעה/מיומנות
לא מודע	1	4
מודע	2	3

הפסיכולוגים גילו שכל פעם שאנחנו לומדים משהו חדש, אנחנו תמיד עוברים דרך אותם ארבעה שלבים אוניברסליים:

1. חוסר ידיעה לא מודע – כלומר השלב שבו אתם אפילו לא יודעים שאתם עדיין לא יודעים משהו. למשל, לפני שנתקלתם בפעם ראשונה בסינים, סביר להניח שלא ידעתם שאתם לא יודעים סינית. דוגמא אחרת – אני, לפני שלמדתי את שיטת ה-NLP, לא העליתי בדעתי שקיימים דפוסי חשיבה מסויימים - מעין טריקים של חשיבה – שאנשים מצליחים ביותר במגוון התחומים – מספורט מקצועי ועד עולם העסקים - משתמשים בהם בשביל ליצור תוצאות יוצאת מן הכלל. לא ידעתי שאם מבינים את האופן שבו המוח מעבד מידע, אזי אפשר בקלות יחסית גם ללמוד וגם ללמד את הדפוסים הללו.


2. חוסר ידיעה מודע - זה השלב שבוא אתם כבר מודעים לאותם דברים שאתם לא יודעים. למשל, פעם ראשונה שהתחלתם ללמוד נהיגה, אני מוכן להתערב שהייתם מאוד מודעים לחוסר המיומנות שלכם ☺ בדרך כלל בשלב הזה יש גם רצון ומוטיבציה ללמוד את הדברים החדשים שאתם עדיין לא יודעים. המעבר משלב ראשון לשלב שני מלווה בתחושה של הפתעה, של תגלית – מה שפסיכולוגיה קוגניטיביים קוראים לו "חווית AHA".


3. ידיעה מודעת - זה השלב שבו אתם כבר מתחילים לרכוש מיומנות מסוימת, אבל עדיין צריכים לחשוב על כל צעד שאתם עושים. אם נמשיך עם הדוגמא של לימוד נהיגה, כאן מדובר על שיעור עשר או עשרים, שבו אתם עדיין חושבים "על איזו דוושה צריך ללחוץ, כדי להעביר הילוך...". בדרך כלל השלב הזה דורש המון ריכוז ומוטיבציה ולפעמים גם מלווה בלא מעט תסכולים.


4. ידיעה לא מודעת – בשלב הזה המיומנות הופכת ל"אוטומט" – אתם כבר לא צריכים לחשוב מה לעשות עם גאז, ברקס או הגה של האוטו, אלא פשוט שואלים את עצמכם "לאן אני רוצה להגיע?" ומאפשרים לתת-המודע שלכם לקחת אתכם לשם. השלב הזה מלווה בתחושת אלגנטיות וקלות. וזאת הסיבה שצופה מבחוץ יכול לחשוב לפעמים שמדובר בכישרון מולד, כי הוא לא יודע שזה משהו שכל אחד יכול להשיג אם פשוט יקבל הדרכה מדויקת וילמד בדרך נכונה.
   

אפשר להגיד שבעצם רק בשלב ברביעי באמת "למדתם", באמת רכשתם את המיומנות או יצרתם את השינוי שרציתם – שלושת השלבים הראשונים הם שלבי הכנה ולימוד.

יחד אם זאת, חשוב לזכור שהשלב הרביעי הוא רק חולייה אחרונה בתהליך שלם, בעל מבנה מאוד ספציפי. באחד הפוסטים הבאים אני אדבר יותר לעומק על המבנה הזה ועל הטכניקות שפותחו במסגרת ה-NLP בשביל ליצור חווית למידה אפקטיבית ומהנה יותר.

היום אני רוצה להדגיש את התפקיד הקריטי של השלב הראשון - חוסר ידיעה לא מודע.

בעצם, השלב הזה הוא נקודת מוצא לכל התהליך, וכדי שנוכל לעבור לשלב שני, עלינו להיפתח למרחב הזה של "הדברים שאני לא יודע שאני לא יודע" – מה שאני קורה לו "מרחב השאלה". ברגע שיצרנו את הפתיחות הפנימית הזאת, ברגע ש"יצאנו מן הקופסא" של החשיבה השגרתית, אנחנו מאפשרים לתת-המודע שלנו ליצור אותה קפיצה קוונטית, אותה חווית AHA, שבה אנחנו מגלים פתאום שהעולם הרבה יותר גדול ממה שחשבנו, ושהאפשרויות רבות מספור.

חשוב לזכור שלא מדובר כאן באיזו מטאפורה מופשטת, אלא בחוויה מאוד מוחשית של גילוי, חוויה שכל אחד מאיתנו חווה לפחות פעם אחד בחיים.

למה זה דומה?

דמיינו שאתם נכנסים לחדר חשוך, שבה מקור אוד יחיד הוא פנס רחוק שמאיר דרך החלון הצר. אתם מסתכלים מסביב, אולי רואים צללית של איזה חפץ או שניים...

ואז קורה משהו מפתיע...

אתם נשענים במקרה על הקיר ולוחצים על המתג...

וכל החדר מתמלא אור...

ואתם מגלים מרחב ענק, מלא בהפתעות, באינספור דברים שלעולם לא שיערתם שתמצאו שם...

התחושה הזאת של "וואו"...

זה מה שקורה במעבר משלב 1 לשלב 2, כש"נופל לכם האסימון"..

ובשביל לאפשר את החוויה המדהימה הזאת, כל מה שצריך זה להיכנס למרחב השאלה – אותה השאלה האולטימטיבית:

"מה אתם עדיין לא יודעים שאתם עדיין לא יודעים?"

נ.ב. הפוסט הזה הוא חלק מעבודת הכנה שאני עושה בימים אלה לקראת כתיבת הספר שלי "My Way: אמנות ואומנות של מימוש עצמי", לכן אשמח מאוד לקבל פידבקים ושאלות לגבי הדברים שאני מביא כאן.

נ.נ.ב. ב-29 לחודש אני פותח בגבעתיים מחזור ראשון של הסדנת "My Way" - סדנה בת 7 מפגשים המאחדת שלושה כיוונים חשובים בהם עסקתי בשנים האחרונות:

1. פסיכולוגיה קוונטית ואימון אישי בשיטת NLP
2. מדיטציה כ"טכנולוגיה" לגילוי עצמי וכלי מעשי בחייי היום-היום
   
3. שיטות טרנספורמציה של השאמנים - בעיקר ממסורת ה-Huna ההוואית ומסורת הטולטקית.

את הפרטים על הסדנה אפרסם באתר בימים הקרובים.

על ביטחון, אשליית ההבנה וג'ורדנו ברונו

מכירים את החלומות הללו בהם אתם נופלים ובנסיון נואש למצוא משהו להיאחז בו, לא נשאר אלא להתעורר?

אני לא יודע האם יש משהו מפחיד יותר, אך יחד עם זאת גם מרגש יותר, מאשר התחושה הזאת של נפילה.

לא בכדי אלן ווטס, שהיה בין מורי זן הראשונים במערב, דימה את מהות המצב האנושי לנפילה:

"בעצם, ברגע שאנחנו נולדים, אנו נזרקים אל התהום ומתחילים ליפול, ואין דבר שיכול לעצור אותנו..."

אבל האגו שלנו מנסה בכל הכוח...

האגו מנסה להסתיר מעצמו את האמת הייסודית הזאת בכל דרך אפשרית.

הנפוצה בהן היא נסיון להבין.

הרי ברגע שאמרנו "הבנתי", נדמה לנו שעצרנו את הנפילה, שמצאנו משהו להיאחז בו, שאנחנו בטוחים...
ואשליה הזאת מוטבעת עמוק בשפה שלנו - תחשבו על שתי המשמעויות של המילה "ביטחון" בעברית – ביטחון במובן של "ידיעה מוצקה" וביטחון במובן של "תחושת מוגנות"...

זאת הסיבה למה אנשים נלחמים, ואפילו מוכנים להרוג, על הדעות שלהם – כי כל מי שמאיים על הדעות שלנו, על אלשיית ההבנה שלנו, מאיים בעצם על תחושת הביטחון המדומה שייצרנו לעצמנו.

חשבתם פעם למה בעצם ג'ורדנו ברונו הועלה על המוקד?

למה לבעלי השררה דאז היה חשוב כל כך להמשיך להאמין שכדור הארץ הינו מרכז היקום ולא גרגר אבק זניח בשולי הגלקטיקה?

נסו לדמיין מה הרגיש אדם שקרקע המוצקה נשמטת תרתי משמע מתחת לרגליו, כי פתאום הוא מבין שאין דבר כזה קרקע מוצקה באופן מוחלט, כי כדור הארץ עף במהירות מסחררת בתוך חלל אינסופי.

שימו לב איך האגו שלנו מגיב לניסוי המחשבתי הזה, כיצד הוא מנסה להשאיר את התובנה הזאת ברמה אינטלקטואלית בלבד, כיצד הוא נמנע מלגעת בחוויה הזאת – לעוף במהירות בזק בחלל ריק...

כיום אנחנו "מתורבתים", וקצת יותר נדיר בימינו ששורפים מישהו על דעותיו. אבל מהות האגו לא השתנתה - הוא רק הפך למתוחכם יותר.

במקום להשמיד את נושא הדעה המאתגרת, חלקנו למד פשוט להתעלם, לעבור הלאה, להסתיר את האמת המטרידה בים של מידע חסר משמעות ותועלת.

אחרים למדו לעטוף את האמת בשכבות עבות של מלים, אשר בסופו של דבר הופכים את חווית הנפילה לשיחת חולין אופנתית – במקום לחוות את האמת, הם מדברים עליה ובכך מרמים את הסובבים אותם, ומה שעצוב יותר – את עצמם...

זאת הסיבה שמעטים הם הספרים שמצליחים ליצור בנו טרנספורמציה אמיתית - וזה לא בגלל שהספרים לא טובים, אלא כי לרוב אנחנו לא קוראים אותם בצורה נכונה, כי האמת נמצאת בין המילים, מעבר לתיאוריות, מחוץ למרחב ההבנה...

זאת הסיבה למה פריצות הדרך הגדולות בחיי קרו אחרי שנתקעתי "בקצה העולם" שלי, כשהאגו סוף-סוף וויתר ואמר את הלא יאומן – "אני לא מבין"...

וזאת הסיבה למה הרגעים הכי מספקים בסדנאות שלי הם אותם רגעים של שקט - הרגעים בהם בן אדם מוצא את האומץ לעצור, לשחרר את הצורך לברוח למילים ומרשה לעצמו להיות בתוך הריק המפחיד הזה, מול האמת העמוקה של חייו...

וברגעים האלה צומחות לנו כנפיים...

מיליונר בפיג'מה

מכירים את המצב הזה שאתם עוסקים במשהו, די מצליחים בו, ה"אגו" חוגג...

ואז פתאום מגלים שהעולם הרבה יותר גדול ממה שחשבתם?

שיש אנשים שפשוט משאירים אותך פעור-פה, כשהמילה היחידה שעוברת לך בראש היא "וואו!"

זה מה שקרה לי כשפגשתי את "המליונר בפיג'מה"...

לפני כחודש, כשהשקנו את תוכנית השותפים של האתר "מדע ההתעשרות", אנשים התחילו לפנות אליי עם שאלות, והחלטתי לבנות הדרכה ראשונית לשותפים שלנו שתעזור להם בצעדייהם הראשונים.

ואז נתקלתי בבלוג הזה - "המילונר בפיג'מה - איך להרוויח (כמעט) מילון שקל חדשים בשנה"...

כשהתחלתי לקרוא את הפוסט הראשון -אי המטמון 2008 - התגובה הראשונית שלי הייתה "נו, באמת..."
בחור בן 22, כמעט ללא נסיון בתחום, מציב לעצמו מטרה להוויח מיליון שקל תוך שנה...

יומרני, לא?

אבל משהו תפס אותי והמשכתי לקרוא...

ואז בא ה"וואו.."

רק בשביל דוגמא - בחודש הראשון יגאל (שמו של "הפיג'מיסט" בישראל) הפסיד 1000 שקל...
בשני - כבר הרוויח מעל 10,000...
בשלישי - אתם מוכנים? - עבר את 50,000!

אבל זה לא רק הרווחים, זה עצם האפשרות ללוות בן אדם שעושה את זה באמת בגדול במסע שלו...
האפשרות להציץ אל מה שקורה שם בפנים...

אני לא מדבר על "סודות המקצוע" - יש לא מעט אנשים שמלמדים את זה - אלא על מה שקורה ב"קישקע" ובין האוזניים...

בקיצור, אני למדתי (וממשיך ללמוד) המון והקריאה בבלוג גם דחפה לעשות אותי כמה דברים שידעתי שכדאי לעשות, אבל איכשהו - מכירים את זה? :-) - אף פעם לא היה לי זמן...

וזה הוכיח לי פעם נוספת ש"אין העומד בפני הרצון" - צריך רק לעשות...

נ.ב. אני קורא את הבלוג בסדר כרונולוגי וזה מה שאני ממליץ לעשות גם לכם - כל יום לקרוא לפחות פוסט אחד, אחד אחרי השני...

נ.נ.ב. בתוך הבלוג של המילונר בפיג'מה ראיתי המון דוגמאות מצוינות של שבעת החוקים של מדע ההתעשרות - אם יהיה לי זמן פנוי, אני אעשה מבחר של פוסטים המבהירים כל חוק וחוק...

מזמן חלמתי על זה...

=

מאיפה מגיע הכסף...

האתגר של ה"כאן ועכשיו"

"עליכם להיות כאן ועכשיו" - מספר לנו הגורו התורן...

כמו שאומר ידיד שלי:

"דוקטור, ספר לי משהו שאני לא יודע!"

אבל ברצינות, למה כל כך קשה לנו להישאר באותו "כאן ועכשיו" החמקמק?
הרי ברמת השכל ברור לנו שזה הזמן היחיד שאנחנו באמת יכולים להיות בו...

נסו את זה עכשיו - עזבו הכול לכמה דקות ונסו פשוט להיות עם כל מה שקורה איתכם ברגע זה.

כמה זמן הצלחתם להישאר ממוקדים בהווה?

סביר להניח שמהר מאוד הרגשתם מעין חוסר שקט- זה מה שאקהרט טולה קורה לו "לגעת בגוף הכאב".

זה לא שהתזזתיות הזאת לא הייתה שם לפני זה, פשוט ברגע שמיקדתם את התודעה שלכם בהווה, סוף סוף שמתם לב כמה חוסר שקט יש שם בפנים.

השאלה המעניינת היא כמובן "מה גורם לאותו חוסר שקט?"

ווילהלם רייך - אבי שיטתת הביו-אנרגיה - שם לב שבמצב נורמלי מתרחשים בגוך שלנו לסירוגין תהליכים של התרחבות והתכווצות, האנרגיה הפנימית עולה באופן טבעי, מניעה אותנו לפעולה, ובעכבות הפעולה יורדת.

העניין הוא שבגלל ריבוי המגבלות בתרבות שלנו, הזרימה הטבעית של אנרגיה נקטעת, התנועה המחזורית מופרעת, וכתוצאה מכך, נבנים בתוכינו עודפי אנרגיה שגורמים לאותה תחושת באזזז שדיברנו עליה לפני זה.

הפרדוקס הוא שעודפי האנרגיה האלה אינם זמינים לפעולה, לכן רבים מאיתנו יכולים להרגיש חוסר שקט ועייפות בו זמנית.

קיימות שתי גישות עיקריות לשחרור חסימות והחזרת האיזון האנרגטי:

1. הראשונה מציעה להעלות את רמת האנרגיה בגוף בצורה מבוקרת, עד שהחסימות כבר לא מסוגלות לבלום את זרימת האנרגיה ונפתחות. דוגמאות ידועות לגישה הזאת הן המדיטציות של אושו וריברסינג.


2. הגישה השניה היא רכה יותר ומציע למוסס את החסימות בצורה עדינה באמצעות עבודת מודעות ממוקדת. לאסכולה הזאת שייכות השיטות של "תרפיה אנרגגטית", הכוללת, למשל, את רייקי ואת שיטת EFT.

שימו לב שגם כל השיטות של הפסיכולוגיה הקלאסית ושל קואוצ'ינג יכולות לעזור בהחזרת האיזון, אבל כולן עובדות בצורה עקיפה, בדרך כלל דרך הרובד מנטאלי. זאת הסיבה למה בעיות שלא נפתרות אחרי שנים של פסיכותרפיה יכולות להיעלם אחרי מספר סשנים של "עבודה אנרגטית".

בהמשך, אני מתכוון לכתוב יותר לעומק על שתי הגישות הללו, אבל בינתיים חשוב לי להדגיש שלא צריכים לבחור בין שתי הגישות שתיארתי לעיל - הנסיון שלי מלמד שדווקא השילוב של שני הניגודים יוצר את התוצאות הכי טובות לתווך הארוך.

נ.ב. למי שמעוניין להתשחרר מאותן החסימות, כדי להינות מן ה"כאן ועכשיו" מרכע לרגע - ביום חמישי הבא, ה26 לפברואר, אני מקיים סשן של ריבירסינג.

שבוע אחרי זה, ב-3 למרץ אני פותח מחזור נוסף של סדנת Emotional Freedom Technique.

הכל מתחיל בהרגשה...

כל מי שעשה לפחות את הצעדים הראשונים לקראת השינוי של נסיבות חייו בטח נוכח שלרגשות שלנו יש כוח אדיר להניע אותנו או לחלופין לבלום אותנו.

בפוסט הזה, אני רוצה לדבר קצת על טבע הרגשות, הקשר שלהם עם אמונות הבסיס שלנו ובדרכים מעשיות להשתחרר מ"רגשות שליליים".

את כל ההויה שלנו נוח לתאר בשלוש רמות:

• רמה מנטאלית - מכילה את כל הפעילות המחשבתית, הרעינות והאמונות שלנו.
• רמה רגשית - מכילה את התחושות והרגשות
• רמה פיזית - מכילה את כל הפעילות החיצוני שלנו יחד עם תהליכים פיזיולוגיים בתוך הגוף

בין שלוש הרמות הללו ישנה "שרשרת פיקוד" מאוד ברורה - במחשבות יוצרות תחושבות ורגשות, אשר מניעים אותנו לפעולה (לרוב בצורה לא מודעת).

עכשיו, כל מי שעבר תהליך אימון, בטח פגש את החיה המפחידה בשם "אמונות מגבילות".

חשוב להבין, שהאמונות המגבילות אינן מזיקות בפני עצמן - הנזק שלהם מתבטא ביצירת רגשות שליליים שמונעים מאיתנו חיים של סיפוק והגשמה.

אז מה אפשר לעשות עם "הרגשות השליליים", כמו כעס, יאוש, אשמה?

הצעד הראשון הוא קודם כל להבין שאנחנו יוצרים את הרגשות הללו ובידינו לשנותם ולנתב את האנרגיה הרגשית לערוץ פורה יותר.

כיצד עושים זאת ?

שתי שיטות מאוד יעילות לניתוב האנרגיה הרגשית הן ריבירסינג (או "נשימת מודעת") ו-EFT- Emotional freedom technique שכתבתי עליהן לפני מספר שבועות.

שתי השיטות הללו משלימות אחת את השניה - ריברסינג הינו שיטה "אגרסיבית" יותר, במובן שהיא מאפשרת "התנקות" ממוקדת ועוצמתית - אני מדמה אותה ל"חוקו אנרגטי", בזמן שEFT רכה יותר ומותאמת יותר לשימוש יום-יומי באופן עצמאי.

מי שמעוניין ללמוד את השיטות הללו מוזמן לקחת חלק בסדנאת הקרובות - ריברסינג ב-15 לינואר וסדנת EFT החל מ-20 לינואר - פרטים בטלפון 054-7604837.עדכון: בשנתיים שעברו מאז כתיבת המאמר הזה, פיתחתי את שיטת M-Focusing כהרחבה והעמקה של שיטת ה-EFT - לפרטים על השיטה לחצו כאן...

אם אין באפשרותכם לקחת חלק בסדנאות הללו, אני מזמין אתכם ללמוד את Sedona Method - שיטה פשוטה ויעילה שתאפשר לכם לקחת את החיים הרגשיים שלכם בידים. השיטה המדהימה הזאת פותחה על-ידי Dale Dwoskin - אחד המומחים המובילים בעולם בנושא התפתחות אישית שהופיע בסרט המפורסם "The Secret".

התהליך של שחרור (letting go) מורכב מארבע שלבים:

1. אבחנה - כלומר שימת לב לרגש "תקוע" ויצירת דיסטנס ביננו לבין הרגש
   
2. כוונה - התכוונות פנימית ליצור שינוי ולשחרר את הישן
   
3. מוכנות - זהו שלב קריטי של התבוננות פנימית ושאלת שאלה כנה "האם אני באמת מוכן לשחרר?"
   
4. מחויבות - החלטה לפעול עכשיו להמשיך ליצור את שינוי מרגע לרגע

בואו ננסה את התהליך הזה מה שנקרא "על רטוב":

• תזכרו במקרה או בן אדם שמעוררים אצלכם תחושה של כעס.
  
  
  1. תתמקדו ברגש - תנו לתחושה לעלות, שימו לב איך היא מתבטאת בגוף ושבנשימה, אל תלחמו בתחושות הללו אלא פשוט שימו לב איך בדיוק אתם חווים את הכעס הזה.
     
  2. שאלו את עצמכם "האם אני יכול/ה לשחרר את הרגש הזה?"
     שימו לב לתשובה הראשונה שעולה, בלי לצנזר ובלי למיין.
  3. שאלו את עצמכם "האם אני מוכנ/ה לשחרר?"
     
     אם התשובה היא "לא" או שאתם לא בטוחים, שאלו את עצמכם:
     "האם אני מעדיף/פה להישאר עם התחושה הזאת או להיות חופשי?"
     
  4. שאלו את עצמכם "מתי"?
     זוהי הזמנה לתת-מודע שלכם לשחרר בזה הרגע. אתם יכולים כבר עכשיו להשתחרר מן הרגש הזה לתמיד, או לבחור להמשיך לשמור עליו עוד עשר שנים ויום. זאת הבחירה שלכם - אם אתם מחליטים לשחרר את זה עכשיו - אתם יכולים!

במידת הצורך אתם יכולים לחזור על הצעדים 1-4 עוד כמה פעמים,עד שאתם שחררתם את הרגש לגמרי. בהתחלה השינויים יכולים להיות קטנים, אך עם כל סיבוב התוצאות תהיינה מורגשות יותר ויותר.

שימו לב, כי אנחנו לא מנסים להילחם בתחושה או להדוף אותו בכוח, אלא פשוט מאפשרים לה להופיע ומשחררים אותה ברכות.

תחזרו על התהליך הנ"ל עם רגשות נוספים:

• פחד או חרדה
• ספק
• חסר ביטחון
• אשמה או בושה

בפוסט הקודם על "חוק המשיכה" כתבתי על החשיבות של "התדר" שלנו. קיבלתי מספר אימיילים, בהם האנשים שאלו אותי "איך אפשר לזהות את התדר שבו אני נמצא ואיך לשנות אותו?"

אז בואו נעשה ניסוי קטן:

תחשבו על אחת מן המטרות שלכם בחיים ושימו לב לתחושות שעולות בכם, כשאתם חושבים על זה:

• האם אתם מרגישים שמחה או דאגה?
• הכרת תודה או כעס?
• זרימה או תקיעות?
• ביטחון או ספק?

שימו לב לכל התחושות והרגשות הללו וחזרו איתם על תהליך השחרור שתיארתי לעיל.

כן, כן, גם עבור הרגשות הנעימים יותר...

תזכרו שההיצמדות שלנו לתחושות הנעימות הרבה פעמים באופן פרדוקסלי מונעת מאיתנו לחוות את אותן התחושות...

נ.ב. הפשטות של התהליך הזה היא מטעה - אם תאפשרו לעצכם לעבור אותו עד הסוף, התוצאות ידהימו אתכם. 

מעבר לתופעת "הסוד": חוק המשיכה - הפן המדעי

בשנים האחרונות, כאשר שיטות פיתוח מודעות שונות אינן נתפסות יותר כמשהו אזוטרי, ששמור לקבוצה קטנה של אנשים, אלא תופסות מקום של כבוד במיינסטרים, ישנה תופעה של פישוט יתר של מושגי מפתח חשובים כמו מושג "חוק המשיכה".

החוק הזה התחיל להיות פופולרי במיוחד עם הופעת סרט "הסוד", אשר חשף אותו לקהל הרחב מבלי להתייחס לניואנסים, ובכך יצר הבנה שטחית אצל חלק מן האנשים מצד אחד, ועורר יחס של ביטול אצל האנשים היותר רציונלים שמחפשים דיוק.

מטרת המאמר הזה היא לתת הסבר מדויק של החוק הזה ולהתיחס לקשרים שלו עם הפיזיקה המודרנית ובכך לשחרר אותו מן התדמית ה"ניו-איג'ית" משהו שאחזה בו לאחרונה. כמו כן ברצוני לספק כלים מעשיים ליישום החוק הזה בחיי היום יום של כל אחד ואחד מאיתנו.

אז בואו נתחיל עם המדע.

הפיזיקה הקלאסית התיחסה לעולם כאל אוסף מכני של גופים שהתנהל לפי חוקים דטרמיניסטיים, ברורים, כלומר העתיד הוא תולדה חד משמעית של העבר.

במאה ה-19 עם התפתחות תורת החשמל והמגנטיות התברר שמגוון שלם של תופעות דורש תיאור מסוג אחר - תיאור באמצעות תורת הגלים. להבדיל מחלקיקים קלאסיים, הגלים לא אופיינו על ידי מיקום מדויק ומהירות, אלא על ידי אורך הגל.

בתחילת המאה העשרים, התברר שגם החומר הפיזי מתנהג במקרים מסוימים כמו גל, ואז המדענים הועמדו בפני חידה שלא נראה לה פתרון "האם החומר מורכב מחלקיקים שמתנהגים לפי חוקי הפיזיקה וקלאסית, או מגלים?".

שאלה זו הובילה לפריצת דרך שהולכת הרבה מעבר לגבולות פיזיקה, אלא בעצם מערערת את כל אמונות היסוד שלנו לגבי המציאות.

כמה מסקנות חשובות משינוי הפרדיגמה שהובילה תורת הקוונטים הן:

• כל תיאוריה נותנת לנו תיאור חלקי בלבד של המציאות
• התיאוריה מאופיינת על ידי שפה שמגדירה את "מרחב האפשרויות"
• אין תיאוריה אחת נכונה, אלא תיאוריות שונות יכולות להיות מועילות בהקשרים שונים

אחת השפות הנפוצות והמועילות ביותר שמשתמשים בה בתורת הקוונטים היא "שפת גלים".
בשפה הזאת לכל תופעה ניתן להתייחס כאל גל שמאופיין על ידי מספר תדרים.
כשמדברים על המציאות הפיזית, בגל הוא "גל ההסתברות" שמגדיר את הסבירות של הופעת כל אחד מן התדרים במציאות שלנו.

חשוב לי להדגיש את הנקודה הזאת - העתיד לפי תורת הקוונטים טומן בתוכו אינספור אפשרויות. מתוך אותו אינספור אפשרויות, אפשרות אחת בלבד באה לידי מימוש, בהתאם לפוקוס ולמכלול האמונות של המתבונן. בפרט, כאשר המתבונן מפוקס על תדר מסוים, הסבירות שאותו תדר יבוא לידי הביטוי במציאות גדלה.

זאת הסיבה למה בספרו הקלאסי "מדע ההתעשרות" וואלאס וואטלס - שרבים רואים בו "אב רוחני" של תחום ההתפתחות האישית, מושם דגש כל כך גדול על יצירת פוקוס בחזון שלכם.

עכשיו אתם בטח כבר מבינים כיצד זה מוביל אותנו לחוק המשיכה. אמונות היסוד שלנו מגדירות באופן חד משמעי מהו מרחב האפשרויות אותו אנחנו מסוגלים לתפוס, והפוקוס שלנו משפיע על הסתברות של תדרים שונים. לא מדובר באיזו כוחו מיסטי שמשחק עם המציאות בהתאם לרצונות שלנו, אלא בתיאור פיזיקלי בסיסי של האינטרקציה בין תודעה לחומר.

כמה נקודות חשובות לגבי חוק המשיכה:

• החוק עובד תמיד, בין אם אנחנו מודעים לו או לא

• החוק אינו חוק מוחלט, אלא חוק הסתברותי, כלומר הפוקוס שלנו מגדיל את ההסתברות שתוצאה רצויה תופיעה, אך לא מבטיח לנו במאה אחוז את התוצאה

• ככל שהפוקוס רחב יותר, מימוש האפשרות הרצויה דורש פחות אנרגיה. המסקנה היא שכאשר אנחנו מגדירים את המטרות שלנו, עדיף להתמקד ב"תדר", בתחושה הכללית ולא בפרטים הספציפיים וגם לא בדרך להשגת המטרה

• החוק מונע על ידי הפן האנרגטי שלנו, לכן המציאות מושפעת הרבה יותר על ידי תת המודע , שנמצא בחיבור ישיר יותר לתהליכי בסיס בגוף שלנו. זאת הסיבה שלא מספיק רק "לרצות" או "לחשוב" על מה שאנחנו רוצים להשיג - אלה הן תופעות של המודע שלנו - אלא צריך ליצור תגובה פיזית, להרגיש את התדר הרצוי בתוכנו, לפני שהוא יוכל להתממש בעולם החיצוני.

אני רוצה להתעכב קצת על הנקודה האחרונה, כי לא פעם אנשים אומרים "כן, ניסיתי להגדיר מטרות, אבל כל הקטע הזה של חוק המשיכה לא עובד". בדרך כלל הסיבה שאנשים לא מצליחים לממש את מה שהם רוצים היא הסתפקות במשחק אינטלקטואלי, חלומות בהקיץ, שלא מתחברים לתת-מודע ולרובד הפיזי.

אז בפעם הבא שאתם רוצים להתמקד במטרות שלכם, שימו לב לאיך שהגוף שלכם מגיב:

• האם אתם מרגישים שמחים ואנרגטיים כאשר אתם מתמקדים במטרות שלכם?
• האם יש בכם התנגדות או ספק פנימיים?
• האם אתם מצליחים כבר עכשיו להרגיש את מה שתרגישו כאשר הרצון שלכם יתממש?

כל אלה הם סממנים שמאפשרים לדעת האם יצרתם את הפוקוס הנכון בשביל שחוק המשיכה יתחיל לעבוד לטובתכם. כאשר תהיו כנים עם עצמכם ותתחברו לתחושות שלכם, תופיע שם אפשרות בחירה של מהו "התדר" שברצונכם לחזק בחיים שלכם - בלי קסמים, אלא מתוך הבנה ברורה של החוקים הבסיסיים שמנהלים את העולם.

אחד הכלים החשובים ביותר שאני משתמש בו באופן אישי לשינוי המצב ברגשי הוא שיטת EFT - Emotional freedom technique, אשר מאפשרת לנו לנתב את האנרגיה הרגשית בצורה מודעת בעזרת סדרה מאוד פשוטה של פעולות שאפשר ללמוד בחצי שעה.

אם אתם רוצים ללמוד על שיטה הזאת, אתם מוזמנים לקרוא
המאמר על EFT, שכתבתי לאחרונה ...