בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו,
כאילו הוא יצא ממצרים...
המשפט הזה הוא מרגש ועצוב בו זמנית...
מרגש, כי הוא מכיל את ההבטחה של "עבדים היינו, עתה בני חורין"...
עצוב, כי לעיתים קרובות, המחיר על החירות הזאת הוא ארבעים שנה במדבר - עקירה ממקום בטוח ומוכר לטובת נידודים וחיפוש אחר "הארץ המובטחת"...
חשבתי על זה אתמול בלילה כשהקשבתי ל-Thich Nhat Hanh - אחד ממורי הזן המשפיעים ביותר שחיים היום במערב.
שם ההרצאה שלו היה Finding Our True Home - "למצוא את הבית האמיתי שלנו" - והוא דיבר "מציאת הבית" כמטרה חשובה ביותר של התרגול, במיוחד עבור האדם המודרני שלא מרגיש את עצמו "בבית" בתוך חייו הוא.
וכמה אירוני (במובן הכי פוסט-מודרני של המילה :-) ) שהמילים של הנזיר התאילנדי המרצה באנגלית במנזר בדרום צרפת, פתאום מתחברים לזרם התודעה שלי (יהודי-רוסי-ישראלי-קוסמופוליטי) בערב פסח ויוצרים משהו חדש...
געגוע כפול ל"חירות" ול"בית"...
אז מי יתן ונצליח "לעשות סדר" לא רק ליד שולחן הסעודה ולא רק הערב, ונוכל למצוא כל אחד את "הבית" שלו...
אמן.