בעכבות המשט - על עמדות, צדקנות ותקשורת אפקטיבית

אני אוהב נושאים מעוררי מחלוקת...

כן, כן,  אני מודה, יש בי איזה שד - פרובוקטור קטן שאוהב לרקוד בין הדעות ולהשמיט את הקרקע מתחת לרגליים של העמדות המוצקות, של ה"ברור מאליו"...

זאת כנראה הסיבה למה הפכתי להיות מאמן :-)

זאת כנראה גם הסיבה למה שלחתי אתמול לינק לסרטון של חבורת "לאטמה" -
Flotilla Choir presents: We Con the World

שעות ספורות אחרי, קיבלתי שני מיילים - אחד מידיד בשם מייק  והשני מבחור בשם באסם שמנוי באחד מרשימות התפוצה שלי; שניהם ביקרו אותי בחריפות על שליחת המייל - כל אחד בדרכו שלו.

בסאם היה מאוד ישיר וחד-משמעי:

זה סרטון פשוט גזעני, פשוט בושה וחרפה.. על אנשים שנהרגו ונפצעו עושים צחוק כך..תתבייש לך ד"ר...

מייק כתב לי מכתב ארוך באנגלית והיו שם שני משפטים שגרמו לי לעצור, לחשוב, ובסופו של דבר - לשבת לכתוב את הפוסט הזה:

Laughter and mockery, being a super-efficient tool of public opinion manipulation in itself, may very well be the best way to cynically disregard personal and national responsibility for a blood bath. .

What could disperse with false accusations, if they are false indeed, is facts delivered by an honest investigation of the matter

צחוק ולעג - בעצמם כלים סופר-יעילים למניפולציה של דעת הקהל - יכולים גם להיות הדרך הטובה ביותר ללהתנער בצורה צינית מאחריות אישית ולאומית לשפיכת הדמים.

מה שיכול היה לסתור את האשמות השווא - אם הן אכן האשמות שווא - זה העובדות שיכולה להביא חקירה כנה של העניין...


מה שמדהים בשני המיילים הללו הוא שלדעתי שניהם צודקים...

בדיוק כמו חברי "לאטמה"...

(אני מרגיש עכשיו קצת כמו אותו רבי מבדיחה ישנה - "גם אתה צודק...").

גם יוצרי הסרטון וגם מבקריו צודקים - כל אחד מתוך עמדתו שלו.

זה בעצם מה שמאפיין כל עמדה, ככה ה"מיינד" שלנו  עובד, הרי התפקיד שלו - להצדיק את העמדות שלנו.

אפשר לנסח את זה אחרת - אימוץ נוקשה של עמדה מסוימת הופך אותנו לאטומים כלפי עמדות אחרות, כלומר מונע מאיתנו אפילו לשמוע את הצד השני...

תבדקו את זה בעצמכם - בין אם אהבתם את הסרטון ושנאתם אותו - נסו לכמה שניות לאמץ את העמדה המנוגדת ותראו איך ה"מיינד" שלכם מגיב...

אמונת-בסיס מגבילה מאחורי כל עמדה הינה:

"יש רק אמת אחת (שלי, כמובן) וכל דעה שונה מן האמת הזאת - שגויה"

האמונה הזאת שמה אותנו בתוך "עולם בשחור-לבן" שכבר כתבתי עליו בעבר...

מה שמצחיק בכל הסיפור הוא שכאשר אנחנו פועלים מתוך אמונת-הבסיס הצדקנית הזאת, התקשרות שלנו לעולם לא תהיה אפקטיבית... הרי תקשורת - בהגדרה - היא תמיד תהליך דו-כיווני, וכדי שתהיה אפקטיבית לכל הצדדים, היא חייבת לבוא לא מתוך גישת "או-או" (או win-loose), אלא מתוך גישת "גם-וגם" (win-win).

ולכן, כאשר אנו משתחררים מן העמדות הנוקשות, אנחנו גם משתחררים ממה שנראה לנו מקודם כסתירה - למשל, בין לקיחת אחריות על מה שהתרחש לבין רצון לתקשר את העמדה שלך בצורה אפקטיבית...

וכאן באה הנקודה היחידה שבה אני חולק על ידידי מייק - אני לא חושב שגילוי העובדות יפתור את העניין, כי העצם הנסיון "לחשוף את האמת" בהקשר הזה הוא נסיון צדקני, שמניח שיש כאן צד שהוא "הצודק", ויש צד שהוא "אשם".


וכל מי שיצא לו פעם לריב עם מישהו קרוב
יודע בדיוק על מה אני מדבר...

כי כשאני מנסה להיות צודק, אולי אנצח באותו ויכוח ספצפי, אבל תמיד - תמיד! - אפסיד משהו בעל ערך גדול הרבה יותר - היחסים...

ולכן תקשורות אפקטיבית לעולם לא עוסקת ב"גילוי אמת", אלא במציאת פתרון, בריכוך עמדות וביצירת אותו מרחב שבו מתאפשרים יחסים הרמוניים...