זכיתי לפגוש בפעם שניה את שנדור רמטה - "המורה של המורה שלי" - שהביא למערב את Shadow Yoga ("יוגת הצללים")...
הרגשתי בר-מזל, כי בעולם הממוסחר של היום זה נדיר כל כך לפגוש מאסטר אמיתי, מישהו שלא "מוכר" לך דבר ושלא מחפש "תלמידים ליום"...
"תשאלו את עצמכם בכנות - כמה רחוק אתם מוכנים ללכת במסע הזה"
שאל הוא אותנו שוב ושוב ושוב במהלך ארבעת הימים הללו...
נזכרתי איך המורה שלי סיפר שאחת התלמידות שלה דיברה פעם עם החברים שלה שגם תרגלו יוגה (או לפחות חשבו שזה מה שהם עושים :-) ).
"את יודעת מה ההבדל ביננו?" - שאלו אותה."את מתרגלת לעומק, ואנחנו מתרגלים לרוחב"
"מתרגלים לרוחב"...
זאת אולי ההגדרה הקולעת ביותר של מה שקורה היום בהרבה תחומים - מיוגה דרך אימון אישי ועד לשיווק באינטרנט שהפך לסוג של אופנה בשנים האחרונות.
קצת מכל דבר - זה שם המשחק...
ואחד הביטויים של ה"משחק" הזה הוא שהרבה אנשים רצים ללמד אחרים את מה ששמעו - שמעו, אפילו לא באמת למדו! - בעצמם לפני שניה.
אחרי שכתבתי את המשפט האחרון עצרתי...
בדקתי עם עצמי "ומה איתי, האם גם אני חוטא בזה לפעמים?"
ועד כמה שזה לא נעים להודות - גם לי זה קורה - אם כי עם הזמן למדתי להיזהר לא ליפול למלכודת הזאת...
לכן לפני כמה שנים הפסקתי ללמד יוגה, כי הרגשתי שזה מוקדם מדי בשבילי.
לכן לקח לי ארבע שנים מן המפגש הראשון שלי עם EFT ועד הרגע שתחלתי ללמד את השיטה.
ואז עוד שלוש שנים עד שזה הפך באמת ל"שלי" והרגשתי שאני יכול לעמוד מאחורי כל מילה, ולא פשוט "לחזור על מה שהגדולים אומרים".
"דברים גדולים לוקחים זמן".
המשפט הזה עדיין מאתגר אותי - עם האופי חסר-הסבלנות שלי - אבל לאט-לאט אני לומד...
