שיגרה...
'להיות "חגורה שחורה" (black belt) בתחום מסוים לא אומר תמיד "להישאר בכושר", אלא לדעת איך להחזיר את עצמך לכושר בכוחות עצמך...'
'להיות "חגורה שחורה" (black belt) בתחום מסוים לא אומר תמיד "להישאר בכושר", אלא לדעת איך להחזיר את עצמך לכושר בכוחות עצמך...'
על הכוכב של הנסיך הקטן, כמו על כל כוכב אחר, גדלים עשבים – חלקם טובים, חלקם מזיקים. וזה אומר שיש שם זרעים טובים של עשבים טובים ומועילים, וגם זרעים מזיקים של עשבים שוטים. אך הזרעים הרי אינם נראים. הם ישנים להם עמוק מתחת לאדמה, עד שאחד מהם לא יחליט להתעורר. ואז הוא נובט, נמתח מעלה אל השמש= בהתחלה כל כך חמוד ותמים. ואם זה צנון או וורד לעתיד – אז שיגדל לו. אבל אם עשב מזיק, צריך לתלוש אותו עם שורשים ברגע שזיהית אותו.
עכשיו, על הכוכב של הנסיך הקטן יש זרעים נוראים ומזיקים במיוחד... אלה הם הזרעים של עץ הבאובב. הקרקע של הכוכב כולה נגועה בהם. ואם לא מזהים את הבאובב בזמן, כבר לעולם לא תיפטרו ממנו. הוא ישתלט על כל הכוכב, ישלח שורשים לכל הכיוונים, ואם הכוכב קטן ויש הרבה עצי הבאובב, הם פשוט יקרעו את הכוכב לחתיכות.
"יש כלל ברזל כזה," – אמר לי אחרי זה הנסיך הקטן – "קמת בבוקר, התרחצת, טיפלת בעצמך – ואז זה הזמן לטפל בכוכב שלך. חייבים לנכש באובבים ברגע שאפשר להבחין ביניהם לבין שיחי הוורדים – הניצנים שלהם כמעט זהים. זוהי עבודה קצת משעמעמת, אבל היא די קלה."
יום אחר הוא אמר לי: "אתה צריך לעשות ציור יפה, כדי שהילדים במקום שאתה גר בו יוכלו לראות איך כל הדבר הזה מתנהל. זה יכול להיות מאוד מועיל בשבילם, אם ייצא להם לטייל יום אחד. לפעמים" – הוא הוסיף – "זה לא נורא אם דוחים חלק מעבודה ליום אחר. אבל כשמדובר בעצי הבאובב, זה תמיד מוביל לאסון. הכרתי פעם כוכב שגר בו עצלן אחד. הוא סך הכול הזניח שלושה שיחים קטנים."
אז ציירתי את הכוכב הזה בדיוק כמו שהנסיך הקטן תיאר לי אותו:
תשמעו, אני לא אוהב להטיף מוסר. אבל מכיוון שרוב האנשים לא מודעים לסכנה של הבאובבים, ומדובר בסכנה כל כך ממשית לכל מי שעשוי ללכת לאיבוד באיזה אסטרואיד, אני מרשה לעצמי לעבור על כללי האיפוק הרגילים שלי.
"ילדים" – אני אומר בפשטות –"תיזהרו מזרעי הבאובב!"
לפני כמאה שנים כלכלן איטלקי וילפרדו פרטו גילה חוק מדהים הידוע מאז בשם חוק פרטו או חוק 20/80:
בכל תקופה ובכל חברה 20% מן האנשים מחזיקים ב80% מן הכסף.
במקרים מסוימים הפער הוא עוד יותר גדול ומגיע ל5/95 או אפילו ל1/99, אך עדיין השם המקובל נשאר "חוק 20/80".
לכאורה החוק הזה מצביע על אי צדק נוראי, אך לפני שנרוץ לקרוא את "הקפיטל" של מרקס ונתחיל לחפש דרכים להחזרת השוויון, בואו נעצור שנייה וננסה להבין את הסיבות להיווצרות המצב הזה.
למה בכל קבוצה חברתית חלק קטן מן האנשים מרוויח את רוב הכסף?
התשובה תתבהר כשנבחן תחומים אחרים בהם התגלה שחוק פרטו עובד.
אחד היישומים המעניינים של החוק הוא:
בכל תחום 20% מן האנשים יוצרים 80% מן התוצאות.
זה כבר מתחיל להיות מעניין.
תזכרו שמנגנוני השוק החופשי יוצרים את אחת משוואות היסוד בכלכלה – משוואת "רווח-ערך":
כמות הכסף שמישהו מרוויח שווה או קטנה יותר מערך הנתפס שהוא מספק לצרכן שלו.
אם נסתכל על זה מן הצד של הצרכן - אנחנו לא נשלם מחיר שעולה על הערך שאנחנו מצפים לקבל בתמורה.
המשוואה הזאת פועלת ליחידים ולחברות, לעצמאים ולשכירים (במקרה של השכיר הצרכן הוא המעסיק שלנו שאנחנו מספקים לו שירות מסוים בתמורה למשכורת), וכשאנחנו מחברים אותה יחד עם חוק 20/80 בתחום התוצאות נקבל באופן טבעי את חוק 20/80 בתחום הרווחים.
במילים אחרות, אותה קבוצה קטנה מרוויחה יותר מן הסיבה הפשוטה שהיא יוצרת ערך גדול יותר בעולם.
כואב, כמה שזה פשוט.
בכל תחום שנסתכל – עריכת דין, רפואה, עסקי שעשועים, ספרים, שיווק, מחשבים, נדל"ן– נראה את אותה תמונה:
קבוצה קטנה של מומחים מובילים מרוויחה סדרי גודל יותר מהרוב של "הבינוניים", כי הם מספקים ערך הרבה יותר גדול בתמורה.
עכשיו כשאנשים מסתכלים של התמונה הזאת, הם בוחרים להגיב באחת משתי הדרכים הבאות:
הבחירה הזאת היא אחת מבחירות היסוד שמבדילות בין TOP20% ל"עדר", "הרוב הבינוני" – וזאת אינה בחירה חד פעמית, אלא בחירה יום-יומית, בחירה שאנחנו מתמודדים איתה ברגעי הקושי והמשבר, הבחירה שמעמידה אותנו בפני שאלה "האם אני בוחר להצליח או לחפש תירוצים?"
אגב התירוצים - אז מה עם שאלת הצדק בעולם?
אני חושב שחשוב מאוד לעשות הפרדה בין שני מושגים: "אי-שוויון" ו"אי-צדק".
ניסיון חיים שלנו בכלל וחוק פרטו בפרט אומרים שעובדתית יש בעולם "אי-שוויון" – לאנשים שונים יש כישורים שונים, יכולות שונים, מידת אחריות שונה, מוכנות שונה להשקיע, דרישות שונות מן החיים ומעצמם, ועל כן התוצאות שלהם (שכולל בין השאר גם את רמת הכנסה שלהם) שונות באופן טבעי.
יחד עם זאת לקביעה העובדתית הזאת אין שום קשר עם קביעה ערכית ש"יש אי-צדק בעולם".
האי-שוויון הזה הוא תוצאה ישירה של אחד החוקים הרוחניים הבסיסים ביותר – "חוק הנתינה והקבלה" – והוא הרבה יותר צודק מכל צורה אחרת של חלוקת שפע בעולם, לכן דיבורים על אי-צדק הם לא יותר ממניפולציה שטחית שנותנת הצדקה לבינוניות, במקום להניע אנשים לצמיחה.
אבל בואו נעזוב את התירוצים.
הבלוג הזה לא מיועד לאנשים שמחפשים תירוצים וצידוקים, אלא לאלה שמחפשים דרכים להיות יותר, לתת יותר ולקבל יותר, לכן בפוסטים הבאים אני מתכוון להרחיב על הנושא של שימוש בחוק 20/80 ככלי רב עוצמה, שמאפשר לנו ליצור חיים יותר מעניינים ויותר מספקים.
נשתמע בקרוב.
אנחנו מוצפים בהמון התחייבויות גם במישור המקצועי וגם במישור האישי, ואם נלמד לנהל את זמן שלנו בצורה חכמה יותר, נגלה במהרה כי יש לנו הרבה יותר זמן ממה שחשבנו.
הכלי החשוב ביותר לניהול הזמן הוא ההבחנה בין "חשוב" ל"דחוף". כפי שניסח זאת הגנרל אייזנהאואר במהלך מלחמת העולם השנייה:
"הדברים החשובים באמת כמעט לעולם אינם דחופים, ומפתיע להיווכח כמה רבים הדברים הדחופים שאינם חשובים באמת"
אז מה זה "חשוב" ו"דחוף"?
חשוב - אלה הם דברים, אשר יש להם השפעה לטווח ארוך, דברים שיש בהם סיפוק ושתורמים לצמיחה שלנו - אישית, מקצועית, כלכלית
דחוף - אלה הן משימות להם יש תאריכי יעד ברורים (בדרך כלל קרובים להחריד :-) )
רשמו על הדף טבלה הבאה:
| חשוב | לא חשוב | |
| דחוף | ||
| לא דחוף |
ורשמו בה את כל הדברים שאתם נוהגים לעשות במשך השבוע - כללו מגוון תחומים: עבודה, כסף, זוגיות, תחביבים, בריאות.
שימו לב באיזו משבצת נמצאים רוב הדברים שרשמתם ואיזה אחוז מזמנכם אתם מבלים בפועל בכל אחת מהן:
השאלה האחרונה היא קריטית ומהווה מדד חשוב לרמת איכות החיים שלנו - ככל שאנחנו מבלים יותר זמן בעשיית דברים חשובים, מבלי לסבול מלחץ ומתח, ככה בעצם חיינו יותר מספקים ואנחנו יותר ממשים את עצמנו ונהנים מן החיים.
לסיום שאלו את עצמך את השאלה הבאה:
"איזה דבר חשוב ולא דחוף אני רוצה לעשות כבר השבוע - משהו שיכול לתרום לאיכות החיים שלי בטווח ארוך?"
ותתחייבו בפני עצמכם למצוא זמן לדבר הזה - זה יכול להיות משהו קטן, אולי צעד ראשון לכיוון משהו גדול יותר. ברגע שתסיימו עם הדבר החשוב הזה, תחליטו מייד מה יכול להיות דבר חשוב נוסף שתעשו שבוע הבא.
הפכו את זה להרגל - אל תתנו לשבוע לחלוף, מבלי שתעשו משהו חשוב באמת, גם אם הדבר אינו דחוף.
רשמו את האימייל שלכם ותתחילו לקבל עדכונים על הפוסטים החדשים: