לפני כמאה שנים כלכלן איטלקי וילפרדו פרטו גילה חוק מדהים הידוע מאז בשם חוק פרטו או חוק 20/80:
בכל תקופה ובכל חברה 20% מן האנשים מחזיקים ב80% מן הכסף.
במקרים מסוימים הפער הוא עוד יותר גדול ומגיע ל5/95 או אפילו ל1/99, אך עדיין השם המקובל נשאר "חוק 20/80".
לכאורה החוק הזה מצביע על אי צדק נוראי, אך לפני שנרוץ לקרוא את "הקפיטל" של מרקס ונתחיל לחפש דרכים להחזרת השוויון, בואו נעצור שנייה וננסה להבין את הסיבות להיווצרות המצב הזה.
למה בכל קבוצה חברתית חלק קטן מן האנשים מרוויח את רוב הכסף?
התשובה תתבהר כשנבחן תחומים אחרים בהם התגלה שחוק פרטו עובד.
אחד היישומים המעניינים של החוק הוא:
בכל תחום 20% מן האנשים יוצרים 80% מן התוצאות.
זה כבר מתחיל להיות מעניין.
תזכרו שמנגנוני השוק החופשי יוצרים את אחת משוואות היסוד בכלכלה – משוואת "רווח-ערך":
כמות הכסף שמישהו מרוויח שווה או קטנה יותר מערך הנתפס שהוא מספק לצרכן שלו.
אם נסתכל על זה מן הצד של הצרכן - אנחנו לא נשלם מחיר שעולה על הערך שאנחנו מצפים לקבל בתמורה.
המשוואה הזאת פועלת ליחידים ולחברות, לעצמאים ולשכירים (במקרה של השכיר הצרכן הוא המעסיק שלנו שאנחנו מספקים לו שירות מסוים בתמורה למשכורת), וכשאנחנו מחברים אותה יחד עם חוק 20/80 בתחום התוצאות נקבל באופן טבעי את חוק 20/80 בתחום הרווחים.
במילים אחרות, אותה קבוצה קטנה מרוויחה יותר מן הסיבה הפשוטה שהיא יוצרת ערך גדול יותר בעולם.
כואב, כמה שזה פשוט.
בכל תחום שנסתכל – עריכת דין, רפואה, עסקי שעשועים, ספרים, שיווק, מחשבים, נדל"ן– נראה את אותה תמונה:
קבוצה קטנה של מומחים מובילים מרוויחה סדרי גודל יותר מהרוב של "הבינוניים", כי הם מספקים ערך הרבה יותר גדול בתמורה.
עכשיו כשאנשים מסתכלים של התמונה הזאת, הם בוחרים להגיב באחת משתי הדרכים הבאות:
- חלק קטן מן האנשים אומרים לעצמם "אני רוצה לקבל יותר, לכן אחפש דרכים לספק יותר ערך לעולם, להיות הכי טוב במה שאני עושה, להגיע ל20% או 5% או 1% עליונים בתחום שבחרתי”.
- מצד שני לרוב האנשים שלא מרוצים מן המצב שלהם קשה להכיר בעובדה הפשוטה התוצאות שלי בינוניות/מטה, כי אני עושה עבודה בינונית/מטה", ובמקום לחפש דרכים להשתפר ולצמוח, הם למתחילים לקטר על אי-צדק ולחפש פגמים אצל אלה שעשו את מאמץ כדי להגיע לטופ.
הבחירה הזאת היא אחת מבחירות היסוד שמבדילות בין TOP20% ל"עדר", "הרוב הבינוני" – וזאת אינה בחירה חד פעמית, אלא בחירה יום-יומית, בחירה שאנחנו מתמודדים איתה ברגעי הקושי והמשבר, הבחירה שמעמידה אותנו בפני שאלה "האם אני בוחר להצליח או לחפש תירוצים?"
אגב התירוצים - אז מה עם שאלת הצדק בעולם?
אני חושב שחשוב מאוד לעשות הפרדה בין שני מושגים: "אי-שוויון" ו"אי-צדק".
ניסיון חיים שלנו בכלל וחוק פרטו בפרט אומרים שעובדתית יש בעולם "אי-שוויון" – לאנשים שונים יש כישורים שונים, יכולות שונים, מידת אחריות שונה, מוכנות שונה להשקיע, דרישות שונות מן החיים ומעצמם, ועל כן התוצאות שלהם (שכולל בין השאר גם את רמת הכנסה שלהם) שונות באופן טבעי.
יחד עם זאת לקביעה העובדתית הזאת אין שום קשר עם קביעה ערכית ש"יש אי-צדק בעולם".
האי-שוויון הזה הוא תוצאה ישירה של אחד החוקים הרוחניים הבסיסים ביותר – "חוק הנתינה והקבלה" – והוא הרבה יותר צודק מכל צורה אחרת של חלוקת שפע בעולם, לכן דיבורים על אי-צדק הם לא יותר ממניפולציה שטחית שנותנת הצדקה לבינוניות, במקום להניע אנשים לצמיחה.
אבל בואו נעזוב את התירוצים.
הבלוג הזה לא מיועד לאנשים שמחפשים תירוצים וצידוקים, אלא לאלה שמחפשים דרכים להיות יותר, לתת יותר ולקבל יותר, לכן בפוסטים הבאים אני מתכוון להרחיב על הנושא של שימוש בחוק 20/80 ככלי רב עוצמה, שמאפשר לנו ליצור חיים יותר מעניינים ויותר מספקים.
נשתמע בקרוב.
