‏הצגת רשומות עם תוויות אינטלגנציה רגשית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אינטלגנציה רגשית. הצג את כל הרשומות

יום שני, 23 במאי 2011

תשובתו המפתיעה של הדלאי לאמה



מישהו שאל פעם את הדלאי לאמה: 

"אילו הייתה לך מילה אחת בלבד לתאר את סוד האושר,
ההגשמה וחיים מלאי משמעות, באיזו מילה היית בוחר?"

מבלי להסס ולו לרגע דלאי לאמה ענה...

שיגרה...


האמת - קצת הופתעתי כששמעתי את הסיפור הזה, אבל במחשבה שניה, התשובה הזאת הייתה הכי הגיונית שבעולם.

וזה רק חיזק את האמונה שלי בעוצמתו של "ההבדל הקטן"  - אותם דברים קטנים (ואולי לא כל כך חשובים, לכאורה) שנבנים אחד על גבי השני ומובילים לשינוי אדיר בתווך ארוך.

הרגשתי את זה חזק בתקופת החגים, כשהלו"ז שלי קצת השתבש ופתאום מצאתי את עצמי "מעגל פינות" בשגרת היום-יום שלי.

וכמובן התוצאות לא איחרו לבוא ומיד הרגשתי שאני לא ב-100% שלי...

אבל אז נזכרתי במילים של דיוויד אלן - "הגורו הגדול של האפקטיביות האישית":

'להיות "חגורה שחורה" (black belt) בתחום מסוים לא אומר תמיד "להישאר בכושר", אלא לדעת איך להחזיר את עצמך לכושר בכוחות עצמך...'

מאותו רגע לא לקח לי הרבה זמן "להחזיר את עצמי לכושר" ולהתחיל לתקתק דברים - אחד הפרויקטים החשובים שאני עומד להוציא עכשיו זה הבלוג החדש שהבטחתי לכם עוד לפני כמה חודשים....

כן, כן, אני יודע שזה לקח קצת זמן, אבל אחרי שסיפרתי על התוכניות שלי להקים בלוג חדש, שמתי לב שאני לא מרגיש שלם עם הקונספט הזה של בלוג "לשחקנים בלבד" ולקח לי קצת זמן להבין מה בדיוק הפריע לי ברעיון הזה...

וזה הולך להיות אחד הדברים הראשונים שאני עומד לדבר עליהם בבלוג החדש שיעלה לאוויר לקראת סוף השבוע - כמה הבחנות קריטיות לגבי שאלת התזמון והצד החיובי של הדחיינות...

אז תראה בקרוב...

יום חמישי, 7 באפריל 2011

הגבולות הללו - זה אני?


עוד מימי פרויד מושג ה"גבולות" היה בין הנושאים ה"חמים" בפסיכולוגיה, ובשנים האחרונות הוא גם הפך לסוג של buzzword בעולם הקואוצ'ינג - מסיסמת "לפרוץ מעבר לגבולות" שכל כך אוהבים בסדנאות מוטיבציה למיניהן ועד ל"אמונות מגבילות" שבחרתי בעצמי כנושא מרכזי לקורס M-Focusing האחרון שלי.



עכשיו, החשיבה הפשטנית נוטה לסווג את הגבולות כמשהו שלילי, משהו שיש לשבור אותו (או לפחות למתוח אותו), אבל האם זאת באמת גישה "בריאה" ואפקטיבית?

כדי לענות על השאלה הזאת, אנחנו חייבים קודם כל להבין

למה אנחנו בכלל צריכים גבולות?

כמו לכל שאלה טובה, יש כאן שתי תשובות (לפחות :-) ):
  • הראשונה היא תשובה מעשית - בלי גבולות אנחנו פשוט לא יכולים לתפקד, כי כמות האפשרויות היא אינסופית ואנחנו חייבים דרך כלשהי (לפעמים אפילו שרירותית) לצמצם את המרחב העצום הזה. ואם מספר האפשרויות גדול מדי - זה פשוט משתק אותנו, אנחנו קופאים המומים, כמו אותו רב-רגליים שלא ידע איזו רגל להזיז ראשונה.

  • אבל הסיבה השנייה הרבה יותר מעניינת בעיניי והיא - הגבולות מגדירות את תחושת "האני" (sense of Self) שלנו.

     במילים אחרות -  בשביל לדעת "מי אני?", אני חייב לדעת "מי אני לא?", מה נמצא מחוצה לי, ובתהליך אני תמיד פוגש את הגבולות שלי.


האסימון הזה נפל אצלי חזק כשצפיתי בילדה שלי. כמו שההורים בינינו בטח יודעים, הגיל בין 2 ל-4 בערך - ה-terrible two הידוע לשמצה - הוא הגיל של "בדיקת גבולות" בלתי פוסקת. עכשיו, בהתחלה אני זוכר שזה  די הטריף אותי - כל פעם שהיא "וידאה" שוב (ושוב ושוב  ) ש"כאן עובר הקו האדום של אבא", הרגשתי כאילו היא מתגרה בי, עד שיום אחד זה פתאום נחת עליי.

הבנתי שתאכלס לא ממש מעניין אותה "הקו האדום" (כלומר הגבול) של אבא - מה שמעניין אותה באמת זה הגבולות שלה - "מה אני יכולה ומה לא? איפה אני יכולה להשפיע על המציאות ואיפה לא?" - במילים אחרות "איפה אני נגמרת ומתחיל "האחר"?"

בשבילה כל ה"בדיקת גבולות" הזאת - זה משחק מרתק של גילוי עצמי, המשחק האולטימטיבי אם תשאלו אותי, וברגע שתפסתי זאת, גם התפיסה שלי לגבי הגבולות האישיים שלי התחילה להשתנות - זה הפך להרבה יותר קליל וקונדסי.

כן, אני עדיין נופל לא מעט פעמים למלכודת של "הרדיפה אחרי המטרה", של "לקחת את זה אישי", אבל לעיתים יותר ויותר קרובות אני גם זוכר לעצור, להרפות, לחייך ולהגיד לעצמי

"אופס, נתקלתי בגבול שלי - מעניין, לא ידעתי שאני נגמר כאן..."



יום שני, 21 במרץ 2011

סדנת ריבירסינג בחיפה - 9 לאפריל


לכל אחד מאיתנו יש רגעים בחיים שפשוט בא לנו לצרוח, לפרוק, להשתחרר...


אבל מה לעשות – אנו מוגבלים על ידי מיליוני כללים שהטמענו מן ההורים, המורים, בעלי הסמכות למיניהם.

לחלק מן הכללים יש משמעות גם היום...

חלק אחר היה אולי רלוונטי כשהיינו קטנים, אך מזמן כבר פג תוקפם...

וחלקם הגדול של הכללים הללו פשוט מגביל אותנו גופנית ונפשית, מפריע לנשום, לנוע, לדבר, לצרוח, לעשות אהבה, ליהנות מכל רגע בחיים ...





ריבירסינג הינו טכניקה עוצמתית של נשימה המאפשרת להשתחרר מכל הכבלים הפנימיים הללו, ומובילה דרך התנקות עמוקה אל החופש פשוט להיות - לפרטים על השיטה המרתקת הזאת, אתם מוזמנים לקרוא את המאמר "ריבירסינג - לנשום מעבר למחסומים".

הסדנה הקרובה תתקיים בחיפה   ביום שבת ה-9 לאפריל בין השעות 11:00-14:00 בסטודיו סוהם, רח' יפה נוף 120.



מספר מקומות מוגבל - חובה להירשם מראש!


עלות המפגש - 150 ש"ח, לזוגות - הנחה 20%.
לנרשמים מראש דרך האתר - 120 ש"ח.







לקבלת מידע נוסף אתם מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם או ליצור איתי קשר בטלפון 054-7604837 (מארק)

שם טלפון
אימייל




יום שני, 3 בינואר 2011

וידויו של "המודט המשתמט"


בגיל 18 הגעתי "במקרה" לקורס וויפאסנה...

כן, כן, אותה "סדנת השתיקה" המפורסמת...

10 ימים שהיו אולי הכי מאתגרים בחיי, 10 ימים ללא "הצעצועים" הרגילים שיסיחו את הדעת מן המפגש הבלתי אפשרי עם עצמי, עם מה שאקהרט טולה קורא לו "גוף הכאב"...

ועד כמה שזה אולי ישמע בומבסטי - יצאתי משם בן אדם אחר, עם פרספקטיבה שונה לגמרי על עצמי ועל האנשים מסביבי...

אבל אתם יודעים מה היה הדבר הכי מפתיע, אחרי שחזרתי?

לא הצלחתי להתמיד בתרגול הנפלא הזה...


ולא משנה עד כמה היה ברור ההבדל בין אותם ימים שעשיתי מדיטציה בבוקר לבין אותם ימים ש"דילגתי" עליה...

ולא משנה אילו חוויות מרתקות עברתי בקורסים הנוספים שעשיתי  ועם אילו תובנות מדהימות הייתי יוצא משם... 

שוב ושוב, שבוע-שבועיים-חודש אחרי הקורס הייתי מוצא את עצמי "משתמט" ובהדרגה מזניח את תרגול המדיטציה...

כמובן, לא יכולתי להתעלם מן המצב הפרדוקסלי הזה (שהפך גם לקצת מביך עבורי, כשהתחלתי לעסוק באימון אישי) וניסיתי להבין את הגורמים להתנהגות התמוהה הזאת...

במשך שנים הצלחתי לזהות שתי סיבות עיקריות:

  1. הראשונה הייתה קשורה לתרגול עצמו - מדיטציית וויפאסנה הרגישה  כמשהו די נפרד משאר החיים שלי - מעין מרחב "נזירי" בעל ערכים והתכוונות שונה מאוד מה"חיים האמיתיים".

    והפער הזה היה אולי הגורם העיקרי שהוביל אותי לפיתוחה של שיטת M-Focusing  - מתוך חיפוש אחרי תרגול אישי שיהיה חלק אינטגרלי מן החיים שלי...

    אחד הדברים החשובים שקיבלתי מן התרגול החדש היה זרקור חזק על "המחשבות האוטומטיות" שהיו רצות אצלי בראש - אותו "רקע מחשבתי" שצבע באופן חצי-לא-מודע את כל החוויה היומיומית שלנו.

  2. ועם הזמן הצלחת לזהות את הסיבה השניה -  "אמונה מגבילה" קריטית שמנעה ממני לתרגל באופן עקבי - תפסתי את עצמי חושב מחשבות בסגנון:

    "אתה מתפנק ומבזבז את הזמן שלך על שטויות במקום להתעסק בדברים דחופים דורשים את תשומת הלב שלך"

מהר מאוד גם הבנתי שלא מדובר באמונה מגבילה אישית שלי, אלא במעין "סדנדרט מחשבתי" שטבוע עמוק מאוד בתת-המודע הקולקטיבי שלנו.

בחברה שלנו שהאידיאל שלה זה ה-self made man, עם הדגש המתבקש על making/doing - "העשייה" - על חשבון ה-being - "ההוויה", באופן טבעי אנו מרגישים אשמה מסוימת לעשות משהו שאולי אין לו תועלת מיידית ו"אובייקטיבית" מעבר ל"פשוט להיות"...

ואולי תחושת האשמה המעורפלת היא  זאת שהופכת את ה"פשוט להיות" הזה ללא כל כך פשוט...




יום ראשון, 5 בדצמבר 2010

תובנות של "פליט דניה"



אתמול בערב חזרנו הביתה - "פליטי דניה", כמו קראנו לעצמנו בצחוק...

היום בבוקר כשישבתי וניסית לעשות קצת סדר בבלגן של שלושת הימים האחרונים, הבנתי שבאופן פרדוקסלי כל החוויה הזאת הייתה חתיכת שיעור בשבילי.

את השיעור הראשון - אולי החשוב ביותר - קיבלתי עוד ביום חמישי...

עשינו גיחה קצרה לבית שלנו "עם הנוף אל השרפה" לראות מה המצב ולקחת כמה דברים "למקרה ש..."

הסתובבתי בבית וגיליתי שאני לא ממש יודע מה לקחת. כמעט כל דבר שראיתי - חשבתי  עליו: "טוב, אני לא ממש חייב את זה..."

זה היה חתיכת גילוי:

אני לא חייב את כל הדברים הללו...


דבר נוסף - וקצת עצוב - שגיליתי הייתה הקלות שבה אני נופל לאשליית ה-"אני יודע".

היה לי קל לגחך על הטוקבקיסטים "יודעי-כל", על השדרנים הצדקניים, אפילו על אחותי שצעקה על מטוסי הכיבוי שעברו לידנו - "למה אתם שופכים מים שם? הרי השרפה היא ליד!"...


"ככה לא בונים חומה!"   - צחקתי עליה, אבל באותו הרגע ידעתי שגם אני  נופל לאותה המלכודת...

כשלראשונה אחרי שנים נכנסתי לאתרי החדשות והתחיל שהתבהר לי  - כך חשבתי :-)  -  גודל המחדל, מצאתי את עצמי מתפתה שוב-ושוב ל"חכמת הבדיעבד"...

"הכתובת הייתה על הקיר...
 מישהו צריך לשלם על זה...
 מי הגאון ש...? "

מודה באשמה -  המחשבות הללו כל הזמן הסתובבו בראשי במהלך כל הימים הללו...

גם אני - כמו הרוב - חיפשתי הסבר פשוט...

המוח שלי ניסה לברוח מחוסר הוודאות ומן העמימות של מצב ולפרש, להסביר, לעשות קצת סדר (או לפחות אשליה של סדר).

ולא היה שום הבדל מהותי בין הפרשנויות שלי לבין "ההברקה" של הרב עובדיה - שנינו חיפשנו משהו שייצוק משמעות לתוך סיטואציה חסרת-המשמעות הזאת.

שנינו צעקנו - כל אחד בדרכו שלו:

"ככה לא בונים חומה!"


ולא נעים להודות  - זה היה מקום ממנו רצתי והצטרפתי ליוזמת "שתילה מחדש בכרמל" שקמה לה בפייסבוק - וגם כאן היה שיעור בשבילי, כשיום אחרי נוכחתי לדעת בפעם המי-יודע-כמה שהטבע הרבה יותר חכם מאיתנו. (בסוף אימצתי את העצה של עננה ופשוט תרמתי לקק"ל -אם גם אתם רוצים לעזור לשיקום הכרמל, אני ממליץ להיכנס עכשיו לדף המיוחד באתר קק"ל)

בקיצור למדתי על עצמי המון בסוף השבוע הארוך הזה...

אז איפה זה משאיר אותי?

קצת יותר חופשי,  קצת יותר מעורב, קצת יותר צנוע...

מקווה שזה גם יחזיק מעמד לאורך זמן :-)



יום שני, 29 בנובמבר 2010

האם אתם סירת משוטים או ספינת מפרש?



כמו שאתם בטח יודעים, חצי המוח הימני שלנו "חושב" בעזרת דימויים ומטפורות.

לפני כמה ימים עלה בי "במקרה" דימוי יפיפה לשתי דרכים שונות להתייחס אל עצמנו ואל אינטראקציה בינינו לבין העולם מסביב - "הדרך של סירת משוטים" ו-"הדרך של ספינת מפרש".

  • כשאני רואה את עצמי כסירת משוטים, הדרך היחידה לנוע לאיזשהו מקום, זה להתחיל להזיע ולחתור.

    וכמובן, ברגע שהפסקתי לחתור, אני מיד עוצר.

    זוהי הגישה של "אין העומד בפני הרצון" שיש בה גרעין של אמת, אבל אמת חלקית בלבד - אכן, כל עוד יש כוח רצון, אפשר להזיז דברים.

    אבל כמו שכולנו יודעים טוב-טוב מניסיונו האישי - כוח הרצון זה משאב מתכלה שנגמר מהר מאוד...

    ואז אנו מוצאים את עצמנו תשושים באמצע אוקיינוס החיים...
  • מנגד, כשאני חושב על עצמי בתור ספינת מפרש, המאמץ היחיד שנדרש ממני זה להציב את המפרשים בזווית נכונה אל כיוון הרוח.

    אך כמובן, לחיסכון העצום הזה באנרגיה אישית יש מחיר מסוים - שימוש אפקטיבי במפרשים דורש מיומנות גדולה יותר וגם מודעות גדולה יותר ל"הלכי הרוח" - גם הפנימיים וגם חיצוניים.
וכאן אני רואה את התפקיד העיקרי של כל תהליך התפתחות אישית - להעביר את "מוקד הכוח" בחיים שלנו מן החלק המודע -  small mind כמו שקוראים לו בזן - אל הלא-מודע - ה-Big Mind.

כי כמו שכתבתי לפני זה ב"מה הקשר בין אוטו תקוע לכוח הרצון?",

יחס הכוחות בין המודע ללא-מודע הוא 1 ל-20000!


לכן, כאשר אנו לומדים לשחרר את המשוטים של ה-small mind  ונותנים לרוח של ה-Big Mind להניע אותנו, החיים הופכים ממסע מפרך לשיט חלומי.

ואז, כלשון משה פלדנקרייז, באופן טבעי אפשר:

להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי,
את הקשה לקל,
ואת הקל לאלגנטי


יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

איך כמעט נכשלתי בטכניון

כמו שחלקכם אולי יודעים, בעברי הרחוק עסקתי במחקר אקדמי בתחום הלמידה, והיום הייתי רוצה לשתף אתכם באחד השיעורים החשובים שלמדתי בתחילת דרכי האקדמית.

השיעור נבע מכישלון צורם שנחלתי בסמסטר הראשון שלי בטכניון.

כדי לשים את הדברים בפרספקטיבה נכונה, כדאי אולי להגיד כמה מילים על הרקע האישי שלי. מאז גיל 12-13 התחלתי לפתח לעצמי תדמית של "ילד פלא" עם כישרון בתחום המדעים המדויקים - כישרון שאיפשר לי בין השאר להגיע לאולימפיאדה בינלאומית במתמטיקה ולהתקבל  ל"תוכנית המצוינים" היוקרתית בטכניון.

וכמו שאתם יכולים לנחש, בגלל הכישרון המולד והתפיסה המהירה, התרגלתי  שההצלה בלימודים באה לי בלי יותר מדי מאמץ.

אבל אז הגעתי לטכניון...

התחלתי את הסמסטר, באתי לכל הרצאות ולחלק מן התרגולים (אמרתי לעצמי - "מה אני צריך את זה? הרי אני מבין את החומר, אז למה לי לבזבז זמן על התרגולים?") והכול הלך טוב ויפה, עד שהגענו למבחני אמצע הסמסטר...

ואז גיליתי דבר מאד מפתיע ולא נעים...

גיליתי שבחלק מן הקורסים,  דווקא במתמטיקה ופיזיקה - התחומים החזקים שלי! - אני לא  באמת שולט בחומר.

אני - שרגיל היה לקבל 100 מבלי להזיע - פתאום בקושי עובר את המבחן בזחילה!

והדבר הכי מתסכל היה ש"ידעתי" את החומר.


אבל כשהגיע הזמן לעשות עם זה משהו, לפתור בעיה במבחן - פתאום גיליתי לתדהמתי הרבה שלא הצלחתי ליישם את מה שלמדתי.

ככה גיליתי פעם ראשונה בחיים שלי את הפער הכואב בין מה שחשבתי שידעתי לבין מה שידעתי באמת...

הפער נבע מן ההבדל בין "מידע" ל"ידע" - ההבדל המהותי שלצערי מערכת החינוך שלנו מתעלמת ממנו בעקשנות...

"מה כוונת המשורר?"

"מידע" מול "ידע"

בואו נסביר את שני המושגים הללו:
  • "מידע" - מתייחס לעובדות, כללים, תיאוריות, הוא עוסק לרוב בצורה חיצונית של הדברים וקל לבטא אותו באמצעות המילים
  • "ידע" - מתייחס לקשרים העמוקים בין הדברים, למבנה הפנימי שלהם.  הביטוי האמיתי שלו הוא בהוויה ובפעולה, והוא תמיד כולל בתוכו מיומנות מעשית.
ההבדל בין השניים הוא ההבדל בין יכולת "לדבר על..." לבין "לחיות ולעשות את..."

ההבדל הנצחי בין תיאוריה לפרקטיקה...

או, אם נשתמש בדימוי מתחום אחר לגמרי, ההבדל בין לבלוע את האוכל כמו שהוא לבין לעכל אותו להפוך אותו לאנרגיה זמינה ולחלק אינטגרלי מן הגוף שלנו.

זאת הסיבה בגללה אני כל כך אוהב את המוטו של וורנר ארהרד:

.In life, understanding is the booby prize
בחיים, ההבנה היא סך הכול פרס תנחומים.


כי הרבה פעמים ה"הבנה" שלנו מוגבלת לרמה אינטלקטואלית-תאורטית - כלומר לרובד ה"מידע" בלבד.

וכמו שלמדתי בדרך הקשה בתחילת דרכי בטכניון - הפער בין הבנה כזאת לבין ידע אמיתי הוא גדול ולפעמים גם די מעצבן, ואשליית ההבנה היא אחד המכשולים הגדולים ביותר בדרך לפיתוח מיומנות אמיתית...





יום רביעי, 17 בנובמבר 2010

הזרעים של עץ הבאובב...


שבוע שעבר, אחרי שכתבתי את הפוסט "מה התרגול שלך?", נזכרתי פתאום ב"אגדת מבוגרים" הגאונית של אנטואן דה סנט-אכזופרי -  "הנסיך הקטן"...

הספר הקטן הזה מכיל בתוכו צפיפות שערורייתית של פניני חוכמה לסנטימטר מרובע - מקור השראה (וקנאה) בלתי נדלה עבורי...

הייתי רוצה לשתף איתכם קטע קצר ממנו שמסביר בצורה מבריקה את החשיבות של התרגול האישי:
על הכוכב של הנסיך הקטן, כמו על כל כוכב אחר, גדלים עשבים – חלקם טובים, חלקם מזיקים. וזה אומר שיש שם זרעים טובים של עשבים טובים ומועילים, וגם זרעים מזיקים של עשבים שוטים. אך הזרעים הרי אינם נראים. הם ישנים להם עמוק מתחת לאדמה,  עד שאחד מהם לא יחליט להתעורר. ואז הוא נובט, נמתח מעלה אל השמש= בהתחלה כל כך חמוד ותמים. ואם זה צנון או וורד לעתיד – אז שיגדל לו. אבל אם עשב מזיק, צריך לתלוש אותו עם שורשים ברגע שזיהית אותו.

עכשיו, על הכוכב של הנסיך הקטן יש זרעים נוראים ומזיקים במיוחד... אלה הם הזרעים של עץ הבאובב. הקרקע של הכוכב כולה נגועה בהם. ואם לא מזהים את הבאובב בזמן, כבר לעולם לא תיפטרו ממנו. הוא ישתלט על כל הכוכב, ישלח שורשים לכל הכיוונים, ואם הכוכב קטן ויש הרבה עצי הבאובב, הם פשוט יקרעו את הכוכב לחתיכות.

"יש כלל ברזל כזה," – אמר לי אחרי זה הנסיך הקטן – "קמת בבוקר, התרחצת, טיפלת בעצמך – ואז זה הזמן לטפל בכוכב שלך. חייבים לנכש באובבים ברגע שאפשר להבחין ביניהם לבין שיחי הוורדים – הניצנים שלהם כמעט זהים. זוהי עבודה קצת משעמעמת, אבל היא די קלה."



יום אחר הוא אמר לי: "אתה צריך לעשות ציור יפה, כדי שהילדים במקום שאתה גר בו יוכלו לראות איך כל הדבר הזה מתנהל. זה יכול להיות מאוד מועיל בשבילם, אם ייצא להם לטייל יום אחד. לפעמים" – הוא הוסיף – "זה לא נורא אם דוחים חלק מעבודה ליום אחר. אבל כשמדובר בעצי הבאובב, זה תמיד מוביל לאסון. הכרתי פעם כוכב שגר בו עצלן אחד. הוא סך הכול הזניח שלושה שיחים קטנים."

אז ציירתי את הכוכב הזה בדיוק כמו שהנסיך הקטן תיאר לי אותו:


תשמעו, אני לא אוהב להטיף מוסר. אבל מכיוון שרוב האנשים לא מודעים לסכנה של הבאובבים, ומדובר בסכנה כל כך ממשית לכל מי שעשוי ללכת לאיבוד באיזה אסטרואיד, אני מרשה לעצמי לעבור על כללי האיפוק הרגילים שלי.

"ילדים" – אני אומר בפשטות –

"תיזהרו מזרעי הבאובב!"





יום רביעי, 27 באוקטובר 2010

תפילת השלווה - "מתכון" לפינוי האזור האפור

טוב, אני יודע, כתבתי שבוע שעבר שאני לא רוצה לתת מתכונים, כי אני לא מאמין בפתרונות "אינסטנט" ו-one size fits all...

אבל בכל זאת לא אשאיר אתכם לבדכם בתוך האזור האפור שלכם :-)

אז אם אתם קוראים את הפוסט הזה עכשיו, אני יוצא מתוך הנחה שכבר עשיתם את מיפוי האזור האפור שתיארתי שבוע שעבר.

אני מזכיר שאם לא עשיתם את התהליך הזה, המשך הקריאה יהיה חסר תועלת עבורכם, לכן עדיף לכם לעצור עכשיו ולחזור לפוסט הזה, כשתסיימו את תהליך המיפוי.

או קי,  עכשיו כשיש לכם רשימה כתובה של דברים שעד עכשיו צפו אי שם בפאתי התודעה שלכם -  מה עושים עם זה?

וכאן אנחנו יכולים לקבל הכוונה מכיוון קצת מפתיע - "תפילת השלווה" המפורסמת:

אלי,
תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות,
האומץ לשנות את אשר ביכולתי
והתבונה להבחין בין השניים


אז בואו נתחיל את החלק ה"קל" - התבונה:
  • תעברו על הרשימה שיצרתם, ועבור כל סעיף שאתם יכולים לעשות משהו בקשר אליו  רשמו "+", ואם אין לכם שום אפשרות לעשות משהו בנידון, שימו שם "-"...
החלק השני  - "אומץ" - הוא כבר קצת יותר מאתגר:
  • לכל אחד מן הדברים שסימנתם ב-"+", תשאלו את עצמכם - מהו הצעד הראשון שאני יכול/ה לעשות בקשר לדבר הזה? 
  • אחרי החלטתם מה יהיה הצעד הראשון, יש לכם שתי אופציות:
    • לעשות את הצעד הזה עכשיו
    • לרשום ביומן מתי אתם עושים את הצעד הזה
  • במידה ואתם מרגישים שיש מחסום פנימי מסוים  - פחד, חוסר בטחון, חוסר בהירות וכו' - בקשר לצעד הראשון שאתם רוצים לעשות, תיכף נראה גם מה עושים במקרים כאלה.


ואחרי שסיימנו עם שני החלקים ה"קלים", הגיע הזמן להתמודד עם האתגר הגדול:

"השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות"



וכאן אנחנו מגיעים לתחום שבו יש את הפער הכי גדול בין ההבנה האינטלקטואלית לבין מה שאנו עושים בפועל. הרי ברור שאם אין לנו שום דרך להשפיע על המצב, אז לא ממש משנה כמה נתנגד לו וכמה נרגיש רע בקשר אליו...

אבל מה שברור בראש לא תמיד נקלט גם בלב...

  • אז איך מגשרים על הפער הזה?
  • איך מפסיקים להילחם בדברים שאין בידינו לשנות?
  • האם יש דרך לפתח את השלווה הזאת - מלבד התפילה, כמובן :-)

למזלנו, האנושות מתחבטת עם השאלות הללו כבר כמה אלפי שנים טובות ובדרך מצאה כמה "קיצורי דרך" לקראת השלווה המיוחלת...

בעצם, כל שיטות עבודה פנימית בכל הדתות הגדולות - מטרתן לפתח את "מרחב הקבלה" הזה, ההכרה בסופיות האדם ובגבולות ההבנה והפעולה שלו, וכמובן כל תפילה אמיתית נעשית מתוך התכוונות של "קבלת רצון האל".

ומה לגבי מי שלא "חי" את העולם הזה, שעבורו - כמו לרבים מאיתנו  - הטקסים והתפילות הפכו לפורמליות ואיבדו את המהות הרוחנית העמוקה שלהם?

גם מחוץ למסגרת של הדתות הגדולות קמו להם מורים חשובים ששמו במרכז משנתם את יכולת הקבלה וגם פיתחו כלים מעשיים לשיפור היכולת הזאת - החל מוורנר ארהרד (מייסד ה-est), דרך ביירון קייטי (מחברת "לאהוב את מה שיש") ואקהרט טול ("כוחו של הרגע הזה") ועד דייל דווסקין (מפתח שיטת Sedona) וגרי קרייג (מפתח EFT שהיוותה בסיס לשיטת M-Focusing שכתבתי עליה רבות בפוסטים הקודמים).

עכשיו, אם אתם מכירים אחת מבין השיטות שהזכרתי לעיל, תוכלו להשתמש בה בתור "כלי עבודה" בשלב הבא.
אם כל השמות הללו חדשים לכם, אתם יכולים להשתמש בשיטת Sedona שתיארתי בפוסט "הכל מתחיל בהרגשה".

אחרי שבחרתם "כלי עבודה", בואו נחזור לאותם סעיפים הרשימה שטרם סיימנו לעבוד עליהם - כלומר ה"פלוסים" שהרגשתם מחסום פנימי שמנע מכם לפעול וה"מינוסים" שאין לכם דרך להשפיע עליהם:
  • עבור כל אחד מן הסעיפים הללו, שימו לב לאותו מחסום פנימי או התנגדות למצב הקיים, ותשתמשו בכלי עבודה שבחרתם, כדי לשחרר את "החסימה" הזאת וליצור מרחב של קבלה.

חשוב להגיד בשלב זה, שאני ממש לא מצפה שתוכלו לעשות את כל העבודה הזאת במכה אחת, אבל גם אם תעשו היום אפילו חלק קטן ממנה - "אזור האפור" שלכם יתחיל להצטמצם ואתם תרגישו בהקלה מיידית...

מאחל לכם הרבה תבונה, אומץ ושלווה :-)



יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

לצאת מן "האזור האפור"

לפני יומיים סיימתי תהליך אימון הכי אינטנסיבי שעברתי בחיים שלי.

התהליך - "מרתון משמעת עצמית" -  התקיים במשך שלוש שבועות ב"שלט רחוק" (הכל עבר דרך האינטרנט, מבלי שפגשתי את המאמן פנים אל פנים ולו פעם אחת)  ובדיעבד, השם "מרתון" לא היה סתם מטאפורה, אלא תיאור מאוד מדויק של רמת המחויבות שנדרשה מן המשתתפים  :-).

אחד הדברים הכי מפתיעים בכל התהליך היה שלא היה שם שום דבר "חדש" - את רוב הדברים שדובר עליהם במרתון כבר הכרתי ואף השתמשתי בחלק גדול מהם הן בחיי האישיים והן בסדנאות שלימדתי.

הסוד העיקרי היה התהליך עצמו - רצף אינטנסיבי ביותר של עשיה - חיצונית וגם פנימית -  בכל תחומי החיים בו זמנית, שבו כל צעד מכין לצעד הבא וביחד הם יוצרים "מהירות מילוט" שפשוט מטיסה אותך לשמים.

אני חייב להודות שהאפקטיביות של התהליך ממש הפתיעה אותי - עד כדי כך שהחלטתי שאני פשוט חייב ליצור מסגרת דומה גם העברית - אז כל מי שרוצה לשנות את החיים שלו (וחברה, אני לא צוחק - זה מה שהתהליך הזה עשה לי) תתכוננו לינואר שבו יתחיל המחזור הראשון של "מרתון" בארץ.

אבל בינתיים הייתי רוצה לשתף אתכם בתהליך אחד פשוט, אבל מדהים באפקטיביות שלו, שאתם יכולים לעשות בעצמכם כבר היום - "תהליך פינוי האזור האפור".

רק, לפני שנמשיך, יש לי בקשה אליכם:

אם אתם לא מתכוונים לעשות את התהליך הזה עוד היום - בבקשה, תעצרו עכשיו ואל תמשיכו לקרוא!

אני לא רוצה סתם להעמיס על המוח שלכם בעוד מידע חסר תועלת שפשוט נאגר שם וגורם לערפול, בלבול ושיתוק.

כן, כן, לפעמים מידע נוסף מביא יותר נזק מתועלת!


אז בואו נמשיך...

קודם כל בואו נבין מה הזה "האזור האפור" הזה...

הפסיכולוגים הקוגניטיביים מבחינים בין "שלושה מעגלי תשומת הלב":
  1. המעגל הקרוב - שמכיל נושא/אובייקט יחיד שבו אנו מתרכזים בכל רגע נתון.
    שימו לב, גם מי שחושב שהוא מסוגל לעשות כמה דברים בו זמנית - מה שקורה בפועל הוא שהמוח שלכם עושה סוויצ' מדבר לדבר במהירות בזק, מבלי שתשימו לזה לב
  2. מעגל הביניים - מכיל את המשימות במצב "היכון", כלומר כאלה שנמצאות בפאתי התודעה ואנחנו יכולים בקלות לכוון אליהן את "פנס תשומת הלב". המחקר המפורסם של ג'ורג' מילר על "מספר הקסם 7±2" מתייחס בדיוק למעגל הזה - כלומר ליכולת שלנו להחזיק בין 5 ל-9 פריטים במצב "היכון" במעגל הביניים של תשומת הלב שלנו.
  3. המעגל הרחוק - מתייחס לכל מה שנהוג לקרוא לא-מודע ותת-מודע, כלומר תכנים שלא זמינים לנו באופן מידי.

עכשיו, מה קורה כמנסים לדחוס יותר מ-9 פריטים למעגל הביניים?


התוצאה היא מה שנקרא "עומס קוגניטיבי", כלומר זרם מידע שעולה על "התכולה" של המוח שלנו.
ואז  מעגל הביניים הופך ל"אזור האפור" שבו כל הדברים מעורבבים ביחד, הכול מעורפל ומבולבל, והיכולת שלנו לנווט בזרם המידע - וכתוצאה מזה, בזרם החיים - משותקת לחלוטין.

זה דומה לניסיון להריץ יותר מדי תוכנות על מחשב ישן עם זיכרון קטן - המחשב פשוט נתקע!

ומה קורה כשהמחשב נתקע?

אנחנו מתחילים להתעצבן :-)

וזה בדיוק מה שקורה לנו כשקליפת המוח שלנו לא עומדת בעומס - המסר "אני לא עומד הזה" יורד אל המערכת הלימבית שמפרשת אותו כסכנה הישרדותית ויוצרת שלל של תגובות רגשיות - מחרדה ודיכאון ועד כעסים ונדודי שינה.


דרך אגב, זאת בדיוק הסיבה למה ביקשתי מכם לא להמשיך לקרוא אם אתם לא מתכוונים לעשות שימוש מיידי במידע שאני עומד להציג - אני לא רוצה להיות עוד גורם בהגדלת ה"אזור האפור" שלכם :-)

אז מה אנחנו עומדים לעשות עכשיו, כדי לצאת מן האזור האפור?

מיפוי האזור האפור:

התהליך הבא  ידרוש מכם חצי שעה לפחות של "זמן מוגן", כלומר פרק זמן שבו אף אחד ושום דבר לא יפריע לכם באמצע.

לכן אם עכשיו, כשאתם קוראים את השורות הללו, אין לכם את "הזמן המוגן" הזה, אני שוב מבקש - תעצרו ותחזרו לקרוא כשתוכלו לפרגן לעצמכם חצי שעה של שקט מוחלט.

או קי, התארגנו?

אנחנו עומדים לעשות עכשיו "ריקון מוחלט" של מעגל הביניים שלכם, לכן את התהליך הבא חייבים לעשות בכתב (!!!), כדי להעביר את כל התכנים "האפורים" מן הראש שלכם אל הנייר.

כשתעברו על השאלות ברשימה הבאה, תישארו עם כל השאלה שתי דקות לפחות ותמשיכו לכתוב עד שתרגישו שלא נשאר שם כלום (גם אחרי שהגעתם לתחושת "זהו", תהיו עם השאלה עוד שלוש נשימות, על מנת לוודא שאכן לא שכחתם כלום).

אז קחו לכם מחברת וכלי כתיבה ותתחילו לרשום:
  • מהם הדברים שאני חושב/ת עליהם ברגע זה?
  • על מה חשבתי במהלך היום?
  • מה היה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהתעוררתי היום בבוקר?
  • מה העסיק אותי במהלך השבוע אחרון?
  • במהלך החודש האחרון?
  • במהלך השנה האחרונה?
  • מה מדאיג אותי?
  • ממה אני מפחד/ת?
  • אילו דברים חדשים אני רוצה להתחיל אבל טרם התחלתי?
  • אילו דברים אני רוצה לסיים ועוד לא סיימתי?
  • אילו דברים אני עושה עכשיו שדורשים ממני לעשות את הצעד הבא?
אחרי שתסיימו לענות על כל השאלות הללו, אני ממליץ לעבור על כל מה שכתבתם פעם נוספת, כדי לראות שלא נשאר דבר "בפינות החשוכות" - אין צורך להתאמץ ולחפש משהו בכוח - פשוט תנו לעלות לכל מה שעולה.

ומה עכשיו?

בשלב הזה אני לא רוצה לתת לכם "מתכונים מוכנים" של מה עושים עם כל מה שרשמתם - פשוט תפעילו את ניסיון החיים ואת היצירתיות שלכם - תעשו מה שנראה לכם טבעי.

ומי שרוצה למצות עד הסוף את הפוטנציאל העצום של התהליך הזה - תעשו אותו כל יום במשך שבוע בסוף היום, לפני שאתם הולכים לישון.

וכמובן, אני מאוד אשמח לקרוא בהערות למטה על ההתנסות שלכם מן התהליך הזה:
  • מה קיבלתם?
  • מה הפתיע אתכם?
  • מה איתגר אתכם?
  • מה אתם עומדים לעשות אם הרשימה שיצרתם?.

נ.ב. מי שמכיר כבר שיטות "ניקוי רגשי/אנרגטי" כגון EFT או M-Focusing יקבל כאן שפע של חומרים "מהאזור האפור"  - חומרים שמהווים מפתח למחסומים הפנימיים שעד עכשיו בלמו מכם זרימה ומימוש מלא של היכולות שלכם, אז נצלו את הזדמנות הפז הזאת לנקות את הלא-מודע מ"שאריות לא מעוכלות" שהצטברו בו.


יום רביעי, 13 באוקטובר 2010

שאלות נפוצות על M-Focusing

מהי שיטת M-Focusing?

M-Focusing (או בשמה המלא - Meridian Focusing) היא שיטה אינטגרטיבית לעבודה עם רגשות שליליים ודפוסים אוטומטיים שמכשילים אותנו בחיים. השיטה עוזרת למוסס "מחסומים" פנימיים ולהגיע לתחושת איזון וזרימה, וזאת באמצעות מספר טכניקות פשוטות ומדויקות שמשלבות מיקוד פנימי, נשימה והפעלה של נקודות אקטיביות על פני הגוף (קצוות של ערוצים אנרגטיים - "המרידיאנים" - מרפואה סינית).

באילו תחומים השיטה יכולה לעזור לי?

לשיטה מספר רב של שימושים במגוון התחומים - ברשימה החלקית להלן מופיעים השימושים הנפוצים ביותר:
  • התמודדות עם רגשות שליליים, כמו כעסים, פחדים או דיכאון
  •  דחיינות ודפוסי חבלה עצמית אחרים
  • שיפור יחסים עם האנשים הקרובים
  • מצבים פסיכוסומטיים, כמו מיגרנה
  • שינוי הרגלי תזונה וירידה במשקל
  • יצירת מיקוד ובהירות מחשבתית

איך השיטה נוצרה?

השיטה פותחה כהרחבה והעמקה של EFT - שיטה טיפולית שעושה שימוש בנקודות דיקור מרפואה סינית לצורך שחרור חסימות רגשיות. למרות ההצלחות הרבות של EFT, זיהיתי בה מספר מגבלות קריטיות - כמו פרוטוקול מסובך יחסית וצורך במטפל מנוסה שילווה את התהליך. חיפשתי שיטה פשוטה יותר שאפשר יהיה להשתמש בה באופן עצמאי, ואחרי שנים של הוראה ומחקר, הצלחתי להפריד בין האלמנטים העיקריים של EFT, שאחראים על הצלחת התהליך, לבין דברים משניים ולא הכרחיים שנשארו בפרוטוקול אך ורק מסיבות היטוריות. בעזרת תובנות משתי שיטות נוספות - NLP ושיטת Focusing של פרופ' יוג'ין ג'נדלין - פיתחתי את טכנולוגיית M-Focusing בצורתה הנוכחית - סדרה מובנית ומדויקת של טכניקות שקל ללמוד ולהשתמש בהן לפתרון אפקטיבי של מגוון בעיות בחיי היום-יום.

איך אפשר ללמוד M-Focusing?

את היסודות של השיטה אפשר ללמוד באמצעות קורס מבוא חינם שיטת M-Focusing בשבעה צעדים פשוטים.

למי שרוצה ללמוד את השיטה ברצינות, מומלץ להצטרף לאחד הקורסים הקרובים בהם תוכלו ללמוד את השיטה בצורה מסודרת ומעמיקה וכן לתרגל מספר וראיציות  המותאמות למצבים שונים בחיים.   בתחילת שנת 2011 צפוי לצאת ספר על הטכנולוגיה הזאת, אך הספר לא בא להחליף את החווית הלימוד הישירה, אלא לשמש לתזכורת ולהעמקה של הידע הנרכש בקורס.

מהו מבנה הקורס, מהם התכנים, האם זה סוג של הרצאה?

הקורס הטיפוסי בנוי מארבעה מפגשים שבועיים בני 3 שעות כל אחד. הדגש של הקורס הוא חוויתי ומעשי, אך חלק מן הזמן מוקדש גם לרקע תאורטי ולהבנת הרציונל מאחורי השיטה, כדי שהשימוש בטכניקות יהיה ממוקד ואפקטיבי. כבר במפגש הראשון תוכלו ללמוד את הטכניקה הבסיסית של M-Focusing שתאפשר לכם להתמודד עם רוב הבעיות "המצביות". בהמשך, בשלושת המפגשים האחרים, תכירו יותר לעומק את התהליכים הפנימיים בכל אחד משלבי הטכניקה, כמו כן,  תלמדו הרחבות של הטכניקה הבסיסית שמותאמות לפתרון בעיות מושרשות יותר, וכן טכניקות מיוחדות לבעיות ספציפיות.

האם יש קשר בין שיטת M-Focusing לטיפול פסיכולוגי?

השיטה יכולה בהחלט לשמש כלי אפקטיבי ביותר בידי פסיכולוג או מטפל רב-תחומי. יחד עם זאת, הגישה של M-Focusing לפתרון הבעיות שונה באופן מהותי מגישה פסיכולוגית מסורתית - הנחת המוצא היא שברוב המקרים, מערכת גוף-נפש יכולה לתקן בעצמה את מצבי חוסר האיזון ללא צורך בהתערבות חיצונית, לכן העבודה ב-M-Focusing מתמקדת בשחרור מחסומים פנימיים שבולמים את מנגנוני האיזון העצמי הטבעיים. 

האם זה סוג של מדיטציה?

למרות שחלק מטכניקות M-Focusing מתבצעות כתהליך פנימי, בישיבה שקטה עם עיניים עצומות,  לא מדובר בסוג של מדיטציה. להבדיל משיטות שונות של מדיטציה, לא מדובר כאן על התמקדות באיזשהו אובייקט קבוע וגם לא במודעות פסיבית למתרחש בתוכנו - M-Focusing  הוא תהליך אקטיבי ודינמי של חקירה פנימית ממוקדת ושיטתית שעובד בכל הרמות - פיזי, אנרגטי, רגשי ומנטלי.



הקורסים הקרובים:


לקבלת מידע נוסף על הקורסים אתם מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם ואחזור אליכם בהקדם האפשרי:


שם
טלפון
דואר אלקטרוני




יום שני, 4 באוקטובר 2010

Keep your karma clean - "ההיגיינה של שבעת הגופים"

אחת המסקנות החשובות ביותר של מודל שבעת הגופים שדיברתי עליו בשני הפוסטים הקודמים, זה הרעיון של "ההיגיינה של שבעת הגופים"...

כן, כן, היגיינה...

או כמו שהיה אומר ידיד שלי:


   "...Keep your karma clean"


תחשבו על זה - מאז שהיינו ילדים קטנים לימדו אותנו – או אולי אילפו אותנו :-) – את הרגלי ההיגיינה הפיזית – החל מגמילה מחיתולים, דרך שטיפת ידיים, מקלחת וצחצוח שיניים, ועד מיומנויות "מתוחכמות" יותר, כמו השימוש בדאודורנט.

היום רוב האנשים בעולם ה"מתורבת" לא יעלו על דעתם לעבור יום בלי מקלחת או צחצוח שיניים – ההרגלים הללו של היגיינת הגוף הפיזי נראים לנו טבעיים ומובנים מעליהם.

אבל מה לגבי היגיינה של ששת הגופים האחרים? 

  • כיצד אנו שומרים של זרימה תקינה של אנרגיה בגוף האתרי?
  • או "מתנקים" באופן קבוע מהרגשות ה"רעילים" (גוף אסטרלי)?
  • או שומרים על מיקוד וצלילות מחשבתית (גוף מנטאלי)?
ואם ניכנס אל ה"שלישייה העליונה", השאלת היגיינה הופכת לעוד יותר מעניינת:
  • איך יוצרים ושומרים על האיזון בין שליטה על המתרחש וגישת letting go , או - בשפה ציורית יותר – איך שוחים בזרם החיים בלי להיסחף איתו?
  • כיצד מטפחים על תיאום והרמוניה בין הצרכים וערכים השונים בחיינו?
  • ואולי השאלה החשובה מכל – כיצד "שומרים על ניצוץ", החיבור הפנימי העמוק אל "משמעות החיים הפרטית" שלנו, אל היעוד שלנו?
זה נראה לא פחות חשוב מלשמור על שיניים נקיות, אבל בכנות – מי מאיתנו כבר הפך את זה להרגל יומיומי?

וכמה אנשים שלא ייצאו מהבית בלי דאודורנט, לא רואים שום דבר מוזר בלצאת מהבית במצב רוח רע?

או שדואגים לצחצח שיניים לפני השינה, ולא חושבים על האפשרות של לעשות גם "ניקיון" במחשבות?

ואני לא רוצה אפילו להתחיל עם ה"שלישיה העליונה"...

האבחנה הזאת הייתה אחת הסיבות שהניעו אותי לפתח את טכנולוגיית M-focusing , קודם כל לשימוש אישי שלי. חיפשתי כלי פשוט, שלא לוקח הרבה זמן, לשמור על "הניקיון הפנימי". חיפשתי כלי שייתן תוצאות ברורות ויהיה קל להתמיד איתו, כי במשך השנים למדתי על בשרי ש "מה שלא יהיה פשוט – פשוט לא יהיה".

אחרי שנים של התנסויות וניסויים, של לימוד והוראה, של שימוש יומיומי מלווה באנליזה מעמיקה של המנגנונים הפועלים, אני מרגיש שהשיטה הגיעה היום לבגרות.

מה שלא פחות חשוב, מצאתי גם דרכים אפקטיביות ללמד את השיטה בצורה שפונה בצורה מאוזנת לשני הצדדים שלנו - החוויתי (חצי המוח הימני) והאנליטי (חצי המוח השמאלי) – וכך ליצור תהליך לימודי עמוק ואפקטיבי במיוחד.
אחרי הסדנה שהעברתי אחרי ראש השנה, אנשים רבים שאלו אותי מתי מתכננות הסדנאות הבאות, אז "הרי החדשות":

הקורס הבא בצפון יפתח ב-26 לאוקטובר בשיתוף עם רשת מתנ"סים של נשר – לפרטים על הקורס לחצו על התמונה משמאל ←


לקבלת מידע נוסף על הקורס אתם מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם ואחזור אליכם בהקדם האפשרי:

שם
טלפון
דואר אלקטרוני

אחריות: מכיוון שאני בעצמי לא אוהב "לקנות חתול בשק",  אני נותן לכל המשתתפים אחריות מלאה ל-30 יום, על מנת לאפשר לכם לקחת חלק בקורס בלב שקט.

זאת אומרת שאם אחרי הקורס מישהו ירגיש שלא קיבל תמורה מלאה לשכר לימוד ששילם, הוא יוכל לפנות אלי תוך 30 יום אחרי הסדנה וכספו יוחזר לו בלי שום שאלות נוספות.

שימו לב!

המארגנים של הקורס התנו את קיומו בהרשמה של 15 אנשים לפחות, לכן בקשה לי אליכם – אם אתם רוצים לקחת חלק בקורס, אנא תתקשרו בהקדם האפשרי להיכל התרבות נשר, טל' 04-8210875, ותסדירו איתם את ההרשמה .

נ.ב. הקוראים מן "המרכז הרחוק" – לא שכחתי אתכם, אני מחפש עכשיו מקום מתאים ומתכנן לפתוח קורס נוסף בתחילת נובמבר.

יום רביעי, 29 בספטמבר 2010

שבעת הגופים - מה עושים איתם?

סיימתי את הפוסט הקודם בשאלה מתבקשת:

איך ההבנה של "מודל שבעת הגופים" יכולה לעזור לכם בתאכלס?

הבטחתי לתת תשובה ממצה לשאלה הזאת, כולל שלושה מישורים מרכזיים בהם המודל של שבעת הגופים יכול לעזור לנו ברמה הפרקטית.

אז בואו נמשיך...

מישור ראשון - "אבחון"

הדבר הראשון שהמודל הזה נותן זה פרספקטיבה מקיפה על חיינו בכל הרמות ובכל סקלות הזמן. הפרספקטיבה החדשה הזאת מאפשר לאבחן  מהם תחומי חיים בהם יצאנו מהאיזון.

כדי להבהיר את הנקודה הזאת, בואו נראה מקרים טיפוסיים של חוסר איזון בכל אחד מן הגופים:
  1. הגוף הפיזי - תאונות ופגיעות פיזיות, מחלות אורגניות (כלומר עם שינויים פיזיים באיברי הגוף)
  2. הגוף האתרי - מחלות פונקציוניליות ומערכתיות (שבדרך כלל קשורות להפרעות בתפקוד מערכת העצבים ומערכת הורמונלית)
  3. הגוף האסטרלי - שינויי חדים במצבי הרוח, דיכאון, "פיוז קצר"
  4. הגוף  המנטלי - מחשבות טורדניות, "לופים",  תפיסה מעוותת של עצמי ושל אחרים, רציונליות מוגזמת
  5. הגוף הקאוזלי - תחושה ש"החיים עוברים לידי", ש"שום דבר לא קורה", או להיפך עומס יתר, חוסר יכולת לנהל את הזמן בצורה אפקטיבית
  6. הגוף הבודהיאלי - "תסמין הלוזר הכרוני", ריבוי קונפליקטים פנימיים, "משבר גיל המעבר"
  7. הגוף האטמאני - תחושת חוסר משמעות קיומית

מישור שני - "אסטרטגיה"

 יש בדיחה יהודית ישנה שאומרת - "אם בבוקר שום דבר לא כואב לכם, כנראה אתם כבר מתים" 

לכן נניח (לצורך הדיון בלבד, כמובן :-) ), שמצאתם איזשהו חוסר איזון לפחות באחת הרמות - אז מה הלאה?

קודם כל יש לזהות מהי הרמה האופטימלית לפעולה.

שני עקרונות מנחים למציאת הפתרון הם:

  1. את הבעיה של רמה ספציפית כדאי בדרך כלל לפתור באותה רמה או רמה גבוה יותר
    למשל, את עם הדיכאון (בעיה של גוף אסטרלי) אפשר כמובן להתמודד בעזרת תרופות (גוף פיזי/אתרי), אך הניסון מלמד שללא טיפול פסיכולוגי מקיף שמטפל בגופים רגשי ומנטלי, ההשפעה של טיפול תרופתי היא מוגבלת ביותר.
    דרך אגב, הדבר נכון גם עבור ניסיון "לשפר מצב רוח" באמצעות כמה טקילות או ג'וינטים :-)

  2. ככל שרמת הפתרון קרובה יותר לרמת הבעיה, כך השינוי יקרה מהר יותר
    לדוגמה, בעיות עיכול יכולות להיות כמובן קשורות לאורך חיים עמוס (גוף קאוזלי), אבל גם פשוט לנבוע מתזונה לא מאוזנת (גוף פיזי), ובמקרה השני, שינוי תזונה ממוקד יביא לתוצאות הרבה יותר מהירות, מאשר ניסון לארגן את כל החיים שלנו מחדש.

מישור שלישי - "טקטיקה-פרקטיקה"

אז, אחרי שזיהינו באיזה רמה/"גוף" נמצא אותו חוסר איזון שמפריע לנו, נשאר להחליט מה בדיוק אנו עומדים לעשות בנידון. וכאן מודל שבעת הגופים עוזר לנו לבחור את הפעולה/התרגול המתאימים ביותר.

שתי המלצות כלליות:
  1. במצבים דחופים יש להתמקד באותה רמה בה גילינו את הבעיה
  2. אם מדובר במצב פחות קריטי, כלומר ב"התפתחות אישית" ולא "טיפול", כדאי לעבוד בכל הרמות ולהתמקד ברמות הכי לא-מאוזנות.
עכשיו בוא נראה אילו תרגולים/טכניקות/שיטות פועלות באילו רמות - לצורך זה, ארגנתי "טבלה מחזורית" של השיטות הנפוצות , יחד עם תחומי ההשפעה המירבית של כל אחת מסומנים בצבע אפור:


1
2
3
4
5
6
7
טאי צ'י/ צ'י קונג







רפואה סינית







הומיאופטיה/פרחי באך







יוגה





















וויפאסאנה














תרפיית גשטאלט














ניהול זמן







פסיכודרמה







פסיכוסינטזה







דינמיקה קבוצתית - Byon, encounter groups וכו'








(מי שלא רואה איזורים אפורים בטבלה, לחצו כאן לצפיה בצילום של הטבלה.)


כמובן, הרשימה הזאת אינה מתיימרת לכסות את כל השיטות האפשריות - הצגתי בטבלה אך ורק את השיטות שאני מכיר היטב מהתנסות אישית.

כמו שכבר כתבתי מקודם, עבודה בכל אחת מן הרמות כמובן משפיע ברמה כזאת או אחרת על כל שאר הרמות, אך לכל שיטה יש רמות בהן האפקט שלהן ממוקד במיוחד  - את הרמות הללו הצגתי בטבלה. כדאי גם להדגיש, שקבלת האפקט המירבי הזה דורש לרוב ליווי של מאמן/מנחה/מורה מנוסה ותרגול קבוע.

נ.ב. אשמח לקרוא בהערות שלכם אילו פרספקטיבות חדשות קיבלתם מן המודל הזה - האם זה נתן לכם יותר בהירות לגבי השאלה במה כדאי לכם להתרכז?

נ.נ.ב. כמה מכם שאלו אותי "איך אפשר להוסיף שם  לתגובה שלי?". 
זה מאוד קל - מתחת לשדה רשומת תגובה יש תפריט "הגב כ:" - בחרו שם באופציה "שם/כתובת אתר" ורשמו את השם שלכם (את שם האתר אפשר להשאיר ריק) - וזהו זה :-)

יום רביעי, 14 בינואר 2009

הכל מתחיל בהרגשה...

כל מי שעשה לפחות את הצעדים הראשונים לקראת השינוי של נסיבות חייו בטח נוכח שלרגשות שלנו יש כוח אדיר להניע אותנו או לחלופין לבלום אותנו.

בפוסט הזה, אני רוצה לדבר קצת על טבע הרגשות, הקשר שלהם עם אמונות הבסיס שלנו ובדרכים מעשיות להשתחרר מ"רגשות שליליים".
את כל ההויה שלנו נוח לתאר בשלוש רמות:
  • רמה מנטאלית - מכילה את כל הפעילות המחשבתית, הרעינות והאמונות שלנו.
  • רמה רגשית - מכילה את התחושות והרגשות
  • רמה פיזית - מכילה את כל הפעילות החיצוני שלנו יחד עם תהליכים פיזיולוגיים בתוך הגוף

בין שלוש הרמות הללו ישנה "שרשרת פיקוד" מאוד ברורה - במחשבות יוצרות תחושבות ורגשות, אשר מניעים אותנו לפעולה (לרוב בצורה לא מודעת).


עכשיו, כל מי שעבר תהליך אימון, בטח פגש את החיה המפחידה בשם "אמונות מגבילות".

חשוב להבין, שהאמונות המגבילות אינן מזיקות בפני עצמן - הנזק שלהם מתבטא ביצירת רגשות שליליים שמונעים מאיתנו חיים של סיפוק והגשמה.

אז מה אפשר לעשות עם "הרגשות השליליים", כמו כעס, יאוש, אשמה?

הצעד הראשון הוא קודם כל להבין שאנחנו יוצרים את הרגשות הללו ובידינו לשנותם ולנתב את האנרגיה הרגשית לערוץ פורה יותר.

כיצד עושים זאת ?

שתי שיטות מאוד יעילות לניתוב האנרגיה הרגשית הן ריבירסינג (או "נשימת מודעת") ו-EFT- Emotional freedom technique שכתבתי עליהן לפני מספר שבועות.
שתי השיטות הללו משלימות אחת את השניה - ריברסינג הינו שיטה "אגרסיבית" יותר, במובן שהיא מאפשרת "התנקות" ממוקדת ועוצמתית - אני מדמה אותה ל"חוקו אנרגטי", בזמן שEFT רכה יותר ומותאמת יותר לשימוש יום-יומי באופן עצמאי.

מי שמעוניין ללמוד את השיטות הללו מוזמן לקחת חלק בסדנאת הקרובות - ריברסינג ב-15 לינואר וסדנת EFT החל מ-20 לינואר - פרטים בטלפון 054-7604837.עדכון: בשנתיים שעברו מאז כתיבת המאמר הזה, פיתחתי את שיטת M-Focusing כהרחבה והעמקה של שיטת ה-EFT - לפרטים על השיטה לחצו כאן...



אם אין באפשרותכם לקחת חלק בסדנאות הללו, אני מזמין אתכם ללמוד את Sedona Method - שיטה פשוטה ויעילה שתאפשר לכם לקחת את החיים הרגשיים שלכם בידים. השיטה המדהימה הזאת פותחה על-ידי Dale Dwoskin - אחד המומחים המובילים בעולם בנושא התפתחות אישית שהופיע בסרט המפורסם "The Secret".
התהליך של שחרור (letting go) מורכב מארבע שלבים:
  1. אבחנה - כלומר שימת לב לרגש "תקוע" ויצירת דיסטנס ביננו לבין הרגש
  2. כוונה - התכוונות פנימית ליצור שינוי ולשחרר את הישן
  3. מוכנות - זהו שלב קריטי של התבוננות פנימית ושאלת שאלה כנה "האם אני באמת מוכן לשחרר?"
  4. מחויבות - החלטה לפעול עכשיו להמשיך ליצור את שינוי מרגע לרגע
בואו ננסה את התהליך הזה מה שנקרא "על רטוב":
  • תזכרו במקרה או בן אדם שמעוררים אצלכם תחושה של כעס.

    1. תתמקדו ברגש - תנו לתחושה לעלות, שימו לב איך היא מתבטאת בגוף ושבנשימה, אל תלחמו בתחושות הללו אלא פשוט שימו לב איך בדיוק אתם חווים את הכעס הזה.
    2. שאלו את עצמכם "האם אני יכול/ה לשחרר את הרגש הזה?"
      שימו לב לתשובה הראשונה שעולה, בלי לצנזר ובלי למיין.
    3. שאלו את עצמכם "האם אני מוכנ/ה לשחרר?"

      אם התשובה היא "לא" או שאתם לא בטוחים, שאלו את עצמכם:
      "האם אני מעדיף/פה להישאר עם התחושה הזאת או להיות חופשי?"
    4. שאלו את עצמכם "מתי"?
      זוהי הזמנה לתת-מודע שלכם לשחרר בזה הרגע. אתם יכולים כבר עכשיו להשתחרר מן הרגש הזה לתמיד, או לבחור להמשיך לשמור עליו עוד עשר שנים ויום. זאת הבחירה שלכם - אם אתם מחליטים לשחרר את זה עכשיו - אתם יכולים!
במידת הצורך אתם יכולים לחזור על הצעדים 1-4 עוד כמה פעמים,עד שאתם שחררתם את הרגש לגמרי. בהתחלה השינויים יכולים להיות קטנים, אך עם כל סיבוב התוצאות תהיינה מורגשות יותר ויותר.


שימו לב, כי אנחנו לא מנסים להילחם בתחושה או להדוף אותו בכוח, אלא פשוט מאפשרים לה להופיע ומשחררים אותה ברכות.


תחזרו על התהליך הנ"ל עם רגשות נוספים:
  • פחד או חרדה
  • ספק
  • חסר ביטחון
  • אשמה או בושה

בפוסט הקודם על "חוק המשיכה" כתבתי על החשיבות של "התדר" שלנו. קיבלתי מספר אימיילים, בהם האנשים שאלו אותי "איך אפשר לזהות את התדר שבו אני נמצא ואיך לשנות אותו?"

אז בואו נעשה ניסוי קטן:

תחשבו על אחת מן המטרות שלכם בחיים ושימו לב לתחושות שעולות בכם, כשאתם חושבים על זה:
  • האם אתם מרגישים שמחה או דאגה?
  • הכרת תודה או כעס?
  • זרימה או תקיעות?
  • ביטחון או ספק?
שימו לב לכל התחושות והרגשות הללו וחזרו איתם על תהליך השחרור שתיארתי לעיל.

כן, כן, גם עבור הרגשות הנעימים יותר...

תזכרו שההיצמדות שלנו לתחושות הנעימות הרבה פעמים באופן פרדוקסלי מונעת מאיתנו לחוות את אותן התחושות...

נ.ב. הפשטות של התהליך הזה היא מטעה - אם תאפשרו לעצכם לעבור אותו עד הסוף, התוצאות ידהימו אתכם. 



יום שישי, 5 בדצמבר 2008

מה הקשר בין אוטו תקוע לכוח הרצון?

ניסיתם פעם להזיז אוטו תקוע?
אתם דוחפים ודוחפים ודוחפים והאוטו בקושי זז חצי מטר...

מתסכל, נכון?

אף אחד מאיתנו לא היה מעלה בדעתו "לנסוע" כל יום בצורה כזאת, ברור לנו שזה משהו למצבי חירום בלבד, כשמשהו מקולקל...

ויחד עם זאת רבים מאיתנו מנסים להניע את עצמנו בצורה כזאת, "לנסוע עם מנוע מכובה"...

אנחנו מקבלים החלטה, שמים לעצמנו מטרה ואם משום מה זה לא זורם, אומרים לעצמנו "צריך להיות נחושים, להתאמץ יותר, להפעיל את כוח הרצון..."

ואנחנו מנסים לדחוף את "רכב חיינו" עם מנוע מכובה... ועוד בעליה ...

ולא רואים שיש דרך הרבה יותר קלה וכייפית לנסוע ...

אני זוכר שבאחת הסדנאות כשסיפרתי את "משל האוטו" מישהו שאל אותי "מארק, דימוים זה נחמד, אבל מה זה אומר בתאכלס?"

אחלה שאלה.

בואו אני אסביר "למה התכוון המשורר".

פרופ' מיכאי צ'יקסנטמיכאי, אחד הפסיכולוגים המבריקים של התקופה שלנו, מציין בספרו "זרימה: פסיכולוגיה של חוויה אופטימאלית" נתון מדהים:
  • המוח שלנו קולט כל שנייה כ-2 מיליון ביטים של מידע
  • החלק המודע שלנו מסוגל לקלוט כ-100 ביטים בשנייה, כלומר 5 אלפיות אחוז מכלל המידע שמגיע למוח
תחשבו על המספר הזה – 5 אלפיות האחוז – אלה הם פחות או יותר "יחסי הכוחות" בין המודע שלנו לבין הלא-מודע שלנו.

איך זה קשור לסיפור האוטו שממנו התחלנו?

מאוד פשוט:

השימוש בכוח הרצון (כלומר בחלק המודע של התודעה) בשביל ליצור תוצאה כלשהי בחיינו, זה בדיוק כמו לנסות לדחוף אוטו בעלייה!

מה האלטרנטיבה?

להשתמש בכוח הרצון בשביל לכוון את תת-המודע שלנו לכיוון שאנחנו רוצים. ב"משל האוטו" זה דומה לשימוש אינטלגנטי בחלק מאוד קטן מן הכוח הפיזי שלנו בשביל לגרום לאוטו לנסוע – להתניע, להעביר הילוך, לסובב את ההגה (אולי לחייג לשירותי גרירה, אם צריך :-) )

עכשיו אבחנה חשובה:

אם אנחנו מתאמצים ודברים לא זורמים, זה סימן ברור לכך יש "נתק תקשורתי" בין המודע לבין תת-המודע.

אז איך מתקנים את זה? איך יוצרים הדברות הרמונית בין חלקי התודעה שלנו? ובכלל, באיזה שפה הם מדברים?

וכאן אנחנו מגיעים לסוגיה מרכזית שרוב האנשים מפספסים:

השפה שבה המודע ותת-המודע שלנו מדברים היא שפת הרגשות

זאת בדיוק הסיבה למה הרבה מחקרים שיצאו לאחרונה הגיעו למסקנה חד משמעית:

אחד הדברים הקריטיים להצלחה בחיים זה אינטליגנציה רגשית,

כלומר היכולת שלנו להבין את שפת הרגשות ולכוון את הרגשות - ובאמצעותן את תת-המודע שלנו - לכיוון הרצוי.
  • במילים אחרות, בן אדם בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה מודע לרגשות שלו ומסוגל לשנות אותם.
  • מנגד, אנשים בעלי אינטליגנציה רגשית נמוכה נשלטים על ידי הרגשות שלהם, חייהם דומים לרכבת הרים, מעין מטוטלת שלוקחת אותם מקיצוניות אחת לשנייה, הרגשות פשוט "קורים להם" והם מרגישים חסרי אונים לעשות משהו בניגון.
עכשיו אתם יכולים לשאול:
זה הכול טוב ויפה, אבל איך לעזאזל אני עושה את זה?!

הרי אנחנו לא רובוטים, אנחנו לא יכולים בלחיצת כפתור לשנות את איך שאנחנו מרגישים!

אז זהו, שכן!

אני לא מתכוון כמובן שאנחנו רובוטים, ממש לא...

מה שאני רוצה להגיד הוא שאכן:
  • יש לנו את היכולת לשנות את הרגשות שלנו
  • וזה באמת יכול להיות פשוט, כמעט כמו לחיצה על הכפתור
צריך רק לדעת על אילו כפתורים ללחוץ ומתי.

וכאן נכנסת לתמונה שיטת ה-EFT או בשמה המלא Emotional Freedom Technique.

EFT פותחה לפני כ-30 שנה כשיטת פסיכותרפיה, ואני חייב להגיד שבפעם הראשונה שפגשתי את השיטה הזאת, היא נראתה לי הזויה לגמרי - באותה תקופה הייתי טיפוס מאוד רציונאלי, לא הבנתי עדיין שהרגשות הם השפה שבה המודע ותת-המודע שלנו מדברים.

אבל הדבר המצחיק הוא שלמרות הספקנות שלי. פתאום גיליתי שזה עובד, שאני יכול תוך חמש דקות לשחרר כעס או לשנות את התחושה שלי אם "התחלתי את היום ברגל שמאל".

במשך השנים חקרתי את השיטה, גיליתי ניואנסים חדשים שהופכים אותה להרבה יותר אפקטיבית ומה שהכי חשוב – הבנתי את הפילוסופיה, את הגישה מאחורי הטכניקה ואז זה הפך לעוצמתי באמת.

עברתי בחיים שלי הרבה תהליכים וסדנאות ורכשתי הרבה כלים, אבל אני יכול להגיד חד משמעית:
שיטת EFT היא אחד הכלים הכי חזקים שפגשתי
ומי שיבחר ללמוד את השיטה ולהשתמש בכלי המדהים הזה בחייו, יוכל באמת להתניע את האוטו, ללחוץ גז, לנסוע בכיף לאן שרק ירצה :-)

דמיינו איך איכות החיים שלכם הייתה משתנה אילו הייתה לכם דרך
  • להתגבר על הפחד להתחיל דברים חדשים
  • להשתחרר מן הסטרס
  • לפעול מתוך מקום של בטחון עצמי ועוצמה
  • לתכנת את תת-המודע שלכם לפעולה אפקטיבית יותר
וכל זאת בעזרת טכניקה פשוטה שהיישום שלה במצבי אמת לוקח
דקות ספורות בלבד!


אז אם כל הדברים הללו אכן חשובים לכם, אני מזמין אתכם ללמוד את שיטת ה-EFT בסדנה בת שלושה מפגשים, אשר תתקיים בגבעתיים החל מ-20 לינואר בין השעות 19:00 – 21:00....


נ.ב. עדכון חשוב!

מאז שפרסמתי את הפוסט הזה לפני כמעט שנתיים, המשכתי  ללמד EFT תוך  כדי שיפור מתמיד הן של הטכניקה עצמה והן של דרך ההוראה.

כל אלה הובילו אותי לפיתוח שיטת M-Focusing שמבוססת על עיקרונות דומים לאלה של EFT, אך אפקטיבית ממנה בהרבה, במיוחד עבור שימוש עצמאי בחיי היום-יום.

לפרטים על שיטת M-Focusing לחצו כאן...