‏הצגת רשומות עם תוויות תת-מודע. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תת-מודע. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 7 באפריל 2011

הגבולות הללו - זה אני?


עוד מימי פרויד מושג ה"גבולות" היה בין הנושאים ה"חמים" בפסיכולוגיה, ובשנים האחרונות הוא גם הפך לסוג של buzzword בעולם הקואוצ'ינג - מסיסמת "לפרוץ מעבר לגבולות" שכל כך אוהבים בסדנאות מוטיבציה למיניהן ועד ל"אמונות מגבילות" שבחרתי בעצמי כנושא מרכזי לקורס M-Focusing האחרון שלי.



עכשיו, החשיבה הפשטנית נוטה לסווג את הגבולות כמשהו שלילי, משהו שיש לשבור אותו (או לפחות למתוח אותו), אבל האם זאת באמת גישה "בריאה" ואפקטיבית?

כדי לענות על השאלה הזאת, אנחנו חייבים קודם כל להבין

למה אנחנו בכלל צריכים גבולות?

כמו לכל שאלה טובה, יש כאן שתי תשובות (לפחות :-) ):
  • הראשונה היא תשובה מעשית - בלי גבולות אנחנו פשוט לא יכולים לתפקד, כי כמות האפשרויות היא אינסופית ואנחנו חייבים דרך כלשהי (לפעמים אפילו שרירותית) לצמצם את המרחב העצום הזה. ואם מספר האפשרויות גדול מדי - זה פשוט משתק אותנו, אנחנו קופאים המומים, כמו אותו רב-רגליים שלא ידע איזו רגל להזיז ראשונה.

  • אבל הסיבה השנייה הרבה יותר מעניינת בעיניי והיא - הגבולות מגדירות את תחושת "האני" (sense of Self) שלנו.

     במילים אחרות -  בשביל לדעת "מי אני?", אני חייב לדעת "מי אני לא?", מה נמצא מחוצה לי, ובתהליך אני תמיד פוגש את הגבולות שלי.


האסימון הזה נפל אצלי חזק כשצפיתי בילדה שלי. כמו שההורים בינינו בטח יודעים, הגיל בין 2 ל-4 בערך - ה-terrible two הידוע לשמצה - הוא הגיל של "בדיקת גבולות" בלתי פוסקת. עכשיו, בהתחלה אני זוכר שזה  די הטריף אותי - כל פעם שהיא "וידאה" שוב (ושוב ושוב  ) ש"כאן עובר הקו האדום של אבא", הרגשתי כאילו היא מתגרה בי, עד שיום אחד זה פתאום נחת עליי.

הבנתי שתאכלס לא ממש מעניין אותה "הקו האדום" (כלומר הגבול) של אבא - מה שמעניין אותה באמת זה הגבולות שלה - "מה אני יכולה ומה לא? איפה אני יכולה להשפיע על המציאות ואיפה לא?" - במילים אחרות "איפה אני נגמרת ומתחיל "האחר"?"

בשבילה כל ה"בדיקת גבולות" הזאת - זה משחק מרתק של גילוי עצמי, המשחק האולטימטיבי אם תשאלו אותי, וברגע שתפסתי זאת, גם התפיסה שלי לגבי הגבולות האישיים שלי התחילה להשתנות - זה הפך להרבה יותר קליל וקונדסי.

כן, אני עדיין נופל לא מעט פעמים למלכודת של "הרדיפה אחרי המטרה", של "לקחת את זה אישי", אבל לעיתים יותר ויותר קרובות אני גם זוכר לעצור, להרפות, לחייך ולהגיד לעצמי

"אופס, נתקלתי בגבול שלי - מעניין, לא ידעתי שאני נגמר כאן..."



יום שני, 21 במרץ 2011

סדנת ריבירסינג בחיפה - 9 לאפריל


לכל אחד מאיתנו יש רגעים בחיים שפשוט בא לנו לצרוח, לפרוק, להשתחרר...


אבל מה לעשות – אנו מוגבלים על ידי מיליוני כללים שהטמענו מן ההורים, המורים, בעלי הסמכות למיניהם.

לחלק מן הכללים יש משמעות גם היום...

חלק אחר היה אולי רלוונטי כשהיינו קטנים, אך מזמן כבר פג תוקפם...

וחלקם הגדול של הכללים הללו פשוט מגביל אותנו גופנית ונפשית, מפריע לנשום, לנוע, לדבר, לצרוח, לעשות אהבה, ליהנות מכל רגע בחיים ...





ריבירסינג הינו טכניקה עוצמתית של נשימה המאפשרת להשתחרר מכל הכבלים הפנימיים הללו, ומובילה דרך התנקות עמוקה אל החופש פשוט להיות - לפרטים על השיטה המרתקת הזאת, אתם מוזמנים לקרוא את המאמר "ריבירסינג - לנשום מעבר למחסומים".

הסדנה הקרובה תתקיים בחיפה   ביום שבת ה-9 לאפריל בין השעות 11:00-14:00 בסטודיו סוהם, רח' יפה נוף 120.



מספר מקומות מוגבל - חובה להירשם מראש!


עלות המפגש - 150 ש"ח, לזוגות - הנחה 20%.
לנרשמים מראש דרך האתר - 120 ש"ח.







לקבלת מידע נוסף אתם מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם או ליצור איתי קשר בטלפון 054-7604837 (מארק)

שם טלפון
אימייל




יום חמישי, 27 בינואר 2011

הברבור השחור – המרדף אחרי "הצל" וסוד המושלמות


"הרגשתי את זה, מושלם. זה היה מושלם" –לוחשת נינה, הגיבורה של נטלי פורטמן...

אני ואשתי יושבים בבית הקולנוע, רואים-לא-רואים את המסך עם כתוביות הסיום ולוקחים ביחד נשימה עמוקה...

"הרגשתי את זה, מושלם. זה היה מושלם" – אומר אני לעצמי...

"מושלם" – זה לא מילה שבאה לי בקלות...

הפרפקציוניסט שבי כמעט תמיד מוצא איזה פגם קטן, איזו חצי-אמת, איזו התחכמות-יתר...

אבל הפעם הוא לא מוציא מילה...

We all know the story. Virginal girl, pure and sweet, trapped in the body of a swan. She desires freedom, but only true love can break the spell. Her wish is nearly granted in the form of a prince. But before he can declare his love, her lustful twin, the Black Swan, tricks and seduces him. Devastated the White Swan leaps off a cliff, killing herself and in death finds freedom...

אומר הכוריאוגרף תומס לירוי בתחילת הסרט – ובדיעבד אני מבין שהוא מדבר אליי, במעין הזהרה סמויה:

Done to death I know, but not like this. We strip it down, make it visceral and real.

וזה לא סתם הבטחה – הסרט תופס אותך בבטן ולא משחרר עד אותו רגע הסיום המושלם...

Perfection is not just about control. It's also about letting go. Surprise yourself so you can surprise the audience. Transcendence! Very few have it in them.

מתריס תומס – האלטר-אגו של במאי דארן ארנובסקי - בנינה (ובנו) ושולח אותנו לרכבת הרים שבה נינה בורחת מ-/רודפת אחרי "הברבור השחור" שבה - וגם אני יחד איתה תוהה אם עצמי:

"האם יש בי את זה?"


עד אותו רגע-לפני–הקסם-הגדול שבו נינה אומרת לתומס בנימה מפתיעה של הברור-מאליו:

I’m here, Thomas.
I’m doing it


ומשחררת את הברבור השחור...


יום שני, 3 בינואר 2011

וידויו של "המודט המשתמט"


בגיל 18 הגעתי "במקרה" לקורס וויפאסנה...

כן, כן, אותה "סדנת השתיקה" המפורסמת...

10 ימים שהיו אולי הכי מאתגרים בחיי, 10 ימים ללא "הצעצועים" הרגילים שיסיחו את הדעת מן המפגש הבלתי אפשרי עם עצמי, עם מה שאקהרט טולה קורא לו "גוף הכאב"...

ועד כמה שזה אולי ישמע בומבסטי - יצאתי משם בן אדם אחר, עם פרספקטיבה שונה לגמרי על עצמי ועל האנשים מסביבי...

אבל אתם יודעים מה היה הדבר הכי מפתיע, אחרי שחזרתי?

לא הצלחתי להתמיד בתרגול הנפלא הזה...


ולא משנה עד כמה היה ברור ההבדל בין אותם ימים שעשיתי מדיטציה בבוקר לבין אותם ימים ש"דילגתי" עליה...

ולא משנה אילו חוויות מרתקות עברתי בקורסים הנוספים שעשיתי  ועם אילו תובנות מדהימות הייתי יוצא משם... 

שוב ושוב, שבוע-שבועיים-חודש אחרי הקורס הייתי מוצא את עצמי "משתמט" ובהדרגה מזניח את תרגול המדיטציה...

כמובן, לא יכולתי להתעלם מן המצב הפרדוקסלי הזה (שהפך גם לקצת מביך עבורי, כשהתחלתי לעסוק באימון אישי) וניסיתי להבין את הגורמים להתנהגות התמוהה הזאת...

במשך שנים הצלחתי לזהות שתי סיבות עיקריות:

  1. הראשונה הייתה קשורה לתרגול עצמו - מדיטציית וויפאסנה הרגישה  כמשהו די נפרד משאר החיים שלי - מעין מרחב "נזירי" בעל ערכים והתכוונות שונה מאוד מה"חיים האמיתיים".

    והפער הזה היה אולי הגורם העיקרי שהוביל אותי לפיתוחה של שיטת M-Focusing  - מתוך חיפוש אחרי תרגול אישי שיהיה חלק אינטגרלי מן החיים שלי...

    אחד הדברים החשובים שקיבלתי מן התרגול החדש היה זרקור חזק על "המחשבות האוטומטיות" שהיו רצות אצלי בראש - אותו "רקע מחשבתי" שצבע באופן חצי-לא-מודע את כל החוויה היומיומית שלנו.

  2. ועם הזמן הצלחת לזהות את הסיבה השניה -  "אמונה מגבילה" קריטית שמנעה ממני לתרגל באופן עקבי - תפסתי את עצמי חושב מחשבות בסגנון:

    "אתה מתפנק ומבזבז את הזמן שלך על שטויות במקום להתעסק בדברים דחופים דורשים את תשומת הלב שלך"

מהר מאוד גם הבנתי שלא מדובר באמונה מגבילה אישית שלי, אלא במעין "סדנדרט מחשבתי" שטבוע עמוק מאוד בתת-המודע הקולקטיבי שלנו.

בחברה שלנו שהאידיאל שלה זה ה-self made man, עם הדגש המתבקש על making/doing - "העשייה" - על חשבון ה-being - "ההוויה", באופן טבעי אנו מרגישים אשמה מסוימת לעשות משהו שאולי אין לו תועלת מיידית ו"אובייקטיבית" מעבר ל"פשוט להיות"...

ואולי תחושת האשמה המעורפלת היא  זאת שהופכת את ה"פשוט להיות" הזה ללא כל כך פשוט...




יום שני, 29 בנובמבר 2010

האם אתם סירת משוטים או ספינת מפרש?



כמו שאתם בטח יודעים, חצי המוח הימני שלנו "חושב" בעזרת דימויים ומטפורות.

לפני כמה ימים עלה בי "במקרה" דימוי יפיפה לשתי דרכים שונות להתייחס אל עצמנו ואל אינטראקציה בינינו לבין העולם מסביב - "הדרך של סירת משוטים" ו-"הדרך של ספינת מפרש".

  • כשאני רואה את עצמי כסירת משוטים, הדרך היחידה לנוע לאיזשהו מקום, זה להתחיל להזיע ולחתור.

    וכמובן, ברגע שהפסקתי לחתור, אני מיד עוצר.

    זוהי הגישה של "אין העומד בפני הרצון" שיש בה גרעין של אמת, אבל אמת חלקית בלבד - אכן, כל עוד יש כוח רצון, אפשר להזיז דברים.

    אבל כמו שכולנו יודעים טוב-טוב מניסיונו האישי - כוח הרצון זה משאב מתכלה שנגמר מהר מאוד...

    ואז אנו מוצאים את עצמנו תשושים באמצע אוקיינוס החיים...
  • מנגד, כשאני חושב על עצמי בתור ספינת מפרש, המאמץ היחיד שנדרש ממני זה להציב את המפרשים בזווית נכונה אל כיוון הרוח.

    אך כמובן, לחיסכון העצום הזה באנרגיה אישית יש מחיר מסוים - שימוש אפקטיבי במפרשים דורש מיומנות גדולה יותר וגם מודעות גדולה יותר ל"הלכי הרוח" - גם הפנימיים וגם חיצוניים.
וכאן אני רואה את התפקיד העיקרי של כל תהליך התפתחות אישית - להעביר את "מוקד הכוח" בחיים שלנו מן החלק המודע -  small mind כמו שקוראים לו בזן - אל הלא-מודע - ה-Big Mind.

כי כמו שכתבתי לפני זה ב"מה הקשר בין אוטו תקוע לכוח הרצון?",

יחס הכוחות בין המודע ללא-מודע הוא 1 ל-20000!


לכן, כאשר אנו לומדים לשחרר את המשוטים של ה-small mind  ונותנים לרוח של ה-Big Mind להניע אותנו, החיים הופכים ממסע מפרך לשיט חלומי.

ואז, כלשון משה פלדנקרייז, באופן טבעי אפשר:

להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי,
את הקשה לקל,
ואת הקל לאלגנטי


יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

לצאת מן "האזור האפור"

לפני יומיים סיימתי תהליך אימון הכי אינטנסיבי שעברתי בחיים שלי.

התהליך - "מרתון משמעת עצמית" -  התקיים במשך שלוש שבועות ב"שלט רחוק" (הכל עבר דרך האינטרנט, מבלי שפגשתי את המאמן פנים אל פנים ולו פעם אחת)  ובדיעבד, השם "מרתון" לא היה סתם מטאפורה, אלא תיאור מאוד מדויק של רמת המחויבות שנדרשה מן המשתתפים  :-).

אחד הדברים הכי מפתיעים בכל התהליך היה שלא היה שם שום דבר "חדש" - את רוב הדברים שדובר עליהם במרתון כבר הכרתי ואף השתמשתי בחלק גדול מהם הן בחיי האישיים והן בסדנאות שלימדתי.

הסוד העיקרי היה התהליך עצמו - רצף אינטנסיבי ביותר של עשיה - חיצונית וגם פנימית -  בכל תחומי החיים בו זמנית, שבו כל צעד מכין לצעד הבא וביחד הם יוצרים "מהירות מילוט" שפשוט מטיסה אותך לשמים.

אני חייב להודות שהאפקטיביות של התהליך ממש הפתיעה אותי - עד כדי כך שהחלטתי שאני פשוט חייב ליצור מסגרת דומה גם העברית - אז כל מי שרוצה לשנות את החיים שלו (וחברה, אני לא צוחק - זה מה שהתהליך הזה עשה לי) תתכוננו לינואר שבו יתחיל המחזור הראשון של "מרתון" בארץ.

אבל בינתיים הייתי רוצה לשתף אתכם בתהליך אחד פשוט, אבל מדהים באפקטיביות שלו, שאתם יכולים לעשות בעצמכם כבר היום - "תהליך פינוי האזור האפור".

רק, לפני שנמשיך, יש לי בקשה אליכם:

אם אתם לא מתכוונים לעשות את התהליך הזה עוד היום - בבקשה, תעצרו עכשיו ואל תמשיכו לקרוא!

אני לא רוצה סתם להעמיס על המוח שלכם בעוד מידע חסר תועלת שפשוט נאגר שם וגורם לערפול, בלבול ושיתוק.

כן, כן, לפעמים מידע נוסף מביא יותר נזק מתועלת!


אז בואו נמשיך...

קודם כל בואו נבין מה הזה "האזור האפור" הזה...

הפסיכולוגים הקוגניטיביים מבחינים בין "שלושה מעגלי תשומת הלב":
  1. המעגל הקרוב - שמכיל נושא/אובייקט יחיד שבו אנו מתרכזים בכל רגע נתון.
    שימו לב, גם מי שחושב שהוא מסוגל לעשות כמה דברים בו זמנית - מה שקורה בפועל הוא שהמוח שלכם עושה סוויצ' מדבר לדבר במהירות בזק, מבלי שתשימו לזה לב
  2. מעגל הביניים - מכיל את המשימות במצב "היכון", כלומר כאלה שנמצאות בפאתי התודעה ואנחנו יכולים בקלות לכוון אליהן את "פנס תשומת הלב". המחקר המפורסם של ג'ורג' מילר על "מספר הקסם 7±2" מתייחס בדיוק למעגל הזה - כלומר ליכולת שלנו להחזיק בין 5 ל-9 פריטים במצב "היכון" במעגל הביניים של תשומת הלב שלנו.
  3. המעגל הרחוק - מתייחס לכל מה שנהוג לקרוא לא-מודע ותת-מודע, כלומר תכנים שלא זמינים לנו באופן מידי.

עכשיו, מה קורה כמנסים לדחוס יותר מ-9 פריטים למעגל הביניים?


התוצאה היא מה שנקרא "עומס קוגניטיבי", כלומר זרם מידע שעולה על "התכולה" של המוח שלנו.
ואז  מעגל הביניים הופך ל"אזור האפור" שבו כל הדברים מעורבבים ביחד, הכול מעורפל ומבולבל, והיכולת שלנו לנווט בזרם המידע - וכתוצאה מזה, בזרם החיים - משותקת לחלוטין.

זה דומה לניסיון להריץ יותר מדי תוכנות על מחשב ישן עם זיכרון קטן - המחשב פשוט נתקע!

ומה קורה כשהמחשב נתקע?

אנחנו מתחילים להתעצבן :-)

וזה בדיוק מה שקורה לנו כשקליפת המוח שלנו לא עומדת בעומס - המסר "אני לא עומד הזה" יורד אל המערכת הלימבית שמפרשת אותו כסכנה הישרדותית ויוצרת שלל של תגובות רגשיות - מחרדה ודיכאון ועד כעסים ונדודי שינה.


דרך אגב, זאת בדיוק הסיבה למה ביקשתי מכם לא להמשיך לקרוא אם אתם לא מתכוונים לעשות שימוש מיידי במידע שאני עומד להציג - אני לא רוצה להיות עוד גורם בהגדלת ה"אזור האפור" שלכם :-)

אז מה אנחנו עומדים לעשות עכשיו, כדי לצאת מן האזור האפור?

מיפוי האזור האפור:

התהליך הבא  ידרוש מכם חצי שעה לפחות של "זמן מוגן", כלומר פרק זמן שבו אף אחד ושום דבר לא יפריע לכם באמצע.

לכן אם עכשיו, כשאתם קוראים את השורות הללו, אין לכם את "הזמן המוגן" הזה, אני שוב מבקש - תעצרו ותחזרו לקרוא כשתוכלו לפרגן לעצמכם חצי שעה של שקט מוחלט.

או קי, התארגנו?

אנחנו עומדים לעשות עכשיו "ריקון מוחלט" של מעגל הביניים שלכם, לכן את התהליך הבא חייבים לעשות בכתב (!!!), כדי להעביר את כל התכנים "האפורים" מן הראש שלכם אל הנייר.

כשתעברו על השאלות ברשימה הבאה, תישארו עם כל השאלה שתי דקות לפחות ותמשיכו לכתוב עד שתרגישו שלא נשאר שם כלום (גם אחרי שהגעתם לתחושת "זהו", תהיו עם השאלה עוד שלוש נשימות, על מנת לוודא שאכן לא שכחתם כלום).

אז קחו לכם מחברת וכלי כתיבה ותתחילו לרשום:
  • מהם הדברים שאני חושב/ת עליהם ברגע זה?
  • על מה חשבתי במהלך היום?
  • מה היה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהתעוררתי היום בבוקר?
  • מה העסיק אותי במהלך השבוע אחרון?
  • במהלך החודש האחרון?
  • במהלך השנה האחרונה?
  • מה מדאיג אותי?
  • ממה אני מפחד/ת?
  • אילו דברים חדשים אני רוצה להתחיל אבל טרם התחלתי?
  • אילו דברים אני רוצה לסיים ועוד לא סיימתי?
  • אילו דברים אני עושה עכשיו שדורשים ממני לעשות את הצעד הבא?
אחרי שתסיימו לענות על כל השאלות הללו, אני ממליץ לעבור על כל מה שכתבתם פעם נוספת, כדי לראות שלא נשאר דבר "בפינות החשוכות" - אין צורך להתאמץ ולחפש משהו בכוח - פשוט תנו לעלות לכל מה שעולה.

ומה עכשיו?

בשלב הזה אני לא רוצה לתת לכם "מתכונים מוכנים" של מה עושים עם כל מה שרשמתם - פשוט תפעילו את ניסיון החיים ואת היצירתיות שלכם - תעשו מה שנראה לכם טבעי.

ומי שרוצה למצות עד הסוף את הפוטנציאל העצום של התהליך הזה - תעשו אותו כל יום במשך שבוע בסוף היום, לפני שאתם הולכים לישון.

וכמובן, אני מאוד אשמח לקרוא בהערות למטה על ההתנסות שלכם מן התהליך הזה:
  • מה קיבלתם?
  • מה הפתיע אתכם?
  • מה איתגר אתכם?
  • מה אתם עומדים לעשות אם הרשימה שיצרתם?.

נ.ב. מי שמכיר כבר שיטות "ניקוי רגשי/אנרגטי" כגון EFT או M-Focusing יקבל כאן שפע של חומרים "מהאזור האפור"  - חומרים שמהווים מפתח למחסומים הפנימיים שעד עכשיו בלמו מכם זרימה ומימוש מלא של היכולות שלכם, אז נצלו את הזדמנות הפז הזאת לנקות את הלא-מודע מ"שאריות לא מעוכלות" שהצטברו בו.


יום שני, 4 באוקטובר 2010

Keep your karma clean - "ההיגיינה של שבעת הגופים"

אחת המסקנות החשובות ביותר של מודל שבעת הגופים שדיברתי עליו בשני הפוסטים הקודמים, זה הרעיון של "ההיגיינה של שבעת הגופים"...

כן, כן, היגיינה...

או כמו שהיה אומר ידיד שלי:


   "...Keep your karma clean"


תחשבו על זה - מאז שהיינו ילדים קטנים לימדו אותנו – או אולי אילפו אותנו :-) – את הרגלי ההיגיינה הפיזית – החל מגמילה מחיתולים, דרך שטיפת ידיים, מקלחת וצחצוח שיניים, ועד מיומנויות "מתוחכמות" יותר, כמו השימוש בדאודורנט.

היום רוב האנשים בעולם ה"מתורבת" לא יעלו על דעתם לעבור יום בלי מקלחת או צחצוח שיניים – ההרגלים הללו של היגיינת הגוף הפיזי נראים לנו טבעיים ומובנים מעליהם.

אבל מה לגבי היגיינה של ששת הגופים האחרים? 

  • כיצד אנו שומרים של זרימה תקינה של אנרגיה בגוף האתרי?
  • או "מתנקים" באופן קבוע מהרגשות ה"רעילים" (גוף אסטרלי)?
  • או שומרים על מיקוד וצלילות מחשבתית (גוף מנטאלי)?
ואם ניכנס אל ה"שלישייה העליונה", השאלת היגיינה הופכת לעוד יותר מעניינת:
  • איך יוצרים ושומרים על האיזון בין שליטה על המתרחש וגישת letting go , או - בשפה ציורית יותר – איך שוחים בזרם החיים בלי להיסחף איתו?
  • כיצד מטפחים על תיאום והרמוניה בין הצרכים וערכים השונים בחיינו?
  • ואולי השאלה החשובה מכל – כיצד "שומרים על ניצוץ", החיבור הפנימי העמוק אל "משמעות החיים הפרטית" שלנו, אל היעוד שלנו?
זה נראה לא פחות חשוב מלשמור על שיניים נקיות, אבל בכנות – מי מאיתנו כבר הפך את זה להרגל יומיומי?

וכמה אנשים שלא ייצאו מהבית בלי דאודורנט, לא רואים שום דבר מוזר בלצאת מהבית במצב רוח רע?

או שדואגים לצחצח שיניים לפני השינה, ולא חושבים על האפשרות של לעשות גם "ניקיון" במחשבות?

ואני לא רוצה אפילו להתחיל עם ה"שלישיה העליונה"...

האבחנה הזאת הייתה אחת הסיבות שהניעו אותי לפתח את טכנולוגיית M-focusing , קודם כל לשימוש אישי שלי. חיפשתי כלי פשוט, שלא לוקח הרבה זמן, לשמור על "הניקיון הפנימי". חיפשתי כלי שייתן תוצאות ברורות ויהיה קל להתמיד איתו, כי במשך השנים למדתי על בשרי ש "מה שלא יהיה פשוט – פשוט לא יהיה".

אחרי שנים של התנסויות וניסויים, של לימוד והוראה, של שימוש יומיומי מלווה באנליזה מעמיקה של המנגנונים הפועלים, אני מרגיש שהשיטה הגיעה היום לבגרות.

מה שלא פחות חשוב, מצאתי גם דרכים אפקטיביות ללמד את השיטה בצורה שפונה בצורה מאוזנת לשני הצדדים שלנו - החוויתי (חצי המוח הימני) והאנליטי (חצי המוח השמאלי) – וכך ליצור תהליך לימודי עמוק ואפקטיבי במיוחד.
אחרי הסדנה שהעברתי אחרי ראש השנה, אנשים רבים שאלו אותי מתי מתכננות הסדנאות הבאות, אז "הרי החדשות":

הקורס הבא בצפון יפתח ב-26 לאוקטובר בשיתוף עם רשת מתנ"סים של נשר – לפרטים על הקורס לחצו על התמונה משמאל ←


לקבלת מידע נוסף על הקורס אתם מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם ואחזור אליכם בהקדם האפשרי:

שם
טלפון
דואר אלקטרוני

אחריות: מכיוון שאני בעצמי לא אוהב "לקנות חתול בשק",  אני נותן לכל המשתתפים אחריות מלאה ל-30 יום, על מנת לאפשר לכם לקחת חלק בקורס בלב שקט.

זאת אומרת שאם אחרי הקורס מישהו ירגיש שלא קיבל תמורה מלאה לשכר לימוד ששילם, הוא יוכל לפנות אלי תוך 30 יום אחרי הסדנה וכספו יוחזר לו בלי שום שאלות נוספות.

שימו לב!

המארגנים של הקורס התנו את קיומו בהרשמה של 15 אנשים לפחות, לכן בקשה לי אליכם – אם אתם רוצים לקחת חלק בקורס, אנא תתקשרו בהקדם האפשרי להיכל התרבות נשר, טל' 04-8210875, ותסדירו איתם את ההרשמה .

נ.ב. הקוראים מן "המרכז הרחוק" – לא שכחתי אתכם, אני מחפש עכשיו מקום מתאים ומתכנן לפתוח קורס נוסף בתחילת נובמבר.

יום רביעי, 29 בספטמבר 2010

שבעת הגופים - מה עושים איתם?

סיימתי את הפוסט הקודם בשאלה מתבקשת:

איך ההבנה של "מודל שבעת הגופים" יכולה לעזור לכם בתאכלס?

הבטחתי לתת תשובה ממצה לשאלה הזאת, כולל שלושה מישורים מרכזיים בהם המודל של שבעת הגופים יכול לעזור לנו ברמה הפרקטית.

אז בואו נמשיך...

מישור ראשון - "אבחון"

הדבר הראשון שהמודל הזה נותן זה פרספקטיבה מקיפה על חיינו בכל הרמות ובכל סקלות הזמן. הפרספקטיבה החדשה הזאת מאפשר לאבחן  מהם תחומי חיים בהם יצאנו מהאיזון.

כדי להבהיר את הנקודה הזאת, בואו נראה מקרים טיפוסיים של חוסר איזון בכל אחד מן הגופים:
  1. הגוף הפיזי - תאונות ופגיעות פיזיות, מחלות אורגניות (כלומר עם שינויים פיזיים באיברי הגוף)
  2. הגוף האתרי - מחלות פונקציוניליות ומערכתיות (שבדרך כלל קשורות להפרעות בתפקוד מערכת העצבים ומערכת הורמונלית)
  3. הגוף האסטרלי - שינויי חדים במצבי הרוח, דיכאון, "פיוז קצר"
  4. הגוף  המנטלי - מחשבות טורדניות, "לופים",  תפיסה מעוותת של עצמי ושל אחרים, רציונליות מוגזמת
  5. הגוף הקאוזלי - תחושה ש"החיים עוברים לידי", ש"שום דבר לא קורה", או להיפך עומס יתר, חוסר יכולת לנהל את הזמן בצורה אפקטיבית
  6. הגוף הבודהיאלי - "תסמין הלוזר הכרוני", ריבוי קונפליקטים פנימיים, "משבר גיל המעבר"
  7. הגוף האטמאני - תחושת חוסר משמעות קיומית

מישור שני - "אסטרטגיה"

 יש בדיחה יהודית ישנה שאומרת - "אם בבוקר שום דבר לא כואב לכם, כנראה אתם כבר מתים" 

לכן נניח (לצורך הדיון בלבד, כמובן :-) ), שמצאתם איזשהו חוסר איזון לפחות באחת הרמות - אז מה הלאה?

קודם כל יש לזהות מהי הרמה האופטימלית לפעולה.

שני עקרונות מנחים למציאת הפתרון הם:

  1. את הבעיה של רמה ספציפית כדאי בדרך כלל לפתור באותה רמה או רמה גבוה יותר
    למשל, את עם הדיכאון (בעיה של גוף אסטרלי) אפשר כמובן להתמודד בעזרת תרופות (גוף פיזי/אתרי), אך הניסון מלמד שללא טיפול פסיכולוגי מקיף שמטפל בגופים רגשי ומנטלי, ההשפעה של טיפול תרופתי היא מוגבלת ביותר.
    דרך אגב, הדבר נכון גם עבור ניסיון "לשפר מצב רוח" באמצעות כמה טקילות או ג'וינטים :-)

  2. ככל שרמת הפתרון קרובה יותר לרמת הבעיה, כך השינוי יקרה מהר יותר
    לדוגמה, בעיות עיכול יכולות להיות כמובן קשורות לאורך חיים עמוס (גוף קאוזלי), אבל גם פשוט לנבוע מתזונה לא מאוזנת (גוף פיזי), ובמקרה השני, שינוי תזונה ממוקד יביא לתוצאות הרבה יותר מהירות, מאשר ניסון לארגן את כל החיים שלנו מחדש.

מישור שלישי - "טקטיקה-פרקטיקה"

אז, אחרי שזיהינו באיזה רמה/"גוף" נמצא אותו חוסר איזון שמפריע לנו, נשאר להחליט מה בדיוק אנו עומדים לעשות בנידון. וכאן מודל שבעת הגופים עוזר לנו לבחור את הפעולה/התרגול המתאימים ביותר.

שתי המלצות כלליות:
  1. במצבים דחופים יש להתמקד באותה רמה בה גילינו את הבעיה
  2. אם מדובר במצב פחות קריטי, כלומר ב"התפתחות אישית" ולא "טיפול", כדאי לעבוד בכל הרמות ולהתמקד ברמות הכי לא-מאוזנות.
עכשיו בוא נראה אילו תרגולים/טכניקות/שיטות פועלות באילו רמות - לצורך זה, ארגנתי "טבלה מחזורית" של השיטות הנפוצות , יחד עם תחומי ההשפעה המירבית של כל אחת מסומנים בצבע אפור:


1
2
3
4
5
6
7
טאי צ'י/ צ'י קונג







רפואה סינית







הומיאופטיה/פרחי באך







יוגה





















וויפאסאנה














תרפיית גשטאלט














ניהול זמן







פסיכודרמה







פסיכוסינטזה







דינמיקה קבוצתית - Byon, encounter groups וכו'








(מי שלא רואה איזורים אפורים בטבלה, לחצו כאן לצפיה בצילום של הטבלה.)


כמובן, הרשימה הזאת אינה מתיימרת לכסות את כל השיטות האפשריות - הצגתי בטבלה אך ורק את השיטות שאני מכיר היטב מהתנסות אישית.

כמו שכבר כתבתי מקודם, עבודה בכל אחת מן הרמות כמובן משפיע ברמה כזאת או אחרת על כל שאר הרמות, אך לכל שיטה יש רמות בהן האפקט שלהן ממוקד במיוחד  - את הרמות הללו הצגתי בטבלה. כדאי גם להדגיש, שקבלת האפקט המירבי הזה דורש לרוב ליווי של מאמן/מנחה/מורה מנוסה ותרגול קבוע.

נ.ב. אשמח לקרוא בהערות שלכם אילו פרספקטיבות חדשות קיבלתם מן המודל הזה - האם זה נתן לכם יותר בהירות לגבי השאלה במה כדאי לכם להתרכז?

נ.נ.ב. כמה מכם שאלו אותי "איך אפשר להוסיף שם  לתגובה שלי?". 
זה מאוד קל - מתחת לשדה רשומת תגובה יש תפריט "הגב כ:" - בחרו שם באופציה "שם/כתובת אתר" ורשמו את השם שלכם (את שם האתר אפשר להשאיר ריק) - וזהו זה :-)

יום שני, 31 במאי 2010

מי מפחד מזיגמונד פרויד - חלק 2

בפוסט הקודם התחלתי לכתוב על הסיבות בגללן "התאהבתי" בפרויד - בעיקר על ההשראה שקיבלתי מ"פרויד-האיש", מסיפור החיים המרתק שלו...

אבל מעבר לאישיות עצומת-המימדים והשנויה במחלוקת שלו - מה הפך את פרויד ל"פרויד" (ב"פ" רבתית)?

למה התיאוריות שלו כבשו את העולם? למה בעיניי תלמידיו היה לדמות משיחית כמעט?

ולמה היום, אחרי מאה שנה מאז פרסום "פשר החלומות", כל כך אוהבים לשנוא אותו?

באופן פרדוקסלי, למרות כל אופנת המטפלים/מאמנים/פסיכולוגים שבאה כתוצאה ישירה מרעיונותיו של פרויד, המסר העיקרי שלו לא עדיין הפך לנחלת הכלל...

כמו שקורה הרבה עם רעיונות מהפכניים, התרבות שלנו הטמיעה את ה"קליפה" - העגה, המניירות, האובססיה עם המיניות - אבל התחמקנו בהצלחה רבה מן "הגרעין הקשה", מן התובנה הגדולה ביותר שלו:

"אנחנו מנוהלים על ידי תת-המודע שלנו,
שפועל לפי חוקים אי-רציונליים,
ועל כן - אנחנו ייצורים אי-רציונליים..."


אתם יכולים להגיד "מה אתה צוחק עלינו? מה זאת אומרת 'זה לא נקלט', בטח שזה נקלט, כולם יודעים על תת-המודע"...

האמנם?

האם הידע הזה באמת הופנם? האם הפך לחלק מן ההוויה, מן החוויה?

או שזה נשאר בגדר תיאוריה נחמדה, קצת אקזוטית, שאולי נוגעת למקרי קצה, לאנשים עם בעיות נפשיות חמורים...

גם אם זה לא נאמר בקול רם, המיתוס של הגיון, של "נכון-לא נכון" ממשיך לשלוט בתרבות שלנו...

ואנחנו, ה-"so-called normal" ממשיכים לחשוב על עצמנו כעל "חיה נבונה" ולדבר בשפה לינארית של "אם, אז"...

רק מה,בגלל האמונה הלא-הגיונית הזאת בכוחו של ההגיון, נשארות כל כך הרבה שאלות לא פתורות:
  • איך "עם מתורבת והגיוני" יכול היה לערוך טבח לעשרות מיליוני אנשים במלחמת העולם השניה?
  • למה אנשים "אינטלגנטיים" בימין משוכנעים בצדקתם באותה מידה כמו אנשים "אינטלגנטיים" בשמאל?
  • מה גורם לנו להתמכרויות שונות ומשונות - מסמים (כן, כן, כולל הסיגריות) ועד בהיה בטלוויזיה?
  • למה אנחנו רבים עם האהובים שלנו?
  • למה אנשים רבים כל כך מרגישים תקועים בחייהם ולא מעיזים לעשות שום דבר בנידון?
מאוד לא הגיוני...

ואז נשאלת השאלה:

"אבל למה לכל הרוחות אנחנו ממשיכים להאמין במיתוס ההגיון ולהתעלם מבשורתו האמיתית של פרוייד?"


בדיוק על זה אני מתכוון לכתוב שבוע הבא...