‏הצגת רשומות עם תוויות אימון אישי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אימון אישי. הצג את כל הרשומות

יום שני, 23 במאי 2011

תשובתו המפתיעה של הדלאי לאמה



מישהו שאל פעם את הדלאי לאמה: 

"אילו הייתה לך מילה אחת בלבד לתאר את סוד האושר,
ההגשמה וחיים מלאי משמעות, באיזו מילה היית בוחר?"

מבלי להסס ולו לרגע דלאי לאמה ענה...

שיגרה...


האמת - קצת הופתעתי כששמעתי את הסיפור הזה, אבל במחשבה שניה, התשובה הזאת הייתה הכי הגיונית שבעולם.

וזה רק חיזק את האמונה שלי בעוצמתו של "ההבדל הקטן"  - אותם דברים קטנים (ואולי לא כל כך חשובים, לכאורה) שנבנים אחד על גבי השני ומובילים לשינוי אדיר בתווך ארוך.

הרגשתי את זה חזק בתקופת החגים, כשהלו"ז שלי קצת השתבש ופתאום מצאתי את עצמי "מעגל פינות" בשגרת היום-יום שלי.

וכמובן התוצאות לא איחרו לבוא ומיד הרגשתי שאני לא ב-100% שלי...

אבל אז נזכרתי במילים של דיוויד אלן - "הגורו הגדול של האפקטיביות האישית":

'להיות "חגורה שחורה" (black belt) בתחום מסוים לא אומר תמיד "להישאר בכושר", אלא לדעת איך להחזיר את עצמך לכושר בכוחות עצמך...'

מאותו רגע לא לקח לי הרבה זמן "להחזיר את עצמי לכושר" ולהתחיל לתקתק דברים - אחד הפרויקטים החשובים שאני עומד להוציא עכשיו זה הבלוג החדש שהבטחתי לכם עוד לפני כמה חודשים....

כן, כן, אני יודע שזה לקח קצת זמן, אבל אחרי שסיפרתי על התוכניות שלי להקים בלוג חדש, שמתי לב שאני לא מרגיש שלם עם הקונספט הזה של בלוג "לשחקנים בלבד" ולקח לי קצת זמן להבין מה בדיוק הפריע לי ברעיון הזה...

וזה הולך להיות אחד הדברים הראשונים שאני עומד לדבר עליהם בבלוג החדש שיעלה לאוויר לקראת סוף השבוע - כמה הבחנות קריטיות לגבי שאלת התזמון והצד החיובי של הדחיינות...

אז תראה בקרוב...

יום חמישי, 7 באפריל 2011

הגבולות הללו - זה אני?


עוד מימי פרויד מושג ה"גבולות" היה בין הנושאים ה"חמים" בפסיכולוגיה, ובשנים האחרונות הוא גם הפך לסוג של buzzword בעולם הקואוצ'ינג - מסיסמת "לפרוץ מעבר לגבולות" שכל כך אוהבים בסדנאות מוטיבציה למיניהן ועד ל"אמונות מגבילות" שבחרתי בעצמי כנושא מרכזי לקורס M-Focusing האחרון שלי.



עכשיו, החשיבה הפשטנית נוטה לסווג את הגבולות כמשהו שלילי, משהו שיש לשבור אותו (או לפחות למתוח אותו), אבל האם זאת באמת גישה "בריאה" ואפקטיבית?

כדי לענות על השאלה הזאת, אנחנו חייבים קודם כל להבין

למה אנחנו בכלל צריכים גבולות?

כמו לכל שאלה טובה, יש כאן שתי תשובות (לפחות :-) ):
  • הראשונה היא תשובה מעשית - בלי גבולות אנחנו פשוט לא יכולים לתפקד, כי כמות האפשרויות היא אינסופית ואנחנו חייבים דרך כלשהי (לפעמים אפילו שרירותית) לצמצם את המרחב העצום הזה. ואם מספר האפשרויות גדול מדי - זה פשוט משתק אותנו, אנחנו קופאים המומים, כמו אותו רב-רגליים שלא ידע איזו רגל להזיז ראשונה.

  • אבל הסיבה השנייה הרבה יותר מעניינת בעיניי והיא - הגבולות מגדירות את תחושת "האני" (sense of Self) שלנו.

     במילים אחרות -  בשביל לדעת "מי אני?", אני חייב לדעת "מי אני לא?", מה נמצא מחוצה לי, ובתהליך אני תמיד פוגש את הגבולות שלי.


האסימון הזה נפל אצלי חזק כשצפיתי בילדה שלי. כמו שההורים בינינו בטח יודעים, הגיל בין 2 ל-4 בערך - ה-terrible two הידוע לשמצה - הוא הגיל של "בדיקת גבולות" בלתי פוסקת. עכשיו, בהתחלה אני זוכר שזה  די הטריף אותי - כל פעם שהיא "וידאה" שוב (ושוב ושוב  ) ש"כאן עובר הקו האדום של אבא", הרגשתי כאילו היא מתגרה בי, עד שיום אחד זה פתאום נחת עליי.

הבנתי שתאכלס לא ממש מעניין אותה "הקו האדום" (כלומר הגבול) של אבא - מה שמעניין אותה באמת זה הגבולות שלה - "מה אני יכולה ומה לא? איפה אני יכולה להשפיע על המציאות ואיפה לא?" - במילים אחרות "איפה אני נגמרת ומתחיל "האחר"?"

בשבילה כל ה"בדיקת גבולות" הזאת - זה משחק מרתק של גילוי עצמי, המשחק האולטימטיבי אם תשאלו אותי, וברגע שתפסתי זאת, גם התפיסה שלי לגבי הגבולות האישיים שלי התחילה להשתנות - זה הפך להרבה יותר קליל וקונדסי.

כן, אני עדיין נופל לא מעט פעמים למלכודת של "הרדיפה אחרי המטרה", של "לקחת את זה אישי", אבל לעיתים יותר ויותר קרובות אני גם זוכר לעצור, להרפות, לחייך ולהגיד לעצמי

"אופס, נתקלתי בגבול שלי - מעניין, לא ידעתי שאני נגמר כאן..."



יום שלישי, 8 במרץ 2011

מה ה"מתנה" שלך?

אחד הדברים שאני הכי אוהב בעבודה שלי בכלל ובבלוג הזה בפרט הוא שזה מציב לי "מראה" מדהימה...

אחרי שכמה קוראים שאלו אותי אתמול "למה שמת מילה 'למכור' בכותרת הפוסט הקודם?", הבנתי שעליתי כאן על אמונה מגבילה משל עצמי שלא הבחנתי בה עד עכשיו...

אמונה שאני צריך בכלל "למכור" את מה שיש לי להציע...

או, במילים אחרות, שאני צריך להתאמץ, לשכנע, שאני צריך לעשות משהו מעבר לפשוט להציע לעולם את מה שיש לי ...

התחלתי לבדוק עם עצמי איזו מילה תרגיש לי יותר נכון ועלתה המילה "מתנה"...

האמת, בפעם ראשונה שהמילה עלתה, חלק ממני קצת נלחץ ממנה.

אתם יודעים, "מתנה" - זה משהו גדול, אידיאליסטי, אולי אפילו יומרני.

לא פלא שהחלק הציני שבי התקשה להכיל את זה....

אבל ברגע שהרשיתי לעצמי "לטעום" את המילה הזאת , הרגשתי ש"זה זה".

אז קבלו תיקון - אני לא מוכר, אני מחלק מתנות - ומי שאוהב אותן, מוזמן לקחת - יש כאן מספיק לכולם :-)

והנה לכם מתנה קטנה ממני - "שאלת גישוש", כמו שאני קורא להן:

מה המתנה שלכם?
לעצמכם, לאנשים הקרובים לכם, ללקוחות שלכם, לעולם?


ואם השאלה מעוררת בכם קצת אי-שקט, אני מזמין אתכם לעשות כמוני  - לעצור ולבדוק מה בדיוק קורה שם, איזו אמונה מגבילה עולה ומה אתם בוחרים לעשות איתה?

נ.ב. ביום חמישי הקרוב אני עורך וובינר ראשון  בסדרה "שחרור אמונות מגבילות" - המפגש פתוח לקהל הרחב - עוד מתנה  ממני שאתם מוזמנים לשתף גם עם החברים שלכם.

יום שני, 7 בפברואר 2011

הייתי רוצה להתנצל...

לפני כחצי שנה הצעתי לקוראי הבלוג הסכם, אבל היום הבנתי פתאום שלא עמדתי בו ב-100%...

המשכתי להתייחס לכל קוראי הבלוג כאילו אכן "עשו איתי הסכם" ושכחתי שבעצם יש שתי קבוצות קוראים שבשפת הכדורגל אפשר לקרוא להם "הצופים" ו"השחקנים":

  1. רוב הקוראים - "הצופים" - מתעניינים במה שאני כותב, אולי מרגישים שזה מעשיר אותם, אבל  אין בהם מה שנפוליאון היל קרא לו "תשוקה בוערת" לשינוי, ולכן, באופן טבעי לגמרי, הם גם לא מרגישים צורך מיידי ליישם את מה שהם לומדים.
  2. הקבוצה השניה - "השחקנים" - שהיא כמובן הרבה יותר קטנה (אולי 5-10% מכלל הקוראים), הם אלה שעושים את התהליכים שאני מציע, מגיבים, שואלים שאלות, כי בגלל אותה "תשוקה בוערת" הם לא יכולים להתספק בתפקיד  הפאסיבי של הצופה, אלא רוצים "לעלות למגרש"...
עכשיו, חשוב להדגיש שהחלוקה הזאת היא תלוית הקשר וזמן:
  • מישהו שהוא "צופה" בבלוג שלי, יכול להיות "שחקן" מעורב מאוד במקום אחר...
  • מישהו אחר, שלפני זה עשה איתי עבודה אינטנסיבית, יכול להרגיש שעכשיו צריך זמן "לעכל את השינויים"...
  • ומישהו שלישי פתאום יכול "להידלק" מאיזה רעיון שעשה לו קליק ולהחליט "לעלות למגרש"...
בקיצור, שני התפקידים הם חשובים ולגיטימיים, אבל הבעיה היא שעד היום התיחסתי לשתי הקבוצות בצורה זהה...

וזה הפך את הבלוג ללא אפקטיבי:
  • "הצופים" אולי הרגישו "מוצפים" מדי - הן מבחינת תדירות המיילים וכמות המידע, הן מבחינת "רף ציפיות" גבוה לגבי היישום של המידע הזה.
  • מצד שני, חלק מ"שחקנים" התלוננו שחסר להם "תאכלס", שרוצים פחות תיאוריות ו"פילוסופיה" ויותר דברים קונקרטיים שאפשר ליישם באופן מיידי.
אז, דבר ראשון, הייתי רוצה להתנצל בפני כל הקוראים על "טשטוש הגבולות" הזה..

דבר שני, החלטתי שהגיע הזמן לעשות חלוקה ברורה...


בימים הקרובים אני עומד להעלות לאוויר בלוג חדש ל"שחקנים" שבינכם. הבלוג החדש יהיה פתוח אך ורק לקוראים מורשים, שעברו "מבחן רצינות" קטן הבודק את רמת המחויבות והמוכנות להשקיע בתהליך...

כמובן אמשיך לכתוב גם בבלוג הזה, אבל אוריד את התדירות של הפוסטים ואהפוך אותם לפחות "תובעניים"..

הפרטים בקרוב...




יום שני, 3 בינואר 2011

וידויו של "המודט המשתמט"


בגיל 18 הגעתי "במקרה" לקורס וויפאסנה...

כן, כן, אותה "סדנת השתיקה" המפורסמת...

10 ימים שהיו אולי הכי מאתגרים בחיי, 10 ימים ללא "הצעצועים" הרגילים שיסיחו את הדעת מן המפגש הבלתי אפשרי עם עצמי, עם מה שאקהרט טולה קורא לו "גוף הכאב"...

ועד כמה שזה אולי ישמע בומבסטי - יצאתי משם בן אדם אחר, עם פרספקטיבה שונה לגמרי על עצמי ועל האנשים מסביבי...

אבל אתם יודעים מה היה הדבר הכי מפתיע, אחרי שחזרתי?

לא הצלחתי להתמיד בתרגול הנפלא הזה...


ולא משנה עד כמה היה ברור ההבדל בין אותם ימים שעשיתי מדיטציה בבוקר לבין אותם ימים ש"דילגתי" עליה...

ולא משנה אילו חוויות מרתקות עברתי בקורסים הנוספים שעשיתי  ועם אילו תובנות מדהימות הייתי יוצא משם... 

שוב ושוב, שבוע-שבועיים-חודש אחרי הקורס הייתי מוצא את עצמי "משתמט" ובהדרגה מזניח את תרגול המדיטציה...

כמובן, לא יכולתי להתעלם מן המצב הפרדוקסלי הזה (שהפך גם לקצת מביך עבורי, כשהתחלתי לעסוק באימון אישי) וניסיתי להבין את הגורמים להתנהגות התמוהה הזאת...

במשך שנים הצלחתי לזהות שתי סיבות עיקריות:

  1. הראשונה הייתה קשורה לתרגול עצמו - מדיטציית וויפאסנה הרגישה  כמשהו די נפרד משאר החיים שלי - מעין מרחב "נזירי" בעל ערכים והתכוונות שונה מאוד מה"חיים האמיתיים".

    והפער הזה היה אולי הגורם העיקרי שהוביל אותי לפיתוחה של שיטת M-Focusing  - מתוך חיפוש אחרי תרגול אישי שיהיה חלק אינטגרלי מן החיים שלי...

    אחד הדברים החשובים שקיבלתי מן התרגול החדש היה זרקור חזק על "המחשבות האוטומטיות" שהיו רצות אצלי בראש - אותו "רקע מחשבתי" שצבע באופן חצי-לא-מודע את כל החוויה היומיומית שלנו.

  2. ועם הזמן הצלחת לזהות את הסיבה השניה -  "אמונה מגבילה" קריטית שמנעה ממני לתרגל באופן עקבי - תפסתי את עצמי חושב מחשבות בסגנון:

    "אתה מתפנק ומבזבז את הזמן שלך על שטויות במקום להתעסק בדברים דחופים דורשים את תשומת הלב שלך"

מהר מאוד גם הבנתי שלא מדובר באמונה מגבילה אישית שלי, אלא במעין "סדנדרט מחשבתי" שטבוע עמוק מאוד בתת-המודע הקולקטיבי שלנו.

בחברה שלנו שהאידיאל שלה זה ה-self made man, עם הדגש המתבקש על making/doing - "העשייה" - על חשבון ה-being - "ההוויה", באופן טבעי אנו מרגישים אשמה מסוימת לעשות משהו שאולי אין לו תועלת מיידית ו"אובייקטיבית" מעבר ל"פשוט להיות"...

ואולי תחושת האשמה המעורפלת היא  זאת שהופכת את ה"פשוט להיות" הזה ללא כל כך פשוט...




יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

איפה תחנו בשנה הבאה?

אתם יודעים, בערב השנה החדשה - בין אם אזרחית או יהודית או מוסלמית או סינית - רבים מאיתנו נוטים לתכנן תוכניות ולהבטיח לעצמנו שינויים והתחלות חדשות - החל מי "אני מתחילה דיאטה חדשה" ועד "בשנה הבאה אני אהיה יותר עם המשפחה שלי"...

אה, הכוונות הטובות...

אבל בואו נשאל את עצמנו בכנות:

"למה שהפעם זה יהיה שונה?"


הרי אם נעצור שנייה, לרוב נמצא את עצמנו עדיין בגבולות של אותו מגרש משחקים, גם אם המשחק שלנו הוא "more, better, different" כלשון מורי ורבי וורנר ארהרד...



זה מזכיר לי את הסיטואציה החוזרת שאני נתקל בה כל פעם שאני נכנס לחניון של אחד הקניונים הגדולים.

אני רואה עשרות נהגים מסתובבים במעגלים, צופרים, מחפשים את פיסת החניה האחרונה לפני שאחרים ישימו לב אליה.


ומי לדעתכם נאלץ להסתובב יותר מכולם?

האלה שרוצים לחנות כמה שיותר קרוב לכניסה לקניון - הפרדוכס שמוכר לי כל כך מעבודת האימון שלי - ככל שאנו "נעולים יותר" על המטרה הצרה, מרחב האפשרויות שלנו מצטמצם וכך גם האפקטיביות האישית שלנו.

ואתם יודעים מה הטריק למציאת חניה מהירה?

פשוט לעבור למפלס אחר...

לשנות את מגרש המשחקים...
לשחרר את החשיבה דו-מימדית ולהיפתח גם למימדים נוספים - אולי ממש לא צפויים - של ההוויה...

וזה בדיוק מה שהייתי רוצה לאחל לעצמי ולכם:
בשנה הבאה...
בשעה הבאה...
בשנייה הבאה...




יום רביעי, 17 בנובמבר 2010

הזרעים של עץ הבאובב...


שבוע שעבר, אחרי שכתבתי את הפוסט "מה התרגול שלך?", נזכרתי פתאום ב"אגדת מבוגרים" הגאונית של אנטואן דה סנט-אכזופרי -  "הנסיך הקטן"...

הספר הקטן הזה מכיל בתוכו צפיפות שערורייתית של פניני חוכמה לסנטימטר מרובע - מקור השראה (וקנאה) בלתי נדלה עבורי...

הייתי רוצה לשתף איתכם קטע קצר ממנו שמסביר בצורה מבריקה את החשיבות של התרגול האישי:
על הכוכב של הנסיך הקטן, כמו על כל כוכב אחר, גדלים עשבים – חלקם טובים, חלקם מזיקים. וזה אומר שיש שם זרעים טובים של עשבים טובים ומועילים, וגם זרעים מזיקים של עשבים שוטים. אך הזרעים הרי אינם נראים. הם ישנים להם עמוק מתחת לאדמה,  עד שאחד מהם לא יחליט להתעורר. ואז הוא נובט, נמתח מעלה אל השמש= בהתחלה כל כך חמוד ותמים. ואם זה צנון או וורד לעתיד – אז שיגדל לו. אבל אם עשב מזיק, צריך לתלוש אותו עם שורשים ברגע שזיהית אותו.

עכשיו, על הכוכב של הנסיך הקטן יש זרעים נוראים ומזיקים במיוחד... אלה הם הזרעים של עץ הבאובב. הקרקע של הכוכב כולה נגועה בהם. ואם לא מזהים את הבאובב בזמן, כבר לעולם לא תיפטרו ממנו. הוא ישתלט על כל הכוכב, ישלח שורשים לכל הכיוונים, ואם הכוכב קטן ויש הרבה עצי הבאובב, הם פשוט יקרעו את הכוכב לחתיכות.

"יש כלל ברזל כזה," – אמר לי אחרי זה הנסיך הקטן – "קמת בבוקר, התרחצת, טיפלת בעצמך – ואז זה הזמן לטפל בכוכב שלך. חייבים לנכש באובבים ברגע שאפשר להבחין ביניהם לבין שיחי הוורדים – הניצנים שלהם כמעט זהים. זוהי עבודה קצת משעמעמת, אבל היא די קלה."



יום אחר הוא אמר לי: "אתה צריך לעשות ציור יפה, כדי שהילדים במקום שאתה גר בו יוכלו לראות איך כל הדבר הזה מתנהל. זה יכול להיות מאוד מועיל בשבילם, אם ייצא להם לטייל יום אחד. לפעמים" – הוא הוסיף – "זה לא נורא אם דוחים חלק מעבודה ליום אחר. אבל כשמדובר בעצי הבאובב, זה תמיד מוביל לאסון. הכרתי פעם כוכב שגר בו עצלן אחד. הוא סך הכול הזניח שלושה שיחים קטנים."

אז ציירתי את הכוכב הזה בדיוק כמו שהנסיך הקטן תיאר לי אותו:


תשמעו, אני לא אוהב להטיף מוסר. אבל מכיוון שרוב האנשים לא מודעים לסכנה של הבאובבים, ומדובר בסכנה כל כך ממשית לכל מי שעשוי ללכת לאיבוד באיזה אסטרואיד, אני מרשה לעצמי לעבור על כללי האיפוק הרגילים שלי.

"ילדים" – אני אומר בפשטות –

"תיזהרו מזרעי הבאובב!"





יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

מה התרגול שלך?

Work harder on yourself
than you do on your job.

Jim Rohn

עוד לא יצא לי לפגוש בן אדם שלא היה רוצה להתפתח...

הדחף לצמוח, ללמוד דברים חדשים, "להיות יותר", טמון בכל אחד מאיתנו ברמה הגנטית, ואנחנו רואים את בצורה יפה ביותר אצל ילדים שמתפתחים בקצב מסחרר...

וגם אם עם הגיל חלקנו מאבדים קצת את הביטחון העצמי, את האמונה ביכולות שלנו לפרוץ גבולות, הדחף עדיין קיים שם.

אבל אם הדחף הזה נמצא שם, למה אנחנו לא רואים את התוצאות שלו?
למה אנשים רבים כל כך מנהלים "חיים של יאוש שקט", כלשון הנרי דוויד תורו?

ל"חידה" הזאת - פתרון פרוזאי למדי:

הם לא עושים שום דבר, כדי לטפח את הדחף והזה ולתת לו ביטוי ב"עולם האמיתי".

בעצם, זה לא מדויק...

הם עושים...

האמת, חלקם אולי אפילו עושים הרבה מאוד (ואני מדבר כאן מתוך ניסיון אישי :-) )...

אבל אם ניקח צעד אחורה, נראה שבהרבה מקרים לסדרת הפעולות הזאת אין רצף, אין חוט מקשר, אין המשכיות...

אם יבוא אלינו מישהו ששואף להיות מוזיקאי, מיד נשאל אותו:

"כמה שעות ביום אתה מתאמן?"


  • אותו דבר עבור לגבי צייר, ספורטאי, או אפילו מישהו שפשוט רוצה להיות בכושר...
  • אותו דבר לגבי לימודי שפה חדשה...
  • אפילו לגבי תחביב תמים כמו ברידג'...

"...Mastery comes from repetition"

אומר המורה של המורה שלי ליוגה...

זאת הסיבה למה בכל המסורות הרוחניות תמיד ייחסו חשיבות גדולה כל כך ל"תרגול אישי" (Personal Practice)  - מתוך הבנה שבהתפתחות אישית, כמו בכל תחום, אין קיצורי דרך...

  • ספר יכול לסמן לנו כיוון, אבל עלינו להתחיל להזיז את הרגליים...
  • מורה יכול לתקן אותנו תוך כדי תנועה, אבל חייבים שתהיה תנועה...
  • סדנה - תהיה עוצמתית כל שתהיה - יכול ליצור ניצוץ פנימי, אבל אם לא נטפח אותו, מהר מאוד הניצוץ יכבה...

עכשיו, אם גם אתם רואים בהתפתחות אישית חלק חשוב מחייכם, אני מזמין אותכם לשאול את עצמכם:
  • מה התרגול שלי? 
  • מהם "השרירים" שאני רוצה לפתח בעזרתו?
  • האם יש לי זמן קבוע ו"שמור" עבורו? (או שאני מתרגל "כשזה מסתדר"?)
  • כמה זמן אני משקיע בתרגול כל יום - 5 דקות? 10? שעה? יותר?
  • כמה כסף אני משקיע בלפתח ולטפח את "שגרת האימונים" האישית הזאת?
שאלות הללו לרוב מעוררות בנו חוסר נוחות (ושוב אני מדבר כאן מניסיון אישי), אבל מעבר לחוסר נוחות הזה מסתתר הסוד הפשוט לתהליך של צמיחה טבעית של כל אחד מאיתנו - walking the talk...



יום רביעי, 27 באוקטובר 2010

תפילת השלווה - "מתכון" לפינוי האזור האפור

טוב, אני יודע, כתבתי שבוע שעבר שאני לא רוצה לתת מתכונים, כי אני לא מאמין בפתרונות "אינסטנט" ו-one size fits all...

אבל בכל זאת לא אשאיר אתכם לבדכם בתוך האזור האפור שלכם :-)

אז אם אתם קוראים את הפוסט הזה עכשיו, אני יוצא מתוך הנחה שכבר עשיתם את מיפוי האזור האפור שתיארתי שבוע שעבר.

אני מזכיר שאם לא עשיתם את התהליך הזה, המשך הקריאה יהיה חסר תועלת עבורכם, לכן עדיף לכם לעצור עכשיו ולחזור לפוסט הזה, כשתסיימו את תהליך המיפוי.

או קי,  עכשיו כשיש לכם רשימה כתובה של דברים שעד עכשיו צפו אי שם בפאתי התודעה שלכם -  מה עושים עם זה?

וכאן אנחנו יכולים לקבל הכוונה מכיוון קצת מפתיע - "תפילת השלווה" המפורסמת:

אלי,
תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות,
האומץ לשנות את אשר ביכולתי
והתבונה להבחין בין השניים


אז בואו נתחיל את החלק ה"קל" - התבונה:
  • תעברו על הרשימה שיצרתם, ועבור כל סעיף שאתם יכולים לעשות משהו בקשר אליו  רשמו "+", ואם אין לכם שום אפשרות לעשות משהו בנידון, שימו שם "-"...
החלק השני  - "אומץ" - הוא כבר קצת יותר מאתגר:
  • לכל אחד מן הדברים שסימנתם ב-"+", תשאלו את עצמכם - מהו הצעד הראשון שאני יכול/ה לעשות בקשר לדבר הזה? 
  • אחרי החלטתם מה יהיה הצעד הראשון, יש לכם שתי אופציות:
    • לעשות את הצעד הזה עכשיו
    • לרשום ביומן מתי אתם עושים את הצעד הזה
  • במידה ואתם מרגישים שיש מחסום פנימי מסוים  - פחד, חוסר בטחון, חוסר בהירות וכו' - בקשר לצעד הראשון שאתם רוצים לעשות, תיכף נראה גם מה עושים במקרים כאלה.


ואחרי שסיימנו עם שני החלקים ה"קלים", הגיע הזמן להתמודד עם האתגר הגדול:

"השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות"



וכאן אנחנו מגיעים לתחום שבו יש את הפער הכי גדול בין ההבנה האינטלקטואלית לבין מה שאנו עושים בפועל. הרי ברור שאם אין לנו שום דרך להשפיע על המצב, אז לא ממש משנה כמה נתנגד לו וכמה נרגיש רע בקשר אליו...

אבל מה שברור בראש לא תמיד נקלט גם בלב...

  • אז איך מגשרים על הפער הזה?
  • איך מפסיקים להילחם בדברים שאין בידינו לשנות?
  • האם יש דרך לפתח את השלווה הזאת - מלבד התפילה, כמובן :-)

למזלנו, האנושות מתחבטת עם השאלות הללו כבר כמה אלפי שנים טובות ובדרך מצאה כמה "קיצורי דרך" לקראת השלווה המיוחלת...

בעצם, כל שיטות עבודה פנימית בכל הדתות הגדולות - מטרתן לפתח את "מרחב הקבלה" הזה, ההכרה בסופיות האדם ובגבולות ההבנה והפעולה שלו, וכמובן כל תפילה אמיתית נעשית מתוך התכוונות של "קבלת רצון האל".

ומה לגבי מי שלא "חי" את העולם הזה, שעבורו - כמו לרבים מאיתנו  - הטקסים והתפילות הפכו לפורמליות ואיבדו את המהות הרוחנית העמוקה שלהם?

גם מחוץ למסגרת של הדתות הגדולות קמו להם מורים חשובים ששמו במרכז משנתם את יכולת הקבלה וגם פיתחו כלים מעשיים לשיפור היכולת הזאת - החל מוורנר ארהרד (מייסד ה-est), דרך ביירון קייטי (מחברת "לאהוב את מה שיש") ואקהרט טול ("כוחו של הרגע הזה") ועד דייל דווסקין (מפתח שיטת Sedona) וגרי קרייג (מפתח EFT שהיוותה בסיס לשיטת M-Focusing שכתבתי עליה רבות בפוסטים הקודמים).

עכשיו, אם אתם מכירים אחת מבין השיטות שהזכרתי לעיל, תוכלו להשתמש בה בתור "כלי עבודה" בשלב הבא.
אם כל השמות הללו חדשים לכם, אתם יכולים להשתמש בשיטת Sedona שתיארתי בפוסט "הכל מתחיל בהרגשה".

אחרי שבחרתם "כלי עבודה", בואו נחזור לאותם סעיפים הרשימה שטרם סיימנו לעבוד עליהם - כלומר ה"פלוסים" שהרגשתם מחסום פנימי שמנע מכם לפעול וה"מינוסים" שאין לכם דרך להשפיע עליהם:
  • עבור כל אחד מן הסעיפים הללו, שימו לב לאותו מחסום פנימי או התנגדות למצב הקיים, ותשתמשו בכלי עבודה שבחרתם, כדי לשחרר את "החסימה" הזאת וליצור מרחב של קבלה.

חשוב להגיד בשלב זה, שאני ממש לא מצפה שתוכלו לעשות את כל העבודה הזאת במכה אחת, אבל גם אם תעשו היום אפילו חלק קטן ממנה - "אזור האפור" שלכם יתחיל להצטמצם ואתם תרגישו בהקלה מיידית...

מאחל לכם הרבה תבונה, אומץ ושלווה :-)



יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

לצאת מן "האזור האפור"

לפני יומיים סיימתי תהליך אימון הכי אינטנסיבי שעברתי בחיים שלי.

התהליך - "מרתון משמעת עצמית" -  התקיים במשך שלוש שבועות ב"שלט רחוק" (הכל עבר דרך האינטרנט, מבלי שפגשתי את המאמן פנים אל פנים ולו פעם אחת)  ובדיעבד, השם "מרתון" לא היה סתם מטאפורה, אלא תיאור מאוד מדויק של רמת המחויבות שנדרשה מן המשתתפים  :-).

אחד הדברים הכי מפתיעים בכל התהליך היה שלא היה שם שום דבר "חדש" - את רוב הדברים שדובר עליהם במרתון כבר הכרתי ואף השתמשתי בחלק גדול מהם הן בחיי האישיים והן בסדנאות שלימדתי.

הסוד העיקרי היה התהליך עצמו - רצף אינטנסיבי ביותר של עשיה - חיצונית וגם פנימית -  בכל תחומי החיים בו זמנית, שבו כל צעד מכין לצעד הבא וביחד הם יוצרים "מהירות מילוט" שפשוט מטיסה אותך לשמים.

אני חייב להודות שהאפקטיביות של התהליך ממש הפתיעה אותי - עד כדי כך שהחלטתי שאני פשוט חייב ליצור מסגרת דומה גם העברית - אז כל מי שרוצה לשנות את החיים שלו (וחברה, אני לא צוחק - זה מה שהתהליך הזה עשה לי) תתכוננו לינואר שבו יתחיל המחזור הראשון של "מרתון" בארץ.

אבל בינתיים הייתי רוצה לשתף אתכם בתהליך אחד פשוט, אבל מדהים באפקטיביות שלו, שאתם יכולים לעשות בעצמכם כבר היום - "תהליך פינוי האזור האפור".

רק, לפני שנמשיך, יש לי בקשה אליכם:

אם אתם לא מתכוונים לעשות את התהליך הזה עוד היום - בבקשה, תעצרו עכשיו ואל תמשיכו לקרוא!

אני לא רוצה סתם להעמיס על המוח שלכם בעוד מידע חסר תועלת שפשוט נאגר שם וגורם לערפול, בלבול ושיתוק.

כן, כן, לפעמים מידע נוסף מביא יותר נזק מתועלת!


אז בואו נמשיך...

קודם כל בואו נבין מה הזה "האזור האפור" הזה...

הפסיכולוגים הקוגניטיביים מבחינים בין "שלושה מעגלי תשומת הלב":
  1. המעגל הקרוב - שמכיל נושא/אובייקט יחיד שבו אנו מתרכזים בכל רגע נתון.
    שימו לב, גם מי שחושב שהוא מסוגל לעשות כמה דברים בו זמנית - מה שקורה בפועל הוא שהמוח שלכם עושה סוויצ' מדבר לדבר במהירות בזק, מבלי שתשימו לזה לב
  2. מעגל הביניים - מכיל את המשימות במצב "היכון", כלומר כאלה שנמצאות בפאתי התודעה ואנחנו יכולים בקלות לכוון אליהן את "פנס תשומת הלב". המחקר המפורסם של ג'ורג' מילר על "מספר הקסם 7±2" מתייחס בדיוק למעגל הזה - כלומר ליכולת שלנו להחזיק בין 5 ל-9 פריטים במצב "היכון" במעגל הביניים של תשומת הלב שלנו.
  3. המעגל הרחוק - מתייחס לכל מה שנהוג לקרוא לא-מודע ותת-מודע, כלומר תכנים שלא זמינים לנו באופן מידי.

עכשיו, מה קורה כמנסים לדחוס יותר מ-9 פריטים למעגל הביניים?


התוצאה היא מה שנקרא "עומס קוגניטיבי", כלומר זרם מידע שעולה על "התכולה" של המוח שלנו.
ואז  מעגל הביניים הופך ל"אזור האפור" שבו כל הדברים מעורבבים ביחד, הכול מעורפל ומבולבל, והיכולת שלנו לנווט בזרם המידע - וכתוצאה מזה, בזרם החיים - משותקת לחלוטין.

זה דומה לניסיון להריץ יותר מדי תוכנות על מחשב ישן עם זיכרון קטן - המחשב פשוט נתקע!

ומה קורה כשהמחשב נתקע?

אנחנו מתחילים להתעצבן :-)

וזה בדיוק מה שקורה לנו כשקליפת המוח שלנו לא עומדת בעומס - המסר "אני לא עומד הזה" יורד אל המערכת הלימבית שמפרשת אותו כסכנה הישרדותית ויוצרת שלל של תגובות רגשיות - מחרדה ודיכאון ועד כעסים ונדודי שינה.


דרך אגב, זאת בדיוק הסיבה למה ביקשתי מכם לא להמשיך לקרוא אם אתם לא מתכוונים לעשות שימוש מיידי במידע שאני עומד להציג - אני לא רוצה להיות עוד גורם בהגדלת ה"אזור האפור" שלכם :-)

אז מה אנחנו עומדים לעשות עכשיו, כדי לצאת מן האזור האפור?

מיפוי האזור האפור:

התהליך הבא  ידרוש מכם חצי שעה לפחות של "זמן מוגן", כלומר פרק זמן שבו אף אחד ושום דבר לא יפריע לכם באמצע.

לכן אם עכשיו, כשאתם קוראים את השורות הללו, אין לכם את "הזמן המוגן" הזה, אני שוב מבקש - תעצרו ותחזרו לקרוא כשתוכלו לפרגן לעצמכם חצי שעה של שקט מוחלט.

או קי, התארגנו?

אנחנו עומדים לעשות עכשיו "ריקון מוחלט" של מעגל הביניים שלכם, לכן את התהליך הבא חייבים לעשות בכתב (!!!), כדי להעביר את כל התכנים "האפורים" מן הראש שלכם אל הנייר.

כשתעברו על השאלות ברשימה הבאה, תישארו עם כל השאלה שתי דקות לפחות ותמשיכו לכתוב עד שתרגישו שלא נשאר שם כלום (גם אחרי שהגעתם לתחושת "זהו", תהיו עם השאלה עוד שלוש נשימות, על מנת לוודא שאכן לא שכחתם כלום).

אז קחו לכם מחברת וכלי כתיבה ותתחילו לרשום:
  • מהם הדברים שאני חושב/ת עליהם ברגע זה?
  • על מה חשבתי במהלך היום?
  • מה היה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהתעוררתי היום בבוקר?
  • מה העסיק אותי במהלך השבוע אחרון?
  • במהלך החודש האחרון?
  • במהלך השנה האחרונה?
  • מה מדאיג אותי?
  • ממה אני מפחד/ת?
  • אילו דברים חדשים אני רוצה להתחיל אבל טרם התחלתי?
  • אילו דברים אני רוצה לסיים ועוד לא סיימתי?
  • אילו דברים אני עושה עכשיו שדורשים ממני לעשות את הצעד הבא?
אחרי שתסיימו לענות על כל השאלות הללו, אני ממליץ לעבור על כל מה שכתבתם פעם נוספת, כדי לראות שלא נשאר דבר "בפינות החשוכות" - אין צורך להתאמץ ולחפש משהו בכוח - פשוט תנו לעלות לכל מה שעולה.

ומה עכשיו?

בשלב הזה אני לא רוצה לתת לכם "מתכונים מוכנים" של מה עושים עם כל מה שרשמתם - פשוט תפעילו את ניסיון החיים ואת היצירתיות שלכם - תעשו מה שנראה לכם טבעי.

ומי שרוצה למצות עד הסוף את הפוטנציאל העצום של התהליך הזה - תעשו אותו כל יום במשך שבוע בסוף היום, לפני שאתם הולכים לישון.

וכמובן, אני מאוד אשמח לקרוא בהערות למטה על ההתנסות שלכם מן התהליך הזה:
  • מה קיבלתם?
  • מה הפתיע אתכם?
  • מה איתגר אתכם?
  • מה אתם עומדים לעשות אם הרשימה שיצרתם?.

נ.ב. מי שמכיר כבר שיטות "ניקוי רגשי/אנרגטי" כגון EFT או M-Focusing יקבל כאן שפע של חומרים "מהאזור האפור"  - חומרים שמהווים מפתח למחסומים הפנימיים שעד עכשיו בלמו מכם זרימה ומימוש מלא של היכולות שלכם, אז נצלו את הזדמנות הפז הזאת לנקות את הלא-מודע מ"שאריות לא מעוכלות" שהצטברו בו.


יום רביעי, 13 באוקטובר 2010

שאלות נפוצות על M-Focusing

מהי שיטת M-Focusing?

M-Focusing (או בשמה המלא - Meridian Focusing) היא שיטה אינטגרטיבית לעבודה עם רגשות שליליים ודפוסים אוטומטיים שמכשילים אותנו בחיים. השיטה עוזרת למוסס "מחסומים" פנימיים ולהגיע לתחושת איזון וזרימה, וזאת באמצעות מספר טכניקות פשוטות ומדויקות שמשלבות מיקוד פנימי, נשימה והפעלה של נקודות אקטיביות על פני הגוף (קצוות של ערוצים אנרגטיים - "המרידיאנים" - מרפואה סינית).

באילו תחומים השיטה יכולה לעזור לי?

לשיטה מספר רב של שימושים במגוון התחומים - ברשימה החלקית להלן מופיעים השימושים הנפוצים ביותר:
  • התמודדות עם רגשות שליליים, כמו כעסים, פחדים או דיכאון
  •  דחיינות ודפוסי חבלה עצמית אחרים
  • שיפור יחסים עם האנשים הקרובים
  • מצבים פסיכוסומטיים, כמו מיגרנה
  • שינוי הרגלי תזונה וירידה במשקל
  • יצירת מיקוד ובהירות מחשבתית

איך השיטה נוצרה?

השיטה פותחה כהרחבה והעמקה של EFT - שיטה טיפולית שעושה שימוש בנקודות דיקור מרפואה סינית לצורך שחרור חסימות רגשיות. למרות ההצלחות הרבות של EFT, זיהיתי בה מספר מגבלות קריטיות - כמו פרוטוקול מסובך יחסית וצורך במטפל מנוסה שילווה את התהליך. חיפשתי שיטה פשוטה יותר שאפשר יהיה להשתמש בה באופן עצמאי, ואחרי שנים של הוראה ומחקר, הצלחתי להפריד בין האלמנטים העיקריים של EFT, שאחראים על הצלחת התהליך, לבין דברים משניים ולא הכרחיים שנשארו בפרוטוקול אך ורק מסיבות היטוריות. בעזרת תובנות משתי שיטות נוספות - NLP ושיטת Focusing של פרופ' יוג'ין ג'נדלין - פיתחתי את טכנולוגיית M-Focusing בצורתה הנוכחית - סדרה מובנית ומדויקת של טכניקות שקל ללמוד ולהשתמש בהן לפתרון אפקטיבי של מגוון בעיות בחיי היום-יום.

איך אפשר ללמוד M-Focusing?

את היסודות של השיטה אפשר ללמוד באמצעות קורס מבוא חינם שיטת M-Focusing בשבעה צעדים פשוטים.

למי שרוצה ללמוד את השיטה ברצינות, מומלץ להצטרף לאחד הקורסים הקרובים בהם תוכלו ללמוד את השיטה בצורה מסודרת ומעמיקה וכן לתרגל מספר וראיציות  המותאמות למצבים שונים בחיים.   בתחילת שנת 2011 צפוי לצאת ספר על הטכנולוגיה הזאת, אך הספר לא בא להחליף את החווית הלימוד הישירה, אלא לשמש לתזכורת ולהעמקה של הידע הנרכש בקורס.

מהו מבנה הקורס, מהם התכנים, האם זה סוג של הרצאה?

הקורס הטיפוסי בנוי מארבעה מפגשים שבועיים בני 3 שעות כל אחד. הדגש של הקורס הוא חוויתי ומעשי, אך חלק מן הזמן מוקדש גם לרקע תאורטי ולהבנת הרציונל מאחורי השיטה, כדי שהשימוש בטכניקות יהיה ממוקד ואפקטיבי. כבר במפגש הראשון תוכלו ללמוד את הטכניקה הבסיסית של M-Focusing שתאפשר לכם להתמודד עם רוב הבעיות "המצביות". בהמשך, בשלושת המפגשים האחרים, תכירו יותר לעומק את התהליכים הפנימיים בכל אחד משלבי הטכניקה, כמו כן,  תלמדו הרחבות של הטכניקה הבסיסית שמותאמות לפתרון בעיות מושרשות יותר, וכן טכניקות מיוחדות לבעיות ספציפיות.

האם יש קשר בין שיטת M-Focusing לטיפול פסיכולוגי?

השיטה יכולה בהחלט לשמש כלי אפקטיבי ביותר בידי פסיכולוג או מטפל רב-תחומי. יחד עם זאת, הגישה של M-Focusing לפתרון הבעיות שונה באופן מהותי מגישה פסיכולוגית מסורתית - הנחת המוצא היא שברוב המקרים, מערכת גוף-נפש יכולה לתקן בעצמה את מצבי חוסר האיזון ללא צורך בהתערבות חיצונית, לכן העבודה ב-M-Focusing מתמקדת בשחרור מחסומים פנימיים שבולמים את מנגנוני האיזון העצמי הטבעיים. 

האם זה סוג של מדיטציה?

למרות שחלק מטכניקות M-Focusing מתבצעות כתהליך פנימי, בישיבה שקטה עם עיניים עצומות,  לא מדובר בסוג של מדיטציה. להבדיל משיטות שונות של מדיטציה, לא מדובר כאן על התמקדות באיזשהו אובייקט קבוע וגם לא במודעות פסיבית למתרחש בתוכנו - M-Focusing  הוא תהליך אקטיבי ודינמי של חקירה פנימית ממוקדת ושיטתית שעובד בכל הרמות - פיזי, אנרגטי, רגשי ומנטלי.



הקורסים הקרובים:


לקבלת מידע נוסף על הקורסים אתם מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם ואחזור אליכם בהקדם האפשרי:


שם
טלפון
דואר אלקטרוני




יום שני, 4 באוקטובר 2010

Keep your karma clean - "ההיגיינה של שבעת הגופים"

אחת המסקנות החשובות ביותר של מודל שבעת הגופים שדיברתי עליו בשני הפוסטים הקודמים, זה הרעיון של "ההיגיינה של שבעת הגופים"...

כן, כן, היגיינה...

או כמו שהיה אומר ידיד שלי:


   "...Keep your karma clean"


תחשבו על זה - מאז שהיינו ילדים קטנים לימדו אותנו – או אולי אילפו אותנו :-) – את הרגלי ההיגיינה הפיזית – החל מגמילה מחיתולים, דרך שטיפת ידיים, מקלחת וצחצוח שיניים, ועד מיומנויות "מתוחכמות" יותר, כמו השימוש בדאודורנט.

היום רוב האנשים בעולם ה"מתורבת" לא יעלו על דעתם לעבור יום בלי מקלחת או צחצוח שיניים – ההרגלים הללו של היגיינת הגוף הפיזי נראים לנו טבעיים ומובנים מעליהם.

אבל מה לגבי היגיינה של ששת הגופים האחרים? 

  • כיצד אנו שומרים של זרימה תקינה של אנרגיה בגוף האתרי?
  • או "מתנקים" באופן קבוע מהרגשות ה"רעילים" (גוף אסטרלי)?
  • או שומרים על מיקוד וצלילות מחשבתית (גוף מנטאלי)?
ואם ניכנס אל ה"שלישייה העליונה", השאלת היגיינה הופכת לעוד יותר מעניינת:
  • איך יוצרים ושומרים על האיזון בין שליטה על המתרחש וגישת letting go , או - בשפה ציורית יותר – איך שוחים בזרם החיים בלי להיסחף איתו?
  • כיצד מטפחים על תיאום והרמוניה בין הצרכים וערכים השונים בחיינו?
  • ואולי השאלה החשובה מכל – כיצד "שומרים על ניצוץ", החיבור הפנימי העמוק אל "משמעות החיים הפרטית" שלנו, אל היעוד שלנו?
זה נראה לא פחות חשוב מלשמור על שיניים נקיות, אבל בכנות – מי מאיתנו כבר הפך את זה להרגל יומיומי?

וכמה אנשים שלא ייצאו מהבית בלי דאודורנט, לא רואים שום דבר מוזר בלצאת מהבית במצב רוח רע?

או שדואגים לצחצח שיניים לפני השינה, ולא חושבים על האפשרות של לעשות גם "ניקיון" במחשבות?

ואני לא רוצה אפילו להתחיל עם ה"שלישיה העליונה"...

האבחנה הזאת הייתה אחת הסיבות שהניעו אותי לפתח את טכנולוגיית M-focusing , קודם כל לשימוש אישי שלי. חיפשתי כלי פשוט, שלא לוקח הרבה זמן, לשמור על "הניקיון הפנימי". חיפשתי כלי שייתן תוצאות ברורות ויהיה קל להתמיד איתו, כי במשך השנים למדתי על בשרי ש "מה שלא יהיה פשוט – פשוט לא יהיה".

אחרי שנים של התנסויות וניסויים, של לימוד והוראה, של שימוש יומיומי מלווה באנליזה מעמיקה של המנגנונים הפועלים, אני מרגיש שהשיטה הגיעה היום לבגרות.

מה שלא פחות חשוב, מצאתי גם דרכים אפקטיביות ללמד את השיטה בצורה שפונה בצורה מאוזנת לשני הצדדים שלנו - החוויתי (חצי המוח הימני) והאנליטי (חצי המוח השמאלי) – וכך ליצור תהליך לימודי עמוק ואפקטיבי במיוחד.
אחרי הסדנה שהעברתי אחרי ראש השנה, אנשים רבים שאלו אותי מתי מתכננות הסדנאות הבאות, אז "הרי החדשות":

הקורס הבא בצפון יפתח ב-26 לאוקטובר בשיתוף עם רשת מתנ"סים של נשר – לפרטים על הקורס לחצו על התמונה משמאל ←


לקבלת מידע נוסף על הקורס אתם מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם ואחזור אליכם בהקדם האפשרי:

שם
טלפון
דואר אלקטרוני

אחריות: מכיוון שאני בעצמי לא אוהב "לקנות חתול בשק",  אני נותן לכל המשתתפים אחריות מלאה ל-30 יום, על מנת לאפשר לכם לקחת חלק בקורס בלב שקט.

זאת אומרת שאם אחרי הקורס מישהו ירגיש שלא קיבל תמורה מלאה לשכר לימוד ששילם, הוא יוכל לפנות אלי תוך 30 יום אחרי הסדנה וכספו יוחזר לו בלי שום שאלות נוספות.

שימו לב!

המארגנים של הקורס התנו את קיומו בהרשמה של 15 אנשים לפחות, לכן בקשה לי אליכם – אם אתם רוצים לקחת חלק בקורס, אנא תתקשרו בהקדם האפשרי להיכל התרבות נשר, טל' 04-8210875, ותסדירו איתם את ההרשמה .

נ.ב. הקוראים מן "המרכז הרחוק" – לא שכחתי אתכם, אני מחפש עכשיו מקום מתאים ומתכנן לפתוח קורס נוסף בתחילת נובמבר.

יום רביעי, 29 בספטמבר 2010

שבעת הגופים - מה עושים איתם?

סיימתי את הפוסט הקודם בשאלה מתבקשת:

איך ההבנה של "מודל שבעת הגופים" יכולה לעזור לכם בתאכלס?

הבטחתי לתת תשובה ממצה לשאלה הזאת, כולל שלושה מישורים מרכזיים בהם המודל של שבעת הגופים יכול לעזור לנו ברמה הפרקטית.

אז בואו נמשיך...

מישור ראשון - "אבחון"

הדבר הראשון שהמודל הזה נותן זה פרספקטיבה מקיפה על חיינו בכל הרמות ובכל סקלות הזמן. הפרספקטיבה החדשה הזאת מאפשר לאבחן  מהם תחומי חיים בהם יצאנו מהאיזון.

כדי להבהיר את הנקודה הזאת, בואו נראה מקרים טיפוסיים של חוסר איזון בכל אחד מן הגופים:
  1. הגוף הפיזי - תאונות ופגיעות פיזיות, מחלות אורגניות (כלומר עם שינויים פיזיים באיברי הגוף)
  2. הגוף האתרי - מחלות פונקציוניליות ומערכתיות (שבדרך כלל קשורות להפרעות בתפקוד מערכת העצבים ומערכת הורמונלית)
  3. הגוף האסטרלי - שינויי חדים במצבי הרוח, דיכאון, "פיוז קצר"
  4. הגוף  המנטלי - מחשבות טורדניות, "לופים",  תפיסה מעוותת של עצמי ושל אחרים, רציונליות מוגזמת
  5. הגוף הקאוזלי - תחושה ש"החיים עוברים לידי", ש"שום דבר לא קורה", או להיפך עומס יתר, חוסר יכולת לנהל את הזמן בצורה אפקטיבית
  6. הגוף הבודהיאלי - "תסמין הלוזר הכרוני", ריבוי קונפליקטים פנימיים, "משבר גיל המעבר"
  7. הגוף האטמאני - תחושת חוסר משמעות קיומית

מישור שני - "אסטרטגיה"

 יש בדיחה יהודית ישנה שאומרת - "אם בבוקר שום דבר לא כואב לכם, כנראה אתם כבר מתים" 

לכן נניח (לצורך הדיון בלבד, כמובן :-) ), שמצאתם איזשהו חוסר איזון לפחות באחת הרמות - אז מה הלאה?

קודם כל יש לזהות מהי הרמה האופטימלית לפעולה.

שני עקרונות מנחים למציאת הפתרון הם:

  1. את הבעיה של רמה ספציפית כדאי בדרך כלל לפתור באותה רמה או רמה גבוה יותר
    למשל, את עם הדיכאון (בעיה של גוף אסטרלי) אפשר כמובן להתמודד בעזרת תרופות (גוף פיזי/אתרי), אך הניסון מלמד שללא טיפול פסיכולוגי מקיף שמטפל בגופים רגשי ומנטלי, ההשפעה של טיפול תרופתי היא מוגבלת ביותר.
    דרך אגב, הדבר נכון גם עבור ניסיון "לשפר מצב רוח" באמצעות כמה טקילות או ג'וינטים :-)

  2. ככל שרמת הפתרון קרובה יותר לרמת הבעיה, כך השינוי יקרה מהר יותר
    לדוגמה, בעיות עיכול יכולות להיות כמובן קשורות לאורך חיים עמוס (גוף קאוזלי), אבל גם פשוט לנבוע מתזונה לא מאוזנת (גוף פיזי), ובמקרה השני, שינוי תזונה ממוקד יביא לתוצאות הרבה יותר מהירות, מאשר ניסון לארגן את כל החיים שלנו מחדש.

מישור שלישי - "טקטיקה-פרקטיקה"

אז, אחרי שזיהינו באיזה רמה/"גוף" נמצא אותו חוסר איזון שמפריע לנו, נשאר להחליט מה בדיוק אנו עומדים לעשות בנידון. וכאן מודל שבעת הגופים עוזר לנו לבחור את הפעולה/התרגול המתאימים ביותר.

שתי המלצות כלליות:
  1. במצבים דחופים יש להתמקד באותה רמה בה גילינו את הבעיה
  2. אם מדובר במצב פחות קריטי, כלומר ב"התפתחות אישית" ולא "טיפול", כדאי לעבוד בכל הרמות ולהתמקד ברמות הכי לא-מאוזנות.
עכשיו בוא נראה אילו תרגולים/טכניקות/שיטות פועלות באילו רמות - לצורך זה, ארגנתי "טבלה מחזורית" של השיטות הנפוצות , יחד עם תחומי ההשפעה המירבית של כל אחת מסומנים בצבע אפור:


1
2
3
4
5
6
7
טאי צ'י/ צ'י קונג







רפואה סינית







הומיאופטיה/פרחי באך







יוגה





















וויפאסאנה














תרפיית גשטאלט














ניהול זמן







פסיכודרמה







פסיכוסינטזה







דינמיקה קבוצתית - Byon, encounter groups וכו'








(מי שלא רואה איזורים אפורים בטבלה, לחצו כאן לצפיה בצילום של הטבלה.)


כמובן, הרשימה הזאת אינה מתיימרת לכסות את כל השיטות האפשריות - הצגתי בטבלה אך ורק את השיטות שאני מכיר היטב מהתנסות אישית.

כמו שכבר כתבתי מקודם, עבודה בכל אחת מן הרמות כמובן משפיע ברמה כזאת או אחרת על כל שאר הרמות, אך לכל שיטה יש רמות בהן האפקט שלהן ממוקד במיוחד  - את הרמות הללו הצגתי בטבלה. כדאי גם להדגיש, שקבלת האפקט המירבי הזה דורש לרוב ליווי של מאמן/מנחה/מורה מנוסה ותרגול קבוע.

נ.ב. אשמח לקרוא בהערות שלכם אילו פרספקטיבות חדשות קיבלתם מן המודל הזה - האם זה נתן לכם יותר בהירות לגבי השאלה במה כדאי לכם להתרכז?

נ.נ.ב. כמה מכם שאלו אותי "איך אפשר להוסיף שם  לתגובה שלי?". 
זה מאוד קל - מתחת לשדה רשומת תגובה יש תפריט "הגב כ:" - בחרו שם באופציה "שם/כתובת אתר" ורשמו את השם שלכם (את שם האתר אפשר להשאיר ריק) - וזהו זה :-)

יום שבת, 25 ביולי 2009

כמה פסיכולוגים צריך, כדי להחליף נורה?

מכירים את הבדיחה הישנה?
- How many psychologists does it take to change a light bulb?
- Just one, but the light bulb has to want to change.

אני נזכר בבדיחה הזאת כל פעם שאני נתקל בפרסום של איזו "שיטה מהפכנית חדשה" ליצירת שינוי, או ספר המגלה את "הסוד שלא סיפרו לכם", או "סדנה יחידה במינה שתשנה את חייכם לנצח נצחים" - וכל זה "באחריות" וגם מבלי שתצטרכו להזיז אצבע ...

כל הפרסומים הללו מטשטשים (לפעמים בכוונה ולפעמים מבלי לשים לב) את העובדה הייסודית המשותפת לכל תהליך שינוי שמישהו אי פעם עבר על הכוכב הזה:

שום דבר לא יקרה ללא רצון עז לשנות...


אני אחזור על זה שוב - שום שיטה/ספר/בלוג/סדנה/פסיכולוג/מאמן/מתקשר/מטפל/גורו לא יוכל ליצור במקומכם שום שינוי בחיים שלכם...

אם יש רצון, אזי יש כמה וכמה שיטות שיכולות להביא לכם את התוצאה הרצויה - ההבדל בין השיטות הוא בעיקר הבדל של יעילות ושל קצב השינוי.

ואם אין רצון - מה שנפוליאון היל קרה לו "התשוקה הבוערת" - אז שום דבר אחר לא יעזור...

תשמעו, אני חושב שאחד הנכסים החשובים ביותר שיש לכם זה הזמן שלכם - המשאב היחיד שמתכלה בקצה קבוע, המשאב היחיד שהוא באמת מוגבל ולא ניתן להחלפה...

אז אם אתם בוחרים להשקיע את המשאב היקר הזה בקריאת הבלוג הזה, הייתי מאוד רוצה שזאת תהיה "השקעה מניבה"...

לכן לפני שאתם ממשיכים לקרוא, בבקשה עצרו לשניה ושאלו את עצמכם:

מה אני רוצה לקבל כאן? מה אני רוצה לשנות? לאן אני רוצה להגיע?


אם לא תעצרו לשאול את השאלה הזאת, פשוט תבזבזו את הזמן שלכם והקריאה בבלוג הזה לא תהיה שונה באופן מהותי מצפיה ב"כוכב נולד" או קריאת מדור רכילות במקומון החינמי שדחפו לכם לתיבת הדואר.

זוהי שאלה לא נוחה, כי היא עשויה לחדד את חוסר הסיפוק שרוב האנשים חשים בנוגע לחיים שלהם. מרטין לוטר קינג קרא לזה "חוסר שביעות רצון אלוהי" - אותו אי-שקט הנובע מהכרה שאם נמשיך להעמיד פנים ש"הכול בסדר", בסופו של דבר נשלם מחיר כבד של וויתור על עצמנו.

אך מה שהופך את חוסר שביעות רצון הזה לכוח קונסטרוקטיבי בחיינו זאת ההבנה העמוקה שלא חייבים להעמיד פנים, שיש לנו כוח לשנות את נסיבות של חיינו ושויתור אינו הכרחי אלא פשוט הרגל חשיבה מצער שאבד עליו הכלח.

וברגע שקיבלתם לפחות את התשובה הראשונית לגבי הכיוון שאתם בוחרים, השאלה הטבעית הבאה היא:

האם יש לי את הידע והכלים כדי להגיע לשם?


ואם התשובה היא "כן", אז כל מה שנשאר זה פשוט להתחיל לעשות...

ואם התשובה היא "לא", אז שאלו את עצמכם:

איפה אוכל ללמוד את הדברים הללו?


דברו עם האנשים שהגיעו לאן שאתם רוצים להגיע, תתחילו לקרוא ספרים בנושא - לא סתם ספרים כללים על "התפתחות אישית", אלא דברים ספציפיים על אותם הנושאים שאתם רוצים לפתח בחיים שלכם - תלכו לסדנאות ממוקדות, סדנאות שיעזרו לכם לענות על השאלות שאתם מתקשים לענות עליהן בעצמכם...

מדי פעם אנשים שמתעניינים בסדנאות שאני עושה שואלים אותי "ומה הסדנה הזאת תיתן לי?" - לכאורה זוהי שאלה לגיטימית, אבל אם נבחן אותה קצת יותר לעומק, נראה שהיא בעצם לא שונה מהותית מאותה שאלה-בדיחה ממנה התחלנו " כמה פסיכולוגים צריך, כדי להחליף נורה?"

לכן, כמו יהודי טוב, אני תמיד עונה על השאלה זאת בשאלה משלי:


"מה השינוי שאתם רוצים ליצור, והאם אתם מוכנים גם לעשות משהו בשביל זה?"


נ.ב. ב-24 לאוגוסט אתחיל מחזור נוסף של "סדנת הדגל" שלי - קורס אימון אישי-קבוצתי
"My Wave - לגלוש על הגל של החיים" - אז אם שאלתם את עצמכם את השאלות שהצעתי להלן וגיליתם שאתם באמת מחפשים שינוי ורוצים מסגרת שתעזור לכם להתמקד ותיתן לכם את הכלים שאתם צריכים בדרך - הדלת הזאת פתוחה בפניכם...

מי שיחליט להירשם לסדנה במהלך השבוע הקרוב, יזכה להנחה של 30% (700 במקום 1050 ש"ח )

אז אם ברצונכם להנות מהנחת הרישום המוקדם לחצו כאן...


יום חמישי, 2 ביולי 2009

המורים שלי - חלק 1

אני חושב שאחת השאלות החשובות ביותר שבן אדם יכול לשאול את עצמו הינה:

מי המורים שלי? ממי אני לומד? מיהו מקור ההשראה בשבילי?

חשבתי היום על רעיון מעניין - לכתוב סדרת מאמרים על המורים שלי...

הרעיון עלה כשעברתי על הגליונות הישנים (מאוד :-) ) של הניוזלטר ומצאתי קטע מתורגם מ-Randy's Rants - הניוזלטר של רנדי גייג', אחד המאמנים המובילים בעולם בנושא של יצירת שפע.

כמו לפני שנתיים, כשתירגמתי את הקטע, גם הפעם רנדי גרם לי לחשוב ולבחון את עצמי לעומק.

הייתי רוצה לשתף אתכם בכמה קטעים חזקים במיוחד מן הגליון ההוא:


שפע אמיתי לא קשור לצבירת מספר צעצועים יותר גדול מכל שאר האנשים, או לניסיון להרוויח סכום מסוים של כסף ואז "לחיות את החיים הטובים".

לחיות בשפע אומר ליהנות מן החיים כאן ועכשיו, ליצור את השילוב הנכון של חירות כלכלית, בריאות, יחסים, אושר ורוחניות.

וכמה שזה קשה לרוב האנשים!

הם כל כך מתוכנתים על-די האמונות מגבילות עד שאיבדו את היכולת הבחנה וחשיבה ביקורתית.

הם "קונים" את המנטאליות של חוסר אונים ותלותיות שמטופחת על ידי הממסד.

הם נשאבו אל תוך "וירוסים" של חשיבת חוסר שמופצים על ידי המדיה.

וכמובן מיליוני אנשים עדיין סוחבים על גבם את האמונה "להיות עני זה דבר רוחני" שנשתלה בהם על ידי הדתות המאורגנות.

אבל להציע לאנשים הללו לחשוב בצורה ביקורתית קשה באותה מידה כמו ניסיון להציל בן אדם טובע. הם חובטים לכל הכיוונים בכזאת היסטריה, שרוב הסיכויים שהם ימשכו אתכם מטה יחד איתם.

בכל מקרה, אני מקווה שאתם מוכנים לעשות עבודה אמיתית ולבדוק את אמונות הליבה שלכם, כי זהו בדיוק המקום בו תוכלו להשיג פריצת דרך אמיתית.

השאלה הכי חשובה שאתם יכולים לשאול את עצמכם היא זאת:

מה אתם עושים כשאתם פוגשים מידע שנוגד את האמונה הנוכחית שלכם?

אם אתם דומים לרוב האנשים שקוראים את הניוזלטר הזה, זה עשוי להיראות בערך ככה:

נרשמתם כי אתם רוכשים מידה מסוימת של כבוד למה שיש לי להציע, ובמידה מסוימת אתם נוטים להאמין לי.

אז אם הדברים שאני אומר גורמים לכם להסתכל באור קצת אחר על האמונות שלכם, אולי תגידו " הממם, זה מעניין, כדאי לי לבדוק את זה." ורוב הסיכויים שאכן תעשו זאת.

עכשיו מה קורה כשאני מעלה איזו סוגיה שעומדת בניגוד מוחלט לאחת מהאמונות הבסיסיות ומושרשות שיש לכם?

אם אתם כמו רוב האנשים, אתם תנידו בראשכם ותגידו משהו בסגנון:
"טוב, לגייג' הזה יש הרבה רעיונות טובים, אבל כאן הוא טועה ובגדול"

אבל זאת לא הדרך שבה אנשים החכמים הופכים עוד יותר חכמים, ואנשים דגולים הופכים להיות עוד יותר דגולים. ואני לא טוען כאן שכל מה שאני אומר הוא נכון, או שעליכם לקבל כל מה שאגיד כאמת לאמיתה (זה לא יקדם אתכם בהרבה אם תחליפו את אמונות שתוכנתו אל תוך המוח שלכם בילדות באמונות שלי).

אבל מה שזה כן אומר זה שעליכם להיות מוכנים להטיל ספק בכל דבר – במיוחד אם מדובר באמונות מושרשות, אליהן אתם מרגישים קשורים במיוחד.

יותר מכול, שימו לב לדברים שמעוררים אצלכם תגובה רגשית חזקה.

אם אתם כועסים, מרגישים מאוימים או נעלבים – כנראה נגעתם בסוגיה שדורשת בדיקה רצינית וכנה. כל מומחה לבריאות הנפש יגיד לכם שכשמשהו מעורר אצלכם רגשות חזקים, בדרך כלל זה חושף חוסר בטחון שלכם. בדרך כלל אותם דברים שמכעיסים אותנו באנשים אחרים משקפים לנו נושאים מהם אנו חוששים בתוך עצמנו.

אז מה איתכם? הייתכן שאתם מחזיקים בדעות מסוימות מן הסיבה הפשוטה שהן מאפשרות לכם לתרץ התנהגויות שמונעות מכם לממש את מלוא הפוטנציאל שלכם?

השאלה הזאת עשויה להיות השאלה החשובה ביותר ששאלתם את עצמכם השנה, לכן אני מקווה שתתייחסו אליה ביראת כבוד שהיא ראויה לה. אני רוצה שתתחברו אל הפוטנציאל שלכם ואני מוכן להסתכן בלהעליב אתכם, אם זה מה שנחוץ כדי להשיג את המטרה הזאת.

רוב האנשים יגידו לכם את מה שאתם רוצים לשמוע, אבל חבר או מורה אמיתי לעולם לא יעשו זאת. כשאני כותב ספר, נואם בכנס או כותב את הניוזלטר הזה, יש לי משימה אחת בלבד – לגרום לכם לחשוב.

והמשימה שלכם היא לתרגל חשיבה ביקורתית ולבחון את האמונות שלכם. ואם לאחר הבדיקה מצאתם שהאמונה הזאת אכן משרת אתכם - מצוין ! אבל אם לא, אתם יכולים להחליף אותה באחת שיותר מתאימה. וכאן הוא מקור ההארה, האתגר והצמיחה. זה מקום שכולנו רוצים לשכון בו.

שיהיה לכם שבוע ענק!

רנדי.


היום, כשאני קורא את השורות הללו, אני מתחבר אליהם עוד יותר, מאשר לפני שנתיים כשתרגמתי אותם - סימן מובהק לחוכמה ואל-זמניות של המסר. אם מה שקראתם נגע גם בכם - פשוט תיכנסו לאתר של רנדי ותירשמו לניוזלטר שלו: http://www.randygage.com

אין כמו ללמוד מן המקור, זה מה שאני תמיד אומר :-)

נ.ב. כמו שאתם יודעים, השבוע התחיל הקורס My Wave והרבה אנשים שמסיבות שונות לא הסתדר להם להצטרף לסדנה שאלו מתי יפתח מחזור נוסף.

אז לאור הבקשות הרבות, החלטתי להקדים את הסדנה הבאה - עדיין לא קבעתי תאריך מדויק, אבל ככל הנראה היא תפתח במחצית הראשונה של אוגוסט - פשוט תעכבו אחרי העדכונים באתר.

יום ראשון, 14 בדצמבר 2008

למה התחלתי לאהוב פקקים?

אני זוכר שהדבר הכי מתסכל בתקופה שעבדתי ב-IBM בחיפה היו הנסיעות חזרה לתל אביב.

שעה וחצי של זחילה על כביש החוף (וזה בימים ה"טובים") ועוד 40 דקות הסתובבות ברחובות תל אביב בחיפוש נואש אחרי החניה.

מעל שעתיים של "זמן מת", של עצבים, של מחשבה עיקשת שרצה לה בראש:

"למה? למה? למה צריך לבזבז זמן יקר כל כך, שאף פעם לא מספיק לשום דבר על השטות הזאת?"

ואז מצאתי פתרון גאוני...

גיליתי את עולם ספרי האודיו ...

מה שהיה פעם זמן מבוזבז, הפך פתאום לשיא של היום שלי - הזדמנות ללמוד מן האנשים הכי מבריקים והכי מצליחים בהיסטוריה...

נדהמתי גם לגלות שאותם אנשים גם ממש נהנים לשתף את "סודות ההצלחה" שלהם - בשבילי, שהמושג win-win היה עוד חדש אז, הייתה זאת תובנה אולי אפילו יותר חשובה, מאשר הדברים הספציפיים שהם אמרו.

ג'ים רון, וולאס ווטלס, רנדי גייג', סטיבן קובי, הרוו טי. אקר, טוני רובינס הפכו ל"מרצי הבית" באוטו שלי, או כמו שהתחלתי לקרוא לו - "האוניברסיטה על גלגלים".

בזמן שכולם מסביבי היו לחוצים ועצבניים, האוטו שלי הפך לאי של שקט, "מקום העוצמה" שלי - מדי פעם אפילו תפסתי את עצמי ממש מחכה לרגע שאוכל להיכנס לאוטו וללחוץ play :-)

בשנתיים מאז שהתחלתי ללמד את הקורס "נוסחת ההצלחה" - במיוחד את עיקרון החמישה - הרבה אנשי פנו אליי וביקשו להמליץ להם על על ספרים ודיסקים בנושא.

אחרי לא מעט חיפושים, גיליתי דבר מפתיע:

אי אפשר למצוא בארץ ספרי אודיו בעברית :-(

.
יש אמנם לא מעט ספרים רגילים - ובשנים האחרונות יצאו לאור מספר תרגומים של הספרים מעולים המלמדים את עקרונות ההצלחה בחיים בכלל בעסקים בפרט - אבל
ספרי אודיו פשוט לא קיימים בארץ!

זאת הסיבה שלפני כחצי שנה החלטנו, אני ומספר שותפים, להקים את
KaiZen Publishing - הוצאה לאור שמתמחה בהפקה של ספרי אודיו בעברית, כדי לעזור לעשרות אלפי אנשים בארץ שמחפשים את הידע והיו שמחים להפוך את השעות של "הזמן המת" לזמן איכות של לימוד והתפתחות.


את הדיסק הראשון - תרגום של אחד הספרים הכי מדויקים שנכתבו אי פעם על ההצלחה בחיים - אנחנו משיקים ב-1 לינואר.


השותפים שלי הסכימו לתת לקוראים של הניוזלטר הזה אפשרות לקנות את הדיסק במחיר מוזל אפילו לפני ההשקה הרשמית!

בימים אלה אנחנו מעלים לאוויר את האתר שבו תהיה אפשרות לקנות את הספר - ברגע שהכל יתקתק, אנ אשלח לכם את הלינק, אז תישארו עם היד על הדופק.


יום שני, 14 ביולי 2008

לוותר על שוקולד ושקרים קטנים אחרים

אני זוכר שכשהייתי בן חמש, קיבלתי קופסת שוקולדים במתנה.

אתם יכולים לנחש שזה היה סיפור גדול לילד בן חמש ועוד ברוסיה שבה שוקולד היה מצרך ממש נדיר. אחרי שאכלתי את אחד שוקולדים, אמא שלי אמרה "למה שלא תתחלק עם הילדים האחרים בגן?"

שאלה תמימה לאימא, דילמה מוסרית קשה מנשוא בשביל ילד בן חמש שהייתי :-)
הרי מצד אחד חינכו אותי שצריך להתחלק, אך מצד שני כל כך רציתי את השוקולד הזה לעצמי. עשרים ומשהו שנים אחרי זה למדתי מילה חכמה שמגדירה את המצב שהייתי שרוי בו "דיסוננס קגניטיבי" - כלומר סתירה פנימית בין שני אמונות ייסוד חשובות.

בגיל חמש לא ידעתי מילים חכמות כאלה, אבל הייתי צריך למצוא דרך ליישב את הקונפליקט הפנימי, ואכן מצאתי דרך מאוד אלגנטית להתמודד עם המצב - אמרתי לעצמי "השוקולד הזה לא מי יודע מה טעים, אז למה באמת לא להתחלק- לא סיפור גדולו=". לא רק שאמרתי זאת, אלא התחלתי להאמין באמת ובתמים שהשוקולד הזה הוא לא משהו.

זה היה שקר קטן ראשון שסיפרתי לעצמי וכמובן הוא לא היה אחרון...

כשהייתי לבד - בניתי מערכת אמונות מאוד מגובשת, למה אני לא צריך זוגיות...
כשלא היה לי כסף, ידעתי להסביר לעצמי למה כסף הוא מקור כל רוע...
כשעבדתי בעבודה ששנאתי, סיפרתי לעצמי שהגיע זמן להתבגר ולהתחיל להיות מציאותי...

שקרים, שקרים, שקרים...

אני זוכר שכשאחרי עשר שנים של תירגול ויפאסה (מדיטציה בודהיסטית) הגעתי במקרה לסדנה בנושא יצירת שפע, אחד התרגילים שעשינו היה למלא את הטבלה הבאה ולכתוב בכל אחת מן המשבצות לפחות 20 פרטים:




יש לי
אין לי
רוצה


לא רוצה




כשהגעתי למשבצת האחרונה ("דברים שאין לי ואני גם לא רוצה אותם") והתחלתי לכתוב - "פרס נובל, מיליון דולר, יאכטה,..." - פתאום זה נחת עליי...

השאלה הזאת...

"למה????????????"

"למה החלטתי שאני לא רוצה את הדברים הללו? מי ומתי לימד אותי להקטין את השאיפות שלי?"

כשהייתי ילד קטן שהיה צריך למצוא פשרה בין הרצון שלו לשוקולד לבין הצורך לרצות את ההורים, הסיפור "אני לא ממש רוצה את זה" היה פתרון אפקטיבי למדי. אבל להמשיך להשתמש באותו טריק כמעט שלושים שנה אחרי - זה כבר היה מגוחך...

ברור שהאושר שלנו לא נמדד במספר הדברים החומריים בחיים שלנו, אבל אני מאמין בכל ליבי שהדברים הללו הם ביטוי לצמיחה הפנימית שלנו, שככל שאנחנו לומדים להיות יותר, מעיזים יותר, צומחים יותר, בסופו של דבר זה מתבטא גם במישור החומרי.

מעניין שזה עובד גם בכיוון הפוך - ככל שאנחנו שמים לעצמנו רף גבוה יותר הן מבחינת העשיה הן מבחינת הישגים החומריים - הדבר מניע אותנו לצמיחה בכל המישורים

שאלו את עצמכם "איפה אני מנסה לשכנע את עצמי שאני מרוצה, בזמן שאני בעצם רוצה הרבה יותר - ביחסים, בבריאות, בכסף, בעבודה?"

מלאו את הטבלה לעיל ותתרכזו המיוחד במשבצת האחרונה.

אני מזמין אתכם לבדוק מהו סיפור השוקולד שלכם?