שבוע שעבר כתבתי על חלון Johari והתחלתי לדבר על שני כלים עיקריים שמאפשרים התפתחות אישית על ידי הגדלה של "התחום הפתוח".
עד עכשיו התרכזתי בתפקיד של הפידבק שמאפשר להביא מידע מ"תחום העיוורון", כלומר לחשוף בפנינו דברים שגלויים אחרים , אך לא לעצמנו.
הפעם אני רוצה לדבר על הצד השני של המטבע - השיתוף (sharing), כלומר כל פעולה שמביאה מידע מה תחום הסמוי (דברים שידועים לי, אך לא לאחרים) אל התחום הפתוח (דברים שידועים גם לי וגם לאחרים).
עכשיו השאלה הטבעית שיכולה להתעורר היא:
"למה שבכלל ארצה לשתף אחרים?"
לפני שאענה על השאלה הזאת, חשוב לי להדגיש שכאשר אני מדבר על שיתוף אמיתי, אני לא מתכוון ל"חשפנות רגשית" בפני אנשים זרים. בעיניי, שיתוף הינו כל פעולה שבה אנחנו חולקים מעצמנו, באים במגע עם אנשים אחרים מתוך מקום אישי עמוק.
בהרבה מקרים זה גם לא חייב לבוא במילים...
כל פעם שאני מחבק את אישתי - אני משתף אותה באהבה שלי אליה...
על פעם שאני משחק עם הבת שלי -גם זה סוג של שיתוף...
כל פעם שאני מעביר סדנה - לא מתוך מקום של "מומחה יודע-כל", אלא מתוך החוויה האישית שלי - גם זה שיתוף...
אתם משתפים כל פעם שאתם "נותנים מעצמכם" - בשיחה, משחק, שיר, מוזיקה, אפילו בשתיקה שלכם...
וגם כל פעם שאתם מפסיקים להעמיד פנים שאתם מישהו אחר...
וכל פעם שאתם אומרים למישהו קרוב - "אני זקוק לך"...
כן,כן, אני יודע, השיתוף יכול להיות אחד הדברים הכי מפחידים בחיינו - הרי הוא מאלץ אותנו להוריד את השריון שלנו, להיפתח בפני מישהו אחר ו - כאן בא החלק המפחיד - לקחת סיכון...
סיכון שלא יבינו אותנו, שלא יעריכו אותנו, שלא יקבלו את מה שיש לנו להציע...
מפחיד?
ועוד איך!
אבל כמו שאמרה הלן קלר:
ביטחון הוא בעיקר אמונה טפלה. הוא אינו קיים בטבע, ובני האדם על-פי-רוב אינם חווים אותו. הימנעות מסכנות אינה בטוחה יותר, לטווח ארוך, מן ההיחשפות אליהן.
החיים הם או הרפתקה נועזת או לא כלום.
0 comments: