הזרעים של עץ הבאובב...

שבוע שעבר, אחרי שכתבתי את הפוסט "מה התרגול שלך?", נזכרתי פתאום ב"אגדת מבוגרים" הגאונית של אנטואן דה סנט-אכזופרי -  "הנסיך הקטן"...

הספר הקטן הזה מכיל בתוכו צפיפות שערורייתית של פניני חוכמה לסנטימטר מרובע - מקור השראה (וקנאה) בלתי נדלה עבורי...

הייתי רוצה לשתף איתכם קטע קצר ממנו שמסביר בצורה מבריקה את החשיבות של התרגול האישי:

על הכוכב של הנסיך הקטן, כמו על כל כוכב אחר, גדלים עשבים – חלקם טובים, חלקם מזיקים. וזה אומר שיש שם זרעים טובים של עשבים טובים ומועילים, וגם זרעים מזיקים של עשבים שוטים. אך הזרעים הרי אינם נראים. הם ישנים להם עמוק מתחת לאדמה,  עד שאחד מהם לא יחליט להתעורר. ואז הוא נובט, נמתח מעלה אל השמש= בהתחלה כל כך חמוד ותמים. ואם זה צנון או וורד לעתיד – אז שיגדל לו. אבל אם עשב מזיק, צריך לתלוש אותו עם שורשים ברגע שזיהית אותו.

עכשיו, על הכוכב של הנסיך הקטן יש זרעים נוראים ומזיקים במיוחד... אלה הם הזרעים של עץ הבאובב. הקרקע של הכוכב כולה נגועה בהם. ואם לא מזהים את הבאובב בזמן, כבר לעולם לא תיפטרו ממנו. הוא ישתלט על כל הכוכב, ישלח שורשים לכל הכיוונים, ואם הכוכב קטן ויש הרבה עצי הבאובב, הם פשוט יקרעו את הכוכב לחתיכות.

"יש כלל ברזל כזה," – אמר לי אחרי זה הנסיך הקטן – "קמת בבוקר, התרחצת, טיפלת בעצמך – ואז זה הזמן לטפל בכוכב שלך. חייבים לנכש באובבים ברגע שאפשר להבחין ביניהם לבין שיחי הוורדים – הניצנים שלהם כמעט זהים. זוהי עבודה קצת משעמעמת, אבל היא די קלה."

יום אחר הוא אמר לי: "אתה צריך לעשות ציור יפה, כדי שהילדים במקום שאתה גר בו יוכלו לראות איך כל הדבר הזה מתנהל. זה יכול להיות מאוד מועיל בשבילם, אם ייצא להם לטייל יום אחד. לפעמים" – הוא הוסיף – "זה לא נורא אם דוחים חלק מעבודה ליום אחר. אבל כשמדובר בעצי הבאובב, זה תמיד מוביל לאסון. הכרתי פעם כוכב שגר בו עצלן אחד. הוא סך הכול הזניח שלושה שיחים קטנים."

אז ציירתי את הכוכב הזה בדיוק כמו שהנסיך הקטן תיאר לי אותו:

תשמעו, אני לא אוהב להטיף מוסר. אבל מכיוון שרוב האנשים לא מודעים לסכנה של הבאובבים, ומדובר בסכנה כל כך ממשית לכל מי שעשוי ללכת לאיבוד באיזה אסטרואיד, אני מרשה לעצמי לעבור על כללי האיפוק הרגילים שלי.

"ילדים" – אני אומר בפשטות –

"תיזהרו מזרעי הבאובב!"