יום חמישי, 19 באוגוסט 2010

על "דחיינות", "חבלה עצמית" ומחלות אידיאופטיות אחרות


"Idiopathic", from the Latin, meaning we're idiots,
cause we can't figure out what's causing it...
Dr. Gregory House
כולנו עושים את זה - לפי המחקר המקיף שנערך על ידי פרופ' פייר סטיל מאוניברסיטת קלגרי, 95% מאיתנו דוחים דברים מדי פעם, וכ-20% עושים את זה באופן כרוני.

מצד שני, מאז שהיינו קטנים, לימדו אותנו ש"אין דבר העומד בפני הרצון", לכן כשאנחנו תופסים את עצמנו דוחים דברים המסקנה המתבקשת היא "יש לי כוח רצון חלש".

רבי-המכר הרבים מספור שהתפרסמו על נושא ה"דחיינות" - חיפוש מהיר ב-Google Books מניב כ-378,000 תוצאות! - מציעים הסברים רבים לתופעה הזאת - מ"פרפקציוניזם" ו"מרדנות" ועד "חבלה עצמית" ו"פחד מהצלחה".

אבל בינינו - כל "ההסברים" הללו מזכירים לי  "מחלה אידיאופטית" - מושג גאוני שאינו אלא שם מתוחכם ל"מחלה ממקור לא ידוע".

כמו שקורה הרבה פעמים בחיים, השפה מסתירה בפנינו את המציאות וכובלת את ידינו. הרי גם אם אימצנו את אחד ה"הסברים" הללו, עדיין אין לנו שמץ של מושג לגבי השאלה היחידה החשובה באמת "מה אני עושה עם זה?":
  • איך אפשר לפתח כוח רצון חזק?
  • או להיות פחות פרפקציוניסט? 
  • או פחות מרדן?
  • או לא לחבל בעצמי?
  • או להפסיק לפחד מהצלחה?
אז מה עושים באמת?

כידוע, ניסוח נכון של הבעיה הוא 50% מהפתרון, לכן הצעד הראשון הוא למצוא את הניסוח האפקטיבי.

קודם כל בואו נראה איך אנחנו נוטים לחשוב על דחיינות באופן טבעי.

כדי שתוכלו להפיק מקסימום מהתרגיל הזה, לפני שאתם ממשיכים לקרוא, אני מזמין אתכם לעצור לכמה שניות ולבחור תחום שבו אתם באופן אישי סובלים מדחיינות.

עכשיו בואו נכתוב את זה (כן, כן, קחו נייר ועט ותכתבו!):

"אני רוצה לעשות ...., אבל אני לא עושה את זה"

.(תשלימו את המשפט עם הנושא הספציפי שבחרתם)

תסתכלו על המשפט הזה שוב ושימו לב אילו תחושות הוא מעורר אצלכם?

תסכול? בלבול? חסר עונים? רגשות אשם?

שימו לב שהניסוח הזה מהווה מבוי סתום ולא מוביל לשום פתרון.

עכשיו בואו ננסה משהו אחר - תשכתבו את המשפט שלכם לפי המתכונת הבאה:

"חלק ממני רוצה לעשות ...,
 וחלק אחר לא רוצה לעשות את זה"


שימו לב איך הפרספקטיבה שלכם משתנה - כבר לא מדובר במבוי סתום, אלא במצב הרבה יותר ברור ופשוט - יש שני צדדים עם חלוקי דעות מסוימים ביניהם - ומתוך הפרספקטיבה החדשה מופיעה אפשרות ליישב את המחלוקת בעזרת סוג של משא ומתן.

בפוסט הקודם "מי מאמין בשני דברים בו-זמנית" כבר התחלתי לכתוב על ההבחנה הזאת שאנחנו מורכבים מ"חלקים" רבים, וחשוב להבין שלא מדובר כאן באיזו תיאורית ניו-אג'ית חדשה, אלא ברעיון שמופיע בצורה כזאת או אחרת לכל אורך ההיסטוריה, מאז שהאדם ניסה לראשונה להבין את עצמו - החל מתיאורים מטפוריים בכתבים של כל הדתות הגדולות ועד לשיטות מודרניות כמו NLP, התמקדות (Focusing) או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).

בפוסטים הבאים אני מבטיח להרחיב על הנושא המרתק הזה ובינתיים  הייתי רוצה לזרוק לאוויר את אחד מעקרונות היסוד של NLP:

לכל חלק יש כוונה חיוביות


אני מזמין אתכם לבדוק את העיקרון הזה בשטח ולשאול את עצמכם:

מה הכוונה החיובית של אותו החלק ש"לא רוצה", כלומר שגורם לי לדחות דברים בתחום שבחרתי?

אני בטוח שהתשובה שתקבלו עשויה להפתיע אתכם...


:

13 comments:

אנונימי אמר/ה...

שלום וברכה,
זה מעניין, רק שמפריע לי שגיאות כתיב....
זה מוריד מהרצינות בעיני, תודה

Unknown אמר/ה...

"הפרפקציוניסט הפנימי" שלי ממש נבוך מן השגיאות הללו :-)

אנונימי אמר/ה...

יש אנשים (סוטים) אכפתיים, אשר "דואגים" לי ואוהבים לשלוח לי רשימה של טעויות ושגיאות כתיב שמצאו באתרים שלי. אחר כך הם מצפים להכרת תודה ממני...
להם אני עונה: "שגיאות כתיב - זה כל מה שראית בטקסטים שלי? הרי בטקסט שקראת הייתה משמעות, רעיונות כלשהם וכו'. האם שמת לזה לב בכלל? או שהטעויות זה הדבר היחיד שמשך את תשומת הלב שלך?"

אדריכל אחד בנה בניין עצום ובזבז על בנייתו מספר שנות חיים.
איש ביקורתי הסתכל על הבניין ואמר לאדריכל:
- אני רוצה לספר לך על הרושם שקיבלתי מהבניין שלך.
- אני מקשיב לך. אמר האדריכל.
- בקומה העשירית בבניין שלך שבורה הזכוכית בחלון השלישי מימין.

אדם אשר לא רואה כלום מלבד זכוכיות שבורות - אפס. ובנוסף לכך הוא מקנא באנשים שעושים משהו. כל מה שאנשים כאלה מסוגלים לעשות - זה להעביר ביקורת על עבודה של מישהו אחר. כי אין להם שום דבר משלהם.

אנשים שאוהבים לחפש שגיאות וטעויות (ולא רואים את העיקר) הם אנשים קטנים. אפילו בטקסט הכי מושלם הם יחפשו רק שגיאות וטעויות.

אנשים שחשוב להם הרעיון העיקרי של הטקסט, יקראו אותו למרות כל השגיאות והניסוחים הלא מושלמים.

אנונימי אמר/ה...

וואו!! איזה יופי של תגובה!! אני לגמרי איתך!! וד"ר מארק מה אתה מתנצל בכלל???? רויטל.

אנונימי אמר/ה...

ועוד נוסף לכל אני עוברת עוד פעם ועוד פעם על הטקסט כדי להבין על מה הוא דיבר??? לא מוצאת שום שגיאה! אולי אני מפגרת?? בגרות בלשון עברתי בהצלחה רבה... הממ... מעניין??!! ואתה האנונימי? למה אתה לא אומר איזה אתר יש לך? מה אתה מציע? תאמר לי בבקשה, תודה מראש, שוב רויטל.

רפאל אמר/ה...

מעניין ועמוק, אהבתי.

אנונימי אמר/ה...

שלום
יש אנשים בעלי השקפה שטעויות כתיב, מעידות על חוסר רצינות ואפילו על אולי זילות. זה אספקט של פרפקציוניזם ולפעמים על גבול האובססיה. הם יכולים להיות בלתי מושלמים לחלוטין בדברים אחרים. להם יש רושם שהדיוק הוא נורא חשוב ב"תעודת התבונה" האישית, או בשלט על הזהות. זה יותר מרושם זאת אמונה.
וזה כשלעצמו מדגים חלק מסויים של האישיות, שלא תמיד בהכרח זורם בלי קונפליקט עם כל הערכים המוצהרים השל אותו אדם.
לי עצמי עוד יש בעיות שטרם יושבו עם חוסר השלמות שלי. ואני לגמרי מסכים עם מרק, על החלקים הפנימיים באישיות שנמצאים בקונפליקט. חלק מהן בתת-מודע. לוקח זמן לגלות אותם. וזה הכרחי במקרים רבים, אך לא תמיד מספיק, כדי לחולל תנועה שמשנה את
מצב הפלונטר - או להתיר את הקשר, שמעכב או "חוסם" את הזרימה ההרמונית.
ההבנה שישנם חלקים עם אמונות מנוגדות למוצהר, היא עצמה תנועה חשובה מאוד, שעדיין לא חלחלה הכרת רוב הציבור.

אורגד מירון אמר/ה...

יש תחום נוסף ומאוד יעיל בעבודת חלקיפ שנקרא voice dialog .וגם עבודה מטפורית-פסיכומטפוריקה- של דוויד גרוב.

Unknown אמר/ה...

על עבודה של גרוב שמעתי ממש לאחרונה וזה באמת נשמע מרתק.

הגישה שלי לעבודה עם חלקים מבוססת בעיקר על כלים מעולם של NLP עם השאלות מ-Focusing ופסיכוסינטזיס

אנונימי אמר/ה...

אכן יש שגיאת כתיב, כבר בהתחלה ואני יכולה להבין שזה צורם, כי זה פוגם ברצינות ההתייחסות למאמר, אבל למרות כל זאת, המאמר מעניין ומסקרן.

sishrat אמר/ה...

אצלי החלק של "לא" פשוט שומר על שיגרה, על אזור נוכות, סתם ככה כדי לא להזיז ישבן. תפקיד חשוב. האם זה מה שאני רוצה לעצמי?

Unknown אמר/ה...

הי אלכס,

אכן חלק ממך פשוט רוצה שקט, שיגרה, נוחות...

פעם הייתי חושב בצורת "או-או" והייתי מלמד אנשים לזהות את המקום הזה ולעבור דרכו באמצעות פעולה ממקודת.

עם הזמן ראיתי שאצל רוב האנשים זה לא עובד לאורך זמן, כי הצורך הזה הוא אמיתי...

כדי החיים יהיו זורמים ומהנים באמת, חייבים לעשות אינטגרציה של כל ה"קולות" הללו, לפני שמתחילים לרוץ קדימה ולעשות, לעשות, לעשות...

הני אמר/ה...

shishrat כתב/ה בטעות איזור הנוכות (במקום איזור הנוחות)ממש אהבתי ואאמץ כי זה סוג של נכות!!!