 | |
כמו שאתם בטח יודעים, חצי המוח הימני שלנו "חושב" בעזרת דימויים ומטפורות.
לפני כמה ימים עלה בי "במקרה" דימוי יפיפה לשתי דרכים שונות להתייחס אל עצמנו ואל אינטראקציה בינינו לבין העולם מסביב - "הדרך של סירת משוטים" ו-"הדרך של ספינת מפרש".
- כשאני רואה את עצמי כסירת משוטים, הדרך היחידה לנוע לאיזשהו מקום, זה להתחיל להזיע ולחתור.
וכמובן, ברגע שהפסקתי לחתור, אני מיד עוצר.
זוהי הגישה של "אין העומד בפני הרצון" שיש בה גרעין של אמת, אבל אמת חלקית בלבד - אכן, כל עוד יש כוח רצון, אפשר להזיז דברים.
אבל כמו שכולנו יודעים טוב-טוב מניסיונו האישי - כוח הרצון זה משאב מתכלה שנגמר מהר מאוד...
ואז אנו מוצאים את עצמנו תשושים באמצע אוקיינוס החיים...
- מנגד, כשאני חושב על עצמי בתור ספינת מפרש, המאמץ היחיד שנדרש ממני זה להציב את המפרשים בזווית נכונה אל כיוון הרוח.
אך כמובן, לחיסכון העצום הזה באנרגיה אישית יש מחיר מסוים - שימוש אפקטיבי במפרשים דורש מיומנות גדולה יותר וגם מודעות גדולה יותר ל"הלכי הרוח" - גם הפנימיים וגם חיצוניים.
וכאן אני רואה את התפקיד העיקרי של כל תהליך התפתחות אישית - להעביר את "מוקד הכוח" בחיים שלנו מן החלק המודע - small mind כמו שקוראים לו בזן - אל הלא-מודע - ה-Big Mind.
כי כמו שכתבתי לפני זה ב"מה הקשר בין אוטו תקוע לכוח הרצון?",
יחס הכוחות בין המודע ללא-מודע הוא 1 ל-20000!
לכן, כאשר אנו לומדים לשחרר את המשוטים של ה-small mind ונותנים לרוח של ה-Big Mind להניע אותנו, החיים הופכים ממסע מפרך לשיט חלומי.
ואז, כלשון משה פלדנקרייז, באופן טבעי אפשר:
3 comments:
כמי שהתחיל לקרוא פרויד אתה ודאי מודע לעובדה שמה שהכי תוקע אותנו הוא הלא מודע.שהמערבולות הסלעים והבוצות באים משם.כך שאלגנטי ודאי זה לא.
היי כולם וגם לך ד"ר מארק. קודם כל - דימוי יפה באמת. ותודה לך עליו ועל כל פוסט.אני קורא, תוהה ונהנה. יש לי תהייה מאוד מטרידה מזה זמן רב. כל "העניין" הזה של "תת-מודע". נדמה שכל כך הרבה מושתת על הקונספט הזה - בכל תורה, בכל קוצ'ינג, וסליחה אבל "בכל חור". מישהו עוצר לרגע לשאול האם "המלך הוא עירום" בעניין הזה? אני מכיר ביסוס מדעי לדבר הזה, כמובן. אבל בין ביסוס ועד הוכחה עדיין קיים פער גדול מכדי להתעלם, בהתחשב בעובדה שכל כך הרבה נשען על זה. רק אני סובר שהמושג "תת-מודע" הוא over-rated!? מדוע לא לאמץ את המחשבה שפרויד העלה את הרעיון מדמיונו הקודח ומשכנע ככל שיהיה, עם קשר רופף עד בינוני למציאות, הוא עדיין רק בגדר רעיון מעניין ומסקרן ותו לא? בתודה רבה לכל התייחסות לכך.
@אילנה
הגישה של פרויד היא פרספקטיבה אחת על המתרחש בתת-מודע - וכמובן כמו כל פרקספקטיבה היא חלקית.
ישנן גישות אחרות - למשל זו של אריקסון - שרואות בתת-מודע - או ליתר דיוק ב"לא-מודע" - מאגר עצום של משאבים לא מנוצלים.
כמובן, יש את שני הצדדים למטבע, והיכולת לבהחין בינהן היא חלק מאותה מודעות ל"הלכי הרוח" שכתבתי עליה מקודם.
@הספקן הסקרן
אתה מעלה כאן שאלה מעולה לגבי כל הקונספק של תת-המודע, ואם תשים לב, אני בכוונה לא משתמש במושג "תת-מודע" שבאמת רצת בעייתי בעיניי, אלא במושג הרבה יותר נייטרלי - "הלא-מודע" - שפשוט מתייחס לכל אותם חלקים במנגנון גוף-נפש שלנו שלא נמצאים במודעות הישירה שלנו.
ובסופו של דבר כל מודל הוא תיאור מקורב (במקרה הטוב) של המציאות, שלעולם לא ניתן להוכיחו בצורה מוחלטת, לכן השאלה הרלוונטית היא:
"האם המודל הזה עוזר לנו בסופו של דבר ברמה הפרקטית או לא?"
ומנסיוני האישי אני יכול להעיד שהמודל של "מודע/לא-מודע" הוא בעל ערך פרקטי עצום.